קרירה ומשפחה | רבנים שונים | בית המדרש

מדורים

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

גילה בת רחל

169

5 דק' קריאה

איך משלבים בין קריירה תובענית, חיי משפחה תקינים, מימוש אישי והתקדמות בעבודת ה'?

שותפות אמתית
הרב זאב נוימן שליט"א - ירושלים
תורה מעל הכול! במעמד הר סיני קיבל עם ישראל כולו את התורה ובכך נתבררה למפרע מגמת בריאת העולם. התורה היא נשמת העולם ומקיימתו. תבל ומלואה מקבלים חיותם וערכם כאשר ישראל יושבים בארצם ותלמידי חכמים שבה לומדים ומלמדים את תורת ארץ ישראל הגואלת בכל שכבות העם, כדברי הרמב"ם: "כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל יסורין..." (הלכות ת"ת א').
עם זאת, האדם הראשון הוצב בגן עדן "לעבדה ולשמרה" (בראשית ב') ולאחר שחטא נדרש ל"בזעת אפיך תאכל לחם" לעמול לפרנסתו. את מאמרנו ניתן לחלק לשלושה: א. עמל האדם להמציא פרנסה לביתו. ב. פעולות שהן לשכלולו של העולם. ג. קריירה.
מה נשתנה: א. בעבר הייתה חלוקת תפקידים ברורה בבית: הבעל עבד מחוץ לבית ואילו אשתו עבדה בכל עבודות הבית השונות. כיום השתנה המצב לחלוטין. נשים רבות יוצאות לעבוד מחוץ לביתן, לעיתים אין המשכורת מצדיקה זאת (הוצאות המעון/המשפחתון וכו' מקזזות בצורה ניכרת את משכורת האשה העובדת), לעיתים משכורת האשה עולה בהרבה על משכורת בעלה (והדבר עלול לגרום למתח בין בני הזוג). ילדיה "ילדי מפתח הם" - שבים מהגן ומביה"ס אל ביתם הריק. כאשר סוף סוף שבה האשה לביתה יגעה מעמל יומה, ממתינה לה משרתה השניה: הטיפול בעבודות הבית. ילדיה דורשים את שלהם ואף הבעל... כאן נוצרות בעיות של חלוקת התפקידים.
ב . שכלולי הטכנולוגיה הגיעו לכל אתר. מכשירי חשמל מצויים בכל בית. מכונת כביסה, מייבש כביסה, מדיח כלים, תנורים מסוגים שונים, מיקרוגל וכהנה וכהנה מקילים על עבודות הבית. את המצב הנוכחי אי-אפשר להשוות לעבר כשכל עבודות הבית היו קשות יותר. המצב הנוכחי אמור להוסיף שעות פנאי. שבוע עבודה קוצר ל-5 ימים. האם אכן מנוצל זמן זה לעשיה חיובית? ללימוד תורה? לפעולות התנדבות?
ג. מקצועות רבים, נעשו תובעניים ומטביעים את האדם בעבדות העבודה. מקצועות ההיי-טק דורשים משרה של למעלה מ-8 שעות ביום. עורכי-דין רבים נוטלים על עצמם תיקים רבים מדי לטיפול, ויש אף המביאים אותם אל ביתם להשלמת הטיפול. כך שחיי המשפחה נפגעים עד מאוד.
ד. מכבסת המילים הפכה את הקריירה ל"מימוש עצמי" ומכאן הפתח להיווצרות התנגשות בין ה"מימוש העצמי" של האיש לזה של רעייתו.
מה הפתרון? כך כותב הרב י. י. וינברג, בעל "שרידי אש" (בספרו "לפרקים"): "לגבי היהדות אין במשפחה משום שיתוף אישות בלבד אלא בעיקר משום שיתוף רעיון ומשאת נפש. איש ואשה באים בברית כדי לעבוד יחד לרעיון וחזון משותף, כדי לגשם בחייהם הם את הרעיון הזה".
בני הזוג צריכים להאמין באותו אידיאל ולעבוד ביחד להגשמתו. המתנדב לשרת את עם ישראל במסגרת צבא הקבע, לא יוכל להצליח בתפקידו אם אשתו הנותרת בעורף ומתמודדת לבדה עם קשיי היום-יום, אינה מעריכה זאת. אשתו של הרב, המכתת רגליו מעיר לעיר וממקום ישוב אחד למשנהו להרביץ תורה ברבים ולהשיב ישראל בתשובה, אשר אינה שותפה לרעיון, תקשה עליו כשתבחן הכל במשקפים כלכליים, קרי: האם התמורה הכלכלית היתה משתלמת.
אחד הדברים העשויים לסייע בידי הבעל הוא, שיתוף אשתו במעשיו. אותו רב השב לביתו ומספר לרעייתו על משפחה נוספת שקיבלה על עצמה לשמור שבת בזכות הרצאתו, מסייע בידי אשתו להרגיש עצמה כנוטלת חלק פעיל בפעולותיו וממילא שותפה המוכנה לתרום חלקה ולהתאמץ.
אך כאן עלינו להדגיש: לחיות לאור אידיאל ולהישאב בתוכו, אין פירושו מחיקת הייחודיות של בני הזוג. כיצד מתבטלים כלפי כנסת ישראל, אך גם מצליחים לבטא את המיוחד שבנו — זו אחת מן 'העבודות הקשות שבמקדש' ההולך ונבנה על-ידי בני הזוג. עלינו להיות עם הפנים אל כלל ישראל, אך לדעת שבנין הבית שלנו אף הוא חלק מכך.
עוד יש לקחת בחשבון: 1. לגבי בחירת מקצוע פרנסתו של האיש עליו לקחת בחשבון את שילובה עם עבודת ד' שלו: הן לגבי חיובו בלימוד תורה או לפחות קביעות עיתים לה, הן לגבי קיום מצוות כגון תפילה במניין ג' פעמים ביום. כן עליו לזכור: "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים, חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום טוב, והוצאת בניו לתלמוד תורה" (ביצה ט"ז). "כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר - אינו אלא מקטני אמנה" (סוטה מ"ח).
2. אף פעולותיו למען שכלולו של עולם ובקשת ה"מימוש העצמי" שלו צריכות להתחשב בגורמים הנ"ל אך גם בשאיפות הדומות של רעייתו ושל צרכי עם ישראל.
3. לגבי עבודת הנשים מחוץ לביתן יש לזכור שיש נשים שחשוב להן לעשות זאת, אף אם אין הדבר נכון כלכלית, כיון שחשוב להן לצאת מתחומי ד' אמות הבית ולפגוש את החוץ. נשים אלה, אינן חשות בטוב עם מטלות הבית השונות וההסתגרות בו, וממילא גם בני המשפחה פוגשים ברעיה ואם בלתי מרוצה. זאת לעומת נשים שמוצאות עצמן משקיעות עצמן ומעניקות מחומן לילדיהן ולבית בכלל.
4. עוד יש לזכור את בעיות הצניעות הנוצרות במקומות עבודה כאשר נשים וגברים עובדים יחדיו באותו חדר, הנהלות מקומות העבודה מעוניינות ב"גיבוש" הצוות ויוצרות "ימי כיף" וכדו'. ואכמ"ל.
כיון ששינויים אלה ואחרים מתרחשים, ואף יגברו, עלינו לתת את הדעת כיצד ליישב בין השאיפות, הרצונות והצרכים של כל בני הבית.

לדרוש שינוי!
הרב שלמה שפר שליט"א, רב קמפוס אוניברסיטת בר-אילן
הרבה דברים טובים מתקיימים באדם שעובד ומתקדם ובונה לו קריירה. הוא עוסק ביישובו של עולם, מפרנס את משפחתו, הוא יוצר ובונה ומפתח דברים, תורם לחברה וגם מממש את עצמו בכך שהוא מטפח ומעצים את יכולותיו האישיות. המימוש העצמי הפך בתקופתנו להיות דבר מובן מאליו ומשמעותי ביותר, ובפיתוח קריירה אדם מצליח לעתים קרובות להגיע לתחושה של מימוש עצמי.
אולם, כמו בכל דבר חשוב ומשמעותי שאדם עושה, הוא צריך לבחון את מידת האיזון ושביל הזהב בינו לבין ערכים אחרים בחייו, ובעיקר בין דברים נוספים שהוא מחויב בהם.
יש ואדם עצמאי בעבודתו והוא יכול לנהל את זמנו באופן שיכול לשלב בין עבודתו לבין משפחתו. ומתוך שהוא מודע לחשיבות החיים המשפחתיים, הוא מקדיש זמן לחינוך ילדיו, ומקיים בזה את מצוות "ושננתם לבניך" מעבר למה שהם מקבלים בבית הספר, ובנוסף הוא שותף פעיל יותר עם אשתו בהשקעה גדולה ואיכותית יותר במכלול חיי המשפחה.
אולם, רוב האנשים הם עובדים שכירים שמקום עבודתם הוא בחברות גדולות או במפעלים מצליחים, והם משועבדים למקום עבודתם שעות רבות - רבות מדי, שבאות על חשבון המחויבות הבסיסית והקדשת הזמן שהם חייבים לבני משפחתם.
פעמים רבות אני נתקל בבוגרי האוניברסיטה, גברים ונשים, שלמדו ברצינות ורוצים לעבוד קשה ולהתקדם, אך הם קובלים על הטוטאליות ועל מספר השעות הרב שנדרש מהם כדי להישאר במקום עבודתם, ועל כך שאין להם הרבה ברירה, אם הם רוצים להמשיך בתחום אותו הם למדו ובו הם שואפים להצליח.
דומני שכאן צריכה לבוא דרישה אל בעלי הממון השולטים ומנהלים את המערכות הגדולות האלו, שידעו את החשיבות הגדולה שיש לכך שעובדים יוכלו לחיות בכבוד עם בני משפחותיהם לא רק מבחינת הכסף שהם מרוויחים אלא גם מבחינת יכולת השקעת הזמן בבית. צריך לכך פיתרון מערכתי שיסודו במודעות לנושא זה. בטוחני שבסופו של דבר הם יצאו נשכרים מכך שכן עובד שמח ומלא סיפוק מעולמו מחוץ לעבודה, יהיה עובד טוב יותר שיגיע להישגים טובים יותר לעצמו ולמקום בו הוא נמצא.
על השילוב בין עבודה ללימוד התורה, כותב השולחן ערוך (או"ח קנ"ו): "אחר כך (אחר התפילה וקביעת עתים ללימוד תורה) ילך לעסקיו דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון, כי העוני יעבירנו על דעת קונו. ומ"מ לא יעשה מלאכתו עיקר אלא עראי ותורתו קבע וזה וזה יתקיים בידו".
גם על השילוב בין עבודה למשפחה ניתן להמליץ כך ולומר שלא יעשה רק מלאכתו עיקר אלא גם משפחתו עיקר וזה וזה יעלה בידו.