פרק כ"ו חלק נ"ו | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
מסילת ישרים

קטגוריה משנית

4953

4 דק' קריאה

ב'מסילת ישרים' - הדגמת כללי החסידות
וְאַתָּה קוֹרֵא נָעִים, יָדַעְתִּי שֶׁכָּמוֹנִי תֵדַע אֲשֶׁר לֹא כִּלִּיתִי בְּסִפְרִי זֶה אֶת כָּל חֻקֵּי הַחֲסִידוּת, וְלֹא אָמַרְתִּי כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹמַר בְּעִנְיָן זֶה, כִּי אֵין לַדָּבָר סוֹף, וְאֵין לַהִתְבּוֹנֵן תַּכְלִית, אֲבָל אָמַרְתִּי קְצָת מִכָּל פְּרָט שֶׁבִּפְרָטֵי הַבָּרַיְתָא, אֲשֶׁר עָלֶיהָ יָסַדְתִּי חִבּוּרִי זֶה, וְהוּא מַה שֶּׁיָּכוֹל לִהְיוֹת הַתְחָלָה וְרֵאשִׁית לְהַרְחִיב הָעִיּוּן בָּעִנְיָנִים הָהֵם, כֵּיוָן שֶׁנִּגְלָה דַרְכָּם וְנִפְתַּח אָרְחָם* לְעֵינֵינוּ לָלֶכֶת בָּם בְּדֶרֶךְ מִישׁוֹר, וְעַל כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה נֶאֱמַר (משלי א, ה), "יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה", וְהַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִים אוֹתוֹ, "כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה, מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה" (שם ב, ו) לְהַיְשִׁיר אִישׁ אִישׁ אֶת דַּרְכּוֹ לִפְנֵי בוֹרְאוֹ.

החסידות - אחת, אך גילוייה משתנים לפי מהות כל אדם
וְזֶה פָשׁוּט, כִּי כָל אָדָם לְפִי הָאֻמָּנוּת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, וְהָעֵסֶק אֲשֶׁר הוּא עוֹסֵק, כָּךְ צָרִיךְ לוֹ הַיְשָׁרָה וְהַדְרָכָה. כִּי דֶרֶךְ הַחֲסִידוּת הָרָאוּי לְמִי שֶׁתּוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ, אֵינוֹ דֶּרֶךְ הַחֲסִידוּת הָרָאוּי לְמִי שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׂכִּיר עַצְמוֹ לִמְלֶאכֶת חֲבֵרוֹ, וְלֹא זֶה וָזֶה דֶרֶךְ הַחֲסִידוּת הָרָאוּי לְמִי שֶׁעוֹסֵק בִּסְחוֹרָתוֹ, וְכֵן כָּל שְׁאָר הַפְּרָטִים אֲשֶׁר בְּעִסְקֵי הָאָדָם בָּעוֹלָם – כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַה שֶּׁהוּא, רְאוּיִים לוֹ דַרְכֵי הַחֲסִידוּת. לֹא לְפִי שֶׁהַחֲסִידוּת מִשְׁתַּנָּה, כִּי הִנֵּה הוּא שָׁוֶה לְכָל נֶפֶשׁ וַדַּאי, הוֹאִיל וְאֵינֶנּוּ אֶלָּא לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁיֵּשׁ נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ בוֹ. אֲבָל הוֹאִיל וְהַנּוֹשְׂאִים* מִשְׁתַּנִּים אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִשְׁתַּנּוּ הָאֶמְצָעִים הַמַּגִּיעִים אוֹתָם אֶל הַתַּכְלִית – כָּל אֶחָד לְפִי עִנְיָנוֹ. וּכְבָר יָכוֹל לִהְיוֹת חָסִיד גָּמוּר אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִפְסֹק מִפִּיו הַלִּמּוּד כְּמוֹ מִי שֶׁמִּפְּנֵי צָרְכּוֹ הוּא בַּעַל מְלָאכָה פְּחוּתָה. וְכָתוּב (שם טז, ד), "כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ". וְאוֹמֵר (שם ג, ו), "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ".

תפילת הרמח"ל להצלחה בעבודת ה'
הוּא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ בְרַחֲמָיו יִפְקַח עֵינֵינוּ בְתוֹרָתוֹ, וְיוֹרֵנוּ דְרָכָיו, וְיוֹלִיכֵנוּ בְאוֹרְחוֹתָיו, וְנִזְכֶּה לָתֵת כָּבוֹד לִשְׁמוֹ וְלַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו
"יְהִי כְבוֹד ה' לְעוֹלָם יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו" (תהלים קד, לא).
"יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו, בְּנֵי צִיּוֹן יָגִילוּ בְמַלְכָּם" (שם קמט, ב).
אָמֵן אָמֵן אָמֵן:
ת ו ש ל ב " ע*

חֲתִימָה
אָמַר הַמְחַבֵּר, הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה' אָשִׁירָה וַאֲזַמֵּרָה, אֲשֶׁר עַד הֵנָּה עֲזָרוּנִי רַחֲמָיו לְהוֹצִיא לָאוֹר סִפְרִי זֶה 'מְסִלַּת יְשָׁרִים', אֲשֶׁר לְהִתְלַמֵּד בּוֹ חִבַּרְתִּיו, וּלְהוֹעִיל לְשֶׁכְּמוֹתִי – לָרַבִּים נְתַתִּיו, אוּלַי אֶזְכֶּה שֶׁיִּזְכּוּ אֲחֵרִים עַל יָדִי, וְיִיטַב לָהֶם בַּעֲבוּרִי וְאֶעֱשֶׂה נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרִי. וּתְהִי זֹאת נֶחָמָתִי בְּאֶרֶץ תַּלְאוּבוֹת, וְאֶקְרָא שְׁמָהּ רְחוֹבוֹת כֵּן יֹאמַר ה' לָתֵת חֶלְקִי בְתוֹרָתוֹ – לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וְחֶפְצוֹ בְיָדִי יִצְלַח. אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן:

וּתְשׁוּאוֹת חֵן חֵן מִמֶּנִּי יִשָּׂא
אִישׁ אֲשֶׁר כִּלְבָבִי,
מְדוּשָׁתִי וּבֶן גָּרְנִי,
עֲטָרָה לְרֹאשִׁי
וְחוֹתָם עַל יַד יְמִינִי,
זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי,
רַבִּי אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי,
הֲלֹא הוּא הֶחָכָם הַנַּעֲלֶה כְּבוֹד מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי יַעֲקֹב
בֶּן כְּבוֹד רַבִּי אַבְרָהָם בָּשָׂן נַטְרֵיהּ רַחֲמָנָא וּפַרְקֵיהּ,
אֲשֶׁר נִכְנַס בְּעָבְיָהּ שֶׁל קוֹרָה
לְזַכּוֹתֵנִי בַּדָּבָר הַזֶּה
מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף,
לְהַדְפִּיס וּלְהַגִּיהַּ וּלְהַשְׁלִים
כָּל הַמְּלָאכָה בְּשָׁלֵם שֶׁבַּפָּנִים.
וּמִשְׁנֵהוּ נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים שְׁמוֹ,
מְהֻלָּל בְּתִשְׁבְּחוֹתָיו וְנִמּוּקוֹ עִמּוֹ,
זָרִיז וְנִזְכָּר לְטוֹבָה
עַל כָּל מַגִּיהֵי סְפָרִים,
אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ
בֵּין הַחֲכָמִים מְרוֹם שִׁבְתּוֹ,
הֲלֹא הוּא הֶחָכָם הַנַּעֲלֶה כְּבוֹד מוֹרֵנו הָרַב רַבִּי דָּוִד
בֵּן לְהָרַב הַגָּדוֹל הַמֻּפְלָא וְהַמֻּבְהָק כְּבוֹד מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי רְפָאֵל מֵילְדוֹלָה נַטְרֵיהּ רַחֲמָנָא וּפַרְקֵיהּ.
יְבָרֵךְ ה' חֵילָם וּפֹעַל יְדֵיהֶם,
בְּכָל אֲשֶׁר יִפְנוּ יַשְׂכִּילוּ,
שִׂמְחַת עוֹלָם תִּהְיֶה לָהֶם,
יִשְׂבְּעוּ בָנִים
וְהִנִּיחוּ יִתְרָם לְעוֹלְלֵיהֶם:
כֹּה דִבְרֵי הַצָּעִיר
מֹשֶׁה בֶּן כְּבוֹד רַבִּי יַעֲקֹב חַי לוּצָאטוֹ ס"ט:

___________________________________
אָרְחָם – שביל צר. וְהַנּוֹשְׂאִים – האנשים ההולכים בדרך החסידות. תושלב"ע – תם ונשלם, שבח לבורא עולם.

ביאורים
בחתימת הספר חוזר הרמח"ל ומלמדנו את אחד היסודות הבסיסיים ביותר שעומדים מאחורי הספר. הספר לא בא לכלול ולהקיף בתוכו את כל מעשי החסידות והנהגותיה, אלא לתת קריאת כיוון ברורה, מובנת ומסודרת לדרך שבה צריכים להתנהל חיינו.
מה הסיבה לכך? האם לא היה עדיף לתת לנו הדרכות מסודרות ומקיפות בכל עניין ועניין, מה לעשות, איך וכמה?
אם מגמתו של הספר הייתה ללמד את האדם להיכנס לתוך שבלונה מסוימת, בעלת גוון אחד המתאים לכולם, אזי הספר היה נכתב בצורה שונה. במקרה כזה הספר היה עוסק בכל דבר ועניין, מציג את פרטי המעשים השונים, וקובע צורת מעשה אחת באופן חד וברור.
אבל זו אינה מגמתו של הספר. מגמתו של הספר היא ליצור באדם את הדרך והמסילה שבה הוא יוכל להידבק בה' ולבסס אותה בקרבו. דרך זו משתנה מאדם לאדם, אינה דומה עבודתו של תלמיד חכם היושב כל היום מול הספר, לעבודתם של הנפח והסנדלר העוסקים בעמל כפיהם. אך המשותף לכולם זו המסגרת של הבניין – הזהירות, הזריזות ושאר המידות שלמדנו.
כאשר האדם פועל על פי המסגרת, וממלא אותה בתוכן המתאים לו לפי המצב בו הוא נמצא, הוא בונה את אישיותו באמת, וכך הוא מוצא את הדרך האמיתית לדבוק בה'.
זוהי מסילתם של הישרים, מסילה רחבה העולה מעלה מעלה, ואוספת איתה את כולם, כל אחד כפי מקומו, אופיו ותפקידו.
וכאשר כולנו מצטרפים, בעזרת ה', אל המשימה הגדולה, לדבוק בה' ולתקן את העולם, ומוסיפים בתוכנו עוד ועוד אמונה, מתקדם כל העולם כולו, ובכך אנו מביאים אותו אל תיקונו השלם, במהרה בימינו אמן.

הרחבות
•שמחת ה'
יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו. ספר מסילת ישרים מסתיים בשני פסוקים של שמחה: שמחת ה' בישראל ושמחת ישראל בה'. הרב קוק מבאר את משמעות שמחת ה': "ואמר עוד "חכם בני" (בלשון ציווי), כלומר לך בדרך חכמה זו של הרחבת המעשים בעיון דיוקי תורה ושמירת גדריה, "ושמח לבי", מזה יתגדלו אצלך הטובות הרוחניות שהן שמחת לבי. "ואשיבה חורפי", הטוענים שאין יתרון לעבודה מעשית, וקל וחומר המחרפים ואומרים שהיא מזקת את התרוממות הרוח והגיון הלב, אשיבה אותם "דבר". הנה לכם משל חי, "בני בכורי ישראל", השומר את הצד המעשי שבתורה ומדקדק בהרחבתו, וראו כמה נאים דרכיו וכמה נעלות הנה תכונותיו, עד שהוא משמח את לבי, כלומר נטיותיו הפנימיות הן הולכות לדרך העולה לתיקון היותר שלם לעולם כולו , עד שיביאו את המצב הנעלה של שמחת ה' במעשיו, מצד גודל ההשרשה המוסרית שפועלים דקדוקי תורה הרבים והרחבים, מה שלא יוכלו להביא לזה המון הגיונות מופשטים, "חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר" [משלי כז, יא]" [עין איה, שבת א, עג]. שמחת ה' במעשיו באה לידי ביטוי בכך שישראל מסוגלים לתקן ולרומם את העולם כולו להיות ישר ומוסרי.