פרק ח' חלק ג | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
שמונה פרקים לרמב"ם

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רחל בת יקוט

4 דק' קריאה

מעשי אדם בידי ה'
וְאָמְנָם הַמַּאֲמָר הַמְפֻרְסָם אֵצֶל בְּנֵי אָדָם, וְאֶפְשָׁר לִמְצֹא בְּדִבְרֵי הַחֲכָמִים וּבִלְשׁוֹנוֹת הַכְּתוּבִים כְּמוֹתוֹ, וְהוּא שֶׁעֲמִידַת הָאָדָם וִישִׁיבָתוֹ וְכֹל תְּנוּעוֹתָיו בְּחֵפֶץ ה' יִתְעַלֶּה וּבִרְצוֹנוֹ - הֲרֵי הוּא מַאֲמָר אֲמִתִּי, אֲבָל עַל אֹפֶן מְסֻיָּם. וְזֶה כְּמִי שֶׁהִשְׁלִיך אֶבֶן אֶל הָאֲוִיר, וְנָפְלָה לְמַטָּה, שֶׁאָמְרֵנוּ בָּהּ כִּי בִּרְצוֹן ה' נָפְלָה לְמַטָּה - מַאֲמָר אֲמִתִּי, לְפִי שֶׁה' רָצָה• שֶׁתִּהְיֶה הָאָרֶץ כֻּלָּהּ בַּמֶּרְכָּז, וְלָכֵן בְּכֹל עֵת שֶׁיֻּשְׁלַך מִמֶּנָּה חֵלֶק לְמַעְלָה - הֲרֵי הוּא יִתְנוֹעֵעַ אֶל הַמֶּרְכָּז. וְכֵן כֹּל חֵלֶק מֵחֶלְקֵי הָאֵשׁ יִתְנוֹעֵעַ לְמַעְלָה, בָּרָצוֹן אֲשֶׁר הָיָה שֶׁתִּהְיֶה הָאֵשׁ מִתְנוֹעַעַת לְמַעְלָה. לֹא שֶׁה' רָצָה עַתָּה, בְּעֵת תְּנוּעַת זֶה הַחֵלֶק מִן הָאָרֶץ, שֶׁיִּתְנוֹעֵעַ לְמַטָּה.

עולם כמנהגו נוהג
וּבָזֶה חוֹלְקִים 'הַמְדַבְּרִים', לְפִי שֶׁשְּׁמַעְתִּים אוֹמְרִים, שֶׁהָרָצוֹן בְּכֹל דָּבָר בְּעֵת אַחַר עֵת• תָּמִיד. וְלֹא כֵן נַאֲמִין אֲנַחְנוּ, אֶלָּא הָרָצוֹן הָיָה בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, וְהַדְּבָרִים כֻּלָּם נִמְשָׁכִים עַל טִבְעֵיהֶם תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה" (קהלת א, ט), "וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה" (שם ג, טו), "אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ" (שם א, ט). וּמִפְּנֵי זֶה הֻצְרְכוּ הַחֲכָמִים לוֹמַר שֶׁכֹּל הַמּוֹפְתִים הַיּוֹצְאִים מִמִּנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲשֶׁר הָיוּ, וַאֲשֶׁר יֻעַד• בָּהֶם שֶׁיִּהְיוּ, כֻּלָּם קָדַם הָרָצוֹן בָּהֶם בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, וְהוּשַׂם בְּטֶבַע הַדְּבָרִים הָהֵם אָז, שֶׁיִּתְחַדֵּשׁ בָּהֶם מַה שֶׁהִתְחַדֵּשׁ. וְכַאֲשֶׁר הִתְחַדֵּשׁ בַּזְּמָן הָרָאוּי - חָשְׁבוּ בּוֹ שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁקָּרָה עַתָּה, וְאֵינוֹ כֵּן. וּכְבָר הִרְחִיבוּ בְּזֶה הָעִנְיָן הַרְבֵּה בְּמִדְרַשׁ קֹהֶלֶת וְזוּלָתוֹ. וּמֵאָמְרָם בְּזֶה הָעִנְיָן: "עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ הוֹלֵך" (עבודה זרה נד ע"ב). וְתִמְצָאֵם תָּמִיד בְּכֹל דִּבְרֵיהֶם, עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, יִבְרְחוּ מִתֵּת הָרָצוֹן בְּדָבָר אַחַר דָּבָר וּבְעֵת אַחַר עֵת.

שמונה פרקים לרמב"ם (50)

בשביל הנשמה

42 - פרק ח' חלק ב

43 - פרק ח' חלק ג

44 - לימוד שבועי באמונה כ"ח כסלו- ד טבת

טען עוד

באור הכוונה ברצון ה'
וְעַל זֶה הָאֹפֶן יֵאָמֵר בָּאָדָם כְּשֶׁיָּקוּם וְיֵשֵׁב - שֶׁבִּרְצוֹן ה' קָם וְיָשַׁב, כְּלוֹמַר, שֶׁהוּא שָׂם בְּטִבְעוֹ, בְּעִקַּר מְצִיאוּת הָאָדָם, שֶׁיָּקוּם וְיֵשֵׁב בִּבְחִירָתוֹ. לֹא שֶׁהוּא רָצָה עַתָּה בְּעֵת קוּמוֹ שֶׁיָּקוּם וְשֶׁלֹּא יָקוּם, כְּמוֹ שֶׁלֹּא רָצָה עַתָּה בְּעֵת נְפִילַת זוֹ הָאֶבֶן שֶׁתִּפֹּל וְשֶׁלֹּא תִּפֹּל. וּכְלַל הַדָּבָר, שֶׁתַּאֲמִין, כִּי כְּמוֹ שֶׁרָצָה ה' שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם זְקוּף הַקּוֹמָה, רְחַב הֶחָזֶה, בַּעַל אֶצְבָּעוֹת - כֵּן רָצָה שֶׁיִהְיֶה מִתְנוֹעֵעַ וְנָח מֵרְצוֹנוֹ, וְיִפְעַל פְּעֻלּוֹת בְּחִירִיּוֹת, אֵין כּוֹפֶה לוֹ עֲלֵיהֶן וְלֹא מוֹנֵעַ לוֹ מֵהֶן. כְּמוֹ שֶׁבֵּאֵר בְּסֵפֶר הָאֱמֶת וְאָמַר, מְבָאֵר זֶה הָעִנְיָן: "הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע" וְכוּ' (בראשית ג, כב), וּכְבָר בֵּאֵר הַתַּרְגּוּם הַפֵּרוּשׁ, שֶׁשֵּׁעוּרוֹ אָמְנָם הוּא: מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְכוּ'. רְצוֹנוֹ לוֹמַר, שֶׁהוּא הָיָה אֶחָד בָּעוֹלָם, כְּלוֹמַר מִין שֶׁאֵין מִין כְּמוֹתוֹ שֶׁיִּשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ בְּזֶה הָעִנְיָן אֲשֶׁר הִגִּיעוֹ, וּמָה הוּא? שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ מִנַּפְשׁוֹ יֵדַע הַטּוֹבוֹת וְהָרָעוֹת, וְיַעֲשֶׂה אֵיזוֹ מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה, וְאֵין מוֹנֵעַ לוֹ מִזֶּה. וֶהֱיוֹת שֶׁהוּא כֵּן, הֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁיִּשְׁלַח יָדוֹ וְיִקַּח מִזֶּה, וְאָכַל וָחַי לְעוֹלָם.

הצורך במצוות ובשכר ועונש
וְכַאֲשֶׁר חֻיַּב זֶה בִּמְצִיאוּת הָאָדָם, רְצוֹנִי לוֹמַר, שֶׁיַּעֲשֶׂה בִּבְחִירָתוֹ פְּעֻלּוֹת הַטּוֹב וְהָרָע כַּאֲשֶׁר יִרְצֶה, חֻיַּב לְלַמְּדוֹ דַּרְכֵי הַטּוֹב, וְשֶׁיְּצֻוֶּה, וְיֻזְהַר, וְיֵעָנֵשׁ, וִיקַבֵּל שָׂכָר, וְהָיָה כֹּל זֶה צֶדֶק. וְהִתְחַיֵּב לְהַרְגִּיל נַפְשׁוֹ בַּפְּעֻלּוֹת הַטּוֹבוֹת עַד שֶׁיִּקָּנוּ לוֹ הַמַּעֲלוֹת, וּלְהִתְרַחֵק מִן הַפְּעֻלּוֹת הָרָעוֹת עַד שֶׁיָּסוּרוּ מִמֶּנּוּ הַפְּחִיתֻיּוֹת, אִם הָיָה שֶׁכְּבָר נִקְנוּ. וְלֹא יֹאמַר: כְּבָר הִגִּיעוּ לְמַצָּב שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּשְׁתַּנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁכֹּל מַצָּב אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹתוֹ, מִן הַטּוֹב לָרָע וּמִן הָרָע לַטּוֹב, וְהוּא הַבּוֹחֵר בָּזֶה. וּלְפִי זֶה הָעִנְיָן, וּבִגְלָלוֹ, הֵבֵאנוּ כֹּל מַה שֶּׁזְּכַרְנוּהוּ מֵעִנְיַן הַמִּשְׁמַעַת וְהַמֶּרִי.

___________________________________

ה' רָצָה – בבריאתו את העולם, ביצירתו את חוקי הטבע. בְּעֵת אַחַר עֵת – מתחדש בכל זמן וזמן. יֻעַד – הובטח.

ביאורים
בפסקה הקודמת למדנו את העיקרון היסודי שעליו עמד הרמב"ם: 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים'. בידי האדם ניתן הכוח לבחור כיצד לפעול בכל מצב נתון, ודבר זה מסור בידיו ולא בידי כל כוח אחר. עם זאת, קיימת בנו, כמאמינים, האמונה הפשוטה שה' שולט בכל, והכל על פי רצונו. אם כן, כיצד ניישב בין שתי התפיסות הללו: האם הכול בידינו או שהכול בידי ה'? הרמב"ם מבאר שהקב"ה מראש קבע חוקים על פיהם יונהג העולם. חוקים אלה מהווים את רצונו הטמון מראש בכל חלק וחלק מהעולם. כוח המשיכה למשל, הוא כוח כללי שנקבע עם בריאת העולם, ומאז כוח זה פועל בקביעות על ידי הבורא. לכן, אבן שנזרוק כלפי מעלה לא תנחת למטה כתוצאה מרצון ה' ברגע זה אלא מרצונו הכללי לברוא את העולם עם כוח משיכה. ה' אמנם מהווה את המערכת הכללית, אך הוא לא משפיע בכל רגע על כל פרט בתוך מערכת זו. כך גם באדם. ה' ברצונו ברא אותנו עם יכולת בחירה וזוהי גם מעלתנו הגדולה כבני אדם. איננו כפופים וכפויים למעשים מסוימים שאין לנו שליטה עליהם. אנו הריבונים על גורלנו. אם כן, כשאדם בוחר להרע, האם זה לא סותר את השליטה האלוהית? ודאי שלא, שהרי מראש בורא עולם רצה שעל ידי בחירת האדם יונהג העולם.
מאחר שיכולת הבחירה היא הסגולה האנושית ראוי שתינתן לנו הדרכה מוסרית. מכאן מובנת גם החובה שמוטלת עלינו לתקן את המידות שלנו מן החסרונות. החסרונות אינם גזירה משמיים אלא תלויים בנו ונובעים מבחירתנו.
אם כן, אין כל בסיס לטענה הרווחת בענייני מידות: "ככה נולדתי ואין מה לעשות". הרמב"ם מבטל טענה זו מכל וכל. יש ויש מה לעשות! היכולת להשתנות נמצאת בידיים שלנו. לנו לא נותר אלא להחליט להשתנות...

הרחבות
האם יש חוקיות בטבע?
וּבָזֶה חוֹלְקִים 'הַמְדַבְּרִים'. לדעת ה'מדברים' (אנשי חכמת הכלאם – זרם דתי בפילוסופיה הערבית בימי הביניים), אין כלל חוקיות קבועה בטבע. לשיטתם, בכל רגע ורגע האל משנה את פני העולם הלובש צורה חדשה, ועל כן אפשר לייחס לרצון האל באופן ישיר כל מאורע באופן נקודתי. משום כך, לשיטתם, אין באמת ייעוד לעולם משום שהעולם אינו תהליך אחד ארוך אלא אוסף של קטעי זמן. הרמב"ם טוען כנגדם שחוקיות הטבע הינה עובדה מציאותית שהוטבעה בטבע ברצון האל מששת ימי בראשית ואינה משתנה. ממילא מובן שהעולם שהיה והעולם שיהיה צועד ומתקדם באותו מסלול לעבר היעד.
מחלוקת זו של הרמב"ם עם 'המדברים' מבוארת בהרחבה בספר 'מורה נבוכים' בחלק א' (בעיקר בפרקים ע"ב-ע"ו). שם הרמב"ם מבקר באופן שיטתי את שיטתם של 'המדברים'.
המהר"ל בספר 'גבורות השם' (בהקדמה השנייה לספר) דן בנושא יסודי זה של חוקיות הטבע. לשיטת המהר"ל, הימצאותם של חוקי הטבע תלויה בגורם המתבונן עליהם. לשיטתו, תתכן מציאות כזו שבה שני גורמים הצופים בו זמנית באותה תופעת טבע יראו דברים שונים. לאחד היא תמשיך להראות באופן של חוקיות טבעית רגילה, ובעבור השני היא תלבש צורה של חוקיות אחרת, מוסרית וניסית. על פי דברים אלו מסביר המהר"ל שבעוד שלעם ישראל בזמן מלחמת יהושוע בגבעון, השמש 'עמדה', הרי שבעבור עמי כנען 'עולם כמנהגו נוהג'. תופעה זו מובנת כיום יותר על פי תיאוריית היחסות של איינשטיין.

שאלות לדיון
מה היחס בין בחירת האדם לרצוח לבין השגחת ה' על מי שנרצח – האם ה' רצה שאותו אדם ירצח?
הרמב"ם כותב "וְהִתְחַיֵּב לְהַרְגִּיל נַפְשׁוֹ בַּפְּעֻלּוֹת הַטּוֹבוֹת עַד שֶׁיִּקָּנוּ לוֹ הַמַּעֲלוֹת". האם אדם שהרגיל את עצמו שנים רבות בתכונה טובה יכול להיות בטוח שהוא קנה אותה בשלמות, או שעליו להמשיך לתקן אותה עד סוף חייו?