שפטים התשע"ז מדברי הרב אליהו זצוק"ל | רבנים שונים | בית המדרש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב אליהו זצוק"ל

176

8 דק' קריאה

פוליטיקה בהנחיית התורה
מלבד השופטים והשוטרים שבני ישראל נצטוו לשים עליהם, למען לא יסורו ימין ושמאל מחוקות התורה, נצטווה גם המלך למנות לו מורה דרך אישי, שילך אִתו לכל מקום ויורה לו את דרכי ההנהגה. כמו תפילין של יד, כך היה קשור על זרועו של המלך ספר תורה קטן, נייד. הוא בוודאי גם נכתב על-ידי סופר המומחה לכתיבת אותיות קטנות, הניתנות לקריאה שלא באמצעות עזרים חיצוניים. על המלך היה לפתוח את הספר הזה בכל פעם שבה היה עליו לדעת מה לעשות עם ממלכתו בשאלות שעלו יום-יום, כגון: ממי לגבות מִסים וכמה? למי לתת הנחות? איפה להשקיע את כספי המדינה?
התורה, שנותנת לכל אדם פרטִי הדרכות כיצד לנהוג בחייו, נותנת גם למלך הדרכות כיצד להנהיג את המדינה.
חכמינו אמרו, שאסור לגור בעיר שאין בה רופא. תפקידו של המלך להציב רופא ומִרפאה בכל יישוב. המלך צריך להקים כבישים וגשרים שאינם רעועים, וכשם שיש חובה על אדם פרטי לשים מעקה בגגו, כך גם חובה על המלך לשים מעקות בכבישים, שלא יהיו מסוכנים.
שאלות רבות משחרות לפתחו של המלך: כיצד לנהל בנקים, למי יש זכות קדימה בכבישים, מי ראוי להיות נהג, מי ראוי להיות שופט, כמה בתי-משפט צריך להקים בכל מחוז, האם מותר להפקיע רכוש פרטי ולבנות עליו גשרים, מי ראוי להיות מורה, איך מקימים בתי-ספר והאם מותר להקים שני בתי-ספר זה ליד זה. בכדי לדעת את התשובות לכל אלו, המלך צריך להסתכל בספר התורה שבידו.
עם זאת, לא רק בענייני פְּנים יש הדרכות ברורות, גם בענייני "מדיניות חוץ" מול אומות העולם יש הלכות, כגון: מהן הסיבות הנכונות לפתוח במלחמה? האם "להבליג" זו גבורה או סכנה? כיצד מקבלים החלטה על יציאה למלחמה? כיצד נוהגים במחנה הצבאי? כיצד מחלקים את השלל? כיצד נוהגים עם האויבים המנוצחים? התורה מצווה עלינו לחשוב גם על הטווח הארוך. לכן יש הלכות מיוחדות הנוגעות למכירת נשק לאומות העולם, בוודאי לאלה שיכולות להיות אויבות לנו, שהרי ייתכן שנשק זה יופנה אלינו ביום מן הימים.
בכל הנושאים הללו ובהרבה אחרים, דנה התורה. היא מלמדת אותנו כיצד להקים מדינה, ואף מלמדת אותנו כי המלך הוא הממונה לבצע את הנהגות המדינה, לטובת כל הציבור. לכן המלך צריך ללכת עם ספר התורה על ידו, כמו תפילין, או להבדיל כבימינו כמו שעון או פלאפון. לא משהו שנמצא בארון, "חמדה גנוזה", לא ספר נייח, אלא נייד. שהרי סוף כל סוף, המלך צריך להתבונן בו בכל עת ולראות מה עליו לעשות. למלך כזה אנו מצפים ובעבורו אנו מתפללים. עליו נאמר "חדש ימינו כקדם".
זה לא מקרה, שמשה היה גם המנהיג שהוציא את עם ישראל ממצרים וגם זה שקיבל את התורה ומסר אותה להם. גם יהושע היה זה שקיבל את התורה ממשה ומסר אותה לזקנים, והוא היה זה שכבש את הארץ והנחיל אותה לעם ישראל. כבר אז היה להם חלק מדיני מלוכה, והם הנהיגו את כל דרכיהם על-פי התורה – איך לכבוש, מתי לקיים הסכמים, איך לחלק את הארץ.
אף אין זה מקרה, שדווקא דוד היה המלך שכל ישראל לדורותיהם אהבוהו, שכן הוא היה קשור לאלוקים בכל מאודו. הוא האיש שכתב את ספר תהילים, שמלווה אותנו בכל תפילה, כל יום. הוא האיש שניהל את ממלכת ישראל על-פי ספר התורה שהיה צמוד אליו גם בלב וגם במעשה.

אנחנו המקור
רבי יהודה הלוי בספרו "הכוזרי" מספר כי בבית המקדש הגיעה השירה והנגינה של בני הלוויים לשלמות ולשכלול מאוד גבוהים. היו עוסקים בה שמואל הנביא ודוד המלך ושאר הלוויים והנביאים. ובעת שנחרב בית המקדש איבדנו את החכמה הזאת. אבל היא עתידה לחזור אלינו במהרה בימינו, כשייבנה בית המקדש.
סיפר הרב זצ"ל: פעם היינו בסליחות במערת המכפלה, וכל טובי החזנים שלנו היו שם, ואמרו את הסליחות במנגינות אמיתיות בהתעוררות הנפש כמו שצריך. אנחנו לא ראינו שהשייח' של חברון עמד בסמוך למערה ושמע את התפילות. כשיצאנו, אמר לי אחד האנשים שמישהו רוצה לדבר אִתי. אני יוצא ורואה את השייח' מולי והוא אמר לי: אתם מנגנים ניגונים כל כך טובים שמשכו את לבי ונהניתי מאוד, ובוודאי למדתם זאת מאִתנו. אמרתי לו: אתם למדתם מאִתנו ואנחנו המקור של התפילות והמנגינות.
יש מנגינות שאנחנו יודעים שהן מסורות בידינו מהלוויים ומבית המקדש. למשל המנגינה של פרק קמ"ד בתהילים היא מנגינה מיוחדת ומאוד קצבית. ומסורות בידינו שהמנגינה הזאת היא של חיילות בית דוד המלך. גם המנגינה שאומר החזן ביום כיפור "והכוהנים והעם העומדים בעזרה", היא מנגינה מיוחדת מאוד המעוררת התרגשות רבה לאדם, וגם עליה יש מסורת בין הספרדים שהיא מהנגינות של בית המקדש. גם לאשכנזים יש מסורת על כמה מנגינות שהן שמורות בידינו משירת הלוויים. ביניהן יש קטעים בתפילת מוסף של ראש-השנה ויום-כיפור, הנאמרים במנגינה מיוחדת המעוררת את הלב.

" שׁפְטִים וְשׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ
בדרך כלל, בשבת הראשונה של חודש אלול קוראים את פרשת שופטים, ולא בכדי הדבר, כי דרכי התשובה רמוזים בפרשה זו, וכדלקמן.
מפשט הפסוק אנו למדים, שיש להציב שופטים ושוטרים בכל עיר ועיר כדי שידאגו למשטר תקין. שופטים שידונו את ישראל, ושוטרים שיוציאו לפועל את פסק דינם של השופטים.
אבל אומרים בעלי המוסר, שכל אדם צריך להציב שופטים ושוטרים "על שעריו" שבגופו.
הנה יש לאדם "שערים" שונים: שער של שמיעה - שהם האוזניים, ויש שער של דיבור, ואכילה - הוא הפה, הכולל את השיניים, השפתיים והלשון (שעליה נאמר בתהלים יב, ד: "לשון מדברת גדולות"), וכן יש שער של ראיה - שהם העיניים. ולכל שער יש גם סוגר וחותם, לדוגמא: לעיניים יש דלתות שהם העפעפיים, וביד האדם לפותחם כדי לראות בהם רק דברים שמקדשים ומטהרים את מחשבתו. לאוזניים יש את התנוך (ועיין במסכת כתובות דף ה' ע"ב: תנא דבי רבי ישמעאל מפני מה האוזן כולה קשה והאליה רכה, שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון, יכוף אליה לתוכה), ולפה את השפתיים. ומוטלת על האדם החובה להציב שמירה לבל יופקרו השערים הללו ויגרמו נזק לעצמו או לסביבתו. ולכן כל אדם צריך לדעת איזה דיבור, אכילה, שמיעה או ראיה מותרים, ואלו אסורים.

לא תטה משפט לא תכיר פנים
על פסוק זה רמזו בעלי המוסר, שיש חובה על כל אדם לייסר את עצמו ולעורר את עצמו בתוכחות, אם עשה מעשה שאינו כדין ושלא על פי התורה הקדושה.
ולצערנו הרב, יש אנשים שתמיד רואים רק את נגעי אחרים, אבל את נגעי עצמם אינם רואים, וכשהם עושים דבר שלא כדין, הם שלווים ושאננים כאילו לא ארע דבר. ואם חברו מעיר לו הוא מקבל את דבריו בהסתייגות. על זה התורה מזהירה "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד" - ללמדנו שלא יכיר אדם פנים לעצמו, להטות עצמו לכף זכות, ונתנה התורה טעם לדבר: "כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים". כי כשאדם משוחד מעצמו, הוא עיוור ואינו רואה כלל את מעשיו שלו, ולכן מזהירה התורה שכל אדם יפשפש במעשיו תמיד, וישפוט את עצמו, ובזה יעלה מעלה מעלה למדרגות גבוהות ועצומות, וזה נקרא מארי דחושבניא (ועיין בכה"ח סי' תר"ג ס"ק י"א).
ואומרת הגמרא (ברכות דף ז' ע"א): "וא"ר יוחנן משום רבי יוסי טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקיות... וריש לקיש אמר יותר ממאה מלקיות שנאמר (משלי יז, י) תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה". והגמרא אומרת (ב"ב דף טו ע"ב): "א"ר יוחנן מאי דכתיב ויהי בימי שפוט השופטים דור ששופט את שופטיו אומר לו טול קיסם מבין שיניך אומר לו טול קורה מבין עיניך".ולכן כשאדם רוצה להוכיח אחרים, קודם כל יהיה בבחינת "התקוששו וקושו" קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים.

מדוע לא בא בן ישי – באור פניך
סיפר הרב, שהיה מתפלל אצל רבי יעקב מוצפי בראש השנה. רבי יעקב היה עובר לפני התיבה ותפילתו בדמעות ובתחנונים, והיה דורש בכל שנה בראש השנה ביום השני את אותה דרשה: "מדוע לא בא בן ישי גם היום גם אתמול אל הלחם". ביאר ואמר, קמנו כל חודש אלול לסליחות – הרב היה מדגיש שסליחות שלו, לא כמו שלנו, כשעתיים ארכו, במתינות ובתחנונים – אתמול יום ראשון של ראש השנה, קמנו להתפלל בהנץ החמה, תקענו בשופר, מוסף, תהילים אחרי הצהריים, והנה היום יום שני של ראש השנה, שוב קמנו בנץ לשחרית, ומדוע עדיין לא בא בן ישי, הוא משיח צדקנו? אתם יודעים למה? ובעצמו היה עונה על השאלה ואומר: בגלל שאני החזן אומר בתפילה "הרם קרן ישראל עמך", אומרים הקהל אמן, בהסכמה שקטה, "הרם קרן משיחך" גם מנענעים בראשם, אבל כשאני אומר "תן לנו פרנסה טובה", הקהל שואגים כאריות ואומרים בהתלהבות גדולה אמן, בגלל זה שכל התפילות הן "אל הלחם", על הגשמיות ולא על השכינה הקדושה, לכן לא בא בן ישי גם ביום ראשון וגם ביום שני של ראש השנה.

מי יעלה בהר ה'
בצעירותו, כשעלה הרב להשתטח על קבר אביו, אשר קבור בחלקת החסידים בהר-הזיתים, ליד מצבת הרש"ש וכל קדישי ארעא דישראל, ראה הרב, שעומד שם מנהל החברה קדישא ולידו עשיר, המתעניין בקניית חלקת קבר בין קדושי עליון אלו. הוא הציע כסף מלא, כמובן. הרב נעמד במקומו, במרחק מה מהם, וצעק: "מסכן! מסכן! מסכן מי שייקבר כאן!", נשא רגליו והלך מהמקום. הדברים השפיעו על העשיר, והוא חשש לקנות את החלקה. המנהל והעשיר הגיעו לביתו של רבי נתן סאלם ע"ה, ושחו לפניו את מה שהיה בהר-הזיתים. רבי נתן תחקר ושאל, איך נראה אותו יהודי שצעק, והשיבו לו: "צעיר, גבוה, רזה". מייד הבין רבי נתן שמדובר ברב, קרא לו לבוא אליו ושאלו מדוע אמר ככה. אמר הרב: מי שייקבר שם, כשיעלה לשמים, ישאלוהו: "אתה קבור ליד חכם סלמאן, האם אמרת תיקון חצות כל לילה? האם צמת כל חודש אלול? האם למדת קבלה?" כשיענה: "לא ולא" יענישוהו על כל דבר ודבר, איך קבור במקום כזה, ולא התנהג בחסידות. העשיר שמע ואמר: "מה, גם כשאמות ואקבר לא נגמור?" ומייד ביטל את הקנייה.

אשרי העם יודעי תרועה
היו שנים שבהן הרב תקע בשופר בתפילות ראש השנה אצל הרב הדאיה ע"ה בישיבת המקובלים "בית-אל". הרב הדאיה היה מכוון על-פי כוונות הרש"ש, והרב היה תוקע. שנה אחת אמר הרב הדאיה לרב: עד מתי תהיה עם-הארץ? בוא תלמד את הכוונות, גם תתקע וגם תכוון. וישב עם הרב מראש חודש אלול עד לראש השנה על לימוד כוונות השופר להאריז"ל ולמוהרש"ש. כעלות הרב בראש השנה לברך ולתקוע, שקע באריכות בכוונות הקדושות שאחרי התקיעה הראשונה, כי הן רבות מאוד, והנה הרב הדאיה שומט לרב את סידור הכוונות ומזרז אותו שימשיך לתקוע הלאה כרגיל! הרב, כראוי לטוהר מידותיו, לא הרהר והמשיך לתקוע כרגיל ולעשות כמצוות הרב הדאיה. לאחר התפילה שאל הרב: מאי האי? למה למדנו את כל הכוונות ובסוף לקחת לי את הסידור? וענה לו הרב הדאיה: אתה מאריך בכוונות ומטריח את הציבור. כידוע, הרב הדאיה היה זריז מאוד בכל סדר הכוונות.

הלכות ומנהגים לחודש אלול - ספר הלכות חגים
מ. תוקעים בשופר בחודש זה כדי לעורר את העם לתשובה, כי כן הוא טבע השופר לעורר ולהחריד, כמו שנאמר: "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" \עמוס ג ו\. ותוקעים גם כדי לערבב השטן. טעם נוסף לתקיעות הוא שבר"ח אלול עלה משה לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה לאמר: "משה עלה להר". כל זה כדי שבני ישראל לא יטעו שוב במספר הימים כמו שטעו בתחילה ועשו עגל. והקב"ה נתעלה באותו שופר שנא': "עלה אלקים בתרועה". \פרד"א הובא בטור תקפ"א ועיין למשנ"ב ס"ק ג\.
מא. לדוד ה' - האשכנזים נוהגים החל מר"ח אלול לומר מזמור "לדוד ה' אורי וישעי". \ראה מד"ר ויקרא כ"א, ועיין מ"ב תקפ"א ס"ק ב' ה\. יש אומרים בשחרית בלבד ויש אומרים גם במנחה ויש אומרים אותו גם בערבית. הנוהגים כגאון \במעשה רב נג\ לא אומרים כן. אלה שאינם אומרים מזמור זה כדאי שיאמרו פרקי תהילים אחרים. הספרדים אומרים מזמור זה אחרי התפילה במשך כל השנה. \מורה באצבע אות ל"ז\.
מב. צדקה - "צדקה תציל ממות" - ובודאי מצילה מהרבה דברים רעים אחרים על כן טוב ליתן צדקה בכל עת ובמיוחד בחודש אלול.
מד. תהילים - יש נוהגין לומר תהלים בצבור או ביחיד בימים אלו, כיוון שיש בכוחם של מזמורי תהלים להכניס בלב האדם אהבת ה' ויראת שמים. ונוהגים לומר עשרה מזמורים בכל יום, כדי שיוכלו לגמור את כל ספר תהלים פעמיים עד ראש השנה, שיש בהם מזמורים כמנין "כפר
מה. תיקונים - נהגו חכמי ירושלים ללמוד "ספר תיקוני זוהר" כל יום כפי יכולתם. העיקר בזה להתחיל בראש חודש אלול ולסיים ביום כיפור את שבעים התיקונים. יש נוהגין לסיים את הספר לפי החלוקה בספרים המודפסים לפי ימי החודש אך אין חלוקה זו מחייבת. \כה"ח תקפא ס
מו. מכתבי ברכה - יש נוהגים לכתוב מכתבי ברכה בחודש אלול שבהם מברכים איש את רעהו להכתב ולהחתם בספר חיים טובים. ויש המוסיפים ברכה זו בכל מכתב שכותבים בימים אלו. ותכלית עניין זה לקבוע בליבנו את התפילה על חברינו ולא רק על עצמנו, ולהרבות אהבה ואחוה שלום ורעות. \מטה אפרים סי' תקפא סע' ט. עיין כה"ח שם ס"ק חי ובאר היטב שם ס"ק י\.
מז. תפילין ומזוזות - אנשי מעשה נוהגין לבדוק בחודש זה תפילין ומזוזות שלהם ולתקן את הטעון תיקון. \מט"א י\.
מח. חשבון נפש - טוב וישר בכל לילה ולילה מראש חודש אלול עד יום הכיפורים לפני השינה שיפשפש אדם בדרכיו ובמעשיו לראות אם טובים הם אם לאו. ואם מעשיו טובים - יחשב במה אפשר לשפר אותם. ואם לאו - "יעזוב רשע דרכו", יאמר "וידוי" וישוב אל ה'. ובאמת שצריך האדם לעשות כן בכל לילה ולילה מלילות השנה כמעשה הצדיקים שנקראו "מארי דחושבנא", ולפחות ישתדל לעשות