תחיית האומה חלק ו' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
מבוא למשנת הראי"ה

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

180

4 דק' קריאה

התפתחות האומה בלא הכרה שזהו אור ה'
אָפְיָהּ* שֶׁל הַגְּאֻלָּה הַבָּאָה לְפָנֵינוּ, שֶׁרֵאשִׁית צְעָדֶיהָ הִנְנוּ חָשִׁים וּמַרְגִּישִׁים, הוּא בְּתוֹכִיּוּתָהּ* שֶׁל כְּנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל•.
מִתְפַּתַּחַת הִיא הָאֻמָּה, בְּכָל כֹּחוֹתֶיהָ, מְגַדֶּלֶת הִיא אֶת רוּחָהּ, אֶת טִבְעָהּ וְאֶת עַצְמִיּוּתָהּ, אֵינָהּ מַכֶּרֶת עֲדַיִן אֶת עֹמֶק הַיֵּשׁוּת הָעֶלְיוֹנָה* שֶׁהִיא כָּל יְסוד תְּקוּמָתָהּ. עֵינָהּ לָאָרֶץ*, וְלַשָּׁמַיִם עֲדֶנָּה לֹא תַבִּיט. הִיא אֵינָהּ שָׁבָה עֲדַיִן אֶל אִישָׁהּ הָרִאשׁוֹן*.
בְּפֹעַל, הִיא מְעַבֶּדֶת* אֶת חַיֶּיהָ בְּכֹחוֹתֶיהָ הַנִּמְצָאִים בְּשָׁרְשֵׁי נִשְׁמָתָהּ. אָמְנָם בְּלֹא קְרִיאַת שֵׁם*, בְּלֹא מְגַמָּה מְבֹרֶרֶת הַכֹּל הוּא אוֹר ד' וּכְבוֹדוֹ, אֲבָל לֹא הִיא וְלֹא הָעוֹלָם מַכִּיר זֶה בִּבְלִיטָה*, שֵׁם שָׁמַיִם לֹא שָׁגוּר* בְּפִיהָ, אֹמֶץ וּגְבוּרָה רוֹדֶפֶת הִיא, אֲבָל בֶּאֱמֶת הַכֹּל קֹדֶשׁ וֵאלֹהִי הוּא.
רַק בְּהִגָּמֵר הַתֹּכֶן*, בְּהֵעָלוֹת* הָאֻמָּה לִמְרוֹם מַצָּבָהּ*, אָז יוּחַל* אוֹר אֱלֹהִי נִקְרָא בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ* לְהִגָּלוֹת, יִגָּלֶה וְיֵרָאֶה, שֶׁכָּל מַה שֶּׁהֵאִיר וְכָל מַה שֶּׁיָּאִיר, כָּל שֶׁחַי וְכָל שֶׁיִּחְיֶה בָּהּ, הַכֹּל אוֹר אֱלֹהֵי עוֹלָם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא, "וְזֶה שְּׁמוֹ אֲשֶׁר יִקְרְאוֹ ד' צִדְקֵנוּ" (ירמיה כג, ו), "וְשֵׁם הָעִיר מִיּוֹם ד' שָׁמָּה" (יחזקאל מח, לה).
מַצַּב גְּאֻלָּה זֶה* הוּא יְסוֹד הֶחָזוֹן שֶׁל הָרָזִים, שֶׁכְּנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא תָשׁוּב לִמְקוֹמָהּ לֶעָתִיד כִּי אִם קֻדְשָׁא-בְּרִיךְ-הוּא וְכָל חַיָּלָיו יָבוֹאוּ אֵלֶיהָ, וְיָקִימוּ אוֹתָהּ מִן עַפְרָא בִּיקָר סַגִּי, אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה כָּל אֵלֶּה, וּלְמִשְׁמַע אֹזֶן וְתִקְוָה תִּשְׂמַח נַפְשֵׁנוּ.

מבוא למשנת הראי"ה (128)

בשביל הנשמה

58 - תחיית האומה חלק ה'

59 - תחיית האומה חלק ו'

60 - תחיית האומה חלק ז'

טען עוד

וְהֶמְשֵׁךְ הַזְּמַן*, הָעוֹבֵר בֵּין הַהוֹפָעוֹת הַמְיֻחָדוֹת הַמְרֻכָּזוֹת בִּכְנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁיּוֹפִיעַ אוֹר תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל, לָדַעַת כִּי שֵׁם ד' נִקְרָא עָלֶיהָ, הוּא זְמַן חֶבְלֵי מָשִׁיחַ, שֶׁרַק אַמִּיץ אוֹנִים* כְּרַב יוֹסֵף הָיָה אוֹמֵר עָלָיו – בְּנִגּוּד לְכָל הָאוֹמְרִים, יֵיתֵי וְלָא אֶחְמִינֵיהּ*, יֵיתֵי וְאֶזְכֶּה דְּאֵיתִיב בְּטֻלָּא דְּכוּפְתָא דְּחַמְרֵיהּ.
(אורות התחיה לב)
___________________________________

אָפְיָהּ – סגנון תכונתה. בְּתוֹכִיּוּתָהּ – בעומק הנשמה. הַיֵּשׁוּת הָעֶלְיוֹנָה – נשמת האומה האלוהית שהיא המקיימת ודוחפת ומקימה את האומה עתה בפועל בעולם המעשה. עֵינָהּ לָאָרֶץ וכו' – כרגע האומה מביטה על העניינים הארציים שלה ועדיין לא הגיעה להתבונן על צדדיה הרוחניים. אִישָׁהּ הָרִאשׁוֹן – הקב"ה, היא לא מכירה בכך שהכוח המקומם אותה כעת הוא ה'. מְעַבֶּדֶת – משכללת. אָמְנָם בְּלֹא קְרִיאַת שֵׁם וכו' – למרות ששם שמים לא מוזכר על תחיית האומה מכל מקום באמת ה' הוא הפועל את הכל. בִּבְלִיטָה – בבירור. לֹא שָׁגוּר – לא רגיל. בְּהִגָּמֵר הַתֹּכֶן – כשיסתיים שלב זה של תחיית האומה. בְּהֵעָלוֹת – כשתעלה. לִמְרוֹם מַצָּבָהּ – למקום הגבוה המתאים ומיועד לה. יוּחַל – יותחל. נִקְרָא בַּשֵּׁם הַמְפרָשׁ – יתגלה בבירור שה' הוא הפועל כאן. מַצַּב גְאֻלָּה זֶה – תהליך זה של הגאולה הוא המבואר בחכמת הקבלה (זוהר), במילים שכנסת ישראל לא תשוב למקומה כי אם ה' הוא יקימה מן העפר בכבוד רב. הֶמְשֵׁךְ הַזְּמַן וכו' – הזמן מתחילת התפתחות האומה ותחייתה עד שתגלה שה' הוא הפועל את כל התהליך, הוא זמן חבלי משיח. אוֹנִים – כוח. יֵיתֵי וְלָא אֶחְמִינֵיהּ וכו' – אמוראים רבים אמרו על זמן זה ש"יבוא ולא אראנו" בגלל זמן קשה זה ורק רב יוסף אמר ש"יבוא ואזכה לישב בצל גללי חמורו של משיח".

ביאורים
חכמינו לימדו שחכם הוא מי שרואה את הנולד. כלומר, זה שיודע לזהות את המצב לפני שהוא יוצא אל הפועל במלואו. בפסקה שלפנינו הרב מצביע על אופייה של הגאולה בדורנו, וכך מסייע לנו להבחין בתהליך המתרקם לנגד עינינו. את התהליך אותו מתאר הרב ניתן לדמות לשלבי התפתחות האדם במהלך חייו: השלבים הראשוניים מתאפיינים בעיקר בפיתוח כוחות הגוף, בביסוס חיי החול הטבעיים והארציים. יש להבין היטב שזהו אינו שלב שולי המתפקד כשלב מחבר. זהו שלב חיוני וחשוב שרק על בסיס קומתו יוכל להיבנות השלב הבא. כוחות האומה נבנים בצורה הדרגתית. אמנם התהליך עדיין איננו הכרתי, וגם הופעתו תגיע. הרב, כקברניט מנוסה שבוחן את המציאות מתוכיותה ולא רק מצד הופעותיה, יודע לסמן לנו את הנתיב גם בזמני סופה וערפל בהם קשה להבחין מהי הדרך. הרב מצביע על כך שסופו של התהליך שגנוז כרגע באופן פוטנציאלי בתוך נשמת האומה המתפתחת, עתיד לגלות ולחשוף את כל היופי והפאר של האומה הישראלית. הרב איננו בוחן את המציאות רק לאור מראה עיני ההווה, אלא חושף את התכלית אליה אנו צועדים: 'כנסת ישראל' כלומר – הגרעין הרוחני, המכונס בצורה נסתרת, שמניע את עם ישראל לשוב ולבנות את ימיו כקדם. כאשר גרעין זה ינבוט, יצמח ויפרח, הוא יגיע למדרגת 'תפארת ישראל', מלשון פאר ויופי. התהליך בין שני מצבים אלה – כנסת ישראל – השלב הנסתר, ותפארת ישראל – הכרה גלויה של הכוח האלוהי המניע את התהליך, מכונה בלשון חז"ל: 'חבלי משיח'. האומץ והכוח הרוחני הנדרשים מן המבקש לחיות בתקופה זו, נובעים מן הצורך להמתין ולפעול בסבלנות גם בזמנים בהם יש תחושה שהצד החומרי מכריע את הכף ואין אור באופק. כדי להמשיך לראות טוב גם במצבים אלה יש צורך בכוח רוחני גדול מאד.

הרחבות
•עולם הרוח של החלוצים
אָפְיָהּ שֶׁל הַגְּאֻלָּה הַבָּאָה לְפָנֵינוּ... הוּא בְּתוֹכִיּוּתָהּ שֶׁל כְּנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל. הרב קוק מזהה כי מקור העשייה של בניין הארץ אינו, כפי שנראה כלפי חוץ, ממניעים חיצוניים כבקשת מקלט בטוח או כרצון להידמות לגויים בשאיפתם הלאומית, אלא מקורה בשאיפה הרוחנית של האומה. הרב קוק מלמד שעובדה זו חשובה להבנת תהליך הגאולה, שאינו נמדד על פי הצדדים המעשיים שלו: "על דבר הארת הגאולה. אין הרעיון סובב על המעמד המעשי, כי אם על ההזרחה הנשמתית. וזו היא, באין ספק, באה מאוצר הגאולה העליונה שהחלה להיות מופעת על נשמת כנסת ישראל" [אגרות הראיה ד עמ' סב].
תובנה זו הינה בעלת חשיבות עליונה ונובעות ממנה השלכות רבות. אחת המרכזיות שבהן היא השאלה מהו היחס כלפי החלוצים שאינם שומרי תורה ומצוות. אם השיבה לארץ נתפסת כתהליך חיצוני בלבד – הרי שהיא גם עשויה להיות חלק מהמעשים אותם יש להוקיע. אולם אם השיבה נובעת מתהליך פנימי המתרחש באומה – הרי שחלוצים אלו שותפים בתהליך גדול ועתה יש לברר מה חוסם בעדם מלהצטרף לחלק הרוחני של התהליך: "מקובלים אנו שמרידה רוחנית תהיה בארץ ישראל ובישראל, בפרק שהתחלת תְּחִיָת האומה תתעורר לבוא... הצורך למרידה זו היא הנטיה לצד הָחֳמְרִיוּת, שמוכרחת לְהִוָּלֵד באומה בצורה תקיפה, אחר אשר עברו פרקי שנים רבות, שנאפסו לגמרי מכלל האומה הצורך והאפשרות להתעסקות חֳמרית" [אורות התחיה מד].

שאלות לדיון
האם כיום אתה מרגיש שהאומה מתפתחת? האם זה נכון גם לגבי הציבור שאינו שומר תורה ומצוות?
"בְּנִגּוּד לְכָל הָאוֹמְרִים, יֵיתֵי וְלָא אֶחְמִינֵיהּ" – נראה שאנו דווקא מסתדרים בסך הכול עם פעמי הגאולה. האם זה אומר שאנו אמיצים יותר מהאמוראים שפחדו לראותה?