^ 1.. פסחים ל ע"ב.
^ 2.. פסחים שם; ע"ז ל"ג ע"ב.
^ 3.. ר"ן לפסחים, דף ט ע"א בדפי הרי"ף.
^ 4.. שו"ת הרשב"א, ח"א סי' רלג.
^ 5.. ב"מ מ ע"א.
^ 6.. חולין צז ע"ב.
^ 7.. ר"ן לחולין, דף מד ע"א בדפי הרי"ף.
^ 8.. שו"ע, יו"ד סי' צד ס"ק א.
^ 9.. עיין בגיליונות 'המעין', תשרי טבת וניסן התשע"ג, ועיין עוד בעבודתו של הרב יאיר פרנק שאסף את המחקרים העוסקים בנושא זה. המחקרים נעשו בכמה דרכים והם בוחנים צורות שונות של בליעה ופליטה מכלים. אך המשותף מתוצאת כל המאמרים שהבליעה בכלים היא מועטת מאוד, וודאי אינה מגיעה לרמה הנותנת טעם בתבשיל המתבשל בכלי.
^ 10.. שו"ע, יו"ד סי' צט סעי' ז.
^ 11.. עיין ש"ך וט"ז, סי' קכב ס"ק ג; ושפ"ד סי' צט ס"ק כב.
^ 12.. כה"ח שם, וכתב שהמחמיר שלא להשתמש בהיתר זה כלל – תבוא עליו ברכה.
^ 13.. בינת אדם, סי' מא.
^ 14.. כך כתב הגר"ד ליאור במכתב המצ"ב להלן, וכן מפורש בדברי הר"ן, שהתיר כלי זכוכית כיוון שבלוע בהם איסור מועט בלבד (אלא שאפשר לדחות, שסבירא ליה כרשב"א), וכן מסתבר שגם אחרי הגעלה נשאר מעט שבמעט בכלי, ואין אנו אוסרים אותו.
^ 15.. רמ"א לשו"ע, יו"ד סוף סי' פט.
^ 16.. ערוך השולחן, יו"ד סי' פט ס"ק טז. וכ"כ גם כה"ח, ס"ק עט.
^ 17.. שו"ת יביע אומר, יו"ד ח"ד סי' ה.
^ 18.. שו"ע, יו"ד סי' צט סעי' ד.
^ 19.. חולין צז ע"א.
^ 20.. שו"ע, יו"ד סי' צג סעי' א.
^ 21.. דעת ר"ת הובאה בב"י, או"ח סי' תמז אות ה; וכן הוא בשו"ת הרמ"א, סי' נד.
^ 22.. לגבי סדר הדברים, מתי סומכים על 'קפילא' ומתי על שישים, נחלקו הראשונים, ואנו הבאנו בפשטות כפי שפסק השו"ע.
^ 23.. שו"ע, יו"ד סי' צח סעי' א.
^ 24.. שך, לשו"ע שם, ס"ק ה.
^ 25.. שפ"ד, לשו"ע שם, ס"ק כט.
^ 26.. עיין יד יהודה, סי' סט ס"ק א, וכן מפורש לכאורה בדעת הר"ן.
^ 27.. אך לכאורה קשה, שהרי ברייתא מפורשת היא שפליטת כלים מותרת לאחר טעימה, ומסבירים האחרונים שמדובר על תבשיל שיש בו פי שישים מן הקדרה (עיין ראש יוסף על חולין צז). אך שו"ת אור גבוה, סי' נט, האריך להוכיח שאף לדעת רש"י, בפליטת קדרה יסמכו על טעימה, וכתב הטעם, שלא ידעינן כמה נפק מיניה, ולכן אפשר להתיר בטעימה, שמוכיחה לנו שנפק מיניה פחות משישים. בכלים שלנו, שאנו יודעים שיש שישים בתבשיל כנגד האיסור הבלוע, אולי לכו"ע התבשיל יהיה מותר. אך אפשר גם להבין שכיוון ששיערו חכמים בכלי כנגד כולו, אין לזוז מדבריהם ויש לאסור את המאכל.
^ 28.. ראש יוסף, חולין צז ע"א; מנחת כהן, ח"א סי' פז; ויד יהודה, דלעיל, רצה לומר שכן גם דעת הש"ך, לשו"ע יו"ד סי' צח ס"ק ה.
^ 29.. שו"ת הרמ"א, סי' נד.
^ 30.. יש להעיר שהוכחה זו חזקה, כיוון שהאגור הוא מקורו של הרמ"א, בדרכי משה, בסי' צח אות א, ולכאורה מוכח שמבין שטעמו הוא משום שאין סומכים על הגוי.
^ 31.. חידושי רע"א, לשו"ע שם סעי' א.
^ 32.. תורת חטאת, סי' סא אות א.
^ 33.. מדבריו שכתב 'בזמן הזה', אפשר להבין לכאורה שהמנהג אינו מחשש לדברי הרשב"א, אלא בעקבות התחדשות חוסר בקיאות הטעמים בזמנים אלו, וכדברי הרדב"ז, על הרמב"ם הל' מאכלות אסורות פט"ו הכ"ט (וכ"כ החכ"א, סי' כא ס"ק ו). אך בעקבות השוואת דבריו של רע"א בסי' צח ובסי' צו, מוכח שהבין שהמנהג נובע מחשש לשיטת הרשב"א, ולא מהשתנות הטבעים וחוסר ההבנה בטעמים. הש"ך מסביר את דברי הרמ"א הללו שהם שייכים דווקא לגבי טעימת מאכל שנאסר כדי קליפה (שעליו דיבר הרמ"א שם), שבמציאות כזו קשה להבחין בטעמים.
^ 34.. הגהות רע"א לשו"ע, יו"ד סי' צו סעי' א.
^ 35.. יד יהודה הארוך, סי' צח ס"ק ה.
^ 36.. כה"ח, סי' צח ס"ק ב; שו"ת יביע אומר, יו"ד ח"ח ועוד.
^ 37.. שאם לא כן, לא היה דין נ"ט בר נ"ט בעולם כלל, אלא כל מאכל פרווה המתבשל בכלי היינו טועמים אותו, ודי.
^ 38.. כה"ח, שם ס"ק י"ד.
^ 39.. ועל אף שאין שבכל התורה אין רואים במקרה שאין שישים - ספק אלא וודאות של איסור, כתב החזו"א, יו"ד סי' לג ס"ק ב, שבכל מקום שאנו אוסרים מכללי חז"ל, למשל בחתיכה שנפלה לשתי קדירות ואסרה את שתיהן, אנו אוסרים בתורת ודאי, שכך קבעו חכמים לשער בשישים. אמנם אין להוכיח מכאן לדין פליטת כלים, כיוון שאמרו חכמים שטעימת ישראל מותרת, אם כן אינו בדין ספק כלל, ולכן אין להחיל כאן איסור ודאי של דברי חכמים.
^ 40.. וכן מבואר מדברי רבינו תם, המובאים בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג, דפוס פראג סי' קפג, ובב"י, לטור או"ח סי' תמז אות ה, והובאו להלכה בביאור הלכה שם.
^ 41.. יש"ש, חולין פ"ח ס"א.
^ 42.. כך משמע מהרמב"ן, הרשב"א, והריטב"א בפירוש הגמרא חולין קיא ע"ב.
^ 43.. כן נכתב בפר"ח, יו"ד סי' צה אות ג; וכ"כ ראש יוסף, על הגמ' חולין קיא ע"א, וכן משמע שפסק השו"ע יו"ד סי' צו סעי' א, שהתיר על ידי טעימה.
^ 44.. חולין קט ע"ב.
^ 45.. פסחים עד ע"ב.
^ 46.. תוס', פסחים ל ע"ב; ר"ן שם; רמב"ן שם ועוד.
^ 47.. שו"ע, יו"ד סי' עב סעי' ב.
^ 48.. ע"ז לג ע"ב; פסחים ל ע"ב.
^ 49.. רש"י, פסחים שם; מאירי, פסחים ל ע"ב.
^ 50.. מהר"ם לובלין על התוס' שם; ר"ן שם.
^ 51.. ולכאורה לדידן שאנו פוסקים כר"ת, אין להקל בבישול, כפי שלא מקילים בלב. ואולי סבירא ליה שכלי טוב יותר מלב, ובו יש להקל אף בבישול.
^ 52.. שו"ת הרשב"א ח"א, סי רלג.
^ 53.. הרשב"א מביא בסופו היתר נוסף: 'ועוד דלא מידייתי', ולכאורה משמע שמבין שרק כלים שבליעתם ניכרת אסורים, אך כל כלי שאין בליעתו ניכרת, אפילו אם אינו 'שיעי', מותר.
^ 54.. תרוה"ד, סי' קלב.
^ 55.. איסור והיתר הארוך, סי' נח סעי' נ.
^ 56.. שו"ת הרדב"ז, ח"ג סי' תתמד (ת"א).
^ 57.. עיין בשדי חמד, אסיפת דינים מערכה ה אות כא, שהאריך בכך שניתן להתיר כלים על ידי נסיונות המוכיחים שאינם בולעים.
^ 58.. מובאת בבית יוסף, או"ח סי' תמז אות ה.
^ 59.. אמת שהרמ"א בדרכי משה ובהגהותיו על השו"ע חלק על דבריו, אך כתב בית מאיר (והביאו הביאור הלכה בלא סייג) שטעמו משום שחשש שמא התבשל במהלך הפסח, ואף שאין טועמים כלום - אסור במשהו. וכתב שכאשר לא ידוע שהתבשלו בכלים כלל, לכו"ע יהיה מותר, ואף הרמ"א לא יחשוש. והנה מדברי הרמ"א בדרכי משה, משמע שהיתרו של ר"ת שאיננו טועמים בכל השנה שייך גם בפני עצמו, בלא ששייך אחזוקי איסורא לא מחזיקינן, כיוון שדחה הוא את דבריו מדברי תרומת הדשן, שאסר יין שהתבשל בכלי חמץ. ושם, מי אמר שמדובר בכלים שיש ספק אם אינם בני יומם? אלא משמע שהעניין שאיננו מרגישים את הטעם מספיק כדי להתיר לפי ר"ת. ומדברי הבית מאיר משמע להתיר רק בהצטרפות שני התנאים.
^ 60.. אבות דרבי נתן, פמ"א ה"ו.
^ 61.. ראבי"ה, פסחים סי' תסד.
^ 62.. שו"ת הרשב"א, ח"א סי' רלג; ר"ת בתוס', ע"ז ל"ג ע"ב, ד"ה קוניא; אגודה, ע"ז כ; רבינו ירוחם, נתיב ה ח"ב; ספר המכתם, פסחים ל ע"ב; ר"ן, פסחים ל ע"ב ועוד.
^ 63.. הובא בהגהמ"י סוף הלכות חמץ ומצה; ובמרדכי, ע"ז סי' תתכו.
^ 64.. שיבולי הלקט, סי' רז; ריטב"א, פסחים ל ע"ב, בשם הרא"ה; איסור והיתר הארוך, סי' נח סעי' נ, ועוד.
^ 65.. עיין מרדכי, פסחים סי' תקפב.
^ 66.. ואף על פי שלא נפסק כרבנו יחיאל להתיר כלי עצם, אין להוכיח מכך שחלקו על עיקר שיטתו, אלא ניתן לומר שחלקו על דבריו שלקולא אין אומרים סברא זו, כיוון שסוף סוף בלוע טעם בכלי, וטעם כעיקר דאורייתא.
^ 67.. שו"ע, או"ח סי' תנא סעי' כו.
^ 68.. משפטי עוזיאל ח"ח, סי' מג.
^ 69.. כנה"ג, יו"ד סי' קכא סעי' כ; מור וקציעה, או"ח סי' תנא.
^ 70.. ציץ אליעזר ח"ט, סי' כה.
^ 71.. דרכי משה, סי' תנא אות יט.
^ 72.. כן סתמו לכאורה כל הפוסקים בסי' תנא, וכן מפורש במג"א, לשו"ע סי' תנא ס"ק מט.
^ 73.. שו"ע, יו"ד סי' קלה סעי' ח. ושם סתמו כל נושאי הכלים, ולא כתבו שלדברי הרמ"א אסור. והמג"א, או"ח סי' תנא סעי' מט, הסביר ששאני יין נסך שהקלו בו כמה קולות.
^ 74.. כלשון הר"ן על כלי זכוכית 'דשיעי וקשים, ובליעתם מעוטה מכל הכלים'.
^ 75.. כנה"ג, יו"ד סי' קכא ס"ק כה; מנחת יעקב, על תורת חטאת כלל פה אות יב (ואולי הקל דווקא ביין נסך דקיל טפי); משב"ז, סי' תנא ס"ק לא; ובמשב"ז, יו"ד סי' קה ס"ק א, כתב ש'המיקל בהפסד מרובה לא הפסיד'; שרידי אש, ח"א סי' מה. שו"ת שו"מ ח"ב, סי' צא; חלקת יעקב, סי' מד.
^ 76.. ט"ז, או"ח סי' תנא ס"ק ל.
^ 77.. מג"א, סי' תנא ס"ק מט; וכן בחק יעקב סי' תנא ס"ק סח; ובלבוש; וכן פסק המשנ"ב, ס"ק קנה.
^ 78.. כן משמע בשפ"ד, שם ס"ק מט, ואולי רק רצה לומר שהט"ז לשיטתו.
^ 79.. ומסביר המנחת יצחק שטעמו של המג"א הוא שבגמרא נחלקו בכלי 'קוניא', מה התירו משום דשיעי, ורבים הסוברים שהתירו להכשירם בהגעלה, ולכן ניתן להקל כדעה זו בדיעבד. ולדידיה דין זה יהיה נכון בין בפסח ובין בשאר איסורים.
^ 80.. אף על פי שעיקר דברי הרמ"א שם הם שאם כולם לא טועמים ודאי יש שישים, הוסיף הוא 'או שאינו נותן טעם', ומשמע דגם בפחות משישים יתיר הרמ"א בכהאי גוונא.
^ 81.. ראיה לזה הביא הגר"י אריאל בגיליון 'המעין' טבת תשע"ג, מכך שנקודות הרתיחה שונות בין המקומות, ואעפ"כ פשוט שמותר להגעיל כלי במקום נמוך, אע"פ שהשתמש בו במקום גבוה, ולהיפך.
^ 82.. חילוק שכזה מובא בהקדמת הפרי מגדים להלכות בו"ח שכתב ש'ואף דהמעיין ברמב"ם ז"ל פרק י"ז ממאכלות אסורות משמע הגעלת כלים דין תורה, היינו לכתחלה צותה התורה להגעיל דאין מבטלין איסור'. ובאור שמח )הל' מאכלות אסורות פ"ט ה"ט) כתב: 'ולפי מה שבארנו דטעם של בשר הנבלע בקדרה הוא טעם בפני עצמו, ואסור כשהוא עומד בפני עצמו, הא דחדשה רחמנא לאסור לבשל בקדרה של עו"ג הבלוע מאיסור הוא משום דאסור לבטל הטעם הבלוע שהוא אסור בפני עצמו, אבל אין הכי נמי אם בישל בכלי האסור מה"ת אין התבשיל נאסר, רק דרחמנא אסר לבשל משום ביטול איסורים'.
^ 83.. ועפ"ז ניתן לומר שלא פליגי הרמ"א והשו"ע בזה, אלא שהשו"ע סבירא ליה שהכלים אינם בולעים כלל, ולכן ודאי שאם הם ממין חדש לא שייכת בהם גזירת התורה. אך למען האמת בלשונו של הרמ"א קצת קשה להכניס הסבר זה, שכותב ש'בדיעבר אין להחמיר כולי האי' משמע שבדיעבד פוסק כדעות המקלות, ומבין שלדעות המחמירות יהיה אסור. ואולי דווקא הסבר המג"א נראה יותר, שכל הדיון של הרמ"א הוא על שימוש בכלי שהגעיל אותו, ובדיעבד מתיר הוא אף להשתמש בכלי אם הגעילוהו, אך בכל מקרה הכלי לא יאסור את המאכלים. אמנם המשנ"ב, ס"ק קנה, לא הבין כך את דברי המג"א.
^ 84.. שדי חמד אסיפת דינים מערכה ה אות כא.
^ 85.. דרכי תשובה, יו"ד סי' פט ס"ק יא.
^ 86.. עיין ציץ אליעזר, ח"ט סי' כה; שו"ת בית יצחק, יו"ד ח"א סי' מג אות יב; שו"ת הרדב"ז, ח"א סי' י; שו"ת יחוה דעת, ח"א סי' ט.
^ 87.. עיין בשד"ח, מערכה ה אות כא, מה שהביא בשם קובץ כנסת הגדולה וורשא תר"נ עמ' 43.
^ 88.. שו"ת חת"ס יו"ד סי' קז.
^ 89.. שו"ת אג"מ, או"ח ח"ד סי' יז.
^ 90.. המובאים בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג, דפוס פראג סי' קפג; ובב"י, או"ח סי' תמז אות ה; והובאו להלכה בביאור הלכה שם.
^ 91.. ואולי אפשר לומר שרק לגבי חמץ לא היה טעם בכלים, שטעמו חלש, וקשה לומר כך.
^ 92.. חולין קיא ע"ב.
^ 93.. שו"ע, יו"ד סי' צג סעי' א.
^ 94.. כך שמעתי ממו"ר הרה"ג אליקים לבנון, וכן ראיתי שהובא במכתב מהרב פפויפר (דרך כוכב עמ' 311-312): 'וכמה טעמים לדבר: א. שדרך עשיית הכלים משתנה תדיר, ומה שהיום לא בולע יכול מחר להיעשות בדרך שיבלע. ב. אם נקל בכלי מסוים בוודאי יבואו למכשול להקל גם בכלים אחרים. ג. הנורא מכל שכבר נקבעה צורה זו, לדרך ההפרדה בין כלי בשר וחלב, ובין טרף לכשר, וכל שינוי בצורת אופי שמירת חומות ההפרדה אין לדעת מה יהיה סופו. ד. אין אנו יודעים בסוד ההגעלה, את כל כוונות חז"ל, שייתכן שנוסף על הנגלה יש כאן עניין רוחני עמוק, ואין איש יודע מה'.
^ 95.. כמו שראינו לעניין שיניים תותבות שסמכו רבים על הסברה שאינם בולעים כיון שאין אפשרות אחרת.
^ 96.. כן שמעתי בשם הגר"מ אליהו, וכן דעת מו"ר הרה"ג אליקים לבנון, ובספר הליכות שלמה, הגעלת כלים הערה 63, אסר להסתמך על היתר זה, אך כתב שבמקום הפסד מרובה יש לשאול שאלת חכם, ובספר מגילת ספר, יו"ד סי' צו אות טז, נכתב שכן ידוע מבית מדרשו של הגרש"ז אויערבאך ובנו הגר"ש איערבאך שמצרפים סברה זו להקל. וכ"כ בקובץ כנסת הגדולה מובא בשד"ח, מערכה ה אות כא. ועי' בתשובת הגר"ד ליאור המצ"ב.