שמחת תורה – הבעל שם טוב | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
חגי תשרי

קטגוריה משנית

224

3 דק' קריאה

שמחת תורה – הבעל שם טוב
לכבוד סיומה של תורה ולכבוד העובדה הלכאורה תמוהה, שעם שלם יוצא לרקוד עם ספר החוקים שלו, בהתלהבות רבתי, בחרנו להביא מספר אימרות קצרות ממייסד החסידות המגלות מעט מן המעט מהשקפתו על מושג התורה ולימודה.
יחסו של הבעל שם טוב לתורה רחוק מלהיות יחס של תוכן לימודי גרידא. התפיסה היא תפיסה שהתורה היא "חתיכת אלוהות". אם כל המציאות היא צימצום והסתרה של האלוקות הרי שבתורה יש דרך "לתפוס" את הקדוש ברוך הוא.
אפשר לומר שכברואים הפער ביננו לבין הקדוש ברוך הוא, שהוא אינסופי, בלתי ניתן לגישור. לשם כך הקדוש ברוך הוא הוריד את עצמו אלינו באמצעות התורה.
ממילא התוכן של התורה אינו משהו שאמור לגעת בשכל של האדם בלבד, אלא זה משהו שאמור לקשר את כל כוחות השכל, הנפש, והדמיון של האדם, אל האלוהות. וכאשר אדם חי את חייו המעשיים על פי תורה אזי גם גופו מתקשר לאותה מעלה רוחנית אינסופית.
משום כך היחס שלנו אל כל "טקסט" תורני הוא לא יחס לתוכן המופיע גרידא, שהוא התוכן המוגבל, אלא אל הנשמה של הדברים שזה האלוהות והרצון האלהי שבתוכם.
הנה ידוע זאת התורה אדם כמו שיש באדם רמ"ח אברם ושס"ה גידים כן יש בתורה רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה...וכמו שיש באדם חמשה בחינות (מלבד הגוף) נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. כן יש בתורה גופי התורה (גופי לא במובן של "גוף העניין" אלא במובן של חחלק פיזי גופני, היינו החלק ההלכתי והסיפורי שבתורה) ורוחניות התורה פרד"ס (פשט, רמז, דרש, סוד), (ו)רזין סתימין וכמו שאמר אדוני אבי זקני זלה"ה על אנכ"י (שזה המילה הראשונה בעשרת הדברות שדרכם השם התגלה לעם ישראל) שהוא ראשי תיבות: אנא נפשי כתבית יהבית (אני את עצמי כתבתי ונתתי).
ממילא התוכן הפנימי של התורה הוא השגת האלהות האינסופית עצמה שזה דבר שלא נעשה עדיין ויקרה רק לעתיד לבוא כאשר יתקיים הפסוק: לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים:
בשם הבעש"ט תורת השם תמימה זיא איז נאך גאר גאנץ (=היא עדיין שלימה לגמרי) אשר לא נגע בה שום אדם אף בקוצו של יוד ועד הנה תמימה לגמרי.
מתוך כך ההדרכה לאופן הלימוד היא הדרכה של לימוד בדביקות שלכן יש לנו כאן עסק עם עניין אלוהי לגמרי בכל אות ואות.
"בשם הבעש"ט ז"ל האותיות שבתורה הם כלים וחדרים של השם יתברך, שעל ידי כוונת האדם ממשיך בהן את אצילות אור העליון כמו שכתוב בזוהר הקדוש הקדוש ברוך הוא ואורייתא כולא חד, ובתוכן צריך האדם לתת כל הכוונה שהוא הנשמה, וזה הדביקות הקדוש ברוך הוא ואורייתא וישראל כולא חד"
"הלומד לשמה כוונת אהבתו, לדבק את עצמו בעצמות אותיות התורה שהוא רוחניות חי החיים, ותענוג התענוגים שבתוכו, אור אין סוף, באור פני מלך חיים, וזהו ששמעתי ממורי ענין לשמה לשם האות עצמה ודו"ק ודברי פי חכם חן"
"איתא (כתוב) בגמרא: "דבר גדול ודבר קטן, דבר גדול מעשה מרכבה, דבר קטן הוויות דאביי ורבא". וקשה שיקראו חס וחלילה להוויות דאביי ורבא דבר קטן, כי זה עיקר תורתנו הנאמרה לנו בסיני, אלא הכי (כך) פירושו, באמת הן תורה הנגלית והן הנסתרות, הכל סוג אחד, כי הכל הולך אחר כוונת האדם, כי אם אין כוונתו רק לידע עניינה לבד, אינו זוכה לשום דבר, ועליו נאמר "וכל חסדו כציץ השדה". אבל אם כוונתו שחושק לדביקות השם יתברך, להיות מרכבה לו (המושג מרכבה בספרות הפנימי, הנו כינוי לאדם או דבר שהאלוהות מופיעה דרכו באופן מלא ושלם במציאות העולם, שכביכול האלוהות "רוכבת" עליו ו"ממורכבת" עליו לגמרי בהתאמה), ואין לזה דרך כי אם על ידי התורה והמצוות, אזי הן על ידי נגלות התורה והן על ידי נסתרות התורה, יזכה להיות מרכבה לו יתברך שמו. וזהו שאמרו "דבר קטן הוויות דאביי ורבא", רצה לומר מי שלומד לחידוד ולתענוג ולצורך עצמו הוא דבר קטן, פירוש, שעובד הוא את השם יתברך בדבר קטן, וכאין הוא, שהרי הוא רק כמי שחושק לדבר חכמה אחרת. אבל מי שחושק להיות מרכבה לו יתברך שמו על ידי לימוד התורה, הוא דבר גדול, וזהו דבר גדול מעשה מרכבה, רצו לומר לעשות עצמו מרכבה להשם יתברך על ידי התורה".