לאן שבים ולמה מתוודים? | הרב אלישיב קפקה | בית המדרש

מדורים
פתחי אמונה

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

שלמה בן יעקב

123

5 דק' קריאה

כדרכנו, ניגע בסיעתא דשמיא בכמה נקודות יסודיות בעניין התשובה, מכח הקירבה ליום הכיפורים, ואידך זיל גמור.

תשובה כל השנה
הנקודה הראשונה אותה יש לחדד היא ביחס לזמן בו שייכת התשובה. מושג התשובה מתעורר בדרך כלל בהקשר לחודש אלול ועשרת ימי תשובה. אך פשוט וברור שאין הדבר כן. מצוות התשובה שייכת בכל השנה כולה, ומצווה מיוחדת יש בעשרת ימי תשובה. וכך כותב הרמב"ם (תשובה ב, ו):
אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר דרשו ה' בהמצאו וכו'.
ועוד, שהרי הרמב"ם סידר את הלכות תשובה בספר המדע, בו נמצאים יסודות האמונה של עם ישראל. כלומר, מצוות התשובה צריכה ללוות את האדם בכל זמן בחייו.

פתחי אמונה (39)

הרב אלישיב קפקה

1 - איך מתגברים על מידות רעות?

2 - למה צריך את ארץ ישראל?

3 - איך מתחברים לקב"ה דרך התורה?

טען עוד

הבנת עניין התשובה כיסוד תמידי בעבודת ה' אפשר לראות בדברי חז"ל בדבר התשובה שקדמה לעולם (תנחומא, נשא):
שבעה דברים קדמו לעולם, ואלו הן, כסא הכבוד, והתורה, ובית המקדש, ואבות העולם, וישראל, ושמו של משיח, והתשובה.
המושג 'קדם לעולם' אינו במשמעות כרונולוגית אלא במובן ערכי. הכח של התשובה שהוא כח התיקון והשכלול במציאות כולה, הוא עומד ביסוד הבריאה ולאחר שרבש"ע ברא כח זה – הוא ברא את העולם. עניינה של מצוות התשובה הוא לשוב אל ה', לשוב אל המקור השלם יחד עם המציאות כולה. דבקות זו שלאחר התשובה, אינה כמקודם החטא אלא עתה דבקים בה' מתוך בחירה, רצון חופשי – זה הוא תוכן עבודת ה' בכללות.

תשובה כתיקון לכתחילה
הרב זצ"ל מרחיב מאד בביאור סוגיית התשובה לא רק כדבר של דיעבד ותיקון מעוות אלא של התקדמות לכתחילה. לדוגמא, ישנו אדם הרגיל לתת צדקה, האם יש לו על מה לשוב בתשובה בעניין צדקה? במבט הפשוט – לא. הוא נותן באופן קבוע, ואפילו סכום יפה. לכאורה כאן לא שייך תיקון. אך באמת הדבר אינו כן. באופן עשיית המצווה, תדירות קיומה, כוונת הלב, אהבת ישראל המתבטאת בה. בכל אלו תמיד שייך שכלול ועידון.
התבוננות נוספת היוצאת מביאור זה הוא ראיית המציאות כולה כהולכת ושבה אל ה'. כל השכלולים הטכנולוגיים, הרפואיים, המוסריים והאנושיים, ואפילו ההתקדמות הביולוגית בטבע כלולה בתהליך התשובה העולמי שהכל קשור זה בזה.
אמנם, תשובה ישירה של איש ישראל יכולה להטות את כל המציאות כולה לזכות (ראה קידושין מ, ב), וזאת רק בשל הקישור הפנימי שיש לכל אחד לבריאה ולמציאות כולה. שאילולי כן, מה שייכות בין מעשיי לעולם? אלא, החטא הוא בעצם החטאה, מעין החמצה של מטרה. בעשיית חטא, או באי התקדמות נדרשת, האדם מרחיק מעט את חיבורו לכלל המציאות, ובחזרתו, הוא שב להיות שייך לכל ואוהב לכל.
דברים אלה הם נכונים, אך הם עקרוניים. כלומר, לא בכל מעשה תשובה של האדם הוא ירגיש ממש שייכות אל הכל. בפועל כך קורה בעומק המציאות, אלא שכיון שזה עדיין מעשה קטן השפעתו קטנה באופן יחסי. מי שישוב הרבה בתשובה לעומק ורוחב אישיותו, הרי יחסו אל העולם ישתנה, וישמח בעולמו של ה'.

מצוות התשובה
לכל רעיון ואידיאה ישנה הופעה במציאות שמבלעדה, הוא חסר. הסיבה לכך היא, שישנו קשר אחדותי בין כל העולם, הרוח והחומר הינן שני צדדים של אותה המטבע. רעיון ללא יישום אינו משמעותי, ולא יתקיים לאורך זמן. אמנם, הגילוי יכול להיות קרוב מאד לרעיון או לחילופין השתלשלות רחוקה ממנו – אך בעלת מקור ושורש רוחני.
כך בכל המצוות וכך במצוות התשובה. הרעיונות העקרוניים אותם מלמדנו הרב זצ"ל מופיעים בכל המציאות כולה, כמו שהזכרנו. אך ישנם צדדים בהם מוטל עלינו, באופן פעיל, לשכלל ולתקן ולהופיע את כח התשובה. וזהו עניינה העמוק של מצוות התשובה.
הרמב"ם במשפט הפתיחה להלכות תשובה כותב:
הלכות תשובה. מצות עשה אחת, והוא שישוב החוטא מחטאו לפני ה' ויתודה.
אמנם, נחלקו הפוסקים האם יש מצווה לשוב בתשובה. מדברי הרמב"ם כאן משמע שאם האדם עושה תהליך של תיקון אזי המצווה היא שיעשה באופן המוסבר בהלכות. יסודי התשובה כפי שמבואר בספרי הלכה ומוסר בנויים על ארבעה שלבים: א. עזיבת החטא. ב. חרטה. ג. וידוי. ד. קבלה לעתיד. ככל שכל השלבים מיושמים בשלמות ובאיכות – אזי התשובה מעולה יותר.
ונפרט מעט על שלבים אלו:
א. עזיבת החטא: ראוי לאדם להתרחק מכל מה שמקרב אותו אל החטא, וכדברי חז"ל 'נזירא, סחור סחור לכרמא לא תקרב' (ע"ז נח, ב). ודברים אלה משתנים בין אדם לאדם, וצריך כנות וגבורה על מנת לעמוד בזה. מי שמרצונו אינו עוזב את חטא, הרי הוא עושה תשובתו רמיה. אמנם, יתכן ויקח זמן על לשלמות העזיבה אך הרצון צריך להיות לניתוק מהרע, מהשלילי.
ב. חרטה: ברור הדבר שאם אין חרטה אזי עזיבת החטא הטכנית מתוך פחד מעונש וכדומה אינה עזיבה שלימה. כשם שבמעשים רבש"ע חפץ בלבנו, 'ובלבד שיכוון לבו לאביו שבשמים' הוא הדין בריחוק מהרע. מי שחטא ואינו מצטער, לא מבין את גודל הפגם של מעשיו. בשל כך אנו יכולים להתוודות כל שנה מחדש גם על חטאי העבר, משום שלעומת הבנה והגבוה הרוחני החדש של השנה החדשה החרטה שהיתה בשונה החולפת על מעשי העבר לא שלימה.
ג. וידוי: מרכזו של יום הכיפורים בזמן המקדש היה בעבודת הכהן הגדול. בימינו, אנו אומרים את סדר העבודה זכר לאותה העבודה הקדושה שנזכה לשוב אליה במהרה. אמנם, גם בזמן המקדש, ישנם כמה וידוים אותם אמר הכהן, והם חלק אינטגרלי מהעבודה.
הרמב"ם מדגיש מאד את הוידוי כחלק ממצוות התשובה. וראוי להבין מה יש בוידוי שהוא כ"כ קריטי לתהליך התשובה. נבאר יסוד זה בעיקר על פי דברי הרב סולובייצ'יק בספרו 'על התשובה'.
עיקר ההבדל בין אדם לבהמה הוא בכח השכלי הבא לידי ביטוי בכח הדיבור. השכל הוא הכלי לנשמה, כלי המגלה בעומק את הצד הפנימי העצמי של האדם. שלמות האדם היא בהופעת המאויים הרוחניים הגדולים לא רק ברצונו אלא גם בדיבורו ובמעשיו.
יש מרחק בין מה שנשאר בתחום המחשבה לבין מה שיוצא אל הפועל בדיבור וכל שכן במעשה. פעמים רבות האדם חושב שפעולה מסוימת תהיה יעילה, והדבר ברור לו כשמש, אך למעשה, כאשר הוא רואה את התוצאות, פעמים רבות הן כאלו שלא לקח בחשבון, ואף אם לקח בחשבון, המציאות לא תמיד תואמת את המחשבה הראשונית.
וכך הוא הדבר ביחס בין מחשבה לדיבור. פעמים רבות הבאת המחשבה לידי דיבור ממשי משנה את המחשבה המקורית. קורה בלימוד שהתגבש לך הסבר נאה לשאלה סבוכה וכל הצדדים באו לידי פתרון. אתה דוחק בחברותא בהתלהבות שהוא מוכרח לשמוע את האמת וכו', וכאשר אתה מוציא את הדברים לאויר העולם – ההסבר נשמע לא כל כך מושלם...
לכן, כל כך חשובה היא אמירת הוידוי בפה מלא. כאשר האדם מתודה אזי הוא באמת עומד מול עצמו ומעשיו ואך ורק באופן זה הוא יכול להתחיל לתקן. כל עוד מעשיו לא יעמדו מול עיניו עזיבתו את החטא וכן החרטה על מעלליו איננה שלימה.
ד. ומכאן ניתן לטפס לשלב הבא – קבלה לעתיד:
על יסוד הוידוי ולקיחת האחריות על מעשיו, עם כל הצער הפנימי הכרוך בכך, מתוודע האדם לכך שהוא מי שטעה והוא מי שיכול וצריך לתקן. כך כותב הרב זצ"ל באורות התשובה (טז, א*):
אחד מהיסודות של התשובה, במחשבתו של האדם, הוא הכרת האחריות של האדם על מעשיו, שבא מתוך אמונת הבחירה החפשית של האדם. וזהו גם כן תוכן הוידוי המחובר עם מצות התשובה שמודה האדם שאין שום ענין אחד, שיש להאשימו על החטא ותוצאותיו, כי-אם אותו בעצמו. ובזה הוא מברר לעצמו את חופש רצונו ועוצם יכלתו על סדרי חייו ומעשיו, ומתוך כך הוא מפנה לפניו את הדרך לשוב אל ד', לחדש את חייו בסדר הטוב.
ועוד נאמר, השלב החשוב ביותר בתשובה הוא הקבלה לעתיד. כאשר האדם מקבל על עצמו לתקן, אזי כלולים בכך כל השלבים הקודמים, על אף שאינם בשלמות. עיקר הנפקא מינה היא כאשר לאדם קשה מאד להתרחק מדברים מסוימים, או לא מרגיש חרטה גדולה בליבו אך בשכלו מבין שטעה. וכן אם קשה עליו הוידוי. אך באופן מעשי מוכן לשנות דרכיו – שיעשה כך, שישקיע בתיקון העתידי ובעזרת ה', יעלה בידו לתקן גם את מה שלא הצליח ולשוב בתשובה שלימה.