הרמב"ם חלק ג' | רבנים שונים | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
מצוות

קטגוריה משנית

2 דק' קריאה

הרמב"ם מציין כיוון נוסף של הכוונה שנמצאת בתורה – הטהרה והקדושה. ההסבר שהרמב"ם נותן למושגים הוא בעצם לקיחת מושג שמוכר לנו מהעולם הגשמי ולבאר איך הוא מתממש בעולם הרוחני. (יש לציין שאמנם ההיכרות שלנו מתחילה מלמטה לכיוון מעלה – מעולם החומר אל הרוח; אך החשיבות הולכת בכיוון ההפוך. ממעלה למטה, מעולם הרוח לעולם החומר. והרמב"ם מאריך להדגיש זאת.)

"וכן ממטרות התורה, הטהרה והקדושה. כוונתי בכך הזנחת התשמיש וההתרחקות ממנו ומיעוטו ככל האפשר כמו שאבאר.
כאשר ציווה יתעלה לקדש את האומה לקבלת התורה, ואמר "וקידשתם היום ומחר", אמר "אל תיגשו אל אשה". הנה ביאר כי הקדושה – הזנחת התשמיש, כמו שביאר גם שעזיבת שתית היין קדושה, באומרו בנזיר "קדוש יהיה".
ולשון ספרא "והתקדשתם והייתם קדושים" – 'זו קדושת מצוות'.
וכמו שקראה התורה קיום המצוות הללו 'קדושה וטהרה', כך קראה את העבֵרה על המצוות הללו ועשיית הרעות 'טומאה', כמו שאבאר.

אשר לניקיון הבגדים ורחיצת הגוף וסילוק הלכלוכים, גם זה ממטרות התורה הזו, אבל לאחר טיהור המעשים וטיהור הלב מן ההשקפות המטמאות והמידות המטמאות. אבל ההסתפקות בניקיון החיצוני, ברחיצה וטהרת הבגדים עם התאוותנות בתענוגות וההפקרות במאכלים ובתשמיש – יש בו תכלית התיעוב. אמר ישעיה בכך "המתקדשים והמִטהרים אל הגנות אחר אחת בתוך אוכלי בשר החזיר" וגו' אמר שהם מטהרים ומתקדשים במקומות הגלויים וברשות הרבים, אלא ש(-אבל) הם מתייחדים בחדרים ובתוך בתיהם במריהם (-עדיין מורים, מורדים), והם הפקרותם באכילת האיסורים – החזיר והשקץ והעכבר.
ושמא רומז באומרו "אחר אחת בתוך", להתייחדות בביאות האסורות.

מסקנת הדברים, כי חיצוניותם נקיה מפורסמת הנקיות והטהרה, אבל פנימיותם הרי הם עם תאוותיהם ותענוגי גופותיהם. ואין זו מטרת התורה. אלא המטרה הראשונית צמצום התאוות, וניקיון החיצוניות אחר ניקיון הפנימיות.
וכבר העיר שלמה על מי שעושה העיקר רחיצת הגוף וטהרת הבגדים, בעוד המעשים מטונפים והמידות רעות, ואמר, "דור טהור בעיניו ומצואתו לא רוחץ, דור מה רמו ועפעפיו יינשאו".
וכאשר תתבונן גם במטרות הללו אשר הזכרנו בפרק זה, יתבררו לך טעמי מצוות רבות שהיו טעמיהן בלתי ידועים לפני ידיעת מטרות הללו, כמו שאבאר לקמן"
(מורה הנבוכים לרמב"ם חלק שלישי פרק לג)

משמעות המושג 'קדושה' הוא חוסר ההִגָררות וההִסחָפות אחר החומריות, חיים ברמה רוחנית יותר. אותה הרמב"ם מציג כמטרה חשובה שמוכוונת לאדם ע"י התורה. אחת המטרות הנוספות שהרמב"ם מדגיש היא הנקיות והטהרה. בנוסף מדגיש מאוד שהנקיות הזו חייבת לבוא לפני הנקיות הגופנית החיצונית שכמובן גם היא מבורכת, אך הסכנה היא שאנשים יבצעו את הניקיון החיצוני כיון שהוא הקל והפשוט מביניהם ניכר כלפי חוץ ודורש מאמץ פחות, ואילו את הטהרה, הנקיות המשמעותית, שמשפיעה על הנפש – האנשים יזניחו. בין אם בכוונה ובצביעות כפי שמוכיח ישעיה הנביא, ובין אם בטעות ובשוגג אך גם בצורה כזו בסופו של דבר זו טעות.

לסיכום, ראינו ברמב"ם שלש מטרות שהתורה מכוונת אליהן על ידי המצוות:
לעשות אותנו מאוזנים ומתוקנים, רחוקים מהרדיפה אחר התאוות וההתנהגות הגסה והבהמית;
לעשות אותנו פתוחים לשמוע ולהתקדם ולא להתקבע במקום;
להביא אותנו לקדושה וטהרה נפשית ומעשית, יחד-עם, או לאחר, הניקיון הגופני הגשמי.
בכך מחבר הרמב"ם בין המצוות לבין תיקון עולמו הרוחני של האדם.