- הלכה מחשבה ומוסר
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מעוז נריה בן הדס
1204
וְכַאֲשֶׁר מָצְאוּ שֶׁתַּכְלִית כָּל אֵלּוּ הָעִנְיָנִים — הִיא מְצִיאוּת הָאָדָם, הֻצְרַכְנוּ לַחְקֹר כְּמוֹ כֵן לָמָּה נִמְצָא הָאָדָם? וּמֶה הָיְתָה כַּוָּנַת יְצִירָתוֹ? וְכַאֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ לַחְקֹר בְּעִנְיָן זֶה, מָצְאוּ לָאָדָם פְּעָלִים• רַבִּים מְאֹד. שֶׁהֲרֵי כָּל מִינֵי בַּעֲלֵי חַיִּים וְהָאִילָנוֹת יֶשׁ לָהֶם פֹּעַל אֶחָד בִּלְבַד, אוֹ שְׁנֵי פְּעָלִים: כְּמוֹ שֶּׁאָנוּ רוֹאִים הַדְּקָלִים, שֶּׁאֵין לָהֶם פֹּעַל אֶלָּא לְהוֹצִיא הַתְּמָרִים, וְכֵן שְׁאָר הָאִילָנוֹת. וְכֵן הַחַיּוֹת: נִמְצָא מֵהֶם מִי שֶׁיֶּאֱרֹג בִּלְבַד, כְּמוֹ: הָעַכָּבִישׁ; וּמִי שֶׁיִּבְנֶה, כְּמוֹ: הַסְּנוּנִית (וְהִיא צִפּוֹר דְרוֹר הַמְקַנֶּנֶת בְּבָתִּים בִּזְמַן הַחֹם); וּמִי שֶׁיִּטְרֹף: כָּאַרְיֵה. אֲבָל הָאָדָם יַעֲשֶׂה מַעֲשִׂים רַבִּים מִשְׁתַּנִּים זֶה מִזֶּה. וְחָקְרוּ עָל כָּל פְּעוּלוֹתָיו, פֹּעַל פֹּעַל, לָדַעַת תַּכְלִית בְּרִיאָתוֹ מֵאֵלֶּה הַפְּעָלִים, וּמָצְאוּ — כִּי תַּכְלִיתוֹ פֹּעַל אֶחָד בִּלְבַד וּבִשְׁבִילוֹ נִבְרָא, וּשְׁאָר פְּעָלָיו הֵם רַק לְקַיֵּם עֲמִידָתוֹ, כְּדֵי שֶׁיֻּשְׁלַם בּוֹ הַפֹּעַל הָאֶחָד הַהוּא. וְהַפֹּעַל הַזֶּה הוּא: לְצַיֵּר בְּנַפְשׁוֹ סוֹדוֹת הַמֻּשְׂכָּלוֹת וְלָדַעַת הָאֲמִתּוֹת כְּפִי מַה שֶׁהֵן עָלָיו. שֶׁהַדַּעַת נוֹתֶנֶת, שֶׁשָּׁוְא וָשֶׁקֶר לִהְיוֹת תַּכְלִית הָאָדָם לָאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְלִבְעִילָה, אוֹ לִבְנוֹת קִיר — כִי כָל אֵלֶּה מִקְרִים הַמִּתְחַדְּשִׁים עָלָיו, לֹא יוֹסִיפוּ עַל כֹּחוֹ הַפְּנִינִיָּה•. וְעוֹד: שֶׁהוּא מִשְׁתַּתֵּף בַּזֶּה• עִם רֹב הַבְּרוּאִים. וְהַחָכְמָה — הִיא אֲשֶׁר תוֹסִיף עַל כֹּחוֹ הַפְּנִימִי וְתַעְתִּיק• אוֹתוֹ מִמַּעֲלַת בּוּז לְמַעֲלַת כָּבוֹד, שֶׁהֲרֵי הָיָה קֹדֶם בְּכֹחַ•, וְחָזַר• לִהְיוֹת אָדָם בְּפֹעַל. וְהָאָדָם קֹדֶם שֶׁיַּשְׂכִּיל וְיֵדַע — הוּא נֶחְשָׁב כַּבְּהֵמָה, וְלֹא נִבְדַּל מִשְּׁאָר מִינֵי הַחַיּוֹת אֶלָּא בַהִגָּיוֹן: רְצוֹנִי לוֹמַר: בַּהִגָּיוֹן שֶּׁהוּא מְצַיֵּר לְנַפְשׁוֹ הַמֻּשְׂכָּלוֹת. וְהַנִּכְבָּד שֶׁבַּמֻּשְׂכָּלוֹת — לְצַיֵּר לְנַפְשׁוֹ אַחְדוּת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וְכֹל הַנִּלְוֶה לָעִנְיָן הַהוּא מֵהָאֱלֹהִיּוּת. שֶׁשְּׁאָר הַחָכְמוֹת אֵינָן אֶלָּא לְהַרְגִּילוֹ בָהֶן עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְדַעַת הַחָכְמָה הָאֱלֹהִית. וְהַדִּבּוּר בְּזֶה הָעִנְיָן עַד כַּלּוֹתוֹ יֶאֱרַך מְאֹד.
חורבן הנפש בתיקון הגוף
אֲבָל עִם צִיּוּר הַמֻּשְׂכָּלוֹת יִתְחַיֵּב לְהַרְחִיק רֹב הַתַּעֲנוּגִים הַגּוּפִיִּים. כִּי תְּחִלַּת הַשֵּׂכֶל יְצַיֵּר: שֶׁחֻרְבָּן הַנֶּפֶשׁ בְּתִקּוּן הַגּוּף, וְתִקּוּן הַנֶּפֶשׁ בְּחֻרְבָּן הַגּוּף. שֶׁהָאָדָם, כְּשֶׁיִּהְיֶה רוֹדֵף תַּאֲווֹת וּמַגְבִּיר הַמֻּרְגָּשׁוֹת עָל הַמֻּשְׂכָּלוֹת, וּמַעֲבִיד שִׂכְלוֹ לְתַאֲווֹתָיו, עַד שֶׁיַּחֲזֹר לִהְיוֹת כַּבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא תְּצַיֵּר לְנַפְשָׁהּ אֶלָּא הָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה וְהַתַּשְׁמִישׁ — בּוֹ לֹא יִתְוַדַּע אָז הַכֹּחַ הָאֱלֹהִי, רוֹצֶה לוֹמַר: הַשֵּׂכֶל, וְיָשׁוּב אָז כְּאִלּוּ הוּא בִּרְיָה גְּזוּרָה שׂוֹחָה בְּתוֹךְ יַם הַהִיּוּלִי (וּפֵרוּשׁ יַם הִיּוּלִי – תֹהוּ).
___________________________________
פְּעָלִים – פעולות. הַפְּנִינִיָּה – עצמותי, כוחו הפנימי. מִשְׁתַּתֵּף בַּזֶּה – גם בעלי חיים אוכלים ושותים. תַעְתִּיק – תעביר. בְּכֹחַ – בפוטנציאל. וְחָזַר – והפך.
ביאורים
לאחר שלמדנו שתכלית כל העולם היא האדם, עולה ומתבקשת השאלה היסודית, מהי תכליתו של האדם, ולשם מה הוא נברא.
כאשר אנו עוסקים בשאלת התכלית של כל אחד מהברואים בעולם, תתבסס התשובה על מעשיו העיקריים של כל נברא. במילים אחרות, כדי להבין את תכליתו של בעל חיים מסוים, יש להסתכל בפעולותיו העיקריות ומתוכן להסיק מהי תכליתו ולשם מה הוא נברא. אבל אצל האדם זה שונה. פעולותיו של האדם מרובות ומגוונות, ולכן קשה מאד להסיק מתוך מעשיו מהי תכליתו. ריבוי פעולותיו של האדם מגלה לנו שיש לאדם תכלית עמוקה יותר, ושלמענה הוכשר האדם לכל מגוון פעולותיו. התבוננות מעמיקה על האדם, תתעסק בעיקר במה שמייחד אותו. נכון שפעולותיו של האדם רבות ומגוונות, אבל כל זמן שאינן מייחדות אותו, לא ניתן להגדירן כתכליתו. שהרי אם תכלית האדם היא לעשות מעשים שעושים גם בעלי החיים, הרי שאין לאדם ערך וחשיבות שאין לבעלי החיים, ואם כן מדוע הוא נברא. התבוננות זו על האדם אינה מותירה מקום לספק. המייחד את האדם בכל פעולותיו הוא הכוח השכלי. יכולת ההתבוננות השכלית של האדם, מאפשרת לו ליצור לעצמו חיים בעלי מדרגה ייחודית, השונים בצורה מהותית מחייו של הבעל חיים.
השיא הגבוה ביותר של השימוש בכוחו השכלי של האדם הוא הכוח לעסוק בענייני האלוהות. ענייני האלוהות הם העניינים העמוקים והגבוהים ביותר שיש בעולם, והם שונים מכל שאר ענייני השכל, שהרי הם אינם עוסקים בדברים מוגבלים. אחריות זו של האדם למלא את תכליתו ולעסוק בענייני האלוהות, מצריכה את האדם להתקדש ולהיטהר, ולהיות פנוי משקיעה בתאוות, וזאת כדי שיוכל להתרכז כראוי בעניינים נשגבים אלו.
הרחבות
התכלית - השכל או העבודה
וְלָדַעַת הָאֲמִתּוֹת... רוב גדולי ישראל כתבו כי תכלית האדם היא העבודה והדבקות באלוהים, ולא ההשגות השכליות. כך עולה מספר הכוזרי [מאמר א, מא-מג], מחובות הלבבות (עיין עין איה ברכות א עה), ממסילת ישרים ועוד. כסיוע לרמב"ם ניתן להביא את הגמרא הדנה מי גדול יותר התלמוד או המעשה, ושמסקנתה היא שהתלמוד גדול יותר [קידושין מ:]. בדרך זו כתב הרמח"ל: "השפעה אחת עליונה מכל ההשפעות... שהוא תכלית מה שאפשר שימצא... והוא התורה ... בהגיון ובהשכלה ..." [דרך ה' ד, ב], וכן כתב הרב קוק: "מציאות החכמה... היא מציאות יותר נחמדה ומעולה מכל מה שאפשר להחשב" [אורות התורה ב, א]. ואמנם ניתן לבאר ששתי התפיסות משלימות – הדבר הנשגב ביותר הוא החכמה, אולם חכמה זו נועדה לבוא לידי יישום בעולם המעשה, כך היא תתפתח ותתרחב בצורה השלמה ביותר, וכך העולם יתוקן ויהיה 'עולם של חכמה'. לכן, מחד, היעד שמוטל על העולם להשיג הוא שלמות העבודה (ולכן חלק זה הוא הדומיננטי בחיים, ולא קניית החכמות, ולכך תואם הטבע של רוב האנשים), אולם מאידך, כל זה נעשה בעבור האמת האלוהית, הלוא היא חכמת התורה, שתשלים את התפתחותה והתפשטותה בכל העולם.
חורבן הגוף
וְתִקּוּן הַנֶּפֶשׁ בְּחֻרְבָּן הַגּוּף. דברים אלו מתייחסים למצבנו בגלות ולא בארץ ישראל [' חתם סופר ' סוכה לו א, ועיין עוד אורות, אורות התחיה כז, מאמרי הראי"ה עמ' 406 אות ו].
שאלות לדיון
"וְהַפֹּעַל הַזֶּה הוּא, לְצַיֵּר בְּנַפְשׁוֹ סוֹדוֹת הַמֻּשְׂכָּלוֹת וְלָדַעַת הָאֲמִתּוֹת כְּפִי מַה שֶׁהֵן עָלָיו". ומה עם מצוות מעשיות? האם אין ערך כשלעצמו לפעולות ממשיות שנצטווינו עליהן בתורה?
"וְהַנִּכְבָּד שֶׁבַּמֻּשְׂכָּלוֹת, לְצַיֵּר לְנַפְשׁוֹ אַחְדוּת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא". אם זוהי התכלית, מדוע אם כן יש צורך ב'אומה שלמה' שתעבוד את האלוה'?

אות ה' חלק ב
ג' חשוון תשע"ד
בשביל הנשמה | ג' חשוון תשע"ד

אות ב' חלק ג
כ' תשרי תשע"ד
בשביל הנשמה | כ' תשרי תשע"ד

אות ו' חלק ב
י' חשוון תשע"ד
בשביל הנשמה | י' חשוון תשע"ד

אות ו' חלק ב
ז' חשוון תשע"ד
בשביל הנשמה | ז' חשוון תשע"ד
האם מותר לפנות למקובלים?
הזיכרון המשותף לראש השנה ושבת
אם יש הבטחה, למה יעקב ירא?
טעינה למחשבה
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?
למה משווים את העצים לצדיקים?
איך מותר להכין קפה בשבת?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך עושים קידוש?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
יחסו של הרמב"ם לקמעות, לצירופי השמות ולפעולותיהם
שיעור 70 - ח"א, השלמת פרק סב
הרב בן ציון אוריאל | ט"ז שבט התש"פ

עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ
הרב יוסף כרמל | סיון תשע"א

"אחרי מות" התשע"ט מדברי הרב אליהו זצוק"ל
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | ניסן תשע"ט
