מוֹצִיא | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

ספריה
והגדת לבנך

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

367

1 חז"ל דייקו בכל מילה כשתקנו את הברכות והלשון שבברכת המוציא מעוררת שאלה. בדרך כלל אנו מברכים על כל מאכל בלשון "בורא", כמו "בורא פרי הגפן" או "בורא פרי האדמה". ואילו לברכת הלחם נבחר הביטוי: "המוציא לחם מן הארץ". בריאה היא הוצאת יש מאין ואילו "המוציא" היא הוצאת דבר קיים אך טמון. מהי סיבת השינוי?
משיב הרב זצ"ל כי צריך לשים לב שהשינוי בשאר המאכלים משלב ההוצאה מהאדמה עד שלב האכילה אינו גדול ומהותי, לכן ההדגשה בברכה היא על עצם בריאתם. אך בלחם יש הפרש גדול בין גידול החיטה לבין המוצר המוגמר: הלחם. עוד נשים לב לדברי הגמרא בברכות (מ ע"א): "שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעם טעם דגן". אנו רואים שהדגן שעובר תהליך ארוך עד שנעשה לחם שהוא עיקר המזון, גורם גם להתפתחות רוחנית אצל האדם. זוהי הסיבה שבברכה זו מדגישים את המצב של ההוצאה ממצבו הראשון למצבו הסופי, שלא כמו בשאר הברכות. מובן אם כן שבברכת המוציא אנו מבליטים את השינוי ולא את עצם הבריאה. אנו מראים שהייתה כאן מציאות טמונה ולא מפותחת שיצאה אל הפועל.
אותו רעיון טמון גם בפסוק "אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" (במדבר טו, מא). התורה משתמשת בביטוי זה של הוצאה גם כלפי ישראל. ואכן, עם ישראל מבחינה מסוימת נראה ככל העמים, אך הוא יצא מקהלם ורכש לו ערך ומהות מיוחדים. פירוש המילה "המוציא" היא שיש קשר למקומו הקודם מצד אחד, אך מצד שני הוא כבר יצא, והוא שונה מהם. כך עם ישראל יצא מבין העמים אך הלך והתפתח כגוי גדול, שונה משאר העמים בסגולתו האלוקית.

^ 1.. מתוך שיעור על עולת ראיה, ח"ב, הגדה של פסח, עמ' רפו.