מאמר שלישי י"א | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
ספר הכוזרי

קטגוריה משנית

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יוסף בן גרסיה

525

3 דק' קריאה

קובץ ה-PDF המצורף לשיעור

וְיִתְחַיֵּב הֶחָסִיד בְּכִבּוּד הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי הַנּוֹכֵחַ עִמּוֹ, מַה שֶּׁרָאוּי שֶׁיִּתְחַיֵּב הָעֶבֶד לָאָדוֹן שֶׁבְּרָאוֹ וְהֵטִיב עִמּוֹ וְהוּא צוֹפֶה בּוֹ לְגָמְלוֹ אוֹ לְעָנְשׁוֹ. וְאַל תִּפָּלֵא בְּעֵינֶיךָ אֲמִירַת הֶחָסִיד קֹדֶם הִכָּנְסוֹ לְבֵית הַכִּסֵּא "הִתְכַּבְּדוּ מְכֻבָּדִים", דֶּרֶך כָּבוֹד לַשְּׁכִינָה, וְהוֹדָאָתוֹ אַחַר צֵאתוֹ בְּבִרְכַּת "אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה". וּמַה נִּכְבָּדָה הַבְּרָכָה הַזֹּאת בְּעִנְיָנָהּ וּמַה מְּתֻקָּנוֹת מִלּוֹתֶיהָ לְמִי שֶׁנִּתְבָּרְרָה לוֹ בְּעֵין הָאֱמֶת, הוֹאִיל וְהִקְדִּים תְּחִלָּה "בְּחָכְמָה" וַחֲתָמָהּ בְּ"רוֹפֵא כֹּל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת", מוֹרֶה עַל פֶּלֶא מַה שֶּׁבָּרָא בְּבַעֲלֵי הַחַיִּים מֵהַכֹּחוֹת הַדּוֹחִים וְהַמַּחְזִיקִים, וְכָלַל כֹּל בַּעֲלֵי הַחַיִּים בְּאָמְרוֹ "כֹּל בָּשָׂר". ברכת 'אשר יצר'
וְקוֹשֵׁר אֵת כַּוָּנָתוֹ בָּעִנְיָן הָאֱלֹהִי בְּתַחְבּוּלוֹת, מֵהֶן חוֹבוֹת כְּתוּבוֹת וּמֵהֶן מְקֻבָּלוֹת, וְנוֹשֵׂא הַתְּפִלִּין עַל מְקוֹם הַמַּחְשָׁבָה וְהַזִּכָּרוֹן מֵהָרֹאשׁ, וּמוֹשֵׁך מֵהֶם רְצוּעָה הַמַּגִּיעָה אֶל יָדוֹ כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה אוֹתָהּ בְּכֹל שָׁעָה, וּתְפִלִּין שֶׁל יָד עַל מַבּוּעַ הַכֹּחוֹת, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַלֵּב, וְנוֹשֵׂא הַצִּיצִית כְּדֵי שֶׁלֹּא יַטְרִידוּהוּ חוּשָׁיו בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר: "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם". וְהַכָּתוּב בַּתְּפִלִּין הוּא הַיִּחוּד וְהַגְּמוּל וְהָעֹנֶשׁ וְזֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם, מִפְּנֵי שֶׁהִיא הַטַּעֲנָה שֶׁאֵין דְּחִיָּה לָהּ כִּי לָעִנְיָן הָאֱלֹהִי הִתְחַבְּרוּת לַבְּרוּאִים וְהַשְׁגָּחָה בָּהֶם וִידִיעָה בְּמַעֲשֵׂיהֶם. מצוות התפילין ומצוות הציצית
אַחַר כֵּן יְכַוֵּן דַּרְכּוֹ בְּכָל מוּחָשָׁיו לִנְתִינַת חֵלֶק ה' בָּהֶם, וּכְבָר קִבַּלְנוּ כִּי הַמְּעַט שֶׁבַּשִּׁעוּרִים אֲשֶׁר יֵצֵא הָאָדָם בָּהֶם יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּתִּשְׁבָּחוֹת הוּא מֵאָה בְּרָכוֹת, לֹא פָּחוֹת, מֵהֶן הַמְפֻרְסָמוֹת, וְאַחֲרֵי כֵן יִשְׁתַּדֵּל בְּמֶשֶׁך כֹּל יוֹם לְהַשְׁלִימָם בְּרֵיחוֹת וּמַאֲכָלִים וּשְׁמוּעוֹת וּמַרְאוֹת שֶׁיְּבָרֵך עֲלֵיהֶם. וְכֹל מַה שֶּׁיּוֹסִיף יִהְיֶה נְדָבָה מְקָרֶבֶת אֶל ה', וּכְמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד: "פִּי יְסַפֵּר צִדְקָתֶךָ כָּל הַיּוֹם תְּשׁוּעָתֶךָ כִּי לֹא יָדַעְתִּי סְפֹרוֹת", רְצוֹנוֹ לוֹמַר, שִׁבְחֲךָ רַב מִשֶּׁאוּכַל לִמְנוֹתוֹ, אֲבָל אֶתְחַיֵּב בּוֹ כֹּל יְמֵי חַיַּי וְלֹא אַנִּיחֶנּוּ לְעוֹלָם. המעלה בריבוי ברכות
___________________________
הענין האלוהי וכו' – השכינה המלווה אותו. התכבדו מכובדים – בזמן חז"ל נהגו לומר נוסח זה. עניינו – פנייה למלאכים שיתרחקו מהחסיד קודם כניסתו לבית הכסא. הכוחות הדוחים והמחזיקים – כלי העיכול הבוררים את הטוב ודוחים את הפסולת. מהן חובות כתובות ומהן מקובלות – מצוות המפורשות בתורה או מהלכה למשה מסיני. על מבוע – כנגד מקור הנביעה. והכתוב בתפילין – הכתוב בפרשיות שנמצאות בתפילין. בכל מוחשיו – בכל חושיו.

ביאורים
עבודת ה' איננה עניין לחלק מסוים ביום. תיאורו של ריה"ל מלמד אותנו על סדר יומו של החסיד, האטמוספרה בה מתנהלים חייו. תיאור זה מחזק את דבריו לעיל על כך שעבודת החסיד איננה מתמקדת בפרישות מחיי העולם הזה. הוויית חייו של החסיד ספוגה בנוכחות האלוהית בכל צעד ושעל בחייו; אפילו עשיית הצרכים, פעולה נמוכה ובזויה, מפגישה את החסיד עם הפלא האלוהי – זה הקושר בין רוחני לחומרי. ניתן לומר בהכללה שזהו עניינן של המצוות כולן: חיבור וקישור בין רוחני לגשמי. לעתים נשמעים קולות המביעים זלזול בדקדקנות פרטי המצוות שקיימת ביהדות. אלא שזוהי בדיוק נקודת הייחוד של היהדות, הפגישה עם אלוהים חיונית ודינמית; היא איננה עניין לפינה אחת של החיים. הציצית שאנו מצווים להטיל בבגד, מסייעת לנו לבל נבגוד בשליחותנו. היא מזכירה לנו במה עלינו למקד את המבט וממה יש להתרחק. קשר התפילין הוא ביטוי ממשי לקישור שאנו מקשרים את מעשינו – תפילין של יד, ואת מחשבתנו – תפילין של ראש, בכל רגע מחיינו. גם הברכות מבטאות את ממד הקישור בין הרוחני לחומרי. פעולת האכילה עלולה להישאר מנותקת מכל ממד אלוהי. אוכלים כי רעבים. החסיד – עובד האל, לעומת זאת, רואה בכל צורך גשמי הזדמנות להיפגש עם הממד האלוהי, זה המאפשר את השפע ממנו אנו ניזונים. דוגמאות אחדות אלה הן ביטוי לשלל הדרכים בהן נפגש עובד האלוהים עם נוכחות האל בעולם. הזדמנויות אלה מעידות על כך שאין צורך לפרוש מן החיים כדי להיפגש עם האלוהים. יש צורך רק לחבר ולקשר את ענייני העולם הזה אל המקור האלוהי.

הרחבות
* ברכת "אשר יצר"
וְהוֹדָאָתוֹ אַחַר צֵאתוֹ בְּבִרְכַּת "אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה". וּמַה נִּכְבָּדָה הַבְּרָכָה הַזֹּאת בְּעִנְיָנָהּ וּמַה מְּתֻקָּנוֹת מִלּוֹתֶיהָ לְמִי שֶׁנִּתְבָּרְרָה לוֹ בְּעֵין הָאֱמֶת. ברכת אשר יצר נזכרת לראשונה בגמרא בברכות: "כי נפיק אומר ברוך אשר יצר את האדם בחכמה... אי אפשר לעמוד לפניך. מאי חתים? אמר רב: רופא חולים. אמר שמואל: קא שוינהו אבא לכולי עלמא קצירי, אלא רופא כל בשר. רב ששת אמר: מפליא לעשות. א''ר פפא: הלכך נמרינהו לתרוייהו רופא כל בשר ומפליא לעשות" [ברכות ס, ב].
רש"י מסביר שהפלא הגדול הוא שבאדם יש נקבים וחורים, ואף-על-פי-כן הרוח שמחייה אותו לא יוצאת דרכם, "וזו היא פליאה וחכמה". הרמ"א מוסיף ואומר: "ועוד יש לפרש שמפליא לעשות במה ששומר רוח האדם בקרבו, וקושר דבר רוחני בדבר גשמי, והכל הוא ע"י שהוא רופא כל בשר, כי אז האדם בקו הבריאות ונשמתו משתמרת בקרבו" [שו"ע או"ח ו].

שאלות לדיון
מה ניתן ללמוד מהתנהגות החסיד בבית הכיסא, איך מתמודדים עם מצבים הנראים רחוקים מקדושה, מהשראת שכינה?
מה ניתן ללמוד מהגישה של החסיד למצוות?