הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג | הרב דב בערל וויין | בית המדרש

מדורים

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

465

3 דק' קריאה

בסוף החודש שעבר השתתפתי כאן, בירושלים, ביום שלם של כנס לכבוד מאה שנים לעבודת הדוקטורט החשובה שהגיש הרב הראשי לישראל מרן הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל לאוניברסיטת לונדון. עבודת התיזה שלו הייתה סקירה מדעית, היסטורית והלכתית על מקור הצבע העתיק ששימש להפקת צבע התכלת ששימש לצביעת הצמר בבגדי הכהונה ובציצית, אותו בגד בעל ארבע כנפות שיהודים לובשים בכל יום.
בכנס היה קהל גדול ומגוון, והנאומים היו איכותיים, מרתקים ומלאים מידע. אך המאמר הזה לא בא לעסוק בצבע תכלת, בין אם כחול אינדיגו או סגול מלכותי, אלא במחברה של עבודת הדוקטורט הזאת, אחד הרבנים הגדולים של המאה שעברה, אדם שלדעתי לא זכה בימינו להכרה השלמה הראויה בעולם התורה או בעולם בכללו.
יש ודאי סיבות רבות לכך שאנשים אינם יודעים עליו ועל הישגיו הרבים והנכבדים מאוד. אך יש לי תחושה שהסיבה העיקרית טמונה בעובדה שהוא היה אדם ייחודי מדי, שונה, לא יושב במשבצת, לא-פוליטיקאי ונטול פחד בהשקפותיו ובהחלטותיו, ויחד עם זאת גם עניו, צנוע ונחבא אל הכלים עד מאוד בחייו האישיים.
מסיבות שונות, פסיכולוגיות, תיאולוגיות והיסטוריות, "הממסד" היהודי מתקשה לסבול אנשים כאלה. באנשים "נורמליים" כמונו, שמותנים על ידי דוגמות, דעות קדומות וסתגלנות חברתית, הם מעוררים תחושה לא נוחה ומאלצים אותנו לחשוב. וזאת יכולה להיות חוויה כואבת.
הרב הרצוג היה בלשן שהכיר עשרות שפות וביניהן הרבה שפות עתיקות כמו שומרית ואכדית, וגם שפות קלאסיות, כמו יוונית ולטינית. הוא היה חוקר תנ"ך חשוב, מומחה לדקדוק עברי ובקיא עד מאוד בתלמוד, בספרות הרבנית ובפסיקה ההלכתית. האיש היה גאון שניחן גם בזיכרון מופלא.
הוא למד גם ענפי מדע כמו זואולוגיה, בוטניקה, אסטרונומיה, פיזיקה וכימיה בשקדנות ומתוך השקפה רחבה. אך עיקר אהבתו ומאמציו השכליים והרגשיים הוקדשו לתורה על כל ענפיה והסתעפויותיה. ספרי השו"ת הרבים שלו וגם דעותיו בסוגיות הלכתיות ובמקרים שהובאו לפני בית הדין של הרבנות הראשית בישראל בעת שכיהן כאב בית הדין וכרב ראשי, הם אוצר בלום של ידע תורני, היגיון צרוף והשקפת עולם מעשית אך רחומה על החיים, על בני האדם ועל החברה היהודית.
הרב הרצוג היה "איש העולם הזה" יותר מקודמו, הראי"ה קוק, וכיהן כרב ראשי באחת התקופות הסוערות והמכריעות ביותר בהיסטוריה היהודית, מתרצ"ו ועד תשי"ט. הוא ראה את העולם היהודי נחרב ונבנה מחדש בתקופת כהונתו. הוא מעולם לא נרתע או היסס לנוכח לחצים שהופעלו עליו על ידי העולם היהודי והכללי, הכנסייה הקתולית בפרט, ואחר-כך על ידי המנהיגות הציונית החילונית המוצהרת של המדינה החדשה, על ידי קנאי ירושלים שהתנגדו לו בלי להכיר אותו באמת, או על ידי השלטון הבריטי בארץ. גם עם הלחצים שנבעו מהמורכבות של תפקידו כרב ראשי למאות רבנים שלכל אחד מהם יש אישיות, אידיאולוגיה ושאיפות משלו, הוא ידע להתמודד בהצלחה. מתחת לאופיו העדין הסתתרו נחישותו עצומה ואהבה עיקשת לתורה ולעם היהודי.
הרבנות הראשית לישראל היום שוב איננה זו של הראי"ה קוק או הרב הרצוג. על אף שבמוסד הזה תמיד היתה תחרות פוליטית - הרב הרצוג היה צריך לנצח את הגרי"מ חרל"פ בבחירות קשות שנערכו בתרצ"ו כדי להתמנות לרב הראשי - המצב היום הדרדר עד כדי כך שהמשרה נתפסת כמשרה פוליטית גרידא, ולא תפקיד של הנהגה לאומית וחזון רוחני.
השערוריות המצערות שנקשרו לאחרונה בשמם של אנשים שכיהנו בתפקיד זה רק עמעמו עוד יותר את זוהרו הראשון. תמיד יש נוסטלגיה כשמביטים לאחור על דורות קודמים ועל מנהיגים שהיו. עם זאת, אני מאמין שאיש לא יחלוק על האמירה שהרבנות הראשית לישראל לא הצליחה לשחזר מאז את הכבוד והתמיכה הנרחבת שקיבלה מכל המגזרים בעולם היהודי בתקופת כהונתו של הרב הרצוג.
כולנו מפסידים מהדעיכה של המוסד החשוב הזה בחיי העם היהודי בישראל ובעולם. התלמוד מספר לנו שאנשים דגולים הם מצרך נדיר, ולכן הקב"ה מפזר אותם, כביכול, בכל התקופות ושם אותם בדורות מסוימים. הרב הרצוג היה אחד האנשים האלה שהקב"ה שם בתקופה מיוחדת ובדור מיוחד בהיסטוריה היהודית. אנחנו נהנים עד היום מתרומתו ללימוד התורה, לחיים היהודיים ולהתחדשות עם ישראל בארצו וחבים לו על כך תודה.