מסירות נפש שרה על מערת המכפלה | הרב מרדכי הוכמן | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
מאמרים נוספים בארץ אגדה

קטגוריה משנית

9 דק' קריאה

בתורה מסופר ששרה אמנו נפטרה בחברון ואברהם בא לספוד אותה ולקוברה, וכך התגלגלו הדברים ונקנתה מערת המכפלה לאחוזת קבר, וז"ל הכתוב (בראשית כג, ב-ד):
"וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ: וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר: גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי:... "
מפשטות הפרשיה משמע שאברהם לא היה ליד שרה בעת פטירתה, ולכן הוצרך לבוא אליה כדי לספוד אותה. וכך כתב אבן עזרא: "וכאשר מתה שרה היה אברהם במקום אחר ע"כ אמר ויבא אברהם". וקשה מדוע ארע כך, שאברהם אבינו לא היה לצידה של שרה אימנו בשעת פטירתה מן העולם.
במדרשים יש גישות חלוקות בדבר. במדרש תנחומא וירא (סימן כג) מובא:
"הלך השטן אצל שרה ונזדמן לה כדמות יצחק. כיון שראתה אותו אמרה לו בני מה עשה לך אביך? אמר לה נטלני אבי והעלני הרים והורידני בקעות והעלני לראש הר אחד ובנה מזבח וסדר המערכה והעריך את העצים ועקד אותי על גבי המזבח ולקח את הסכין לשחטני ואלולי שאמר לו הקדוש ברוך הוא אל תשלח ידך אל הנער כבר הייתי נשחט. לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצאה נשמתה, הה"ד 'וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ' מהיכן בא מהר המוריה."
נראה שמדרש זה בא לענות על השאלה מדוע אברהם לא היה לצידה של שרה בשעת פטירתה. אלא שלכאורה עולה מהמדרש ששרה מיעטה בעצמת נבואתו של אברהם, והיא חשדה שהוא עקד את יצחק בלא שנצטווה על כך מהבורא. לפי מדרש זה, שרה נפטרה מחמת בהלת החשד באברהם, ולפיכך לא היה אברהם לצידה בשעת פטירתה. אמנם נראה שהמדרשים חלוקים בענין זה, ואפשר לפרש שמטעם אחר לא היה אברהם לצידה של שרה, וכדלקמן.

מאמרים נוספים בארץ אגדה (78)

הרב מרדכי הוכמן

65 - יוסף ותורת המספרים

66 - מסירות נפש שרה על מערת המכפלה

67 - כמה 'מה נשתנה'? ולמה?

טען עוד

אברהם בא מבאר שבע
רש"י הכיר את המדרש ולפיו אברהם בא מהר המוריה לספוד את שרה, אך הוא העדיף להתעלם ממנו ולפרש שאברהם בא מבאר שבע. ואכן כך מתבקש מפשוטו של המקרא, שכן בסיום פרשת העקידה מסופר "וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע" (בראשית כב,יט). ומשמע שמיד לאחר העקידה בא אברהם לבאר שבע ולא לקרית ארבע, ומשמע שמקום מושבו של אברהם היה אז בבאר שבע. אלא שאם כך קשה מדוע היתה שרה בקרית ארבע. המפרש חזקוני נזקק לשאלה זו וכתב, שיש מפרשים ששרה חלתה ואברהם שלח אותה לקרית ארבע שנמצאת בהרים ואויר ההרים מתאים להבראת החולים. אולם גם פירוש זה קשה, אם שרה היתה חולה מדוע אברהם לא עבר להיות בקרית ארבע יחד איתה. ולכן נראה לפרש באופן אחר, וכדלקמן.

מעלת מערת המכפלה
חז"ל מספרים שאברהם הכיר את מעלת מערת המכפלה עוד קודם שנולד יצחק, בעת שהוא רץ להביא את בן הבקר למלאכים שבאו לבקרו, וכך מסופר בפרקי דרבי אליעזר (חורב, לה): "ורץ להביא בן בקר וברח מלפניו בן הבקר ונכנס למערת המכפלה ונכנס אברהם אחריו ומצא שם אדם הראשון ועזרו שוכבים על המטות וישינים ונרות דולקות עליהן וריח טוב עליהם כריח ניחוח לפיכך חמד המערה לאחוזת קבר". הזוהר מוסיף שגם לשדה הסמוכה למערה היתה מעלה רוחנית, וכך מסופר שם (זוהר חיי שרה דף קכז,ב בפירוש הסולם ובתוספת ביאור):
"עוד, סבה היתה (מלבד מה שהתגלה לאברהם בריצה אחר בן הבקר), כי הוא (אברהם) היה מתפלל בכל יום ויום, והיה יוצא עד אותו השדה שהיה מעלה ריחות עליונים, וראה אור יוצא מתוך המערה, והתפלל שם. ושם דבר עמו הקדוש ברוך הוא. ועל כן חפץ בה, בהמערה, ותשוקתו היתה באותו מקום תמיד. ואם תאמר, אם כן, למה לא בקש לקנותה עד עתה. אלא, כיון שלא היה צריך אותה, היה מפחד שלא יחקרו ויבינו את השתוקקותו וחשיבותה של המערה, ואז היו מרבים את המחיר, או שהיו ממאנים למכרה לו לגמרי. עתה שהיה נצרך אליה (כיוון שמתה שרה בקרית ארבע), אמר, כבר הגיעה השעה לבקש אותה."
מסתבר שאברהם סיפר לשרה על מערת המכפלה ועל מעלת השדה הסמוכה לה, ומסתבר ששניהם רצו לרכוש את המערה לאחוזת קבר, אלא שכאמור בזוהר, אברהם ושרה פחדו לגלות את רצונם לקנות את המערה, שמא הדבר יעורר חשד אצל בני חת ושמא אף יתנגדו למכירה.

זממה שדה ותיקחהו
כנגד מדרש תנחומא שהובא לעיל - ששרה לא ידעה מהניסיון של עקידת יצחק והיא נפטרה כששמעה על כך - יש מדרש תנחומא שאומר ששרה ידעה זאת. מדרש זה דורש את המעלות שבפרק 'אשת חיל' שבספר משלי על שרה אמנו, וז"ל מדרש תנחומא חיי שרה (ד):
" 'וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה' אימתי? - 'וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר'. 'זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ' - זממה ונטלה שדה המכפלה ושם נקברה - שנאמר 'וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה'.
לפי מדרש זה שרה שמעה מאברהם שהוא עומד לקיים את ציווי ה' ולהעלות את בנו לעולה, והיא ידעה שהוא ישכים לכך בבוקר ולכן היא קמה בעוד לילה כדי לאפות לאברהם וליצחק מאכלים לדרך וכפי שכתוב בספר משלי: "וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ".
המדרש ממשיך ומוסיף ששרה גם 'זממה' את קניית שדה המכפלה. ונראה שלפי המדרש שרה החליטה לפעול לקניית מערת המכפלה, באופן שעפרון החתי לא יבין מעלת המערה. שהרי כפי שנאמר בזוהר, אם החיתים היו מבינים שהמערה הזו חשובה מאוד לאברהם ושרה יתכן שהם היו מסרבים למכור להם אותה. התיאור 'זממה' משמעותו 'מחשבת עצה' בדומה ל'זמם' (ראו הכתב והקבלה דברים יט,יט). כלומר, שרה חשבה 'מחשבת עצה' כיצד לקנות את המערה בלא שעפרון והחתים יבינו שאברהם ושרה מעוניינים דווקא במערה זו. והיא הסתירה את כוונתה זו גם מאברהם.

כידוע אברהם ושרה לימדו בקרב האנושות את האמונה בבורא העולם, וכפי שמובא במדרש (בראשית רבה לט,יד): "אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים". כפי שמסופר בתורה לאחר הניסיון של עקידת יצחק שב אברהם אבינו לבאר שבע. ונראה שלאחר זמן מה הודיעה שרה לאברהם שהיא יוצאת מבאר שבע למסע להפצת אמונה באזור 'קרית ארבע'. וכאשר היא באה לשם היא שכרה מעפרון החתי את השדה שסמוכה למערת המכפלה, והקימה שם 'אהל' ובו לימדה את הנשים אמונה בבורא העולם. ונראה שלאחר שהיא שהתה שם משך זמן חשוב עד שתושבי המקום התרגלו לקיומו של האהל בשדה המכפלה, היא ביקשה מהקב"ה שיקח את נפשה ממנה. וענין זה יתבאר לקמן.

בקשות יוצאות דופן של צדיקים
לפעמים הצדיקים מבקשים מה' שייקח את נפשם. כך מצאנו אצל משה: "הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ" (במדבר בהעלותך יא,טו), כך מצאנו אצל אליהו: "וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה ה' קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי" (מלכים יט,ד), וכך מצאנו אצל יונה: "וְעַתָּה ה' קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי" (יונה ד,ג). ה' לא קיבל את בקשות משה אליהו ויונה באופן מיידי, משום שרצונם היה מנוגד אז לשליחות שה' הועיד להם בהמשך חייהם. אולם לפעמים ה' ממלא את רצונם של הצדיקים וכך מסופר על אדם הראשון שהיה מיועד לחיות אלף שנים אך כשהוא ראה שדויד המלך אמור להיוולד ולחיות רק שלוש שעות הוא ביקש למות קודם זמנו בגיל תשע מאות ושלושים, וששבעים משנות חייו יועברו לדויד המלך (ילקוט שמעוני בראשית רמז מא).

רצונה של שרה למות בקרבת מערת המכפלה - כדי שלאברהם תהיה סיבה פשוטה לקניית המערה - השתלב ברצון ה' שמערת המכפלה תהיה קנין של עם ישראל, ולכן הוא מילא את בקשתה. וראו עוד לקמן בענין זה.
כאמור לעיל, בזוהר מסופר שאברהם היה רגיל להתפלל בשדה שסמוך למערת המכפלה ובשדה היו ריחות עליונים. שרה ידעה מכך והיא 'זממה' שגם המערה וגם השדה יהיו קניינו של אברהם. כאשר נודע לאברהם על פטירתה הפתאומית של שרה, הוא בא מבאר שבע לקרית ארבע כדי לקוברה. אברהם ביקש לקנות 'אחוזת קבר', משמעות הדבר היתה 'אחוזה' שבה תיקבר השושלת שעתידה לצאת ממנו.
בני חת ענו לאברהם שהוא אינו חייב לקנות 'אחוזת קבר' משל עצמו, ולכבוד ייחשב להם אם שרה תיקבר בקבר שנמצא באחת מ'אחוזות הקבר' של בני חת. אולם אברהם התעקש לקנות 'אחוזת קבר' משל עצמו, והוא ביקש לקנות את מערת המכפלה שנמצאת בקצה שדהו של עפרון. אם לא היתה סיבה סבירה מדוע אברהם רוצה דווקא את המערה הזו, וודאי שהדבר היה מעורר חשד. וכאמור בזוהר יתכן שבני חת היו חושדים ומסרבים למכור לו את המערה. אולם לפי מה שהתבאר, שרה שכרה מעפרון את השדה שלו והקימה שם אהל להפצת אמונה, ובתוך אהל זה היא נפטרה. בני חת שיערו שאברהם רוצה את המערה הזו משום שהיא הכי קרובה ל'בית המדרש' של שרה שבו היא נפטרה.
עפרון החתי ניצל את בקשת אברהם ותכנן למכור לו במחיר גבוה גם השדה שבו שכן האהל של שרה ובו היא נפטרה. הוא היה סוחר ממולח, ולכן מתחילה הוא הציע לאברהם גם את השדה וגם את המערה במתנה. הוא ידע שאברהם 'שונא מתנות' ויתנגד לכך וידרוש לקנות ולשלם לו גם על 'השדה' וגם על 'המערה'. וזו היתה תכניתו של עפרון כבר מתחילה כאשר הציע גם את השדה במתנה. בכל אופן, על כל המהלך העתידי חשבה גם שרה, ואותו היא 'זממה'. ולכך כוונת המדרש באומרו על שרה " 'זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ' - זממה ונטלה שדה המכפלה ושם נקברה".

למי ניתנו שנות החיים של שרה
בדרשות בן איש חי לפרשת תולדות מובא בשם האר"י הקדוש שכאשר נולד יצחק היתה לו נפש שלא היתה מסוגלת להוליד ילדים, ובמעשה העקידה באה לו על ידי אברהם אבינו נשמה שמסוגלת להוליד ילדים ובאותה העת נולדה בת זוגו שהיא רבקה.
ואפשר שמצבה של רבקה היה דומה אז למצבו של דויד. וכשם שלדויד לא נקצבו מתחילה מספיק שנות חיים, כך גם לרבקה לא נקצבו מתחילה מספיק שנות חיים. וכשם שדויד נושע על ידי כך שאדם הראשון העביר אליו מספר שנים מתוך שנות חייו. כך רבקה נושעה על ידי כך ששרה העבירה אליה את שנות החיים שנקצבו לה מתחילה.

הבנה שכזו יכולה להאיר באור חדש את המסופר על הגעתה של רבקה ליצחק: "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ". לכאורה אין זה מובן מדוע יצחק הביא את רבקה לאהל של שרה. אונקלוס שרגיל לתרגם ולפרש לפי הפשט חרג כאן ממנהגו וכתב שיצחק הביא אותה לאהל שרה אמו וראה שמעשיה מתוקנים כמו מעשי שרה אמו, ורק לאחר מכן הוא נשא אותה לאשה. ובמדרש (בראשית רבה ס,טז) הביאו כמה סימנים לכך וכגון שחזרה הברכה להיות מצויה בעיסה ועוד. אולם לפי מה שהתבאר אפשר לבאר שיצחק הביא את רבקה לאהל של שרה, משום שבאהל זה ביקשה שרה להיפטר מן העולם וששנות החיים שנותרו לה יועברו לזכות רבקה. ולכן ראוי שרבקה תבוא לאהל זה ומשם תקבל באופן סמלי את אותן שנות חיים.

מסירות נפש בתור חיזוק של קנין
לפי מה שהתבאר במדרש זה, לקנין הכספי של מערת ושדה המכפלה הצטרף וקדם קנין של מסירות נפש שנעשה על ידי שרה אמנו. אם נתבונן נראה שגם לקנין שקנה דויד המלך את מקום המקדש הצטרף וקדם קנין של מסירות נפש. וכך אפשר לדייק מהאמור בסיום עקידת יצחק: "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה". מסירות הנפש של אברהם ויצחק היא זו שגרמה שכעבור שנים רבות נרכש המקום בכסף על ידי דויד המלך: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אֲרַוְנָה לֹא כִּי קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר וְלֹא אַעֲלֶה לַה' אֱלֹהַי עֹלוֹת חִנָּם וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים:" (שמואל ב כד,כד). ונמצא שהר המוריה נקנה בשני קניינים, הקנין הרוחני והראשוני נעשה על ידי מסירות הנפש של אברהם ויצחק, והקנין המאוחר נעשה בכסף על ידי דויד המלך.
גם לקנין הכספי שקנה יעקב אבינו את חלקת השדה שבשכם התלווה קנין של מסירות נפש, אלא שהוא היה בשלב מאוחר יותר. לאחר ששכם טימא את דינה מסופר (בראשית לד, כה): "וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר...". היציאה של שמעון ולוי למלחמה על עיר שלימה היתה סיכון גדול עבורם, אולם הם החליטו להסתכן ולמסור את נפשם בניסיון להציל את אחותם. וכך מובא במכילתא (בשלח - מסכתא דשירה, י): "והלא אחות כל השבטים היתה מה ת"ל 'אֲחֵי דִינָה' - אלא לפי שנתנו נפשם עליה נקראת אחותם על שמם". את ההחלטה על מסירות הנפש הזו קיבלו אחי דינה באהלים של משפחת יעקב שהיו בחלקת השדה שקנה יעקב. ומסירות הנפש שלהם היא קנין רוחני שהצטרף לקנין הכספי של יעקב אבינו בכדי שחלקת השדה הזו תהיה שייכת לעם ישראל לדורות עולם.

מסירות נפש שאינה הנהגה לכלל
מסירות הנפש של אברהם ויצחק שנעשתה בהר המוריה מפורשת בכתוב, ומסירות הנפש של אחי דינה שנעשתה בשכם מפורשת בכתוב. אך מסירות הנפש של שרה אמנו על מערת המכפלה אינה מפורשת בכתוב, ורק רמז יש לה במדרש תנחומא: " 'זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ' - זממה ונטלה שדה המכפלה ושם נקברה". ונראה שמסירות הנפש שהיתה לשרה אמנו אינה הנהגה לכלל ישראל, וכך יש להסיק מדברי ר' נחמן מברסלב בענין מסירות הנפש של רבי עקיבא. וז"ל ליקוטי מוהר"ן (תורה קצג):
"דע שהמחשבה יש לה תוקף גדול, ואם יחזק ויגבר מחשבתו על איזה דבר שבעולם, יוכל לפעול שיהיה כך, ואפילו אם יחזק מחשבתו מאד שיהיה לו ממון, בוודאי יהיה לו, וכן בכל דבר. רק שהמחשבה תהיה בביטול כל ההרגשות. והמחשבה תקיפה כ"כ, עד שאפשר למסור נפשו במחשבתו ממש, דהיינו שירגיש צער המיתה ממש, על ידי שיקבל על עצמו בדעתו שהוא מרוצה למסור נפשו על קידוש השם באיזה מיתה שתהי'. ואפשר לחזק ולגבר המחשבה כ"כ, עד שבשעה שמקבל במחשבתו שהוא מרוצה למסור נפשו למות על קידוש השם, אזי ירגיש צער המיתה ממש. וזה שאמר ר' עקיבא (ברכות סא) כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה מתי יבא לידי ואקיימנו עכשיו וכו'. היינו שבשעת קריאת שמע שהי' ר"ע מקבל על עצמו ד' מיתות ב"ד, הי' מקבל על עצמו מסירת נפשו במחשבה חזקה ותקיפה כזו, עד שהי' מצטער ומרגיש ממש ייסורי המיתה ממש, כאלו סוקלין ושורפין אותו ממש בלי שום הפרש. וזה כל ימי הייתי מצטער מתי יבא וכו' היינו שממה ששערתי וקבלתי בדעתי מתי יבא לידי ואקיימנו למסור נפשי על קידוש השם, מזה לבד הייתי מצטער ומרגיש וסובל ייסורי המיתה ממש כנ"ל, עכשיו שבא לידי בפועל ולא אקיימנו, הלא תמיד הייתי סובל זה הצער ממש מהקבלה במחשבה לבד. וכשמחזק המחשבה במסירת נפש כ"כ כנ"ל, יוכל למות ממש מזה הצער כאילו היה מת מזו המיתה בפועל כי אין הפרש בין המיתה בפועל להצער שמרגיש מהמיתה במחשבה כנ"ל. על כן צריך למנוע ולהרחיק עצמו לבלי לישאר שם בעת שמרגיש שקרוב שתצא נפשו, שלא ימות בלא עתו חס ושלום:"
רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו שההנהגה לכלל ישראל היא שתהיה להם מוכנות למסור את נפשם על קידוש ה'. ובדומה לכך במקרה של אחי דינה שתהיה מוכנות למסור נפש כדי להציל שבויים, אך לא שירצו שדבר זה יהיה בפועל ממש. ואפשר שמטעם זה לא כתבה התורה במפורש את סיבת מיתתה של שרה באופן פתאומי בלא שאברהם אבינו היה לצידה, והסתפקה ברמז שיש במדרש תנחומא: " 'זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ' - זממה ונטלה שדה המכפלה ושם נקברה".