- הלכה מחשבה ומוסר
- רב ותלמיד
188
ויכוחים מקומיים כאלה אינם עוסקים בלבו של העניין. הוויכוח איננו על מכירת טבק בקהילה כזאת או אחרת אלא על זכותם של רבנים להביע דעתם בעניינים שנוגעים לבריאות הציבור ורווחתו - תחום שרבנים אינם אמורים לעסוק בו בשום אופן. "תישארו עם הספרים שלכם ותניחו לנו, החכמים, הפוליטיקאים והפרופסורים, לנהל את הכול. תשמרו את הדעות שלכם לעצמכם ותעסקו בעניינים שבהם יש לכם סמכות: כשרות, נישואים, גירושים ושאר פולחנים, אבל אל תעזו לדון בפומבי בכל עניין ציבורי או לאומי מחוץ לנושאים המסוימים שהם בתחום המומחיות שלכם." לפחות כך זה נראה נראה לרב למוד קרבות כמוני.
אולי זאת רק פרנויה מצדי (ידוע שריצ'רד ניקסון אמר "גם אתם הייתם פרנואידים אילו העולם כולו היה נגדכם"), אבל רבנים הם קבוצה נרדפת, בדרך כלל, שנתפסת כאחראית לכל מה שקורה, אבל אסור לה להביע בפומבי דעה על שום דבר.
בתלמוד נאמר שכל עניין שנוגע לרווחת הציבור והקהילה נמצא באחריותו של הרב. ברבות השנים הכלל הזה נשמר יותר בתיאוריה מאשר במציאות. בכל זאת, אין עוררין על כך שרבנים נכבדים משפיעים על המדיניות של מפלגות דתיות שיושבות בכנסת. גם אם לא תמיד אנחנו לא מסכימים עם דעתם ועצתם, בעולם הדתי איש לא יטען שאין להם זכות להביע את דעתם ואת עצתם בפומבי. לאנשים כמו הרב עובדיה יוסף, הרב אליעזר שך המנוח, והרבי המנוח של חב"ד היתה ועדיין יש השפעה גדולה על חלקים מסוימים בציבור הישראלי והיהודי, במדינת ישראל וגם בחברה היהודית בגולה. עם זאת, תמיד יש מחלוקת לא רק על תוכן דבריהם אלא גם על עצם השאלה אם מותר להם לומר את דבריהם בפומבי ובתוקף.
כשהרב שך הביע את דעתו בעניין הסדר עם ערביי יש"ע והסכנה של בידוד מהעולם הלא-יהודי, הוא זכה לביקורת גורפת על כך שהביע את דעתו. "תשאירו את מדיניות החוץ והביטחון למומחים, ואל תתערבו במה שאינו עניינכם." - זאת היתה התגובה הכללית בתקשורת לדבריו. אני דוקא לא חושב שבוויכוח הנוכחי על המדיניות שלנו ועל עתידה של מדינת ישראל יש לדעתו ערך פחות מזה שיש לאלה שמכונים "מומחים", לאלה שתמיד מתראיינים בתקשורת, אך עוד לא מצאו נוסחה מוצלחת לפיתרון הבעיות. לרבנים יש זכות לגיטימית להביע את דעתם בכל עניין שנוגע לציבור.
לא פעם מאשמים רבנים בישראל בהסתה, כאשר הם מביעים את דעתם בעניינים ציבוריים. לעומת זאת, מרצים מן השמאל בארץ שתומכים בחרם על ישראל לעולם אינם מואשמים בהסתה. להם יש את חירות אקדמאית קדושה וזכות לחופש הדיבור. מתברר שהם יכולים לומר כל מה שעולה על רוחם בלי שאיש יאמר להם לעסוק בענייניהם האקדמיים. האם רבנים פחות משכילים או פחות מוכשרים מפרופסורים? אני חושב שלא. אני סבור שהחשש שאנשים באמת יקשיבו לרבנים שמביעים דעות מנוגדות, לא פעם, לתקינות הפוליטית ולתפיסות המודרניות שמקובלות היום, הוא מה שעומד בבסיס ניסיון הצנזורה הצדקני הזה.
למה אסור לרבני אפרת לומר לקהילה שלהם שעישון סיגריות מסוכן ולנסות לשכנע את הסוחרים להפסיק למכור מוות? מאחורי דברי הרבנים יש אלפי שנות מסורת יהודית וניסיון. כל אדם יכול לבחור אם להטות אוזן לעצתם או להתעלם ממנה, אבל אינני סבור שיש למישהו הזכות לקרוא תיגר על עצם זכותם להביע בפומבי את דעתם בעניינים לאומיים, ציבוריים וקהילתיים.
איך עושים קידוש?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בצורת ד'?
איך הסדר המוכתב מהווה חירות?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
איך ללמוד אמונה?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
בריאת העולם של פסח
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
הלכות שטיפת כלים בשבת
מה המשמעות הנחת תפילין?

קניין סודר ע"י עדים
חליפין בגוי - קידושין ג ע"א
הרה"ג זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל | תשס"א

זכרונות מליל הסדר
גליון 169
הרב אביאל הלוי | ניסן תשע"ז

הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד

מנהגי אבלות בספירת העומר
הרב אליעזר מלמד | אייר התשס"א
דין זמן בגיטין
גמרא מגילה, ירושלמי פסחים, רמב"ם, טור הלכות מגילה
הרב חיים כץ | ט"ו אייר תשפ"ה

מסחר באינטרנט ושמירת השבת
מתוך העלון חמדת ימים | אייר תשפ"ה
