^ 1.ויקרא כה, כא.
^ 2.רמב"ם שמיטה ויובל ד, יב.
^ 3.חזון איש שביעית ט, יז.
^ 4.רמב"ם שמיטה ויובל ד, כד.
^ 5.תוספתא שביעית ח, א-ד.
^ 6.רמב"ם שמיטה ויובל ה, ה.
^ 7.להלן הנוסח המלא:
בבית קטן במרכז השוק
גרה סבתא בלהה עם סבא חבקוק,
בליל פורים, אחרי קריאת המגילה,
סבא חבקוק אמר לסבתא בלהה:
כי "הגיע הזמן – לאפות אזנהמן".
לסבתא קמח היה בבית
וגם נשאר לה שמן זית.
ביצה לקחו מהתרנגולת
וסוכר סבא קנה במכולת.
עמדה סבתא והחלה ללוש:
לוש – לַש, לוש לֵש,
וסבא הדליק בתנור אש.
סבתא אמרה: "עתה אדאג
היכן אמצא פרג?
הרי לא יתכן שאזנהמן יהיה ריק
ומה אעשה בבצק?"
ענה בשימחה סבא חבקוק
ראי מצאתי צימוק.
לקחה סבתא את הצימוק האחד,
שמה בבצק וסגרה מכל צד.
את הבצק על המרדה הרימה
והכניסה לתנור פנימה.
בבקר סבא התעורר
ואת האזנהמן הלך לבקר,
אך מיד הוא נבהל
ולסבתא קרא מיד.
סבתא פרצה בבכי
מי יוכל את זה להוציא?
באו השכנים נתנו רעיונות
אך לא מצאו פתרונות.
עד שבא בחור,
ואמר: ש"צריך לשבור את התנור"!
אמר ועשה הך הך בפטיש מכה
והנה אזנהמן גדול ורחב מבריק ומזהיר,
לא נראה כמוהו בכל העיר.
ניסו השכנים להוציאו
אך לא הצליחו להזיזו,
עד שבא גדעון הנהג
והוא לבוש במסכה שלך חג,
אמר לכולם פנו לי דרך,
אין צורך לעבוד בפרך.
לקח חבל אותו קשר,
לאזנהמן ולאוטו גרר.
עלה וישב ליד ההגה
ואת האזנהמן משך ללא הגה.
את האזנהמן לקחו לשוק,
מימינו סבתא בלהה משמאלו סבא חבקוק.
עמדו וקראו לכל הקהל:
"מי רעב – יבא ויאכל"
התאספו ובאו זקנים ובחורים
ואכלו ממנו כל ימי הפורים
ועוד לצפרים נשארו פרורים.