האם נח תמך בחיסונים? | הרב נתנאל יוסיפון | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב שלמה פיירשטין

306

3 דק' קריאה

בשנים האחרונות, מתחוללת מיני סערה בארצות הברית ובארץ, סביב קיומה של אוכלוסיית בלתי מתחסנים גדולה בקרב היהדות הדתית. הסערה פרצה סביב מחלת החצבת, ששבה ופרצה בעוז בקרב אוכלוסיות בלתי מחוסנות, וחלחלה גם למקומות נוספים.
במבט ראשוני, אין קשר בין הסירוב להתחסן לתפיסתנו כיהודים דתיים. הוויכוח אם החיסון מועיל או מזיק לא קשור לכאורה ליהדות. גם הטענה שעלינו לבטוח בה' ולא לדרוש ברופאים, אינה נחלת הכלל, שהרי כמעט כל הזרמים היום ביהדות הולכים לרופאים.
ובכל זאת, בעומק, ברור שאוכלוסיות אלו סירבו להתחסן בעקבות הבנה מסויימת בדרכה של היהדות. השאלה שצפה ועולה כאן היא – עד כמה לתת מקום למציאות הטבעית לזרום ולהביא טוב ועד כמה על האדם להתערב וליצור מציאות טובה יותר. מתנגדי החיסונים מאמינים שמעשי ה' טובים הם, ולא ראוי להתערב בדרכם. לעומתם, המצדדים בחיסונים תומכים דבריהם בכך שה' ציווה עלינו לפעול ולעשות, וכך ליצור עולם טוב יותר (מהר"ל תפארת ישראל פרק ב'). כך יוצר האדם שולחנות, ולא מיסב סביב גדמי עצים טבעיים. וכך החיסונים הדבירו מחלות רבות ברחבי העולם.
בנושא החיסונים כבר פסקו גדולי ישראל, שעלינו להתחסן מדין 'ונשמרתם'. אך וויכוח זה מהדהד בעולמנו סביב נושאים רבים, ואנשים רבים מצדדים בנושא אחד בעד הטבע ובנושא שני בעד התערבות האדם. למשל – התערבות האדם בחקלאות, הגדילה מאד את היבול, וההדברה המעיטה את המזיקים והמחלות שפגעו ביבול, וכך יש מזון לכולם. מאידך, ההדברה החדירה גם חומרים שליליים לגוף האדם והביאה מחלות לאנושות.
דוגמא נוספת – בעקבות אסונות בטיולים, יש המצדדים להימנע מטיולים, ולסגור את כולם בבית. להתנזר מהטבע ולהסתובב רק במקומות מעשה ידי אדם. לעומתם יגידו אחרים, שצריך להישמר ולהיזהר, אך חשוב להיפתח ולהתחבר לטבע האלוקי.
נראה שדיון זה מתחולל לאורך פרשת נח. האנשים שלפני המבול היו אנשים עם כוחות עצומים, ענקים שהאריכו ימים. אך כוחות עצומים אלו, שניתנו להם מאת האלוקים, הובילו אותם להשתוללות והפקרות. הם חמסו אחד מהשני, ונזקקו מין לשאינו מינו.
הפתרון היה בבניית תיבה והפיכת כל העולם ליצירה מוגבלת מעשה ידי אדם. בתיבה, כל העולם הגדול הפך למיניאטורי, והצטופף בתאים קטנים מעשה ידי אדם. ואכן, מעשה האדם (שנבנו בפקודה אלוקית) הצילו את העולם.
אך אין זה אומר שכך עלינו לנהוג תמיד. כשיוצא נח מהתיבה הוא מצטווה – "ואתם פרו ורבו, שרצו בארץ ורבו בה". כאן ציווה עליהם להתפשט וליישב את כל הארץ ולא להתכנס רק במקום אחד. ואכן נח חזר והתחבר מחדש לכוחותיו העוצמתיים האלוקיים. "הזדמנה לו זמורה אחת מגן עדן", והוא נטע כרם, שתה יין, וכך השתחרר מהשכל האנושי והתחבר לטבעו הפנימי.
אולם מהלך זה היה גם מסוכן. הוא שתה והשתכר, פשט בגדיו וגילה את גופו. הבגד נולד מחטא האדם, ומחיבורו לדעת – השכל האנושי, והוא שב לטבע הפראי. אלא שכפי שלפני המבול, טבע זה הוביל לנפילות ובעיות, כך פשיטת הבגדים כאן היא מסוכנת ושלילית.
ברגע זה נחלקו בניו. חם אמר – כאן ההוכחה שהחיבור לטבע האלוקי הוא שלילי. עלינו לשוב ולהצטמצם כמו בתיבה. אסרס את אבי, ואמנע ממנו את היכולת להרבות כוחות חיים. שם ויפת חלקו עליו ואמרו – הטבע האלוקי הוא טוב, אך האדם הצטווה לתעל אותו למקומות הנכונים. במקרה זה, עלינו לכסות את אבינו בבגד, וכך כוחותיו יופיעו במידה הראוייה.
כשהקיץ נוח מיינו, הוא צידד בדרכם של שם ויפת, הדרך המשלבת. נח ציין שדרכו של חם מובילה לעבדות, שהאדם מתבטל לחלוטין לאדם אחר, והתבטלות מוחלטת למעשה האדם אינה טובה.
אך למרות הקללה, צאצאי חם ניסו להמשיך בדרכו. וכך נמרוד נכדו של חם, הפך עצמו למלך העולם והפיץ את הפסלים מעשה ידי האדם. כך הם ניסו לשעבד ולצמצם את עולם כולו לעבדות האדם.
נמרוד יצא במיזם חדש. לעומת הציווי האלוקי להתפשט בעולם כולו, ולהתחבר לבריאה האלוקית הגדולה, על האנשים כולם לגור ביחד בעיר אחת. (עיין באור החיים יא, א, שזו הייתה כפירתם של דור הפלגה). העיר תדגיש את מעשה האדם, ולכן ישתמשו בה בלבנים ולא באבנים. האבנים הם יצירה אלוקית ואילו הלבנה היא מעשה האדם. כך תהיה העיר לסוג של תיבת נח נצחית. כולם יגורו בה, ועצם המגורים בה יהוו מלחמה בה' והתנתקות מהבריאה האלוקית.
בא ה' וביטל את תוכניותיהם. בא אברהם ולימד את העולם כולו, שעלינו לעבוד את ה' האין סופי, ולשבור את הפסילים מעשה האדם. יחד עם זאת, כאמור, ה' בעצמו מצווה עלינו לעיתים לבנות תיבות נח מעשה ידי אדם.
ובימינו – האם אין נסיונות להפוך את העולם למעשה אדם אחד גדול? ומאידך – האם נכון להימנע מפיתוחים אנושיים אלו.
דומה, שהתשובה נעוצה אי שם באמצע...