פרק ח' ח'- י"ב | בשביל הנשמה | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט

בית המדרש

קטגוריה משנית

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

רות בת שרה

293

4 דק' קריאה

קובץ ה-PDF המצורף לשיעור

אורות ממקור הדומיה
ח. כְּשֶׁהַצַּעַר הָרוּחָנִי, מִמַּעֲמַד הַחַיִּים הָרוּחָנִים• שֶׁל עַצְמוֹ, שֶׁהוּא כְּאֵב הַתְּשׁוּבָה, וְשֶׁל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ•, גָּדוֹל עַד מְאֹד, עַד כְּדֵי סְתִימָתָם שֶׁל הַמְּקוֹרוֹת• אֲשֶׁר לְרַעְיוֹנוֹת, לְדִבּוּרִים, לִתְפִלָּה וְלִצְעָקָה, לְהַרְגָּשָׁה וְשִׁירָה, - מִתְרוֹמְמִים בִּדְלִיגָה• לַחְשֹׂף אוֹרוֹת מְלֵאֵי חַיִּים, מִמְּקוֹר הַדּוּמִיָּה•. "וְהָיָה הַשָּׁרָב לַאֲגַם וְצִמָּאוֹן לְמַבּוּעֵי מָיִם".

תשובה מתוך התבודדות
ט. כְּשֶׁהַחוֹשֵׁב מִתְבּוֹדֵד•, וּמִתְגַּלֶּה בְּנַפְשׁוֹ אָז הַכֹּחַ הָרוּחָנִי הַפְּנִימִי שֶׁלּוֹ, חָשׁ הוּא אֶת כָּל הַפְּגָמִים שֶׁנִּפְגְּמָה נִשְׁמָתוֹ, מִכֹּחַ מַעֲשִׂים וּמִדּוֹת שֶׁאֵינָן הֲגוּנוֹת, מִצְטַעֵר הוּא אָז בְּצַעַר פְּנִימִי וְעָמֹק, וְחוֹתֵר בְּרוּחוֹ אֵיךְ לְתַקֵּן אֶת הַמְעֻוָּת.
תשובה מתוך מצב רעוע
כְּשֶׁהַצַּעַר הַפְּנִימִי מִתְגַּלֶּה בְּכָל תָּקְפּוֹ•, כְּשֶׁהַמַּצָּב הַחִיצוֹנִי• נַעֲשֶׂה רָעוּעַ, כְּמוֹ בְּעֵת קַלְקָלָה וְצָרָה, אָז הַהַרְגָּשָׁה הַפְּנִימִית• אֵינֶנָּה כָּל כָּךְ אֵיתָנָה, וּמִכָּל מָקוֹם גַּם אָז יְכוֹלָה הִיא לָבֹא לִמְרוֹם קִצָּהּ•, כִּי גַּם תְּשׁוּבָה שֶׁעַל יְדֵי יִסּוּרִין הִיא תְּשׁוּבָה.

ביטוי צער התשובה
י. הַצַּעַר הַפְּנִימִי שֶׁל הַתְּשׁוּבָה הוּא חֹמֶר גָּדוֹל לִמְשׁוֹרְרֵי הַיָּגוֹן* לְהָעִיר אֶת כִּנּוֹרָם וְלִמְצַיְּרִים טְרָגִיִּים• - לְגַלּוֹת בּוֹ אֶת כִּשְׁרוֹנָם.
העוונות הם יגון התשובה
יא. הָעֲווֹנוֹת הֵם עֶצֶם הַיָּגוֹן•, וּכְשֶׁהַנְשָׁמָה מִטַּהֶרֶת•, הִיא מַרְגֶּשֶׁת אֶת הָעַצְמִיּוּת שֶׁל הָעֲווֹנוֹת וְאָז הַיָּגוֹן שֶׁל הַתְּשׁוּבָה מִתְגַּבֵּר עָלֶיהָ, וּבוֹעֵר בְּקִרְבָּהּ אֵשׁ הַצַּעַר שֶׁל הַחֲרָטָה וְהַבּוּשָׁה וְהַפַּחַד הָאָיֹם, וּבָזֶה עַצְמוֹ הִיא מִזְדַּכֶּכֶת, וְתוּכַל, אַחַר עֲבֹר הַזַּעַם, לָשׁוּב לְאֵיתָנָהּ, לִהְיוֹת עוֹמֶדֶת בְּחָסְנָהּ וּבִכְבוֹדָהּ הָעַצְמִי. צורך העצבות
יב. מְאֹד צְרִיכִים לְהִזָּהֵר מִן הָעַצְבוּת, אֲבָל לֹא בְּמִדָּה גְּדוֹלָה כָּזוֹ שֶׁתִּמְנַע אֶת אוֹר הַתְּשׁוּבָה מִלַּחְדֹּר אֶל עֹמֶק הַנְּשָׁמָה, שֶׁאָז הָעַצְבוּת מִתְפַּשֶּׁטֶת הִיא כְּמַחֲלָה מַמְאֶרֶת בְּכָל קְצוֹת הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ•, מִפְּנֵי שֶׁהַחֵטְא מַדְאִיב אֶת הַלֵּב וְגוֹרֵם לָעַצְבוּת לְהִתְאַזְרֵחַ• עַל הַמְּרִירוּת הַקּוֹדַחַת שֶׁל תַּבְעֵרַת הַתְּשׁוּבָה•, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲלָקִים עַצְבָּנִיִּים• הֵם כְּאֵשׁ מְטַהֵר, מְצָרְפִים אֶת הַנְּשָׁמָה, מַחֲזִיקִים אוֹתָהּ עַל הַבָּסִיס שֶׁל הַשִּׂמְחָה הַטִּבְעִית הַתְּמִידִית הָרְאוּיָה לָהּ.

___________________________

מִמַּעֲמַד הַחַיִּים הָרוּחָנִים - מהמצב הרוחני. וְשֶׁל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ - מוסב על מעמד החיים הרוחניים. עַד כְּדֵי סְתִימָתָם שֶׁל הַמְּקוֹרוֹת וכו' - תחושת אפסות ושפלות עד שאינו מסוגל לחשוב ולהביע דבר. דְלִיגָה - דילוג. מִמְּקוֹר הַדּוּמִיָּה - בשתיקה האדם יוצא מעבר לאישיותו ורצונותיו הפרטיים, ויכול להיחשף באמצעותה לאמת גדולה. כְּשֶׁהַחוֹשֵׁב מִתְבּוֹדֵד - כשאדם מתנתק מההשפעות החיצוניות והסביבתיות. כְּשֶׁהַצַּעַר וכו' - זהו מצב נוסף של צער פנימי. כְּשֶׁהַמַּצָּב הַחִיצוֹנִי - המצב מצד הגוף. הַהַרְגָּשָׁה הַפְּנִימִית וכו' - הרגישות הרוחנית אינה עמוקה כל כך. לִמְרוֹם קִצָּהּ - להיות גם היא פנימית ועמוקה. וְלִמְצַיְּרִים טְרָגִיִּים - סופרים המתארים סבל וכאב. הֵם עֶצֶם הַיָּגוֹן - הם סיבתו העצמית של הצער (כמבואר בפסקה ב'). כְשֶׁהַנְשָׁמָה מִטַּהֶרֶת - כשאדם בתהליך של חזרה בתשובה. שֶׁאָז וכו' - כאשר אדם נמנע מתשובה ואינו מתקן את חטאיו כדי שלא יגיע לעצבות, החטאים עצמם יגרמו לעצבות בנשמתו. לְהִתְאַזְרֵחַ - להשתרש. הַמְּרִירוּת הַקּוֹדַחַת שֶׁל תַּבְעֵרַת הַתְּשׁוּבָה - הצער על החטאים שנובע מהשאיפה והבעירה הפנימית לתשובה. שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲלָקִים עַצְבָּנִיִּים - שיש יחד עם כל תשובה על חטא מעט עצב.

ביאורים
כבר דיברנו על כך שהחטא גורם לכאב רוחני המתבטא בתחושת צער עמוק. אם הצער גדול כל כך עד שהאדם מרגיש מחסום רוחני, הוא אינו חש טעם מתוק בלימודו וגם תפילתו לקב"ה היא מן השפה ולחוץ, מכל מקום אל יתייאש מהתשובה. במצב כזה דווקא לחסימה רוחנית זו יש תפקיד חשוב בתהליך התשובה. היא גורמת לאדם להשתוקק להתקרב אל הקב"ה ולרצות לדבוק בו. כי אם עד כה הייתה גחלת חיי הקודש שלו קטנה ולא שאפה להתגבר, כעת כשדעכה עוד יותר ואינו חש בחמימות כלל, הוא מבין שעליו להגביר את להבת הקודש.
הצער שמתגבר עם תהליך התשובה גורם גם לזיכוך הנשמה, כי הצער והבושה הגדולה מהחטא מלמדים על כך שמקומה אינו במעשה החטא, אלא במדרגה גבוהה יותר. כך יכול האדם לשוב ולראות את עצמו באור נקי יותר כפי שהיה קודם החטא.
וכאן הרב קוק מחלק בין שני סוגי תשובה. הסוג הראשון הוא נביעה פנימית. אדם שעוצר את חיי השגרה הסוחפים ומתבונן בתוך נפשו פנימה, הוא חש מעט כאב ומרגיש שיש חלקים הדורשים תיקון, כעת הוא יכול להמשיך לחתור לאפיק הנכון כשהוא המנווט ולא הסחף גורר אותו. לעומת זאת יש סוג שני של תשובה, אדם נתקל בקושי (כגון אסון שקרה לו חלילה) ולאחר מחשבה קלה הקושי מציף את הפגמים 'כסטירת לחי'. מצב כזה מחייב את האדם לעצור ולפשפש במעשיו, גם אם הוא לא התכוון לכך מלכתחילה. אמנם תשובה זו נגרמת באופן חיצוני אבל גם היא יכולה להביא את האדם לתשובה שלמה.
בכל תהליך התשובה יש להיזהר מאוד מהעצבות, שיכולה לגרור את האדם לפסימיות וייאוש. מכל מקום צריך לשמר מידה מועטה ממנה כדי לעורר את המצפון, ולדאוג שמנגנון מערכת החיסון הנפשית לא יישׁחק עקב חוסר תשומת לב לכאבי הנפש. כלומר האדם צריך להצטער על העוונות, כי הצער מביא לידי חרטה ולתהליך של תשובה שלמה, אך לא ייכנס לעצבות מייאשת. זהו ההבדל הדק בין צער בריא לבין עצבות חולה.
כמו כן הרב קוק מראה לנו עד כמה תהליך התשובה עמוס במטען רב של רגשות ומחשבות. הסִפרות והאמנות הם כלים שנועדו לבטא בצורה חיה רעיונות, מחשבות ורגשות דרך מילים, צבעים ואמצעים נוספים. ובתחומי הספרות והאמנות השונים אנו רואים עד כמה התעסקו בתהליך התשובה.

הרחבות
* 'שירת הצער' ו'השירה הרעננה' של התשובה
הַצַּעַר הַפְּנִימִי שֶׁל הַתְּשׁוּבָה הוּא חֹמֶר גָּדוֹל לִמְשׁוֹרְרֵי הַיָּגוֹן. הרב ישעיהו הדרי , בספרו 'התשובה במשנתו של הראי"ה', כתב על הדברים הללו: "אולם אין הכוונה שדכדוך כעין זה יקנה שביתה תמידית בספרותנו", אלא כדברי הרב קוק בהמשך הספר: "אנחנו חיבים להתאזר בגבורת נשמה, בכחה של שירת התשובה . כל היגון שלה מוכרח להתהפך אצלנו לשירה רעננה , המחיה ומעודדת, המנחמת ומרפאה. ואז תהיה לנו התשובה עם כל הגיונותיה חטיבה נעימה ומתוקה, שנהגה בה תמיד ועל פיה נסדר את כל מצעדי חיינו, לטובתנו הפרטית והכללית, בעולם הזה ובעולם הבא ולגאולת הפרט ולגאולת הכלל כולו, לתחית האומה ולשיבת שבותה כימי עולם וכשנים קדמוניות" [יז ו]. אותה שירת התשובה אמורה לגעת באותו הצער הפנימי של התשובה: "רגשי התשובה בכל הוד יפעתם, בכל דכדוכי-נפשם היותר עמוקים, מוכרחים להגלות בספרות, למען ילמד דור התחיה את התשובה בעומק נפש, בתכונה חיה ורעננה, ושב ורפא לו. וקום יקום לנו משורר התשובה , שהוא יהיה משורר החיים, משורר התחיה, משוררה של הנשמה הלאומית ההולכת להגאל" [שם יז ה].
את אותה הכמיהה למשורר התשובה שיקום ביטא הרב קוק בשיר שכתב: " משורר התשובה הנולדת כבר? ואם בשחקים עודנה צרורה שמה נשמתך בצרור החיים, מהרה רדה ועורר כנורך. ישמעו כל דכאי-לב, יאזינו כל ערלי-רוח, להמית נבליך, ושבו וחיו" [נפשי תקשיב שירו, משורר התשובה].
וסיים הרב הדרי: "בצדק העירו כי הרב עצמו שהיה משורר אמת הוא הוא שהיה משורר התשובה" [עמודים 61-62].

שאלות לדיון
א. הרב קוק כותב "כשהחושב מתבודד", מהו היחס הראוי להתבודדות?
ב. על מה כן ראוי להיות בעצבות, ובאיזו מידה?