שביעי של פסח התשע"ט | הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | בית המדרש

שבת ומועדים
שביעי של פסח

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצוק"ל

1108

9 דק' קריאה

המצה שמספרת על "אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ"
האם מצה היא תעודת עניות?
משה אומר לבני-ישראל שיתכוננו ליציאה ממצרים: "וְכָכָה תּאֹכְלוּ אתֹוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אתֹוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לה'". אל תתפזרו – "וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בּקֶֹר".
האמת היא שהם מתכוננים ליציאה הזאת לפני מכת דם. כבר אז אומר להם משה שהוא מתעתד להוציאם ממצרים בשליחות ה'. הם שומרים את ההבטחה הזאת בלבם כמסורת מהאבות הקדושים כבר קודם לבואו של משה (בראשית טו): "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל".
למרות שהם יודעים שיש גאולה בדרך, הם לא מכינים צידה. הם לא מכינים אוכל או מים כמו שכל אדם רגיל עושה לפני שהוא יוצא לדרך כל כך ארוכה. אפשר לומר שיש פה חוסר אמונה. אפשר לומר שהם לא התנהגו כראוי, שלא האמינו לדבר ה'.
הקב"ה לא אוהב שמקטרגים על בניו
הקב"ה לא אוהב את הדיבורים מהסוג הזה. כשמשה אומר על בני-ישראל: "והן לא יאמינו לי", הוא נענש. ה' מלמד את משה שתפקידו הוא לעודד את ישראל ולא לבקר אותו. הם עברו כל כך הרבה עינויים ותלאות, יש מספיק אנשים שמבקרים אותם על כל צעד ושעל. ממש כמו שכתוב בדברי הנביא על שטן שמקטרג על יְהוֹשֻׁעַ הַכּהֵֹן הַגָּדוֹל: "וַיּאֹמֶר ה' אֶל הַשָּטָׂן: יִגְעַר ה' בְּךָ הַשָּטָׂן וְיִגְעַר ה' בְּךָ הַבּחֵר בִּירוּשָׁלִָם. הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ".
אומר הקב"ה לשטן: מה אתה מקטרג על אנשים שעברו כל כך הרבה תלאות? מה אתה מקטרג על עם שניצל מכבשנים עשנים של גזים? תקטרג על השונאים שלהם שכל כך הרעו להם וכל כך הציקו להם עד שאיבדו מהם כל שביב של אמונה.
מצה – לחם האמונה
כך גם עושה ה' לעם ישראל במצרים. במקום לקטרג עליהם שהם לא מתכוננים לדרך ולא מספיק מאמינים, הופך ה' את הדבר הזה לברכה גדולה. אומר ה' לירמיהו הנביא: "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַם לֵאמרֹ כּהֹ אָמַר ה': זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה".
אומר הקב"ה: ראו כמה גדולה אהבת בני-ישראל אלי. כמה גדולה אמונתם. אף-על-פי שלא הייתה להם שום צידה לדרך, הם הלכו אחרי והאמינו בי. הלכו אחרי לארץ לא זרועה בלי אוכל ובלי מים. לעולם לא אשכח את החסד הזה. "חֶסֶד נְעוּרַיִךְ". לעולם לא אשכח את האמונה הזאת, את האהבה הזאת, "אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ".
המצה הזאת שאנו אוכלים מגלה לנו עד כמה ה' אוהב אותנו. עד כמה הוא מתאמץ לשפוט אותנו לטובה. עד כמה הוא מתאמץ למצוא בנו נקודות של זכות. "כּהֹ אָמַר ה' מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל: מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד".

ביעור מעשרות
א. בפסח של שנה רביעית לשמיטה ובפסח של שנת השמיטה יש לבער מעשרות וזו נקראת שנת "ביעור מעשרות".
ב. בשנה רביעית מבערים את המעשרות שנאספו בבית מהשנה הראשונה והשניה והשלישית שאחרי השמיטה. ובשנת השמיטה מבערים את המעשרות של השנים רביעית חמישית שישית, וכן מעשרות של שנה שביעית בדבר החייב במעשר.
ג. בשנים אלו יש גם "וידוי מעשרות" שאומרים אותו רק אחרי שביערנו את כל המעשרות מהבית.
ד. וידוי מעשרות נעשה ביום טוב האחרון של חג הפסח בשנה הרביעית ובשנת השמיטה.
ה. בערב פסח או לפני כן, חייב אדם לברר בביתו על כל פירות וירקות, יבשים או קפואים וכן שימורים, וכל דבר החייב תרומות ומעשרות אם הפרישו ממנו תרומות ומעשרות. וכן אם הופרשה חלה. ואם לא הופרשה חלה.
ו. אם אדם מסופק אם הפרישו מעשרות או לא, עליו להפריש מספק.
ז. אם יש לו כמה קופסאות שימורים, אין לכתחילה להפריש מאחת על השאר כיוון שכל קופסה סגורה נחשבת לעצמה וזה נחשב כאינו מן המוקף. אמנם כשצריך לבער מעשרות אין אפשרות לפתוח את כולם מחשש שמא יתקלקלו ולכן מותר בדיעבד להפריש שלא מן המוקף, ויפתח אחד מהם ויפריש על הכל. ובלבד שכל הקופסאות הן מאותו סוג ומין ואותה שנה של מעשרות.
ח. חייב לתת את מעשר ראשון ללוי וכן מעשר עני לעני. מעשר שני יפדה וכן נטע רבעי.
ט. אם יש לו כסף של מעשר שני שחולל עליו, אע"פ שיש בו פרוטה חמורה, יחלל את הכסף על פרוטה \שהוא שווי של 1/40 גרם כסף טהור\. וישחק את הפרוטה ואם אי אפשר יעטוף אותה בנילון ויזרוק אותה לים או לבור שופכין. או יקח סוכר שוה פרוטה ויחלל עליו כסף מעשר שני כנ"ל, אחר כך ימיס אותו במים וישפוך הכל לתוך הכיור במטבח.
י. נוסח החילול הוא: "כל קדושה שיש במטבע שבידי הוא וחומשו יחולל על פרוטה שבידי", או יאמר "יחולל על הסוכר שבידי".
יא. טוב שיפריש הכל לפני ערב פסח, כיוון שאם יש חמץ יבער אותו. ואע"פ שמעיקר הדין זמן הביעור הוא ערב יום טוב אחרון, אפשר לבער לפני כן.
יב. אם לא הפריש תרומות ומעשרות לפני פסח ולא ביער, יעשר ויבער בחול המועד פסח או בערב שביעי של פסח. ואם גם בערב שביעי של פסח לא עשה כן - ישאל שאלת חכם.
יג. אם ביער בערב פסח, ובמשך הפסח הפריש שוב תרומות ומעשרות - חייב לבער שוב בערב שביעי של פסח.
יד. אם נזכר שלא הפריש תרומות ומעשרות ויש בשימורים חמץ, או יש חשש תערובת חמץ, ומכר את חמצו לגוי - יעשה שאלת חכם.
וידוי מעשרות
טו. מצות עשה להתודות לפני ה' אחר שמוציאין כל המתנות שבזרע הארץ וזהו הנקרא וידוי מעשר, ואין מתודין וידוי זה אלא אחר השנה שמפרישין בה "מעשר עני". \שו"ע יו"ד שלא סע' קמ\.
טז. אימתי מתודין? במנחה ביום טוב האחרון של פסח של "רביעית" ו"שביעית". \שו"ע שם סע' קמא\.
יז. אין מתודין אלא ביום וכל היום כשר לוידוי המעשר. בין בפני הבית בין שלא בפני הבית חייב לבער ולהתודות. \שו"ע שם סע' קמב\.
יח. וידוי זה נאמר בכל לשון ואם רצו רבים להתודות כאחד מתודים. \שו"ע שם סע' קמג\.
יט. אינו מתודה עד שלא ישאר אצלו אחת מהמתנות. \תרומה, מעשר, חלה וכד' - שו"ע שם סע' קמד\.
כ. בערב יום טוב האחרון של פסח סוף זמן הביעור, ולמחרת מתודין. \שו"ע שם סע' קמד\.
כא. פירות שלא הגיעו לעונת המעשרות בשעת הביעור, אינו חייב לעשר אותם וממילא אינם מעכבין אותו להתודות, ואינו חייב לבערן. \רמב"ם
כב. מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו והגיע יום הביעור הרי זה קורא שם למתנותיו ומזכה להן לבעליהן ע"ג קרקע או למי שזוכה להן לבעליהן ומתודה למחר. \שו"ע יו"ד שלא סע' קמה\.
כג. אם הפריש המתנות שלא על הסדר, או אם נשרף טבלו, או אם הפריש מעשר בטומאה - אינו מתודה \שו"ע שם סע' קמו\ ולפיכך יש אומרים שבזמן הזה אין דין וידוי מעשרות.
כד. נהגו לקרוא פרשת "וידוי מעשרות" ביום שביעי של פסח לפני או אחרי מנחה כשיש יותר ריבוי עם. והקריאה היא עם טעמים, כקורא בתורה.
כה. קוראים פרשת הוידוי מחומש "כקורא בתורה" ארבעה פסוקים מפרשת "כי תבוא" \דברים כו, מפסוק יב עד פסוק טו\, ומצווה מן המובחר שכל אחד ואחד יאמר בעצמו את הפסוקים.
עירוב תבשילין א. כשחל יום־טוב בערב שבת, אסור לבשל בו לשבת, אלא אם כן יעשה עירוב תבשילין מערב יום־טוב. \שו"ע תקכז סע' א\.
ד. גם מי שהניח עירוב, יקדים להכין את צרכי השבת ולא יכינם סמוך ממש לכניסת השבת. \בא"ח צו הלכות עירוב ח. ועיין למג"א בתחילת הסימן ובר"ז סעי' ח'\. ובדיעבד יכול לבשל עד סמוך לחשיכה. \שו"ע, רמב"ם הלכ' יו"ט פ"ו הלכ' א'. עיין בא"ח שם אות ו' ועיין כה"ח ס"ק ד' ומש"ב
ח. טוב לעטוף אותם בעטיפה מיוחדת ולהניחם במקום מיוחד שלא יבואו לאוכלם בטעות ביום טוב.
יג. מה עושים עם העירוב - ישמור את העירוב עד ליל שבת אחר החשיכה. ומצווה לברך על הלחם כלחם משנה בסעודת ליל שבת או בסעודת הבוקר וזריזים מקדימים. את התבשיל מהדרים לאכול בסעודה שלישית. ויש נוהגים להניחם על השולחן כלחם משנה בערב ובבוקר ואוכלים אותו בסעודה שלישית לחיבוב מצווה. \עיין מש"ב שם ס"ק מח וכה"ח קב. בא"ח שם ג\.

סעודת יום טוב שחל בערב שבת כא. יום טוב שחל בערב שבת צריך שיאכל את סעודת הפת של ה"יום טוב" בבוקר בכדי שיוכל לאכול סעודת ליל שבת לתאבון. אם לא עשה כן - יאכל עד לפני זמן מנחה קטנה \שעתים וחצי לפני השקיעה\, ואם לא הספיק - יאכל אחרי זמן מנחה קטנה אולם אז יאכל רק כזית פת לצאת ידי חובה סעודה. \ולא יאכל כביצה משום שבליל שבת חייב ודאי מדאורייתא באכילת פת\.
הדבקת הנרות ה. אסור להדביק נרות לפמוטים ביום־טוב, ועל כן כשחל יום טוב בערב שבת או ביום ראשון, וכן כשיש שני ימים טובים צמודים \ראש השנה או חוץ לארץ\ יש להכין שני מערכות של נרות. כמו כן כשחל יום טוב בימים חמישי ושישי, אם מדליקים נרות רגילים, יש להכין שלוש מערכות של פמוטים ויניח בתוכם את הנרות כבר מיום רביעי. ועל כן הטוב ביותר להדליק נרונים המונחים בתוך קופסת פח שאין צורך להדביקם ולא יצטרך להכין שתיים או שלוש מערכות נרות. \עיין מג"א תקיד ומשנ"ב ס"ק יח וכה"ח מב\.
ו. מי שלא הכין פמוטים כנ"ל, יניח את הנרות בתוך הפמוט ויחזק את הנרות שלא יפלו על ידי ניר או אלומיניום החתוך מערב יום טוב. אבל לקרוע ביום טוב - אסור.
ז. נשים המדליקות בשמן יתחבו את הפתילה במקומה בערב יום טוב. ואם לא עשו כן יכולות בדיעבד להכינם גם ביום טוב, ועדיף שיהא בשינוי. וגדילת הפתילה אסורה ביום טוב \סעיף ט\ ועל כן יש להכינה מערב יום טוב. ואע"פ שכתבנו הדין על הנשים - עיקר חובת ההכנה היא על הבעל בין בשבת בין ביו"ט, ובמיוחד בערב חג ושבת שעזרתו נדרשת ביותר. \עיין כה"ח תקיד ס"ק מא, מב\.
ח. כשאשה מדליקה נרות ביום טוב צריכה להעביר אש מאש אחרת שדולקת כבר וטוב להכין בערב שבת וחג נר גדול שיוכלו להדליק ממנו. ותזהר מאוד מהדלקת גפרור על ידי שפשוף או מהדלקת החשמל וכיבויו שאסורים ביום טוב. \עיין ר"פ ח"ב סי' נ"ח נ"ט\.
ג. אם חל יום טוב ביום שישי - מתפללים במוצאי יום שישי כמו בכל ערב שבת, דהיינו קבלת שבת בלי "במה מדליקין" ותפילת שבת ללא כל שינוי וללא כל תוספת.
מלאכה ביום טוב א. אמרו חז"ל: לא נתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא כדי שיהיה האדם פנוי מעסקיו לעסוק בתורה. \ירושלמי, שבת פרק טו ה"ג\. ואמרו חז"ל: חציו לה' וחציו לכם. ולכן צריך האדם לעסוק בתורה בימים טובים, גם ביום וגם בלילה. \שו"ע תקכט סע' א\.
ב. כל מלאכה האסורה בשבת אסורה ביום טוב, חוץ ממלאכת אוכל נפש. ואף על גב דהותרה מלאכת אוכל נפש מן התורה, מכל מקום אסרו חז"ל קצירה, דישה, עימור, טחינה, הרקדה, סחיטת פירות, תלישה מן המחובר, צידה וכל כיוצא בזה, מפני שדברים אלו דרכן לעשותם הרבה ביחד וחיישינן שמא יעשה לצורך חול. וכל דבר שאסור לעשותו מהתורה או מדרבנן, אסור לעשות גם על ידי שינוי, ואסור גם לומר לגוי לעשותו.
ג. הלכות אלו של יום טוב שייכות בנשים כמו באנשים.
הכנת אוכל ד. טחינה - אסור לטחון או לרסק ביום טוב על ידי מטחנת יד או פומפיה \וכ"ש במטחנת חשמל\ אפילו בשינוי ואפילו יפוג טעם המאכל אם יעשהו בערב יום טוב, אבל לטחון במכתשת בשינוי או לרסק בשינוי על ידי מזלג מותר. \עיין שו"ע תקד סע' א. כה"ח שם ס"ק יד\.
ה. מותר לרסק או לפורר מצות ביד כי אין טוחן אחר טוחן. \שו"ע תקד סע' ג הגה. כה"ח שם ס"ק לה\.
ו. לא נוהגים להשתמש בשום קצוץ דק דק ביום טוב כיוון שיש בקציצתו מעין טחינה, ומלבד זאת אין להשתמש תמיד בשום קצוץ או מקולף מבעוד יום מכיון ששורה עליו רוח רעה. \נדה יז א\.
ז. קילוף - הקולף תפוחי אדמה וכד' צריך לקולפם סמוך לבישול ולאכילה, ובכל מקרה אין לקלוף בקולפן אלא יקלוף בשינוי, בסכין וכד'.
ח. הרוצה לקלוף תפוחי אדמה על מנת לבשלם ביום טוב לצורך שבת שלמחרתו, אף על פי שאין האכילה בסמוך לבישול, אם עשה עירוב תבשילים מותר, כאילו הוא לאלתר.
ט. הקפאת מים - מותר להקפיא מים ביום טוב. \כמו בשבת\.
כא. חידוד סכין - מכשירי אוכל נפש מותרים ביום טוב רק אם אי אפשר לעשותו בערב יום טוב. ולכן אין מחדדים סכין ביום טוב אבל מותר להכשיר כלי שנצרך לבישול ביום טוב.
כו. מותר להכין אוכל מיום טוב לשבת רק אם עשו מערב יום טוב "עירוב תבשילין".
כז. אין לשטוף כלים ביום טוב ליום המחרת, בין אם הוא יום חול ובין אם הוא יום טוב שני.
כח. מותר להקפיא שירי אוכל של יום טוב אם אפשר שיצטרך להם לשבת. \בתנאי שיעשה עירוב תבשילין\.
הבערה וכיבוי כט. הבערה והעברה - אסור להדליק אש ביום טוב על ידי גפרור או מצית גז או חשמל. וכן אסור להדליק אור או כל מכשיר חשמלי ביום טוב. אמנם מותר להעביר אש ממקום למקום לצורך בישול או חימום או הדלקת סיגריה. ויזהר שלא לכבות את הקיסם שמעביר בו את האש.
ל. מותר להעביר אש בעזרת גפרור דוקא מאש קיימת, אבל אסור להדליק בגפרור על ידי חיכוך. כמו כן אסור להדליק גפרור על ידי קרובו למקור חום ככירת חשמל וכדומה, אולם מגחלת מותר. \שו"ת רב פעלים שם ועיין משנ"ב תקב ס"ק ב'\.
לא. מתוך שהותרו הוצאה והבערה לצורך, הותרו גם כן שלא לצורך. ולכן מותרת הוצאה והבערה שלא נעשית לצורך אכילה ובלבד שיהיה בזה צורך קצת, ולכן נוהגים להדליק נר יארצייט ביום טוב, שהוא לצורך הנשמה. \כה"ח תקמח ס"ק ד, לב\. ויש בו נחת רוח לנפטרים ולהבדיל גם לחיים.
לה. שעון גז - מותר לכוין "שעון גז" על מנת שיכבה את הגז ביום טוב, ובלבד שעושה כן קודם שמדליק את הגז. \אחרונים\. וצריך להקפיד להכניס
את התקע לחשמל מערב יום טוב.