אני מכין לכיתתי לקט מקורות ללימוד בנושא היחס כיום ליהודים שאינם שומרי תורה ומצוות. כחלק מהבירור העצמי התעוררה לי השאלה הבאה בנושא מינוי או בחירה ביהודי שאינו שומר תו"מ לתפקיד ייצוגי ובעל שררה. בין אם נבנה את יחסנו על ’תינוק שנשבה’, חוסר בתוכחה, העובדה שכיום אין ניסים גלוים או אי הגדרתם ככופרים מכיון שלא עזבו את עם ישראל או מכיון שהם שוגגים בכפירה כללית של הדור, המשותף להבנתי לכל הטעמים לעיל הינו שאנו מתייחסים לתופעה בחומרה רבה (כפי שמסביר הרב את נוראיות הכפירה ב’על במותינו חללים’) אך נמנעים מהתייחסות שלילית לאנשים מכיון שכפירתם אינה כפירה, או דורנו אינו הזמן המתאים, או שאיננו יודעים להוכיח, בכ"מ סיבות חיצוניות, כאשר עצם תופעת אי קיום המצוות הינה נוראה. לפי כל הנ"ל האם בחזון ההלכתי אנחנו מחויבים למנות (או להשתדל ככל יכולתנו) לתפקיד ייצוגי אך ורק אנשים שומרי תו"מ (איני מתייחס כאן כיצד ניתן להגדירם, זו שאלה אחרת)? האם ישנו הבדל בין תפקיד ייצוגי לתפקיד ביצועי בכיר? אני רוצה להדגיש ששאלתי אינה פוליטית-מעשית אלא הלכתית או הבנת הדרך שרוצה ההלכה ללמדנו. להערכתי כיום המצב ב’ציבור’ הוא ששכחנו את שאלת הלגיטימיות של יהודים אלו ומילא איננו ניזקקים לתשובות וק"ו להשלכותיהם.

לכתחילה, וודאי שיש לקשור בין הדברים ולמנות שומרי תורה ומצוות. תפקידי שררה זה יותר חמור, ולכן תפקיד ביצועי יותר חמור מייצוגי.