בית מקדש בין פסח ראשון לשני וקטן שגדל וגר שהתגייר בעומר | הרב חגי פנחס בר גיורא (במברגר) | בית המדרש

שבת ומועדים

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

1856

3 דק' קריאה

בגמרא במסכת פסחים (צ"ג.) מובאת מחלוקת לגבי גר שהתגייר וקטן שהגדיל בין פסח ראשון לשני: "דתניא: גר שנתגייר בין שני פסחים, וכן קטן שהגדיל בין שני פסחים - חייב לעשות פסח שני. דברי רבי. רבי נתן אומר: כל שזקוק לראשון - זקוק לשני, כל שאין זקוק לראשון - אין זקוק לשני. במאי קמיפלגי? רבי סבר: שני רגל בפני עצמו הוא, רבי נתן סבר: שני תשלומין דראשון הוא, תקוני לראשון לא מתקין ליה...".
רש"י מבאר: " חייבין לעשות את השני - דקסבר: רגל בפני עצמו הוא, ואית ליה חיובא באנפי נפשיה, ואפילו למאן דלא איחזי בראשון. תשלומין דראשון - ומאן דלא איחזי בראשון לא מיחייב אשני...".
הרמב"ם (קרבן פסח ה', ז') פוסק:" גר שנתגייר בין פסח ראשון לפסח שני, וכן קטן שהגדיל בין שני פסחים, חייבין לעשות פסח שני, ואם שחטו עליו בראשון פטור ".
הכסף משנה מבאר: " גר שנתגייר בין פסח ראשון לפסח שני וכו'. בריש פרק מי שהיה טמא פלוגתא דרבי ור' נתן ופסק כרבי מחבירו. ומה שאמר ואם שחטו עליו בראשון פטור. איכא למידק אטו קטן בר חיובא ופיטורא הוא. וכתב הר"י קורקוס ז"ל דכיון דרחמנא רבייה לקטן שישחטו עליו וממנין אותו נפטר הוא בכך מן השני ". בתוספתא (פסחים ח', ד' [בהמשך למחלוקת לגבי גר]) וכן בירושלמי (פסחים ט' א') מובאת מחלוקת לגבי חיוב קורבן פסח לצבור כאשר בנין המקדש היה בין פסח ראשון לשני: "גר שנתגייר בין שני פסחים צריך לעשות פסח שני דברי רבי, ר' נתן אומר אין צריך לעשות פסח שני שכבר לא נתחייב בראשון. ניתן להן לישראל לבנות בית הבירה: היחיד עושה פסח שני ואין הצבור עושה פסח שני, ר' יהודה אומר אף הצבור עושה פסח שני, אמר ר' יהודה מעשה בחזקיה מלך יהודה שהעשה את הצבור לעשות פסח שני...".
אם נפסוק גם בדין השני כרבי יהודה יצא שהציבור חייב לעשות פסח שני כאשר בית המקדש נבנה בין פסח ראשון לשני.
באמת כך פסק מנחת חינוך (ש"פ) לפני שידע מהירושלמי: " הכלל עיקר דבר זה דמיעוט ורוב גזרת הכתוב הוא רק בעומדים כאן ויכולים לעשות הפסח אם כן נראה ברור אם יבנה הבית במהרה בימינו בין ב' הפסחים [עיין בש"ס דראש השנה גבי עומר דאיבני בחמיסר כיון דבראשון לא היו ישראל שם ולא הי' מקדש אין חילוק בין רוב למיעוט] אם כן כל ישראל חייבים לעשות פסח שני כמו גרים הרבה, כי דינים אלו דרוב ומיעוט הם רק העומדים חוץ לעזרה כמבואר ברמב"ם ובש"ס ובירושלמי אבל באין עומדים ואין בית המקדש אין החשבון הזה וכל ישראל יעשו פסח שני כן נראה ברור. ואני כותב זה בין שני הפסחים יהי רצון שיבנה מהרה קודם פסח שני ונזכה ונעשה הפסח שני אמן ואמן. [שוב אחרי זה רב ראיתי בירושלמי פ' מי שהיה שהוא פלוגתא דתנאי אם יבנה בהמ"ק בין פסח אחד לפסח שני דחד אמר דיקריבו ישראל פסח שני וחד אמר דלא יקריבו ע"ש] ".

לעומת דין שפסח שני שנחשב על פי רבי לחיוב בפני עצמו - לגבי ספירת העומר קיימת מחלוקת האם הספירה בכל יום נחשבת למצווה בפני עצמה או כל הספירה נחשבת למצווה תמימה אחת. לפי הסובר שהספירה בכל הימים נחשבת למצווה תמימה אחת כאשר לא ספר ביום אחד אי אפשר להמשיך לספור בברכה, ולפי הסובר שספירת כל יום נחשבת למצווה בפני עצמה אפשר להמשיך לספור בברכה. לכן מטעם ספק מי שלא ספר יום אחד לא ממשיך לספור בברכה. וכן גר שהתגייר וקטן שגדל באמצע ספירת העומר יספור בלי ברכה. אולם מובא בשערי תשובה(אורח חיים תפ"ט, כ') שכאשר הקטנים סופרים לפני הבר מצווה הם הגיעו לגיל חינוך ומופלא סמוך לאיש אז הם יכולים להמשיך לספור בברכה.

שירת הים לעומת אי שירת המלאכים.
מובא במסכת סנהדרין (ל"ט:) "דויעבר הרנה במחנה" - אמר רבי אחא בר חנינא: באבד רשעים רנה - באבוד אחאב בן עמרי רנה. ומי חדי קודשא בריך הוא במפלתן של רשעים? הכתיב "בצאת לפני החלוץ ואמרים הודו לה' כי לעולם חסדו", ואמר רבי יונתן: מפני מה לא נאמר בהודאה זו כי טוב - לפי שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים, דאמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן: מאי דכתיב: "ולא קרב זה אל זה כל הלילה", באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא, אמר להן הקדוש ברוך הוא: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני? - אמר רבי יוסי בר חנינא: הוא אינו שש אבל אחרים משיש. דיקא נמי, דכתיב ישיש ולא כתיב ישוש שמע מינה.
למה הקדוש ברוך הוא והמלאכים לא שרים אבל גורמים לאחרים לשיר ולעם ישראל מותר?
מבאר התורה תמימה שהגמרא הזו מובאת גם במסכת מגילה (י:) אולם שם לא כתוב: "באותה שעה". על פי זה הוא מבאר שבמסכת סנהדרין מודגש שדווקא בזמן הטביעה אין לשיר ושירת עם ישראל הייתה אחר שחצו את הים. המהרש"א מבאר שהמקור לכך שהמלאכים רצו לשיר הוא מההיקש: " זה אל זה " מהפסוק שנאמר עליהם:"וקרא זה אל זה ואמר" (ישעיהו ו', ג'). הוא מוסיף שאולי דווקא הלל אין לומר אבל להודות על הנס צריך. לכן עם ישראל הודו על הנס ולזה באמת המלאכים יכלו למחרת להצטרף.