מגן אברהם?! | הרב ערן טמיר | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך

קטגוריה משנית

306

3 דק' קריאה

עידודו והבטחתו של הקב"ה לאברהם אבינו בתחילת ברית בין הבתרים, כנאמר בפרשתנו: "אל תירא אברם אנוכי מגן לך, שכרך הרבה מאוד" (בראשית טו, א), מובנים באופן פשוט כעידוד והבטחה נקודתיים.
זאת לאחר האירוע הספציפי בחייו של אברהם: ניצחונו במלחמה נגד ארבעת המלכים, וחששו הכפול כתוצאה מכך, שמא ייענש על הנפשות שהרג במלחמה, ושמא קיבל כבר את שכרו בהצלחתו במלחמה והחזרתו של לוט מהשבי. כדבריו של רש"י במקום: "אנוכי מגן לך - (א) מן העונש, שלא תיענש על אותן נפשות שהרגת; (ב) ומה שאתה דואג על קיבול שכרך, שכרך הרבה מאוד".
אך הרב קוק ביאר שכוונתו של הקב"ה באמירתו לאברהם "אנוכי מגן לך" אינה אמירה חד פעמית ביחס למלחמה הספציפית הזאת, אלא אמירה עקרונית ביחס לתכונתו-מידתו המרכזית של אברהם: מידת החסד. חסד זה מכוון לא רק כלפי עם ישראל פנימה, אלא כלפי כל העולם כולו. כדבריו של הרב קוק: "חסד של אברהם הוא כולל את כל באי עולם" (שמונה קבצים ז, קסו). חסד אשר לו נדרשת ההגנה שהבטיח לו הקב"ה ב"אנוכי מגן לך". ההגנה שמציינים אנו כל יום בחתימתה של הברכה הראשונה בתפילת שמונה עשרה: "ברוך אתה ה' מגן אברהם". מה משמעות הדברים?
ביאר הרב קוק: "נטיית החסד צריכה הגנה גדולה, עלול הוא בעל החסד הנוטה להשפיע על הכל, להיות גם כן מקבל מכל, כך היא דרכה של השפעה שהיא חוזרת אל הנותן באיזה צורה מושפעת. (על כן) אברהם הובטח ב'מגן' שלא תזיקהו השפעתו שהיתה שפוכה על פני כל והולכת לרעים ולטובים - 'אנכי מגן לך', ובמעמקי התורה השמירה היא נתונה לכל אחד ואחד על פי מידתו" (אורות הקודש ד, תצט).
חסד הוא יחס וקשר בין נותן למקבל, בין משפיע למושפע. קשר זה צריך להופיע בצורתו המדויקת לפחות בשתי בחינות יסודיות.
האחת, להשפיע את החסד רק בזמן, במקום ובסיטואציה הנכונה שבהם הוא נדרש להופיע, אך להימנע ממנו ומהופעתו בזמן ובמצב שבו נדרשת להופיע מידת הדין בשיא גבורתה ועוצמתה, כמו למשל במאבק ומלחמה. שם מידת החסד לא רק שלא תועיל אלא אף תגרום לנזקים חמורים.
השנייה, מידת החסד יוצרת באופן טבעי קשר והשפעה דו-סטרית. על כן עלול נותן החסד להיות מושפע באופן שלילי ממקבל החסד מעצם הקשר שביניהם. תכונתו היסודית של אברהם - ושלנו עם ישראל כזרעו וממשיכו - היא החסד. כמאמר הגמרא: "ישראל רחמנים, בישנים וגומלי חסדים", כפי שבא הדבר לידי ביטוי בעם ישראל פנימה - באכפתיות ועזרה לזולת מתוך ערבות ההדדית, כפי שמתגלה הדבר בפועל במצבי משבר כמלחמה, וגם החוצה - ביחס לאומות העולם באחריותנו ההיסטורית להביא את האנושות והעולם לתיקונו וגאולתו על ידי השפעתנו בגילויה האמיתי של הקדושה האלוקית במציאות. כאומרנו בתפילה: "לתקן עולם במלכות ש די". זהו קשר של חסד והשפעה המצריך הגנה, על מנת שלא יעבור החסד את גבולו, ויצא שכרנו בהפסדנו.

גבולות החסד
הגנה זו טבועה בטבענו כתכונה פנימית אינסטינקטיבית המשמשת כמשמעת רוחנית עצמית. הקב"ה הטביע אותה באברהם אבינו ובנו באומרו "אנוכי מגן לך", על מנת שנוכל לדחות ולסלק את החסד העודף מתוכנו, תכונה וטבע המתגלים על ידי התורה שקיבלנו, שבה ורק בה, בלימודה וקיומה, מתגלה החסד הראוי והרצוי בגבולותיו המדויקים והנכונים בכל הממדים ובכל תחומי החיים. כדבריו של הרב קוק המגדירים את מהותה ותפקידה של תורתנו: "הנה החכמה האלוקית תייסד את התפארת הכללית (התורה), דהיינו חוקי חיים שיהיו מועילים לסדר הנהגה שלימה ומשוערת (מדויקת) בין כל הכוחות הנפשיים האנושיים, בין השכל והרגש, בין הגשם והרוח, בין העבר ההווה והעתיד, בין הפרט אל הכלל, בין ההכרות הבאות מחובות האדם לרעהו אל ההכרות הבאות מיחס האלוקים לברואיו, הכל בערך משוער שהוא הפאר האמיתי" (עולת ראיה א, עמ' רלג).
יסוד זה של הצורך בהגנה-שמירה על השפעת החסד בגבולותיו המדויקים, תוך שמירה על הייחודיות הספציפית, שייך לא רק ליחס שבינינו כחברה וכעם וליחס שבין ישראל לעמים באופן לאומי כללי, אלא גם ליחס שבין אדם לזולתו באופן פרטי. כפי שכתב הרב קוק במקומות רבים ונזכיר שניים מהם:
האחד: "הולכים הם השבילים הרוחניים במערכות מיוחדות, עולם עולם בפני עצמו. העומד בעולם אחד, בשביל מיוחד, יוכל עולם שאינו שלו, שביל מיוחד לאחר, להיות נדמה לתוהו ובוהו לחורבה ואפלה... שמירה צריך כל אחד להיות מוגדר בעולמו, ואם יהין להציץ בעולם שאינו שלו, ידע להיות נשמר ברוחו, רק להציץ, ולא להשתרש ולהשתקע בו, כי יוכל להיות מעקר עצמו מעולמו" (שמונה קבצים ה, קנב).
והשני: "העולם הרוחני בונה כל אחד ואחד לעצמו בקרבו. כל תכונת ההקשבה אינה כי אם ההכשרה לבניין הנצחי העצמי של היחיד. כל מרכז התורה הוא הפסוק של שמו הפרטי. זהו כל כובד הדין, כל עומק השאלה, כל איום האחריות, כל חיבוט הקבר. ויש אשר הקשבתו היא כל כך מפולשה (פרוצה מכל צדדיה), עד שאובד הוא את הריכוז העצמי. יודע הוא שמות רבים, רק את שמו שכח ולא ידע. אז כל עמלו לריק הוא" (אורות הקודש ג, עמ' קלט).
בתקופה מורכבת ולא פשוטה שבה אנו נמצאים, עלינו לגלות את תכונתו המהותית - החסד והאהבה - באופן הנכון והמדויק, ולהישמר מן החסד המזויף ביחס לאויבינו, ובכך נגלה בפועל את המוסריות האמיתית ונזקוף את קומתם האמיתית של ישראל בניצחוננו על הרשעה בכל גילוייה.
"ברוך אתה ה' מגן אברהם".