שלום! ידוע חקירת האחרונים בשיטת רש’’י ( ב’’מ דף כא ע’’א ) האם ייאוש הוי הפקר ומסיקים שלרש’’י הפקר הינו תוצאה של ייאוש ולתוספות מסכת ב’’ק סו ע’’א ד’’ה באיסורא מסיקים האחרונים כמו הקצות והנתיבות שהפקר אינו תוצאת ייאוש אלא הייאוש מהווה הוצאה מרשותו וכל הרוצה לזכות יזכה בתורת מתנה אמנם איני מבין איך הפקר יכול להיות ייאוש כי השו’’ע בחו’’מ סימן רע’’ג כתב שהפקר צריך להיות דווקא בדיבור וכן הוא שיטת הרמב’’ם א’’כ אז איך הפקר יכול להיות תוצאה של ייאוש שאין בו שום מילים אלא רק היתרצות וניחותא כמו שהשערי יושר והחזו’’א מסבירים או שנומר שלשיטת רש’’י הפקר הוא אינו צריך דיבור ואז יובנו דברי רש’’י תודה רבה!

שלום ליאוש יש "יתרון" על הפקר, יאוש חל על חפץ שלא נמצא ברשותו של האדם. העובדה שהאדם כבר לא שולט על החפץ ואינו יכול להביא את בעלותו לפועל באופן מעשי, מהווה ניתוק מסוים מן החפץ מה שגורם ליאוש אף ללא דיבור לחול. בסגנון אחר מבוא באחרונים בהסבר הראשונים (רמב"ן פסחים דף ד) שהתורה "החזירה" ושייכה את החפץ האבוד למאבד על ידי מצות השבת אבידה וחובת ההחזרה שהטילה על המוצא אך לולא חיוב זה החפץ היה מתנתק מרשות המאבד (בדומה לאיסור חמץ בפסח שהתורה "החזירה" את החמץ לרשותו של האדם שלא ביטל אותו), ועל כן די בפעולה קלה של יאוש לגרום לניתוק מוחלט של החפץ מהאדם. יום טוב