הקדמה מעמק אברהם | הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל | בית המדרש

ספריה

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

גילה בת רחל

1149

8 דק' קריאה

נערך על ידי הרב חיים אביהוא שוורץ.
מתוך הספר מעמק אברהם".

א. מעמד השעור הכללי
הנני להגיש בחרדה ובבושה לפני עמלי התורה, אוהבי עמקותה של תורתנו הקדושה, כמה משיעוריו של מורנו ורבנו, גאון גאוני התורה בדורנו, מרן הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצוק"ל.
השיעורים ניתנו בישיבת 'מרכז-הרב', בה שימש מרן הרב, כראש הישיבה במשך עשרים וחמש שנה, ולמד ולימד בה מעל חמישים שנה. השתדלתי בדרך כלל, להגיע מידי יום שלישי, אל ישיבתנו הקדושה, כדי לשמוע תורה מפיו של מורנו ורבנו. במיוחד לאחר פטירתו של מורנו ורבנו מרן ראש הישיבה הרב צבי יהודה הכהן קוק זצוק"ל, שמתי מגמת פני - בעניותי הרבה - להתקשר אל מורנו ורבנו.
ההסתכלות בפני הרב בהגיעו אל תוך הישיבה, היה בה לימוד גדול של חרדת הקודש מפני התורה הקדושה. ראינו בעינינו דברי הברייתא (ברכות כב.): "דתניא - 'והודעתם לבניך ולבני בניך' וכתיב בתריה 'יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב' מה להלן (כלומר, במעמד הר סיני) באימה וביראה וברתת ובזיע, אף כאן (בזמן הלימוד לתלמידים כפשט הכתוב) באימה וביראה וברתת ובזיע ".
פניו של הרב, בזמן גישתו אל ארון הקודש - שם היה עומד בזמן השיעור - , היו אדומות, לוהטות כלפידי אש בוערים וראשו מורכן כלפי מטה.
דקה קצרה היה מנשק את הפרוכת ומתפלל תפילה קצרה, ואז פונה אל התלמידים, רכון על הסטנדר ומתחיל לקרוא את לשון הגמרא, כמעט בלחש. בדקות הראשונות בקושי אפשר היה לשמוע את המילים ורק קול חרדת הקודש היה נשמע. אט אט היה מתחזק קולו וגם אדמימות הפנים מתחלפת באור זוהר, עד שבעיצומו של השיעור, בתוך השאלות והתשובות, פניו היו מאירות אור עצום, כדכתיב: " ותורה אור" , וכולו מלא חיות והתלהבות עצומה.
שיעוריו של מורנו ורבנו, הגאון העצום, היו עמוקים מאוד ומורכבים. מעט מהתלמידים היו קולטים את השיעור כולו. מרגלא בפומי: "ואם הבנו עשרה אחוז מהשיעור בלבד, האם לא היה כדאי להיכנס ולהקשיב ולשמוע תורה מפיו של גדול הדור, שהוא בבחינת משה רבנו של הדור"?

ב. חשיבות העיון
כבר בצעירותו כתב רבנו מאמר אודות חשיבות הלימוד בעיון דוקא. כך הוא מגדיר זאת בתחילת המאמר (הקדמה לספר 'זכר יצחק'): " הנה פשוט הוא, דחיוב ההבנה בתורה, הוא לא רק חלק ממצוות תלמוד תורה, אלא הוא שיעור בקיום המצווה עצמה ". כלומר, כמו למשל אתרוג שגודלו פחות מכביצה, אם נטל אותו בסוכות, לא קיים מצוות ארבעה מינים, כן גם אם לומד תורה בלי הבנה, אין בזה שיעור המצוה, כלומר לא קיים המצוה. אמנם הוא מוסיף " אלא דיש בזה מדרגות שונות ", כלומר יש דרגות בהבנה.
בהמשך מביא הרב דברי רבא בגמרא (ברכות ו.): " אגרא דשמעתא סברא " ומפרש רש"י: " שהוא יגע וטורח ומחשב להבין טעמו של דבר". וכפי שפירש רש"י לפני כן, כך גם כאן, הכוונה היא, שעיקר קיבול השכר הוא לא על עצם הלימוד, אלא על היגיעה וההתאמצות להבין את הטעם, את הסברא של ההלכה.
מרן הגר"א שפירא מקשה על דבריו מהגמרא במסכת עבודה זרה (יט.), שם מביאה הגמרא ארבע מימרות של רבא בענין לימוד התורה. השתים האחרונות הן:
" ואמר רבא לעולם ילמד אדם תורה ואחר-כך יהגה, שנאמר 'בתורת ה'' והדר 'ובתורתו יהגה'.
ואמר רבא לעולם ליגרוס איניש ואף על גב דמשכח ואף על גב דלא ידע מאי קאמר שנאמר 'גרסה נפשי לתאבה', גרסה כתיב ולא כתיב טחנה ".
אם כן, כתוב במימרא האחרונה, שילמד אדם אף על גב שאינו יודע מה הוא אומר כלומר אפילו בלי הבנה. באמת, לכאורה, זו לא רק שאלה על דברי רבנו, אלא זו לכאורה סתירה בדברי רבא עצמו שבגמרא במסכת ברכות, המובאת לעיל. אלא, שרבינו מחבר מימרא זו עם הקודמת וכפי שפירש רש"י שם. שכן פירש בד"ה " ילמד אדם - מרבו, עד שתהא גירסת התלמוד ופירושו שגורה לו בפיו ", ובד"ה " ואחר כך יהגה - יעיין בתלמודו לדמות מילתא למילתא, להקשות ולתרץ. ובראשונה לא יעשה כן שמא יִבָּטל והרב לא יִמָצֵא לו כל שעה... ".
וכך כותב רבנו שם: "... עיין שם ברש"י שכתב דאין רבו יודע לפרש לו כלום, ורצונו לומר דלומד מרב שיש לו הרבה קבלות ואין לו להפסיק לקבל ממנו כל הקבלות ששונה עד שיבין הסברא של קבלה ראשונה מעצמו או על-ידי אחרים, משום דזה יכול לקיים גם אחר כך והשמועות אם לא ישמעם עתה לא ישמעם עוד, וקא משמע לן דאף על פי שכל זמן שאין ההלכה מוסברת אין בידו מצוה דתלמוד-תורה, מכל-מקום יש ענין יותר, שעתה יגרוס לבד ורק אחר כך יסבור, אבל אם הוא גופו לומד, אינו יוצא עד שיסבור שמועתו ". [יש לציין שרבא, שהוא זה שמחשיב כל כך את הלימוד מתוך סברא, הוא שמציין בעירובין נג. על מה שאמרו " ליבן של ראשונים כפתחו של אולם... אמר רבא ואנן כי אצבעתא בקירא לסברא " - כלומר, אין לנו כמעט שום כוח סברא כלפי הראשונים, ובכל זאת אנו לא נפטרים מכך, וזה כל עיקר שכר תלמודנו.]
כך סבר רבנו להלכה, וכך נהג הלכה למעשה. הוא תבע מעצמו ומתלמידיו עומק לפנים מעומק וסברא לפנים מסברא. כמו שאומרת הגמרא בסנהדרין כד. שרבי שמעון בן לקיש היה עוקר הרים וטוחנם זה בזה, אבל רבי מאיר היה עוקר הרי הרים וכו'.

ג. השיעורים שבספר
כמעט בכל שיעור, היה מרן הגר"א שפירא זצ"ל מחדש חידושים להלכה. הוא היה מאיר באור חדש את דברי הראשונים ואת מסקנותיהם מדברי הגמרא. בחרתי מעט מזעיר מהשעורים, אלו שהיה נראים לעניות דעתי יותר מרכזיים, ובהם השקעתי ימים ולילות רבים כפשוטו - גם לפני עשרים שנה כאשר ניתנו וגם היום - לבררם וללבנם כפי דלות דעתי, ולכותבם בלשון ובסדר חדש, על מנת שיהיו-אולי-יותר מובנים לתלמידים שכמותי. לחלק מן השעורים הוספתי מבוא כדי להקל על הלומד להיכנס לסוגיא. עוד חילקתי את השעורים לפרקים וקראתי שם לכל פרק ופרק וכל זה על-מנת להקל בהבנת הדברים העמוקים והמורכבים.
הדגשתי את שמו של רבנו במהלך השעורים, כאשר היה נכנס לעובי הקורה, של שאלות וישובים והסברים בדברי הראשונים, וזאת כדי להדגיש את הארותיו של רבנו בענין, באשר זוהי מגמת הספר. אמנם בדרך כלל גם כאשר ישנם דברי הסבר בסיסייים בדברי הגמרא והראשונים, גם הם מדברי מרן הרב, אף שלא צויין שמו. ישנם מספר מקומות וכן גם השעור בעניני יבום שבהם ההערות וההסברים הם ממני.
ידידי, הרב בנימין רקובר שליט"א, עשה עבודה עצומה וכתב והדפיס את כל שעוריו של רבנו, שעל סדר המסכתות הנלמדות בישיבה. כאמור לעיל, כאן בספר זה, הדברים ערוכים ומסוגננים באופן שונה מעת אמירתם.
דומני, ששעורים אלו, שבספר זה, יפתחו פתח נוסף להתבוננות בדרך ההעמקה והחידוש של רבנו. מובן מאליו, שאם חלילה ישנה טעות בדברים, היא תלויה אך ורק בי ולא במרן הרב שפירא זצ"ל.
גם השעור הראשון הפותח, הנקרא "כבוד התורה ומוראה", נכתב על ידי כפתיחה, מתוך שאני חושב, שבענין הזה, מוטל עלינו להתבונן, ואולי לחזור בתשובה, הן בעצם הענין בכלל, והן כלפי מורנו ורבנו הגאון הצדיק, פאר התורה של דורנו - בפרט.
חלק שני של הספר עוסק במעט קוים לדמותו של הרב. קראתי לחלק זה בשם: 'באהל אברהם'. לא התכונתי בשום אופן להקיף את כל אישיותו ודמותו של רבנו הגאון ואציל הנפש, (עיין בפתיחת החלק הזה), אלא רק לנגוע מעט בכמה נקודות, על מנת להעמיד את בעל השמועה לנגד עינינו והלואי ונזכה להוסיף משהו באישיותנו על ידי כך. צירפתי גם תמונות על מנת לקיים דברי חז"ל כפשוטם וגם הן עצמן מלמדות.

ד. כוחה של תורה וליבונה
כתב מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל: " קשר התורה בהקב"ה, זהו יסוד עבודת הקודש, של אנשי הסגולה " (אורות התורה פרק ג', א'), וכך מרגלא בפומיה דמרן הרב שפירא זצ"ל:
כתוב: " בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך " (שמות כ"א, כ"א). שם ה' זו התורה, כדברי הגמרא במסכת ברכות כא: " מנין לברכת התורה לפניה מן התורה שנאמר: 'כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו' " (עיין שם במהרש"א). אם כך, שואל ר' אברום, היה צריך להיות כתוב: בכל המקום אשר תזכיר את שמי, כלומר בכל מקום שתלמד תורה, אבוא אליך וברכתיך. מדוע כתוב בכל המקום אשר ' אזכיר את שמי... '? אלא כאן רמוז, שכאשר אנו עוסקים בתורה, הקב"ה עוסק יחד איתנו. הקב"ה אומר: כשאתה תזכיר את שם ה' גם אני אזכיר. הדבקות בתורה, היא הדבקות בקב"ה בעצמו, כשאנו לומדים תורה גם הקב"ה לומד איתנו. וכשלומדים תורה כך, באופן כזה, שהקב"ה לומד איתנו, אז מתקיים ההמשך: " אבוא אליך וברכתיך ". כן יהי רצון שיהיה גם בלימוד הספר הקדוש הזה.
כך היה רגיל מורנו ורבינו לחנך אותנו בהכרת הערך של הלימוד, ושל כל מילה ומילה של תורה שיוצאת מפינו.
הדבקות שלנו בקב"ה ודבקותנו בעם ישראל, מופיעה בגודלה ושלמותה דוקא על ידי עסק התורה. כך כותב מרן הרב קוק זצ"ל ב'אורות התורה' (פרק ג', סעיף ט'): "בשעה שרוח הקודש הנובע מכנסת ישראל שורה על האדם, רואה הוא בעיניו איך שכל תורה שבעל-פה כולה לכל פרטיה, היא הסתעפות שורש רוחה הקדוש של האומה, וכולם יחד, הפרטים ופרטי הפרטים, מציגים הם במלוא החיים והאורה את נשמתה בכל מלוא קומתה ".
כל פרטיה של תורה הם סעיפים מרוחה הקדוש של כנסת ישראל, של האומה הישראלית. כפי מה שמתבררים ומתלבנים פרטיה ופרטי פרטיה של התורה כך הולכת ומופיעה ומתגלית בעולם נשמתה של כנסת ישראל במלוא קומתה ותפארתה. העוסק בתורה ומלבן פרטיה ופרטי פרטיה, הרי הוא בונה את האומה ואת כנסת ישראל - " כל העוסק בתורה לשמה רב אמר: כאילו בנה פלטרין (ארמונות) של מעלה ושל מטה " (סנהדרין צט:).
הרב ממשיך ואומר: "ומתוך האהבה הגדולה, שמתגלה בנשמה להאומה כולה, וכל סגולת נשמתה, מתפשטת אהבה טהורה תמידית עליונה על כל תורה שבעל פה, והאהבה מבהקת את ההכרה של הפרטים, ומחדדת את הכשרון להוציא דבר מתוך דבר בבינת אמת, וממנה חוזרת החבה בקודשה העליון לתורה שבכתב ברום תפארתה. ושניהם יחד מתנוצצים בגוונים נהירים בתור שורש נשמת האומה וענפיה ". האהבה הגדולה לעם ישראל, לכנסת ישראל - שהיא שורש נשמתנו, שורש חיינו, שורש דבקותנו ביוצר הכל - האהבה העצמית הזאת, היא שתובעת מאיתנו לאמץ את כוחות חיינו ומחשבתנו והבנתנו בהכרת התורה כולה, וללבן ולהוציא לפועל ולחדש סעיפים וסעיפי סעיפים מאילן החיים העצום והנשגב, תורתנו הקדושה.
רואים אנו, כמה גדול ועצום הוא ערך ההתעסקות בליבון ובירור סוגיות התלמוד השונות, ביתר עומק ועיון, ועד כדי הולדת הלכות חדשות ובירורים חדשים, שהרי בזה נבנית כנסת ישראל שהיא היא מלכות ה' בעולם.
עוד אומר מרן הרב זצ"ל: " אחד מהדרכים של עסק התורה לשמה הוא, להעשיר את כנסת ישראל בכוחות רוחניים גדולים. וכל מה שמתרבה אור התורה ועמה חיבתה וכבודה, בלב אחד מישראל, הרי הכח היסודי של האומה מתחזק ומתאמץ, והנשמה הפרטית של זה האיש, הפועל ברכה כללית זו, היא מצד עצמה גם כן מתגדלת ומתהדרת, משתלמת ומתפארת בענפים רבים ורעננים... " (אורות התורה פרק ב', ד').
ושם בסעיף ה': "...וכל יחיד העוסק בתורה, הוא מגלה כח חיים חדש בנשמת ישראל על-ידי המזון הנשמתי שהוא מקבל מהתורה. וכל מה שהתלמוד יותר מואר ומוכתר יותר בדעה רחבה ושכל טוב, וכל מה שמתוספת בו יותר נדיבות לבב וטהרת נפש, כן כח החיים הישראלים הולך ומתגלה על ידו ונותן להאומה כח ושמחת חיים להתעודד ולקום ". כלומר, תוספת הברור והליבון של הלכותיה של תורה היא תוספת כוחות חיים אמיתיים מקוריים באומה הישראלית. אין עשיה ובנין כלל ישראלים גדולים מזה, שהרי זוהי פעולה בשרשי החיים. " ותלמוד תורה כנגד כולם ".
קראתי לספר בשם: "מעמק אברהם", משום שחידושי התורה שבספר זה, נובעים מתוך העמקות המיוחדת של רבנו ועל שם דברי הגמרא (מגילה ג.) על הפסוק: " וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק " (עיין שם בתוס') " אמר רבי יוחנן: מלמד שלן בעומקה של הלכה ".
'ואני תפילה' ליוצרי ובוראי, שאכן ספר קדוש זה, יצטרף גם הוא לבנין החיים הגדול של כנסת ישראל בדורנו, דור התחיה והגאולה, ותורתו של מרן הגאון האדיר והעצום, תמשיך לפעול פעולתה העצומה ביצירת שמים וארץ חדשים, מתוך ששפתי מרן תהיינה דובבות גם בקבר, ביתר עז ותעצומות.

בסיום ההקדמה, " אודה ה' בכל לבב, בסוד ישרים ועדה ", שהנחני בדרך אמת, וזיכני להתקרב - כפי מיעוט יכולתי - לגדולי ישראל מאירי אור תורתו וסוללי נתיבותיו.
מודה אני מעומק ליבי, להני תרי צורבי מרבנן: ר' אריאל שטראוס הי"ו ועודד מילר הי"ו, שאילמלא הם, ספק אם היה הספר מגיע לדפוס. הראשון היה המתחיל והשני התאמץ מאוד, במסירות גדולה, לגמור ולסיים את הכנת הספר הקדוש הזה לדפוס.
בכלל התודה וברכת ה', תעמוד ישיבת בית אל כולה ובראשה הגאון הרב זלמן מלמד שליט"א, אשר היא אכסנית התורה, שמכוחה יכולתי לעסוק גם בהכנת ספר זה.
זכות מרן הקדוש והארת נשמתו הענקית, תעמוד לכל העוסקים בתורתו ומבררים ומלבנים חידושיה, ולכל הלומדים מהנהגותיו וחפצים להלוך בדרכיו, ונזכה כולנו לעלות מעלה מעלה עם כל כלל ישראל, לגאולה שלימה ומליאה ברחמים גדולים. אמן.