- שבת ומועדים
- עניני החג
- ספריה
- מגילת אסתר
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
דקלה אלואי ז"ל
4237
הציפייה הגדולה של המלכים 1 , גודל הצורך במענה אלוקי למצב המסובך שנוצר, ותחושתו של הנביא שאכן צריך הוא להיות פתוח לקלוט את ההשראה האלוקית, כל אלו יחד מביאים אותו לדרוש את הדרישה הבאה 2 :
"ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'".
הבטוי העכשווי שפותח את דרישתו של הנביא, מואר לפי הגמרא שהובאה לעיל 3 , בדבר הצורך המיידי בסלוק הכעס וביישובה מחדש של הדעת.
אך רובד זה מהווה חלק ממכלול ההגדרה, שעליה עמדו חז"ל במקום אחר 4 :
"ללמדך שאין שכינה שורה... אלא מתוך דבר שמחה של מצוה, שנאמר 5 : 'ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'".
אפשרות הפתיחות לקליטת ההשראה האלוקית, עוברת, אפוא, דרך המוּכָנוּת הנפשית להתחדש, להתרחב, להשתחרר מהמגבלות האנושיות.
התחדשות זאת מסתייעת בכלי הניגון המרחיב את הלב , ולא בכדי נוסח העניין בתלמוד הירושלמי באופן ייחודי, תוך כדי לימוד על הנביא יונה בן אמתי, שהיה מעולי הרגלים והתחבר ל"שמחת בית השואבה ושרתה עליו רוח הקודש" -
"ללמדך שאין רוח הקודש שורה אלא על לב שמח, מה טעמא? 'והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים' 6 ".
ז. "והיה כנגן המנגן"
מהו ה'לב השמח', וכיצד מתחדשת השמחה, ומדוע אלו כל כך נצרכים לנביא כדי לקלוט את דבר ה' המופיע מלמעלה ומחיה את המציאות ומכוון אותה, אותנו ואת יעודינו?
ניתן לראות את התפתחות העניין, ברובד הטבעי הראשוני, כדברי בעל ה'מצודת דוד':
"כאשר המנגן (=היודע לנגן 7 ) התחיל לנגן, שרתה עליו רוח הנבואה" (שם).
הנה כי כן, השינוי שחל ביכולתו של הנביא לקלוט את הנבואה, קשור היה לניגון שבוצע על ידי המנגן, ניגון שפתח את הנפש 8 והצטרף לאותו מעמד שבו צדיקותו של יהושפט, אפשרה אף היא כמרכיב נוסף, לאותה קליטה 9 . בכך גם סייע הניגון להסרת העצב בעקבות הסתלקות רבו, אליהו הנביא 10 , ולא תהא עוד טִרְדָה במחשבות, שתמנע את השגת המושכלות האלוקיות 11 .
אמנם, במבט נוסף אל דברי התלמוד הירושלמי בעניין ה'לב השמח' 12 , הרי שמתבאר על פי דברי רבי בנימין בר לוי שם, ש"היה כנגן במנגן - אין כתיב כאן. אלא, והיה כנגן המנגן".
ומתי אפוא חלה רוח אלוקים 13 על הנביא, ומה פשר דיוק הלשון בהבדל שבין "כנגן במנגן" לבין "כנגן המנגן" - מבאר המפרש:
"'כנגן המנגן' אין כתיב כאן - דהוה משמע שניגן בכלי שיר המנגן. אלא הכי קאמר: 'והיה כנגן המנגן' - והוא הלב המבין 14 . שכן נקראים המשוררים בדברי הימים, 'מבינים' 15 ושרתה עליו רוח ה'" 16 .
הווי אומר, שלא הכלי הוא העיקר אם כי הוא בבחינת "מרחיב דעתו של האדם" 17 , אלא הלב , הכוונה, נקודת מוצא וגם נקודת היעד, שאין האדם עסוק בעצמו ואטום בפרטיותו 18 , אלא מנסה להזדכך ולטהר את הסובייקטיביות האנושית 19 .
ח. לא באטימות
את אפשרות קליטת ההשראה האלוקית, מבררים חז"ל 20 בפן החיובי: בהאירם את מושג ה'שמחה של מצוה' 21 , והם גם מכינים אותנו לבירור זה על ידי הפן המגדיר מה עלול לחסום קליטה זאת:
"ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים".
המשותף לכל אלו הוא תיאור מצבו הנפשי והרוחני של האדם, בהיותו אטום 22 כלפי השראה שמחוצה לו, עת הוא מניח גם כשלא במזיד, שרק הוא במרכז והכל נמצא בו 23 . או אז במקום שיש מצב של צער וחיסרון 24 , ובחינת מה שניתן לתקן ולשכלל 25 - נוצר מצב של עצב , מסקנת החידלון, עצירת ההתפתחות 26 . ושינוי זה הִנּוֹ אך ורק בגלל המחדל האנושי, אשר נסתמו כוחותיו - ואין הוא פתוח לשאוב ממעיין יותר גדול ממנו, שאיננו אכזב 27 .
העצלות אף היא ממידת הפינוק האנוכי, כאשר האדם כבד בגופו וכבול בכוח הרצון, ואיננו יכול להזיז את מערכותיו הפיזיות בגלל רפיונָהּ של הנפש 28 .
גם הלֵצנות, הדוחה תוכחות רבות 29 , ובגלל שטחיותה ורצונה לברוח מכל אחריות 30 ומכל קנה מידה ערכי, אף היא מרבה שחוק וקלות ראש, וכתוצאה מכל אלו - אין האדם מוכן להתחזק על פי הָאֵמוּן בעולמו הערכי, אלא נסחף אחרי הברק החיצוני של החיים, ועסוק רק במעטפת שלהם ולא בתוכנם 31 .
ואם בהיות האדם אטום לעצמו, מרוכז באנוכיותו 32 ומחפש ריגושים וחוויות ייקח כלי נגינה בידו וירגיש התרוממות הרוח, לא עשה בכך כלום 33 כדי לקלוט את דבר ה', אלא רק עטף עצמו בדמיון של 'השגות עליונות' 34 , וגם אם יעצום עיניו וירקוד עם עצמו 35 , לא פרץ אל החיבור האמִתי 36 לַצִּינור המבטא את שפע הרצון האלוקי החל במציאות.
לכן, מתברר המושג החיובי ב'שמחה של מצווה' 37 - כמושג של פתיחות וענווה כלפי השראת השכינה, ואז מסייע הניגון לכך.
ט. מי יישקט ומי יילחם?!
מהי אפוא שמחת המצווה שאותה למדה הגמרא ממעמד המלוכה היורדת אל הנבואה כדי לברר את דבר ה' 38 , ומדוע "יד ה'" היא השפע שחל על הנביא השמח בחלקו ומתחדש בכוחו 39 ? המצב המדיני והלאומי באותה עת, מסובך הוא. כוחם של המואבים ומגמותיהם הזדוניות ידועים לכל, ורק מוסיפים דאגה ומתח. המציאות הטבעית של המים, הִנָה חיסרון ויובש, ואפילו אפשרות השתייה איננה מושגת, ולכן גדלים החששות מפני הצפוי בעת מלחמה 40 .
והרי רק בגלל זה הגיעו המלכים אל הנביא לשמוע את דבר ה'. ואם בהכרעה מדינית ובסוגיה צבאית שכזאת אין האדם יכול לדעת מה ילד יום, ומהי חובתו בעולמו 41 - הרי שזוהי פרשה נוקבת בבירור היחס בין אלוקים לישראל. וכבר היה מי שאמר 42 - "לא תסעוד ולא תכסוף" וחשב כי "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה" 43 , וגילה עד מהרה כי "יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לעולם" 44 , ורק עם "ברוחי אמר ה' צבאות" 45 , יש מקום לחיל ולכוח האנושיים 46 . ואם כך הוא הדבר, הרי שמלחמות בכלל שייכות למכלול של "עושה חדשות בעל מלחמות" 47 , ורק על פי מסובב הסיבות האלוקי, נעה המציאות על מאורעותיה 48 .
אשר על כן, דבר ה' המגיע אל הנביא בעת המשבר מול המואבים ומלכם, הוא בעצם דבר ה' המברר את המשימה הלאומית באותה עת 49 . כי אבינו מלכנו לא יצרנו כדי לנוח בשקט, ולהסתפק במנוחה חיצונית ודאגה רק לקיומנו הפיזי 50 , אלא "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו" 51 . ואת תהילת ה' במלוא המובן והתוכן של החיים בכל מעגליהם, אותה נחיה ונגלה 52 - והיא זאת שמניעה את הציר המרכזי של המאורעות הבאים עלינו. אם כך, המושג של "דבר שמחה של מצווה" שאותה ביטאה הסוגיה 53 , נֶאֱמר בהקשר זה, בכיווּן של בירור הידיעה מה רוצה ה' 54 במצב העניין המסובך מול מואב, ומה חובתנו בעת כזאת.
י. מצווה של צוותא
אם אכן רוצה הנביא וחפץ בכל לבו להיפתח ולהתחדש כדי לקלוט את הקומה החדשה של דבר ה' ביחס למציאות מול מואב, או אז הוא מסתייע 55 בכוונותיהם הטובות של הנפשות הפועלות, ובכלי הניגון שמרחיבים את הלב , ואז חל השפע האלוקי עליו, בכיווּן זה של התגלות הגבורה האלוקית 56 דרך מאבקם של ישראל 57 , יכולת ההתמודדות שלהם, וניצחונם.
זהו אחד ההיבטים של " יד ה' ", שבו בחרה הנבואה כדי לאפיין את מה שחל והופיע מאת ה' אל הנביא , ודרכו - אל ישראל במלחמתם.
ממש כשם שהופיע ביטוי זה של "יד ה'" במהלך חייו של אליהו הנביא לאחר מעמד הר הכרמל, וגילוי כבוד ה' באפיסות 'כוחם' של האלילים הבעלים 58 , וכאשר מתבטלת גזירת עצירת הגשמים "ויהי גשם גדול" 59 , ואחאב מלך ישראל מתחיל לנוע עם מרכבתו 60 :
"ויד ה' היתה אל אליהו וישנס מתניו וירץ לפני אחאב עד באכה יזרעאלה".
וכאן מאירים התרגום 61 ועמו הראשונים 62 :
"ורוח גבורא מן קדם ה'"; "נתלבש כח לרוץ לפני המרכבה ברגליו שלא ילך אחאב יחידי, שחלק כבוד למלכות".
דברים אלו המתבססים על הגדרתה של הגמרא בעניין חובת נתינת כבוד למלכות ישראל 63 , קושרים, אפוא, בין השפע האלוקי של הגבורה החלה באדם, לבין הכוח הפיזי, הנפשי והרוחני של האדם לבצע את השליחות האלוקית המוטלת עליו.
להתאמה כזאת יש בעצם משמעות של מצווה , של צוותא עם רצון הבורא 64 , שותפות שאיננה חלילה במישור האופקי, כאילו יש 'שוויון', אלא במישור האנכי , מלמעלה למטה כקולטים את רצון ה' ומיישמים אותו 65 .
הן הכוונות 66 , הן המחשבות, הן הדיבור 67 הן המעשה 68 , הן הרצון הן החפץ 69 , וכל שאר תכונות האדם וכשרונותיו אמורים להשתתף באותה התיישרות מול רצון הבורא - לשאוב כוחות ומשימות ולעמוד בהן 70 .
מדוע פורים גדול מכיפורים?
קצרים למועדים - הרב ינון גרוסברג
הרב ינון גרוסברג | אדר ב' תשפ"ד
משיח בן טראמפ?
הרב נתנאל יוסיפון | י"ג אדר תשפ"ה

אסתר עיכבה בקשתה ואמרה "ומחר אעשה כדבר המלך"
הרב משה צוריאל זצ"ל | י"ג אדר תשפ"א

רעיונות לפורים
הרב עזריאל אריאל | תשס"ב
איך עושים קידוש?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?
למה יש כיסויים מיוחדים למשכן בזמן מסעות בני ישראל?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
עבודת ה' ליום העצמאות
איך מותר להכין קפה בשבת?
מהו החידוש הכי גדול שיש בתורה?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך נראית נקמה יהודית?