החברה הישראלית

מדורים

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

1446

5 דק' קריאה

אחד הדיונים המשמעותיים בנושא החלת משנת הראי"ה קוק על דורנו ותקופתנו היא שאלת מעמדה ויעדיה של החברה הישראלית. דיון זה כולל מספר תחומים משמעותיים במלאות 75 שנה לפטירת הרב זצ"ל. התחום הראשון מתייחס לשאלה האם ניתן ליישם את הניתוח הרוחני-פסיכולוגי של הרב במאמר "הדור" גם על תקופתנו בכלל והחברה הישראלית בפרט. התחום השני כולל את היעדים והאתגרים הניצבים כיום לפני החברה הישראלית לאור משנת הרב. התחום השלישי מתייחס לחוויות אישיות והתבטאויות של תלמידי תלמידיו נוכח המציאות החברתית הישראלית. קצרה היריעה להרחיב כנדרש במלוא היקפם של התחומים המדוברים, אף על פי כן ננסה להלן להתוות מספר כיווני חשיבה בנושאים אלו.

שאלת הרלוונטיות של מאמר "הדור" לתקופתנו העכשווית יונקת ממספר הנחות יסוד הטעונות בדיקה. הנחת היסוד הראשונה מזהה את דברי הרב כמכוונים אל התנהגותם המעשית, דפוסי פעולתם של בני הדור ושאיפותיהם הרוחניות ("דור בעל רוח גדול"). האם נכון לייחס עובדות אלו גם לתקופתנו, בה השאיפות החומרניות והמחשבה השטחית ניכרות מאוד במימד הציבורי? הנחה שניה מזהה את דברי הרב כמתייחסים אל התנהגותם האידיאליסטית של בני דורו. עיון בדברי הרב מלמד כי חלק ניכר מההתנהגות האידיאליסטית היה השפעה חברתית-הנהגתית, ולאו דווקא תוצאה של הכרה ברורה ומגמות רוחניות יחודיות. הנחה שלישית מכוונת את דברי הרב אל יחידים בדורו שפעלו מתוך מגמות רוחניות ומסירות נפש. עיון בדברי הרב מלמד כי הרב זיהה גם אצל ההנהגה הרוחנית מימד של "המוני הוא, ארצי ומעשי, בכל מעיינו לחיי הזמן והעולם", ולאו דווקא שאיפות אידיאליסטיות נפלאות (עיין בהרחבה בנושא זה אצל הרב חגי לונדון, ביאור למאמר "הדור").

כיוון אחר בהתמודדות עם שאלת החלת מאמר "הדור" על תקופתנו פותח מספר אפשרויות נוספות: א) הרב ראה בחלוצי דורו נשמות גבוהות ורצה לחזקם ולהפוך את התהליך לפתח של גאולה וישועה, ב) בדורנו קיימת קבוצה קטנה של מאמינים המהווה את ה"עם" והיא מבטאת את הלך הרוח של העם כולו, ג) דורנו הוא אידיאליסט ומוסר נפשו למען בניין העם והארץ בשעת הצורך אולם אמצעי התקשורת לסוגיהם מחפשים את השלילה ומסתירים את הטוב, ד) המציאות העכשווית מלמדת כי בעם ישראל כיום יש רובד "חיצוני" ורובד "פנימי". ההתפתחות היישובית, המדינית והתודעתית מלמדת כי אין להסתכל על הרובד החיצוני אלא על הרובד הפנימי החיובי והוא מהווה את הכוח המניע של תודעתנו הלאומית כיום, ה) דברי הרב על דורו התבססו על חדירה רוחנית לעומק נשמת הדור וראיית אור הגאולה הזורח בעומק הנשמה. בתקופתנו קיימת הארה זו בעומק החיים גם אם איננה גלויה (ראה בהרחבה אצל הרב צבי טאו, "דור ודור אמונתו").
האם ניתן לאור הנ"ל להחיל על החברה הישראלית כיום את המגמות האידיאליסטיות של מאמר "הדור"?
התשובה לשאלה זו היא חיובית. מאמר "הדור" אינו בא להתייחס לתופעה חלוצית מסוימת אלא לתאר את הפוטנציאל הרוחני והשאיפות של בני דורנו. במובן זה ללא ספק רואים אנו בתקופתנו בחברה הישראלית מגמות של חיפוש רוחני ושאיפות גדולות שמקורן בדור "בעל רוח גדול".
התחום השני שביקשנו לעסוק בו ב"קציר האומר" הוא האתגרים והיעדים הרוחניים שניצבים כיום לפני החברה הישראלית לאור משנת הרב. בראש וראשונה נראה, לעניות דעתי, כי חובתנו להאיר את כל רבדיה וגווניה של החברה הישראלית באור משנתו של הרב "אם התחייה הלאומית לא תחדש לנו הארה בתפילה, הארה בתורה, הארה בדרכי המוסר והקשבת האמונה, איננה עדיין תחייה אמיתית" (מאמרי הראי"ה, עמ' 414). לצורך זה יש לרתום את כל ממשיכי דרך האורות ולהעניק תנופה משמעותית למשנתו.
שנית, עלינו להשתדל לחבר את הווייתה החומרית של החברה הישראלית אל מקורותיה הרוחניים. "הרוחניות, מלבד עדניה הגדולים לאין תכלית כשהיא לעצמה, היא נותנת עוז וגדולה גם לחיים החומריים... ועם ישראל גוי אחד בארץ, שהשניות שנואה לו על פי שורש נשמתו, מרגיש כי ההפרדה בין החומריות ובין הרוחניות מסבה לו צער גדול ועמוק, והוא מבקש לו דרך לשוב אל האחדות" (מאמרי הראי"ה, עמ' 234).
שלישית, חובתנו לנסות ולאחד את גווניה השונים של החברה הישראלית חרף חילוקי דעות, הנהגות והשקפות בין החלקים השונים: "נתוודע איש אל אחיו בשם ישראל הכללי, לא בשם מפלגתי ומחנתי. נדע שיש לנו בכל מחנה הרבה מה לתקן והרבה מה לקבל מהאור והטוב זה מזה" (מאמרי הראי"ה, עמ' 76).
התחום השלישי שנבקש להתייחס אליו בקצרה הוא חוויות אישיות והתבטאויות של ממשיכי דרך הרב נוכח המציאות החברתית הישראלית. אפתח בנימה אישית. שנים רבות אני עוסק בהקניית ולימוד משנת הרב לציבורים שונים ובכללם ציבור לא דתי. במסגרת זו לימדתי ולמדתי תקופה ארוכה בקיבוץ עין גדי, בקיבוץ קלי"ה ומקומות נוספים. שתי תובנות עלו בי במהלך תקופה זו. התובנה הראשונה הייתה תחושה ברורה של עיסוק ולימוד עם נשמות גדולות המחפשות את הדרך אל האמת מתוך ישרות ושאיפות גדולות גם אם לא תמיד בדרכים הנורמטיביות והמקובלות עלינו כציבור דתי. התובנה השנייה הייתה לאחר זמן בו לא הבחנתי בשינוי רוחני או מעשי אצל קהל השומעים ושאלתי את עצמי האם כדאיים המאמץ וההשקעה. את התשובה קיבלתי לימים, זמן רב אחרי שהסתיים הלימוד המשותף, בשעה שקיבלתי מכתבים, בהקשרים שונים, בהם כתבו לי חלק ממשתתפי השיעור במשנת הרב על מצבי משבר ואירועים אחרים שלימודנו המשותף בשעתו תמך בהם וסייע להם להתגבר. שני מאפיינים אלו של סבלנות וסובלנות צריכים, לעניות דעתי, לאפיין את פעילותנו בחברה הישראלית.

סודות משנתו של הרב קיבלו היבטים מגוונים באמצעות ממשיכי דרכו שהתייחסו אל החברה הישראלית ומפעלותיה. אתייחס בקצרה למספר התבטאויות בנושאים שונים. לאחר עקירת העיר ימית בשנת תשמ"ב כתב הרב יהושע צוקרמן: "אם תידמה לנו הדרך דרך רחוקה אל ניבהל. רק היא קרובה היא. רק האחיזה באותו הקו הארוך (אורו של משיח) מגבירה את הכל" (גיליון "נקודה", מס' 43, תשמ"ב). הרב אלי סדן כתב כי קיימת מחלוקת עקרונית בין תפיסת הציונות החילונית, שראתה בשאיפות טריטוריאליות יעד להשגת קיום בטוח ליהודים בארץ ישראל, לבין תפיסת הציונות הדתית שראתה בהקמת מלכות בית דוד יעד מרכזי. מסקנת הכותב הייתה בשעתו: "לייסד מחדש את מדינת היהודים" בלי לזלזל ביסודות הציונות שהיוו את תשתיתה אולם יש להקים עליהם קומה שנייה ושלישית מתוך בניין חדש של מושגי ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל (גיליון "נקודה", מס' 35, תשמ"ב).
רבים מהתלמידים ציטטו את הרב צבי יהודה קוק שכתב: "ולעומת מה שנאמר האם זו המדינה שאותה חזו נביאנו? אומר אני: זו המדינה שחזו הנביאים! כמובן, אין המדינה בתכלית השלימות, אולם נביאנו ורבותינו - ממשיכיהם - אמרו שכזו תהיה המדינה... תקומה יישובית ושלטון מדיני עצמאי. לא נאמר לנו אם יהיו הם צדיקים או שאינם צדיקים" (מזמור י"ט למדינת ישראל).

הרב חנן פורת, בתשובה לאישה צעירה שהייתה מתוסכלת נוכח התנפצות מסוימת של תקוות ימי ילדותה לגאולה עתידית, כתב "יש תהליכים גדולים מאתנו שאינם מכוילים באמת המידה של חוויותינו ומצב רוחנו... הולכת ונרקמת ההוויה הגדולה הנאספת ונצברת ברחמים בידי ריבון העולמים" (נקודה, גיליון מס' 128, תשמ"ט).
החברה הישראלית רבת גוונים היא והתהליכים העוברים עליה מורכבים הם. שבעים וחמש שנים לאחר פטירת הרוא"ה הגדול יש מקום לבדוק את יסודות משנתו נוכח המציאות העכשווית ולשאול את עצמנו באיזו מידה מצליחים אנו, תיאורטית ומעשית, ליישם את האור הטמון בה.

"ראוי להדגיש את המעוף הרחב שבו הצטיינו תוכניותיו. מעולם לא דן בקטנות, חזיונותיו היו בלתי שגרתיים ומסביב ליסודות ריאליים טווה הגיגים שהפליגו אל מרחבי האוטופיה. במובנים מסוימים - בדומה להרצל ב"אלטנוילנד" - הגה הרב חזון לכל פרטיו ודקדוקיו מבלי שטרח לבדוק את אפשרות יישומו. הוא האמין בחיוניות האידיאל ובדינאמיקה של החזון"
(יוסף אבנרי, הראי"ה קוק כרבה הראשי של ארץ ישראל, עבודת דוקטורט, עמ' 419).
אנו, ממשיכי דרכו, צריכים ליישם את החלום.