חיי הגוף כעבודת ד' | הרב ברוך אפרתי | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט

בית המדרש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

647

3 דק' קריאה

על סיפור בריאת העולם על פי התורה, אומר רש"י- "אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ 'החודש הזה לכם', שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? אלא משום 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים', שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".
אנו מורגלים לראות במערכת המצוות הרגילות את ההזדמנות הגדולה להתחבר עם ריבונו של עולם. כאשר אנו מתפללים בדבקות, שומרים שבת בקדושה, מקפידים על טהרת המשפחה, אזי אנו מתמלאים באווירה של קדושה וחיבור לד'.
כמו כן, אנו מורגלים להביט על חיינו בחלוקה למישור הגופני ולמישור הרוחני. מערכת המצוות ולימוד התורה, עולם הרוח, הוא החיבור לד'. ועולם הגוף והחומר שייך לעולם הזה, לחיי שעה.
אולם לא כך הם פני הדברים. אנו יודעים שספק דרבנן לקולא. אם לדוגמא אני בספק אם ברכתי שהכל על השתיה, אינני חייב לברך שוב. אנו מקלים בספק.
אולם בענייני הגוף - בסכנת נפשות, אנו מחמירים מאד. אם יש ספק, או אפילו ספק שיש ספק, שמא יש סכנה בדרך מסויימת, אזי אסור הלכתית ללכת בדרך הזו ולהסתכן. ובלשון חז"ל- 'חמירא סכנתא מאיסורא'. חמורה הסכנה מן האיסור. דינים גמורים מדאורייתא נדחים מפני ספק סכנה. חולה מסוכן אוכל ביום כיפור, אנו נוסעים ברכב לבית חולים אפילו עבור פציעה שיש בה ספק סכנה וכן הלאה.
אנו רואים אפוא, שהפגישה שלנו עם ריבונו של עולם איננה רק בעולם הרוח ובמערכת המצוות הפורמאליות והרוחניות. פגישתנו עם ד' היא גם במכלול החיים הגופניים והפשוטים, מה שאנו מגדירים 'חיי הנורמה'. מצווה פשוטה ומגושמת כשמירה על חיינו, שמירה על גופנו, מחברת אותנו לריבונו של עולם לא פחות מאשר עוד לימוד תוספות בגמרא או הקפדה על תפילה במניין. וכלשון הרמב"ם בהלכות דעות - "היות הגוף בריא ושלם, מדרכי ד' הוא".
נחזור לרבי יצחק. כבר הרמב"ן עורר את השאלה, מה חשב רבי יצחק בשאלתו. האם באמת לדעתו כל סיפור בראשית מיותר? האם באמת התורה צריכה להתחיל ממצוות ולא מתיאור הבריאה?
ניתן לומר שרבי יצחק טוען שכיוון שעיקרה של תורה הוא המערכת המצוותית הרגילה והרוחנית, אזי יש להדגיש רק אותה ולא את בריאת עולם החומר והגוף. התורה היא נטו עולם הרוח, כך טוען רבי יצחק בשלב השאלה. על כן, יש להתחיל מהמצווה הרוחנית ולא מתיאור בריאת העולם הגופני על חלקיו.
ועל כך משיב - הנחת היסוד אינה נכונה. התורה לא יכלה להתחיל ממערכת המצוות הרגילות כי אם דווקא מעולם החומר, מהבניין הארצי, משום שגם דרכי החומר והגוף דרכי ד' הם. טעות היא לחשוב ש'החודש הזה לכם' היא עיקר התורה, בעוד עולם החומר, בריאת שמים וארץ, החיות והמאכלים, האדם וכוחות גופו, הם שוליים. רבי יצחק מעורר אותנו להבין ולזכור שדבר ד' אינו בא רק בעולם הרוח ובמצוות המיוחדות לו. דבר ד' מצוי גם בנורמה החומרית, ובעולם הגוף על כוחותיו. לא זו אף זו - רבי יצחק מסביר שיסוד הבריאה החומרית הוא יסוד הטענה שלנו על הארץ. אלהינו אינו אלהי הרוח אלא אלהי העולם. החומר גם הוא מדרכי ד', וכיוון שכך, הוא בראו והוא נותנו לנו כארץ ישראל.
דומה שגם בימינו, חלקנו עדיין שבוי בשלב השאלה של רבי יצחק. אנו מורגלים לראות ברוחניות עבודת ד', ובחומריות עבודת החומר. אך לא היא. אנו יכולים ויכולות לזכות בכל יום בכמה מצוות מדאורייתא, חשובות לא פחות מהמצוות הידועות לנו. ניקח לדוגמא את מצוות הזהירות בדרכים. מצווה גופנית, תדירה, שאינה זוכה להילת קדושה כמו הנחת תפילין על אף שהיא חשובה ממנה מבחינה מסויימת. בכל חגירת תינוק ברכב בכסא התינוק, בכל ציות לרמזור, אנו שומרים על שלמות גופנו, ומקיימים את דבר ד' 'ונשמרתם לנפשותיכם', 'אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש'. החיבור לד' בשמירה על חוקי התנועה לדוגמא הוא חיבור חי ומהותי, גם אם יום יומי.
הבה נטה אוזנינו לרבי יצחק, נשים לב ששמירת הגוף והדגש הגופני גם הם מדרכי ד', ובכך תורתנו תהיה תורת חיים.