רבתם פעם? כיצד מתפייסים? | הרב נתנאל יוסיפון | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך

קטגוריה משנית

2503

3 דק' קריאה

הקרע היה מוחלט. להבות המחלוקת שברו שיאים, והגיעו עד השמיים.
דוד ויונתן, שני בעלי החברה שצעדו כברת דרך ארוכה ביחד, היו כעת אויבים בלב ונפש. שבר מוחלט באימון. בשעת לילה מאוחרת, לאחר ויכוח לוהט בטונים גבוהים, נזרק דוד בחרפה מביתו של יונתן בטריקת דלת, כשיונתן צועק אחריו שלא ידרוך בפתח ביתו לעולם.
דוד, מצידו, סינן בשפתיים חשוקות מזעם, שזהו זה, הוא באמת מנתק כל קשר עם יונתן.
בלילה, התהפך יונתן על משכבו ולא יכול היה להירדם. הוא קלט, שהוא עשה את טעות חייו. ללא השותפות עם דוד, עסקיו הולכים לקרוס. הוא חייב לפייס את דוד במהירות.
אצל יונתן הכל הולך מהר. הוא החליט להיות בבחינת 'נוח לרצות'. מיד אחרי תפילת שחרית, הוא מיהר לקונדיטוריה הכי יוקרתית בעיר, לרכוש את העוגה המשובחת ביותר. התחנה הבאה הייתה בחנות הפרחים, שם רכש זר יוקרתי, ויאללה לעבודה.
הוא צעד לביתו של דוד, כשחיוך מתנצל על שפתותיו. דפק בדלת, כשמוחו רוקם נאום התנצלות נמלץ. הרי ברור שדוד יתפייס עימו, הוא הביא את מתנת ההתנצלות היפה ביותר.
אך כשהדלת נפתחה, דוד לא התרשם במיוחד מהמתנה. זעמו התלקח, והוא הטיח את העוגה בפרצופו של יונתן המופתע, בתוספת מטר צעקות.
יונתן נעלב. סך הכל רציתי לפייס אותו, למה הוא לא קיבל את מתנותי. אך לא הייתה לו ברירה, עסקיו בסכנה, והוא החליט ללכת ליועץ מקצועי.
כששמע המגשר את הסיפור, חייך. "אין מרצין לו לאדם בשעת כעסו", אמר, זה לא עובד ככה. אתה צודק שטוב לתת מתנות כחלק מתהליך פיוס, אך לפני שמתחילים תהליך כזה, צריך לבנות קודם מינימום של אמון ויחס טוב בסיסי. צריך קודם לשלוח שליחים, שיפייסו את דוד מעט, ורק אחר כך לבוא באופן ישיר עם מתנות ולפייס אותו. והאמת היא, במקרה שלך, התהליך צריך להיות ארוך יותר, עוד לפני ששולחים שליחים שיפייסו אותו באופן ישיר, צריך שהשליחים יביאו לו מתנות, יצרו אצלו יחסי אמון, ורק אחר כך ישוחחו איתו.
משל זה יבאר נקודה בפרשתנו. מצאנו בתורה מספר מצבים, שבהם על החוטא להביא גם קרבן חטאת וגם קרבן עולה. וככל לימדונו חז"ל (זבחים צ.), כל מקום שחטאת באה עם עולה, החטאת קודמת לעולה.
ומסבירים חז"ל (מובא רש"י ויקרא ה, ח), שיש בכך רעיון והנחיה חשובה, "למה הדבר דומה, לפרקליט שנכנס לרצות, ריצה פרקליט, נכנס דורון אחריו". כלומר, החטאת דומה לשליח שנשלח כדי לפייס ולרצות, ורק אחרי שמרצים את האדם ומפייסים אותו, מביאים את הקרבן העולה המשול למתנה.
אולם, בפרשתנו אנו למדים שיש מצב שבו התהליך ארוך יותר. אצלנו מופיע המקרה שבו עם ישראל כולו (או רובו) עבד בשוגג עבודה זרה, בעקבות הוראת טעות של בית דין. במצב כזה על עם ישראל להביא גם פר לעולה וגם שעיר עיזים לחטאת. והנה התורה משנה את הכתיב שלה (במדבר טו, כד) ובמקום לכתוב 'לחטאת' כמו בכל התורה, היא כותבת 'לחטת', חסר א'.
אומר רש"י בשם חז"ל, זה בא ללמד שכאן הדין שונה מכל התורה, וכאן מביאים את העולה לפני החטאת. ואולי אפשר לבאר בטעם העניין, שכאן 'הקרע' של החטא, חמור יותר. כאן כל העם חטא בעבודה זרה. כל העם, בהוראת בית הדין הגדול, פגע במצווה היסודית והשורשית ביותר, עד שמי שעובד עבודה זרה, נחשב כמי ששגג בכל המצוות כולן. כביכול, הקרע הוא מוחלט.
במצב כזה, כביכול, אי אפשר לשלוח שליחים לרצות ולפייס. צריך להקדים ולתת מתנות – קרבן עולה, ורק אחר כך לשלוח את קרבן החטאת, כשליח פיוס. רק בדרך ארוכה זו, אפשר למחות את החטא ולתקנו.
ויהי רצון, שנזכה לשוב לעבודת הקרבנות, לפייס את ה' באמת, לכפר על חטאותינו ולהיות תמיד עם ה' באהבה וחיבה!