לסגור את משרד התיירות! | הרב נתנאל יוסיפון | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

נתנאל חיים בן אילנה אסתר

163

2 דק' קריאה

רבי ישראל מרוז'ין נכלא בידי הרוסים, וישב זמן ממושך בכלא. כשהצליח, לבסוף, לצאת מהכלא ולעבור את הגבול לאוסטריה, דרשה ממשלת רוסיה ממשלת אוסטריה להסגירו לידיה.
הדרך היחידה להינצל מבקשת ההסגרה, הייתה להפוך לנתין אוסטרי. כדי לקבל את הנתינות, הוא היה מוכרח לקנות את העיר האוסטרית פוטיק לנחלה לו ולבניו. קנייה זו עוררה שאלות הלכתיות בנוגע לעבודת נוכרים בשבת במשרפות היי"ש במקום.
שלח רבי ישראל את השאלה לרבי שלמה קלוגר, בעל ה'חכמת שלמה', מגדולי הפוסקים בדור, (ההילולא שלו ב- ל' סיון). רבי שלמה השיב לו באריכות על העניין, והוסיף נקודת מבט נוספת:
"חז"ל (עבודה זרה ט) אמרו שבאלף השישי, אם יתן לך בית בעד דינר אל תקנה... כוונת חז"ל להגדיל האמונה, שכל כך תהיה ביד איש הישראלי אמונה על הגאולה עד שידמה לו שאפילו דינר אינו שווה בית בחוץ לארץ, והנה אם הייתה בנו אמונה זו וודאי היה בא הגואל... אבל לקנות עוד כפרים ושדות וכרמים לעבור על דברי חז"ל זה וודאי לא נשמע ולא נראה"? (שרי האומה, ח"ד, עמ' 191).
בכך ביטא רבי שלמה נקודה בסיסית חשובה – יהודי בחוץ לארץ הוא ארעי, יהודי שייך בקביעות אך ורק לארץ ישראל.
עניין זה בא לידי ביטוי מרכזי בפרשיית המרגלים, שבפרשת שלח. בפרשייה זו, חוזר הפועל 'לתור', פעמים רבות. כמה פעלים יכולים לבטא את מלאכת הריגול, לדוגמא – לראות, לבדוק, לחזות ועוד. מבין כל הפעלים, התורה בחרה להדגיש דווקא את הפועל הייחודי – 'תור'. מדוע? מה מיוחד בפועל הזה, המבטא את אשר אירע לבסוף עם המרגלים?
כמה הסברים אפשר לתת לדבר. ביניהם – התייר הוא אורח וזר במקום. מציאותו במקום היא ארעית וזמנית. כשנשיאי ישראל יוצאים למשלחת חיפושים לארץ ישראל, ארץ אבותינו, הם היו צריכים לחוש בסתר לבבם, שהם קבועים במקום. הם היו צריכים להרגיש את מה שמציינים עולים רבים לארץ, שברגע שמגיעים לארץ, מגיעים לבית האמיתי.
אכן, אולי זו הסיבה, שכלב עלה לפקוד את קברי אבות שבחברון, כדי להרגיש שהוא שב למקום 'קברות אבותיו', כביטויו של נחמיה בימי תחילת הבית השני, הבא לציין בכך שהשיבה לארץ היא שיבה לשורשינו העמוקים בארץ.
אולם, שאר המרגלים הרגישו מראש כתיירים, כאורחים במקום, וזה היה שורש החטא.
באופן דומה, בסוף הפרשה, אנו מצטווים על הציצית – "וראיתם אותו, וזכרתם את כל מצוות ה'... ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". היהודי צריך להרגיש כבן בית במצוות ה'. עיניו צריכות להביט ברוחניות, ואל לו להפנות מבטו למראות אסורות, ההופכות אותו ל'תייר מקצועי' בעולם, שהרי מראות אלו מושכות את לבבו אל הארעי והחולף בעולם.
ויהי רצון, שלא נהיה תיירים – לא בארצנו ולא במראות עינינו, אלא נהיה תמיד בני בית קבועים בארצנו, ונביט תמיד במראות הקבועים והנצחיים, עד שיחזו עינינו במהרה בשוב ה' לציון ברחמים!