פרשת קרח - שבת ראש חודש א-ת פ"ש | רבנים שונים | בית המדרש

מדורים
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

קטגוריה משנית

21 דק' קריאה

פרשת קרח
עלון חידושי תורה ושאלות על פרשת השבוע ועניינא דיומא מ - א' ועד ת' ממפרשי ומדרשי חז"ל
התשובות מסודרות לפי סדר א-ב
בפרשה 95 פסוקים = בגד כהונה , המן , חֶלְבְּנָה
אמר רבי לוי: שני עשירים גדולים היו בעולם, אחד בישראל ואחד באומות העולם, קרח בישראל והמן באומות העולם; ושניהם שמעו לנשיהם, ושניהם נפלו. (מדרש משלי יא כז). ובמדרש אסתר רבה (ז ה) איתא: ר' פנחס אמר שני עשירים עמדו בעולם אחד לישראל ואחד לעובדי כוכבים ולא עמד להם ממונם אלא לרעתם, קרח בישראל שמצא אוצרות של כסף וזהב שהטמין יוסף, והמן בעובדי כוכבים לקח אוצרות מלכי יהודה.
כתב בספר 'שבט מוסר' (לרבי אליהו הכהן זצ"ל פרק ל"ז אות כב) בשם המדרש, שבאותו יום שקרח חלק עם משה לא ירד מן מהשמים. משום שמחלוקת חמורה יותר מעבודה זרה, שהרי ביום שעשו את העגל, ירד להם מן ועוד האכילו את העגל מן המן, וביום מחלוקתו של קרח לא ירד להם מן, הרי שלא היה אפשר להוכיח מהמן, כיון שבאותו יום לא ירד מן. ע"פ דברי השל"ה הקדוש: "מחלוקת אחת דוחה מאה פרנסות", היינו שהמחלוקת מביאה לידי עניות. ולכן כל זמן שהיתה מחלוקת, לא יכול היה לרדת מן. – [והוא מרומז במספר הפסוקים בפרשה].
בפרשה 9 מצוות מתוכן 5 מצוות עשה ו-4 מצוות לא תעשה. (ספר החינוך)
עשה: שמירת המקדש ◙ פדיון בכור אדם ◙ עבודת הלוי במקדש ◙ מעשר ראשון ◙ הלוים, לתת מעשר מן המעשר. לא תעשה: שלא יתעסקו הכהנים בעבודת הלוים ולא הלוים בעבודת הכהנים ◙ שלא יעבוד זר במקדש ◙ שלא לבטל שמירת המקדש ◙ שלא לפדות בכור בהמה טהורה.
בפרשת ‘שמות’ כתיב וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. (שמות ב ב) שלושת הירחים הם: תמוז אב וטבת, שבהם מוצפנת השכינה ובתקופתם יש כוח של דין בעולם. איתא בזוהר הקדוש: אלו הם שלשה ירחים שדין קשה שורה בעולם, והם תמוז אב טבת, שאין בהם גילוי השכינה, מחמת הדינים שבעולם (זוהר שמות). דהיינו, אלו החודשים בהם פועלים כוחות של הסתרה בבריאה שגורמים לסכנות כך שאנו חשופים בתקופות אלו לתקלות יותר מן הרגיל, ועל כן יש להתנהג במהלכם בזהירות יתרה. כתיב (יחזקאל ח יד) וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז. פרש"י - שתמוז הוא מלשון היסק, דהיינו חום גדול על שם השמש החזקה בחודש זה. שמזל חודש זה מושך לחמימות חיצונית, וכן מזל חודש זה סרטן, אותו אוכלים בעלי זימה להלהיב תאוותם כידוע, ואם כן שורשו חמימות רעה ר"ל, והנה עניין החודש להפוך את עניין החמימות החיצונית לחמימות דקדושה) שם משמואל, קרח). מזל החודש סרטן, בעת ההיא תחזור השמש לאחור כסרטן שעיניו לאחור.
ימי תמוז ידועים בתורה כימים שנכנסו המרגלים לארץ, ימים שהביאו עימם פורענות גדולה ר"ל. כתיב וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים (במדבר י"ג כ’). רבי שמשון מאוסטרופולי הי"ד אומר, ביכורים אלה הפירות הראשונים, ואם ניקח את האותיות הראשונות, הקודמות למלה ‘ענבם’ (בכתיב חסר), נקבל את השם סמא"ל (לפני ע’ האות ס’ וכדו’), בהם יש התגברות שליטה של הס"מ הוא היצר הרע.
וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְ-הוָה וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְ-הוָה.(טז ל) אמר משה לפני הקב"ה אם בריאה גיהנם מוטב ואם לאו יברא ה' (סנהדרין קי א). פירש המהר"ל - שהוקשה להם כפל לשון בְּרִיאָה יִבְרָא יְ-הוָה דהוי למכתב 'ואם יברא ה' ופצתה'. ובגמרא פרק חלק (סנהדרין שם) הקשה, והא כתיב (קהלת א, ט) וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ ומתרץ 'לאקרובי פתחא'. והכי פירושו; אם נברא פה של גיהנם במקום הזה – מוטב, ואם לאו – יברא הקדוש ברוך הוא במקום הזה פה הגיהנם. (גור אריה). איתא בגמרא (עירובין יט א) שבעה שמות יש לגיהנם ואלו הן שאול ואבדון ובאר שחת ובור שאון וטיט היון וצלמות וארץ התחתית. השאול הוא שם המדור השישי של גיהנם, ואבדון הוא המדור השביעי. ומשניהם אין עולים כלל, כמו שנאמר (איוב ז ט) כֵּן יוֹרֵד שְׁאוֹל לֹא יַעֲלֶה. ומה שנאמר (שמואל א ב ו) מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל הוא כמו שנאמר שם יְ-הוָה מֵמִית וּמְחַיֶּה שאינו עולה עד תחיית המתים. ולכן קרח ועדתו שנאמר בהם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה אמרו חז"ל שהם באים בכל שבוע למשיח ושואלים אימתי יבוא. אבל מן האבדון אין עולים כלל לעולם, כי כשמו כן הוא לאבדם עולמית. ולכן בשאול יש פתח אחד והוא סגור, ובאבדון אין פתח כלל. (הגר"א – משלי טו יא). לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב (משלי ל טו) [מצודת דוד - דימה בור הקבר לעלוקה, כי מוצצת ושואפת כל הבריות אליה, כדרך העלוקה המוצצת את הדם.] לַעֲלוּקָה היא הגיהנם, שְׁתֵּי בָנוֹת וכל אחת נחלקת לשתיים ה' וב'. וזהו הַב, כי חמישה מדורי גיהנם הראשונים נחשבים לאחד, כי השניים שהם שאול ואבדון נחשבים בפני עצמם, שמהם אין היורד עולה לעולם, כמו שנאמר (איוב ז ט) כֵּן יוֹרֵד שְׁאוֹל לֹא יַעֲלֶה וכל שכן אבדון, ואבדון כשמו. ואמר הַב הַב כי הם כפולים. (הגר"א משלי ל טו). כתב רבינו בחיי - ירדו למדור אחרון של גיהנם, כי שבעה מדורין יש לה לגיהנם, ושאול הוא המדור התחתון, וכן כתוב (תהלים ט יח) יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה כָּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱ-לֹהִים. ודרשו רז"ל לדיוטא התחתונה שבשאול. ומה שאמר יָשׁוּבוּ ולא אמר ירדו, ירמוז לתוקף היסורין שאין להם קץ, אחר שהם נאכלים באשה של גיהנם חוזרים ומתחדשים כבתחילה כדי שיהיו עוד למאכולת אש, וכן חוזרים חלילה לדורי דורות, וזהו לשון יָשׁוּבוּ. ואיתא במדרש סדורו של עולם - שאול מדור שביעי, הוא חציו אש וחציו ברד, והרשעים קופצים שם מאש לברד ומברד לאש ומלאך של גיהנם טורד אותם כרועה המנדד את צאנו מהר לגבעה ומגבעה להר, שנאמר (תהלים מט טו) כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם.
איתא בגמרא (ברכות טו ב) אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וּמְדַקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ מְצַנְּנִין לוֹ גֵּיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים סח טו) בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן - אַל תִּקְרֵי ״בְּפָרֵשׂ״ אֶלָּא ״בְּפָרֵשׁ״, אַל תִּקְרֵי ״בְּצַלְמוֹן״ אֶלָּא ״בְּצַלְמָוֶת״. וקשה וכי תעלה על הדעת שהרשע שעובר את כל העבירות שבעולם, אם נותן ריוח בין הדבקים לא יהיה לו גיהנם? אלא קאי על הצדיק, לפי שכל צדיק צריך גם כן לעבור דרך הגיהנם, אבל זה שנותן ריוח מצננין לו הגיהנם בהליכתו. (אמרי נועם – ברכות שם) וכן מצינו כְשֶׁחָלָה רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי נִכְנְסוּ תַּלְמִידָיו לְבַקְּרוֹ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם הִתְחִיל לִבְכּוֹת. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: 'נֵר יִשְׂרָאֵל, עַמּוּד הַיְּמִינִי, פַּטִּישׁ הֶחָזָק', מִפְּנֵי מָה אַתָּה בּוֹכֶה? אָמַר לָהֶם: אִילּוּ לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם הָיוּ מוֹלִיכִין אוֹתִי, שֶׁהַיּוֹם כָּאן וּמָחָר בַּקֶּבֶר, שֶׁאִם כּוֹעֵס עָלַי אֵין כַּעֲסוֹ כַּעַס עוֹלָם, וְאִם אוֹסְרֵנִי - אֵין אִיסּוּרוֹ אִיסּוּר עוֹלָם, וְאִם מְמִיתֵנִי - אֵין מִיתָתוֹ מִיתַת עוֹלָם, וַאֲנִי יָכוֹל לְפַיְּיסוֹ בִּדְבָרִים וּלְשַׁחֲדוֹ בְּמָמוֹן, אַף עַל פִּי כֵן הָיִיתִי בּוֹכֶה, וְעַכְשָׁיו שֶׁמּוֹלִיכִים אוֹתִי לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא חַי וְקַיָּים לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, שֶׁאִם כּוֹעֵס עָלַי - כַּעֲסוֹ כַּעַס עוֹלָם, וְאִם אוֹסְרֵנִי - אִיסּוּרוֹ אִיסּוּר עוֹלָם, וְאִם מְמִיתֵנִי - מִיתָתוֹ מִיתַת עוֹלָם, וְאֵינִי יָכוֹל לְפַיְּיסוֹ בִּדְבָרִים וְלֹא לְשַׁחֲדוֹ בְּמָמוֹן. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לְפָנַי שְׁנֵי דְרָכִים, אַחַת שֶׁל גַּן עֵדֶן וְאַחַת שֶׁל גֵּיהִנָּם, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזוֹ מוֹלִיכִים אוֹתִי, וְלֹא אֶבְכֶּה?! פירוש אף שיוליכוני לגן עדן, איני יודע שמא יוליכוני דרך הגיהנם, וגם זה הוא ענין רע מאד. (אמרי נועם ברכות שם) יש אחד עשר מסעות שצריך האדם לנסוע עד שיבוא למקום מנוחתו. דהיינו : א' מביתו לקברו, ב' מקבר לגיהנם, שאף אם הוא צדיק גמור צריך לעבור בגיהנם, ג' מגיהנם לגן עדן, מגן עדן לז' רקיעים, משם לגן עדן העליון, ובכל מקום צריך ליתן דין וחשבון. (הגר"א – דברים א ב) כתב החפץ חיים – כל גיהנם ר"ת – כ'עס, ל'יצנות, ג'אוה, י'אוש, ה'פקר, נ'רגנות, אומר מ'ותר. שכל האחוז באחד מהמידות הללו סופו יורש גיהנם. (שמירת הלשון – שער התבונה פרק יג)
איתא בספר המדות (לשון הרע חלק ראשון) תִּקּוּן לְלָשׁוֹן הָרָע – אֲמִירַת הַקְּטרֶת.
וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן. (טז א) פרש"י - פָּרָשָׁה זוֹ יָפֶה נִדְרֶשֶׁת בְּמִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא.
בפרשה זו תשעים וחמשה פסוקים כמנין יפה.

שאלות

א. ראיה בפרשה למצוות ביקור חולים מן התורה.
א. ראיה בפרשה שמעלין בקודש ואין מורידין.
ב. רמז למצוות פדיון הבן בפרשת בראשית.
ג. וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי (טז א) פרש"י - לֹא הִזְכִּיר בֶּן יַעֲקֹב, שֶׁבִּקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹא יִזָּכֵר שְׁמוֹ עַל מַחֲלֻקְתָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: בִּקְהָלָם אַל
תֵּחַד כְּבֹדִי (בראשית מט,ו). מה הטעם שהזכיר הכתוב בייחוסו של קרח את יצהר קהת ולוי, אף שהיו צדיקים.
ג. תִּפְתַּח אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן וַתְּכַס עַל עֲדַת אֲבִירָם. (תהלים קו יז) מה הטעם שפתח הכתוב בדתן עצמו – ואילו לגבי רעהו אבירם הוא מזכיר גם את עדת
אבירם.
ד. איתא בגמרא (יומא מד א) תָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: עַל מָה קְטוֹרֶת מְכַפֶּרֶת - עַל לָשׁוֹן הָרָע. יָבֹא דָּבָר שֶׁבַּחֲשַׁאי, וִיכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה חֲשַׁאי. פרש"י - כי
ההיא דקרח לשון הרע הוה דכתיב (במדבר יז ו) אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם יְ-הוָה וסתם לשון הרע בחשאי הוא. לכאורה קשה מהגמרא (זבחים פח ב) מעיל
מכפר על לשון הרע. מנין א"ר חנינא יבא דבר שבקול ויכפר על קול הרע. פרש"י – פעמונים שבו מכפר. האם לשון הרע נחשב דבר שבקול או דבר
שבחשאי? אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם (טז טו) פרש"י - הַקְּטֹרֶת שֶׁהֵם מַקְרִיבִין לְפָנֶיךָ מָחָר, אַל תֵּפֶן אֵלֶיהָ. מדוע ביקש שלא תכפר להם הקטורת?
ה. וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב (טז א) איתא במכילתא (פרשת בשלח) שהרשעים מתו במצרים במכת חושך בשלושת ימי
האפילה. מדוע לא מתו דתן ואבירם במכת חושך והרי היו רשעים.
ו. ראיה בפרשה לנפילת אפים בתפילה.
ו. בפרשתנו רמז לתחיית המתים מן התורה.
ז. הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע (טז כא) מה הטעם שהוצרך לומר הִבָּדְלוּ והקב"ה יש בידו להמית ולהחיות ולא היה צריך הבדל אצלו
שהרי יכול הוא להמית את הרבים ולהציל את היחיד בתוכם, וכמו שאמרו רז"ל שנים ושלשה היו מתכסין בטלית אחד השנים מתים והאמצעי נצול.
ח. וַיִּשְׁלַח יְ-הוָה אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וַתֵּשְׁבוּ בֶּטַח. (שמואל א יב יא) ״יְרוּבַּעַל״ - זֶה גִּדְעוֹן,
״בְּדָן״ - זֶה שִׁמְשׁוֹן. מה הטעם שהקדים את שמשון הגיבור ליפתח הגלעדי, ויפתח היה לפניו. מה הטעם שמנה את שמואל באחרונה.
ט. כֹּל חֵלֶב יִצְהָר וְכָל חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן (יח יב) מה הטעם שבכל מקום כתיב דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר וכאן הקדים יִצְהָר.
י. בִּכּוּרֵי כָּל אֲשֶׁר בְּאַרְצָם אֲשֶׁר יָבִיאוּ לַי-הוָה לְךָ יִהְיֶה כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכֲלֶנּוּ. (יח יג) מה הטעם שמקדים תרומה לביכורים, הרי ביכורים מפרישים
קודם תרומה. דאיתא במשנה (תרומות ג ז) וּמִנַּיִן שֶׁיִּקְדְּמוּ הַבִּכּוּרִים לַתְּרוּמָה? זֶה קָרוּי תְּרוּמָה וְרֵאשִׁית, וְזֶה קָרוּי תְּרוּמָה וְִרֵאשִׁית אֶלָּא יִקְדְּמוּ בִּכּוּרִים,
שֶׁהֵן בִּכּוּרִים לַכֹּל וּתְרוּמָה לָרִאשׁוֹן, שֶׁהִיא רֵאשִׁית וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רֵאשִׁית.
כ. וַיִּקַּח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֵת מַחְתּוֹת הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ הַשְּׂרֻפִים וַיְרַקְּעוּם צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ. (יז ד) מה הטעם שעשאום ציפוי למזבח ולא גנזום.
כ. ימים בחודש סיון שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם והיא נקראת תענית צדיקים : ביום זה נפסקה הבאת הביכורים לירושלים בימי
ירבעם בן נבט. ביום זה נהרג רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל ור' חנינא סגן הכהנים. ביום זה נשרף רבי חנינא בן תרדיון וספר תורה עמו.
ל. מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִּי. (שמות כב כח) פרש"י - לֹא תְּשַׁנֶּה סֵדֶר הַפְרָשָׁתָן, לְאַחֵר אֶת הַמֻּקְדָּם וּלְהַקְדִּים אֶת הַמְּאֻחָר, שֶׁלֹּא
יַקְדִּים תְּרוּמָה לְבִכּוּרִים, וּמַעֲשֵׂר לִתְרוּמָה. מה הטעם שאם הקדים תרומה לביכורים ובדיבורו החיל קדושת תרומה על התבואה שלפניו, שאינו לוקה.
מ. זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנֵי יְ-הוָה.(יז ה). כתיב (מ"א יא כט) וְה֤וּא מִתְכַּסֶּה֙
בְּשַׂלְמָ֣ה חֲדָשָׁ֔ה איתא בגמרא (סנהדרין קב א) מה שלמה חדשה אין בה שום דופי אף תורתו של ירבעם לא היה בה שום דופי. ד"א שלמה חדשה
שחידשו דברים שלא שמעה אזן מעולם. מה ראה ירבעם בן נבט להקריב קרבן, והוא משבט אפרים.
מ. מִכֹּל מַתְּנֹתֵיכֶם תָּרִימוּ אֵת כָּל תְּרוּמַת יְ-הוָה מִכָּל חֶלְבּוֹ אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ. (יח כט) התיבה כָּל צריכה ביאור שהרי ליכא אלא תרומה אחת, והיא תרומה
גדולה.
נ. וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים. (יז כג) מה הטעם דכתיב וַיֹּצֵא פֶרַח והלא
כבר נאמר וְהִנֵּה פָּרַח.
ס. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם. (טז ב) מה הטעם שלקח קרח דווקא 250 איש,
מאיזה שבט היו אותם נשיאי העדה, מדוע לא הזכיר הכתוב את שמותיהם.
ע. בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי יְ-הוָה לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ. (יח יט) פרש"י - כָּרַת בְּרִית עִם אַהֲרֹן בְּדָבָר הַבָּרִיא וּמִתְקַיֵּם וּמַבְרִיא אֶת אֲחֵרִים. מה הטעם דלא
כתיב בְּרִית מֶלַח על המעשר שיתנו ללוים. דכתיב (יח כא-כד) וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר הֵם עֹבְדִים אֶת
עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד. כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַי-הוָה תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה. ולא מצינו שנותנים מעשר ללוים אלא רק לכהנים.
ע. כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַי-הוָה תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה עַל כֵּן אָמַרְתִּי לָהֶם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה. (יח כד) מבאר
הרלב"ג - לפי שזאת הנחלה היא להם תמורת חלק נחלתם בארץ. לכאורה קשה מהגמרא (בב"ב קכב א) תַּנְיָא: עֲתִידָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁתִּתְחַלֵּק לִשְׁלֹשָׁה
עָשָׂר שְׁבָטִים - שֶׁבַּתְּחִלָּה לֹא נִתְחַלְּקָה אֶלָּא לִשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים. דהיינו שיטלו הלוים חלק בארץ ישראל. והוא לאו בתורה דשבט לוי לא יטלו חלק.
פ. כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַי-הוָה בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה יִהְיֶה לָּךְ אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה. (יח טו) מדוע
אצל האדם נאמר פָּדֹה תִפְדֶּה בכפל לשון, ואילו אצל הבהמה נאמר רק תִּפְדֶּה.
צ. אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה. (טז יד) מה הטעם שנקטו דווקא נקירת
עיניים ולא דבר אחר שאפילו יעשה להם שלא יעלו.
ק. וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל. (טז לג) בן כמה היה קורח בשעה שחלק על משה רבינו ע"ה?
ר. וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְ-הוָה וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְ-הוָה.
(טז ל) ידוע שמשה רבינו היה רחמן על ישראל, וכשחטאו בעגל מסר נפשו עליהם שאמר (שמות לב לב) וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא
מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ. מדוע בעניין של קרח נהג משה בכל חומר הדין ולא זו בלבד שלא התפלל עליהם אלא קיללם והתפלל עליהם שיבלעו בארץ
מקטנם ועד גדולם.
ש. שם אשתו של דתן. מי היה יותר רשע דתן או אבירם?
ש. באיזה יום בשבוע היתה מחלוקת קרח ועדתו? וכן בו היה הניציון של דתן ואבירם במצרים.
ת. מספר השנים משמלך דוד המלך ע"ה עד שחרב בית המקדש הראשון בימי צדקיהו, רמוז בפסוק (יז כג) וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים.
ת. עָשִׁיר כְּקֹרַח - מספר התיבות מעור (מזוודות) שהיה לקרח והיו מלאים נכסים ממון ומטלטלים.

תשובות
א. אִם כְּמוֹת כׇּל הָאָדָם יְמוּתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם (טז כט) שֶׁהֵן חוֹלִים וּמוּטָלִים בַּעֲרִיסָתָן, וּבְנֵי אָדָם מְבַקְּרִים אוֹתָן, מָה הַבְּרִיּוֹת
אוֹמְרִים - לֹא ה׳ שְׁלָחַנִי לָזֶה. פרש"י - לפי שהיו עדת קרח מלעיגין עליו ואומרים שהיה משה אומר להם מדעתו בלא ציווי של מקום. (נדרים לט ב)*
א. אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם וְעָשׂוּ אֹתָם רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ כִּי הִקְרִיבֻם לִפְנֵי יְ-הוָה וַיִּקְדָּשׁוּ וְיִהְיוּ לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. (יז ג)
שבתחילה בזמן שניתנה בהן הקטורת היתה קדושתן של המחתות כקדושת תשמישי מזבח (ששימשו להקטרת הקטורת), ועכשיו שנעשו לציפוי
למזבח, העלו אותן בקדושתן, לכלל קדושת גופו של מזבח. (מנחות צט א)
ב. בן ראשון אחרי שלושים יום תפדה = ראשי תיבות בראשית (הגאון מוילנא)
ג. גדול יצהר משני אחיו הבאים אחריו בבני קהת, ואינם יכולים להחציף פניהם כנגדו, ומשום היותו בֶּן קְהָת שהוא המעולה שבבני לוי, ומפני היותו
בֶּן לֵוִי שהוא השבט המעולה מכל ישראל, לפיכך העיז קרח לחלוק על משה, ואין שאר השבטים מקפחים אותו בדברו לפני משה. (אוה"ח)
ג. גדול היה דתן מאבירם – על כן תמיד הוזכר ראשון, וכאשר היו הולכים ביחד עם עדתם היה הולך דתן ראשון והעדה שלו אחריו, ואח"כ הלך אבירם
ועדתו אחריו, כאשר פתחה הארץ את פיה פגעה בדתן ראשונה ועדתו ואח"כ נבלע אבירם ועדתו. והכי פירושו תִּפְתַּח אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן בראשונה
ואח"כ הבאים אחריו, ואז את אבירם נמצא שהארץ כיסתה עַל עֲדַת אֲבִירָם שהיו האחרונים ליפול. (תורת גבריאל – נחל גבים דף ק)
ד. דיבה שהוא דבר שקר – אין הקטורת מכפר ורק המעיל. לשון הרע שהוא אמת אם עודנו בחשאי מכפר עליה דבר שבחשאי הוא הקטורת. *
ה. האמינו בכוחו וביכולתו של הקב"ה לפרנס את העם במדבר לפיכך לא מתו ואפילו שהיו רשעים. ורק אלו שלא האמינו ביכולתו של הקב"ה לפרנס
את העם במדבר מתו בימי האפילה. (מושב זקנים בשם ר"י) א"נ אף על פי שהיו רשעים, לא נתייאשו מן הגאולה. (הרא"ש) *
ו. וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם (טז כב) להתפלל. ומכאן לנפילת אפים בתפילה. ונפילת אפים בתפלה יש בו שלש כוונות, האחת למורא השכינה, והשנית להראות
צער והכנעה, והשלישית להראות אסירת חושיו ובטול הרגשותיו. (רבינו בחיי)
ו. וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת יְ-הוָה לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן (יח כח) איתא בגמרא מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר (במדבר יח, כח) וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת
יְ-הוָה לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וכי אהרן לעולם קיים והלא לא נכנס לארץ ישראל שנותנין לו תרומה, אלא מלמד שעתיד לחיות וישראל נותנין לו תרומה מכאן
לתחיית המתים מן התורה. פרש"י – כלומר וכי אהרן חיה כל כך שתנתן לו תרומה והלא לא נכנס לארץ ישראל . *
ז. זכות הצדיקים מגינה עליהם להינצל ממגיפה וכליון, לפיכך אמר להם הִבָּדְלוּ. (ספורנו) א"נ שלא ידבק בהם האויר הרע שבמכת הדבר (מגיפה),
כענין האמור באשתו של לוט (בראשית יט כו) וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח, או מטעם שאמרו רז"ל כשמדת הדין מתוחה אינו מבחין בין
צדיק לרשע. או אפשר לומר שאמר כן לכבוד הצדיקים, שהקב"ה לא ישלח ידו בהם בעוד שהצדיקים ביניהם. (רבינו בחיי)
ח. חשיבותם בתורה מנה להם – ואיתא במדרש (במדב"ר פי"ט) שלא היה בכולן קל מיפתח, וכתיב (תהלים צט ו) מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי
שְׁמוֹ. שָׁקַל הַכָּתוּב שְׁלֹשָׁה קַלֵּי עוֹלָם כִּשְׁלֹשָׁה חֲמוּרֵי עוֹלָם, לוֹמַר לָךְ: יְרוּבַּעַל בְּדוֹרוֹ - כְּמֹשֶׁה בְּדוֹרוֹ, בְּדָן בְּדוֹרוֹ - כְּאַהֲרֹן בְּדוֹרוֹ, יִפְתָּח בְּדוֹרוֹ –
כִּשְׁמוּאֵל בְּדוֹרוֹ. (ראש השנה כה ב) וכיון שיפתח נמנה אחרון משמע שהוא היה הקטן שבכולם בתורה. ומה שמנה את שמואל באחרונה זהו מדרך
ענוה. (טעמא דקרא) *
ט. טענתו של קרח כיון שהוא בנו של יצהר והיצהר עולה למעלה מגיע לו הכהונה, לכך הקדים הכתוב שכל היצהר יהיה רק לאהרן. (טעמא דקרא)
י. ירושה וישיבה בארץ ישראל מחייבת להביא ביכורים, מה שאין כן במצוות תרומה נתחייבו להביא תיכף כשנכנסו לארץ. (קידושין לז ב) (פרדס שמאי)
כ. כפרה היא להם – כדי להכניסם לעולם הבא, לפי שהמזבח מכפר. והוא רמוז בתיבה זִכָּרוֹן אותיות ר"ן זכו, כלומר ר"ן איש זכו להיכנס במחיצת
הצדיקים ומיתתן היתה כפרתן. (רבינו אפרים)
כ. כ"ג בסיון בטלו הביכורים מלעלות לירושלים בימי ירבעם בן נבט. כ"ה בסיון נהרג רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל ור' חנינא סגן הכהנים.
כ"ז בסיון נשרף רבי חנינא בן תרדיון וספר תורה עמו, מעשרת הרוגי המלכות. (שו"ע או"ח תקפ)
ל. לאו שניתק לעשה הוא, שאף שעבר על איסור (הקדמה בסדר ההפרשה), מכל מקום חלה עליו מצות עשה של הפרשת המעשרות, דכתיב בפרשת
המעשרות: מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וכו' תָּרִימוּ אֵת כָּל תְּרוּמַת י-ְהוָה (במדבר יח, כח-כט) שחייב לעשר שוב, כיון שהקדים את המעשר לביכורים. וכלל הוא
שכל לאו הניתק לעשה, העובר עליו אינו לוקה. (תמורה ד ב)
מ. מלכים ככהנים דרש – דכתיב (שמות יט י) וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ וכתיב (ש"ב ח יח) וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ. ולא יזיק לי, וכתיב
וַתִּיבַשׁ יָדוֹ (מ"א יג ד) (רבינו אפרים). *
מ. מעשר ראשון שהקדימו בכרי ולא הורמה ממנו תרומה גדולה, קמ"ל דצריך להרים גם תרומה גדולה וגם תרומת מעשר, לכך כתיב תָּרִימוּ אֵת כָּל
תְּרוּמַת יְ-הוָה. (טעמא דקרא)
נ. נס בתוך נס – הוציא מטה אהרן פרחים אחרים לפניהם שלא היו מתחילה, כי אמרו בלבם שמא משה לקח מטה אחר שכבר פרח וכתב עליו שם
אהרן, והמטה היבש של אהרן עודנו שם. וַיָּצֵץ צִיץ מחדש וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים לעיניהם. אז הודו שנאמר וַיִּרְאוּ וַיִּקְחוּ אִישׁ מַטֵּהוּ כלומר ראו כל אותו
הנס הגדול שנעשה במטה אהרן אז וַיִּקְחוּ. (רבינו אפרים)
ס. סנהדרין קטנה הם עשרים ושלושה אנשים – קרח ברר מכל שבט עשרים ושלושה אנשים, מלבד שבט לוי לפי שעליהם היתה תרעומתו ומחלוקתו,
ואחד עשר פעמים עשרים ושלוש הם מאתים חמישים ושלוש, והשלושה הנותרים הם דתן ואבירם ואון בן פלת. (ריב"א בשם ר"מ מקוצי, חזקוני) כתב
בלקח טוב שלא הזכיר הכתוב את שמותיהם מפני יחס המשפחות. *
ע. עזרא הסופר קנס את הלווים כשלא עלו מן הגולה, שלא יתנו להם מעשר אלא לכהנים. לפיכך לא כתיב בְּרִית מֶלַח דלא היה לעולם המעשר ללוים.
(פרדס שמאי) פרש"י (יבמות פו ב) - דכהנים נמי לוים איקרו. ובמסכת סוטה (דף מז:) תנן יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר ואמר מפני שאין
מפרישין אותו כתקנן דרחמנא אמר יהבה ללוים ואנן יהבינן לכהנים.
ע. עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל וארץ ישראל ככל העולם כלו. (ילקו"ש ישעיה תקג) הלאו של לא ינחלו הינו רק בחלק של ארץ ישראל שהיה
בזמן שנכתב הלאו ולא כשארץ ישראל קבלה פנים חדשות לגמרי. (פרדס שמאי) [והמנ"ח מצוה ת"ח וכן במצוה תק"ד נשאר בצ"ע]
פ. פדיון אחר פדיון חייב אצל האדם. במקרה והפריש ונאבד, שחייב באחריותו. לכך כתיב פָּדֹה תִפְדֶּה בכפל לשון. משא"כ אצל בהמה טמאה אם
הפריש ואבד אין צריך יותר מפדיון אחד. (לוח ארז) *
צ. ציצית הם כנגד העיניים דכתיב (טו לט) וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ. לפי שיש באדם רמ"ח איברים וכנגדם רמ"ח מצוות עשה. והם כפרו במצוות
ציצית. שכן אמרו טלית שכולה תכלת, מה היא שתהא פטורה מן ציצית אמר משה: חייבת בציצית. אמר קרח: טלית שכולה תכלת אינה פוטרת
עצמה, וארבעה חוטין פוטר אותה? לפיכך אמרו הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר. (משנת דר' אליעזר) *
ק. ק"ל שנים – כתב 'שיח שרפי קודש' : אמר החידושי הרי"מ זצ"ל, שצריך לראות כמה רע אחד פוגע, שמקלקל ופוגם. שקורח שהיה בעל רוה"ק
ומטועני ארון הברית, דהיינו שהיה צדיק, והיה וזקן בן ק"ל שנה, ולבסוף מקנאה אחת מאליצפן בן עוזיאל, הוציאה אותו מן העולם והורידה אותו
לשאול. ובשפת אמת (ליקוטים) ביאר, שאין הכרח שקרח עצמו היה מנושאי הארון, אלא שהיה מבני קהת שהם מנושאי הארון. *
ר. רחמים גדולים להציל את כלל ישראל – כדי שלא יאבדו ישראל מן העולם ח"ו. משל לרופא מומחה הרואה מכה קשה באדם שאם יניח למכה
להתפשט סופו שימות. אין טוב לו אלא שיקטע את אותו איבר על מנת להצילו. ראה משה רבינו שקרח מתחיל לכפור בתורה מן השמים ובנבואת
משה, ועלה בידו למשוך ר"נ איש שהיו כולם אנשים חשובים וכדי שלא יעשה הקב"ה כליה בכל ישראל ח"ו. (ר"מ אלשיך, רבינו בחיי) *
ש. שלומית בת דברי הייתה אשתו של דתן. והיא בת לשבט דן ואימו של המקלל, אותו ילדה מאיש מצרי. ועל כך היה מריבה בין דתן לאבירם , אמר לו
אבירם גרש את אשתך שהיא אסורה לך וכתיב וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ. לדתן היתה לכאורה סיבה לשנוא את
משה שקראו רשע, אבל לא לאבירם ולכן הוא נחשב רשע יותר מדתן. *
ש. שני בשבוע בו נברא הגיהנם, בו נאמר (בראשית א ז) וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ שבו הופרדו מים עליונים
לתחתונים, ביום שני בשבוע היה הנציון של דתן ואבירם, יום שהיתה בו מחלוקתו של קרח ועדתו. (שפתי כהן שמות ב יג)
ת. תנ"ד שנים משמלך דוד המלך עד שחרב בית המקדש הראשון בתשעה באב, בשנת אחד עשר למלך צדקיהו. בגימטריא שְׁקֵדִים (454), לכך ראה
ירמיה מַקֵּל שָׁקֵד. (רבינו יהודה החסיד). מלכות בית דויד בגימטריא פרח ציץ שקדים (932). מַטֵּהוּ יִפְרָח בגימטריא משיח (358) (פענח רזא)
ת. ת"ר תיבות מעור (מזוודות) היו לקורח והיו מלאים נכסים ממון ומטלטלים. איתא בגמרא – אמר רבי לוי משוי ג' מאות פרדות לבנות היו מפתחות
של בית גנזיו של קרח וכולהו אקלידי [מפתחות] וקילפי [ומנעולים] דגילדא [מעור]. כתב הבן יהוידע - וקורח היה לו שש מאות תיבות מלאים
נכסים ממון ומטלטלים והם קורין לתיבה של עור בשם מפתח והוא היה לו ת"ר תיבות מלאים שכל פרדה נושאה עליה שתי תיבות לכך היו משוי
שלש מאות פרדות לבנות שנושאים עליהם שש מאות תיבות מלאים נכסים של קורח. (סנהדרין קי א – בן יהוידע).

מקורות / חידודון *
א. משה רבינו התפלל על קורח שלא יהיה חולה, כדי שלא יבקרוהו אנשים. אילו יבואו אנשים לבקרו, הרי שבזכותו יהיו כאלה שיקיימו מצוות ביקור חולים, וזכות זו תיזקף לזכותו. לכן ביקש משה שימות קורח מהר. ולא זו בלבד, אלא אם ימות מהר לא יספיק לעשות תשובה. כדאיתא במשנה (אבות ה יח) כָל הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. (הרב מרדכי אליהו זצ"ל)
ד. ישנם שני מיני לשון הרע – אחת לשון הרע מה ששמע אף שהוא אמת, השני – מוציא דיבה שהוא דבר שקר. לגבי דבר אמת אמרו חז"ל (בב"ב לט א)
כֹּל מִילְּתָא דְּמִתְאַמְרָא בְּאַפֵּי תְּלָתָא, לֵית בָּהּ מִשּׁוּם לִישָּׁנָא בִּישָׁא. וכל זאת בתנאי שלא מתכוין להעביר הקול יותר. ולא יכוין בסיפורו לשם לשון הרע, לשון הרע כזה אסור רק אם הוא עודנו בחשאי, ולכן מכפר עליה דבר שבחשאי הוא הקטורת. אבל לשון הרע של שקר הוא דבר שאפילו בקול נענש ומעיל מכפר ולא קטורת. קרח ועדתו אמרו דבר שקר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר דהלא לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי ועל כן אין הקטורת מכפר. ('תורת משה' להחת"ס). וכתב הרמב"ן - דע כי מוציא דבה הוא כסיל אשר יאמר שקר אבל המגיד אמת יקרא "מביא דבה" כמו שנאמר (בראשית לז ב (וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם ועל זה נענשו למות במגפה שנאמר (להלן יד לז) וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי יְ-הוָה.
כתב ה'ספורנו' - אל תפן אל שום מין קרבן שיקריבו לכפר עליהם על הפך ירח מנחה וזה כי איני מוחל על עלבוני ואין למחול להם בלעדי זה כאמרם (יומא פרק י"ה) עונות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה חברו. וה'אור החיים' פירש - והכוונה בזה לצד שאין לך אדם שאין בידו מצות ומעשים טובים, בקש משה מה' ואמר אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם פירוש אפילו זכות שכבר הגיעה מנחה לה' לא יפן לה ולא יביט אליה.
ה. איתא במדרש (שמות רבה בא - פרשה יד, ג): "חשך למה הביא עליהן? יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים, והוא חוקר לב ובוחן כליות, לפי שהיו פושעים בישראל שהיה להן פטרונין מן המצריים, והיה להן שם עושר וכבוד, ולא היו רוצים לצאת. אמר הקדוש ברוך הוא: אם אביא עליהן מכה בפרהסיא וימותו יאמרו המצריים: כשם שעבר עלינו כך עבר עליהן. לפיכך הביא על המצריים את החשך שלושה ימים, כדי שיהיו קוברין מתיהם ולא יהיו רואין אותן שונאיהם, ויהיו משבחין להקב"ה על כך. מבואר בחז"ל שמי שלא רצה לצאת ממצרים לא יצא משם, כיון שד' לא רצה שישאר אף לא אחד מבני ישראל במצרים, הרי שכל מי שלא רצה לצאת מת.
ו. אמר ר' יוחנן מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת יְ-הוָה לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וכי אהרן הכהן לעולם קיים שפרט לך הכתוב לאהרן ולא לזולתו אלא על כרחיך ה"ה לשאר כהנים וא"כ מה ת"ל לאהרן מלמד שעתיד לחיות וישראל נותנין לו מתנות ורבינו שלמה פירש וכי אהרן היה לו לחיות כ"כ שתנתן לו תרומה והלא לא נכנס לארץ ישראל ומאי האי דקאמר וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת יְ-הוָה לְאַהֲרֹן והאי לעולם קיים לאו דווקא אלא וכי נגזר עליו שיחיה כל כך אלא לומר לך שעתיד לחיות לעולם הבא וישראל נותנין לו מתנות עד כאן דבריו ז"ל ואנחנו כבר ביארנו שאין דברים הללו אמורים לעה"ב אלא לימות המשיח. (יד רמה – סנהדרין צ ב). ונרמז דבר זה בתרומת מעשר שהלוי נותן מעשר לכהן ממעשר דגן שקיבל מישראל שהוא קדש מן הקדש ראוי שיקבלו אהרן שהוא קדש קדשים כדאמרי' בסוף הוריות בעולם הבא שהוא כולו קדש קדשים. (חידושי אגדות שם)
ח. ומה שאמר 'אֲפִלּוּ קַל שֶׁבַּקַּלִּים' נקיט כן כנגד יפתח שהיה קל לגבי שבטו כי היה בן הפלגש ושבטו גם כן קראם קלים על אשר נטלו חלקם בחוץ לארץ שנקראת פלגש לגבי ארץ ישראל דידוע דרבותינו ז"ל כינו את ארץ ישראל בשם גבירה וחוץ לארץ בשם שפחה כאומרם אם גבירה לוקה כל שכן השפחה. וגם עוד נראה שקראו ליפתח קל מצד הנדר שנדר שלא הרגיש בנולד. (בן יהוידע שם)
מ. תּוֹרָתו שֶׁל יָרָבְעָם לֹא הָיָה בָּהּ שׁוּם דּוֹפִי - נראה הכוונה שהיה מכוין אליבא דהלכתא שלא היה אומר דבר שיוכל אדם לפתוח פיו כנגדו לסתור דבריו וזהו שאמר לֹא הָיָה בָּהּ שׁוּם דּוֹפִי. וכו' והיינו מפני שזכה ליקח נשמת יוסף הצדיק ע"ה שהיתה באדם הראשון שנקראת זהרא עלאה שלא נפגמה בחטא אדם הראשון וכיון שלא נפגמה לכך לא היה בתורתו שום דופי. (בן יהוידע – סנהדרין קב א)
חידושי אגדות (שם) - דימה תורת ת"ח לשמלתו וכמ"ש (ישעיהו ג ו) שִׂמְלָה לְכָה קָצִין וגו' לפי שהת"ח ניכר בשמלתו וטליתו שהיא משונה מטלית של אחר כמ"ש במסכת ב"ב ואמר שהיתה תורתו כשלמה חדשה המחוורת עדיין בלי רבב ואשמועינן בדרש הזה שכשר היה ירבעם באותו שעה כשנתמנה למלך על ידי אחיה.
וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ. – פרש"י - תרגם יונתן ובניהו בר יהוידע ממנא על קשתיא ועל קלעיא ורבותינו אמרו (ברכות ד א) כרתי ופלתי אורים ותומים 'כהנים היו' - תרגם יונתן רברבין הוו. א"נ רצה לומר היו ראשים ושרים ובדברי הימים (שם פסוק יז) נאמר ובני דוד הראשונים ליד המלך או יאמר ובניהו וגו' והכרתי והפלתי ובני דוד כולם היו שרי המלך וסרים למשמעתו לכל אשר יצום ולא היה להם הנהגות מיוחדות כמו לאלו הנזכרים לפניהם. (מצודת דוד).
ס. רש"י פירש שהיו רובם משבט ראובן, הרמב"ן כתב בשם רבינו חננאל שכולם היו לויים משבט קרח, אך הרמב"ן חלק עליו שחלילה שהיו בשבט משרתי ה' מאתים וחמישים נשיאים בני מרי המבעטים ברבם ובגדול שבטם ומלינים על ה', וגם הכתוב פירש וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל להגיד כי היו מכל השבטים, לפיכך פירש שהיו אלו בכורות משאר שבטי ישראל. א"נ לפי שבקטורת כתיב (שמות ל כג) מַחֲצִית֖וֹ חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑יִם, וְקִדָּ֕ה חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת, וקדה פירוש שריפת אש רמז על ידי הקטורת ישרפו המעוררים על הכהונה, ת"ק קדה רמז שהאש תצא מן השמים מהלך ת"ק, וכתיב (טז לה) וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת יְ-הוָה וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת. (מושב זקנים)
פ. א"נ רחל שלא ביכרה עדיין, וילדה שני זכרים, ויצאו שני ראשיהן כאחת - ר' יוסי הגלילי אומר: שניהן ניתנים לכהן, ששניהם נחשבים לבכור, שנאמר: וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַי-הוָה (שמות יג, יב), בלשון רבים. (בכורות יז א) ואין האחד פוטר את חבירו, והיינו (תהלים מט ח) אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה. (בעה"ט)
צ. א"נ לפי שחשדו את משה שרוצה משה ליתן להם איזו מינוי של שררה דרך שוחד כדי שיסתלקו מן המחלוקת ואז ממילא יסתלקו כולם, ע"כ השיבו למשה לֹא נַעֲלֶה. לא נקבל ממנו דרך שוחד שום מעלה ושררה, וע"ז אמרו הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר. כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר (דברים טז יט) וכי אתה סובר לעוור עינינו בשוחד זה. (כלי יקר) א"נ טעמו תרצה לנקר עיני האנשים ההם רמז ליוצאים ממצרים כאילו אמר תרצה לנקר העינים שלא תראינה כי זה שעשית לנו נראה הוא לעינים ודרך משל לומר סגורות הן עיני פלוני על כן לא יראה על כן לא נעלה ויש אומרים התרצה להחשיך העינים שלא תראינה כלומר אחיזת עינים אתה עושה לנו לא נעלה ויש אומרים אילו היית מנקר עינינו לא נעלה ואמר האנשים ההם על דרך בני אדם חסרי דעת שלא ירצו לדבר על נפשם בגנאי והנכון בעיני שמלת האנשים ההם רמז לזקנים שהיו עם משה כי כן כתוב וילכו אחריו זקני ישראל. (א"ע) א"נ כסבור אתה שאלו האנשים אשר מתרעמים עליך אין להם עינים לראות המכשול הזה. שמארץ מצרים ארץ טובה העליתנו למות במדבר כי לא השלמת תנאי שלך להביאנו אל ארץ זבת חלב ודבש אבל באלו ארבעים שנה ימותו במדבר. (רשב"ם)
ק. דעות נוספות אודות גילו של קרח בעת שחלק על משה רבינו ע"ה – כתב המגיד מישרים (שמות מהדו"ב) שבאותה שעה שנהרג המצרי ע"י משה, נולד קרח והתגלגל בו. והנה במדרש (שמו"ר א, כז) איתא, וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו.(שמות ב יא) , בן עשרים שנה היה משה באותה שעה, וי"א בן ארבעים. ע"כ. וכן כתב הברבנאל : ידמה שהיה משה כבן כ' שנה כשהרג את המצרי וברח מלפני פרעה. ובבראשית רבתי (בראשית עמ' יג) איתא, השבת ניתנה לישראל עשרים שנה קודם יציאת מצרים, שנא' וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם, ראה להם תקנה לשעבודם כדי שינפשו, ופירש להם הלכות שבת לנוח ולהנפש. כיצד עשה נכנס אצל פרעה א"ל וכו'. וחזקה אותו זמן בן ס' שנה היה משה, שנא' וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא, גדל לישב בישיבה שהיה זקן ויושב בישיבה. ע"כ. וכאן היה משה רבינו בגיל שמונים ואחת או שמונים ושתים, ולפי זה קורח היה בגיל שישים ואחת או בגיל ארבעים ואחת. או בן עשרים ואחת. (באר מים החיים)
ר. א"נ מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר (דברים יז טו) שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ שתהא אימתו עליך (סנהדרין יט ב) ונאמר על משה רבינו (שם לג ה) וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ לפיכך לא היה רשאי משה רבינו למחול על כבודו.(תורה מסיני) ואיתא במדרש תנחומא, (פרשת בהעלותך פיסקא ט') וכן במדרש רבה (שם ט"ו, י"ג( : א"ל הקב"ה למשה מלך עשיתיך, שנאמר וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ, מה מלך כשהוא יוצא תוקעין לפניו אף אתה עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף, שבשעה שתהא יוצא ומכניס את ישראל תוקעין בהן כו'. ע"כ.
ש. דתן ואבירם נתגלגלו בפרים שהקריב אליהו הנביא בהר הכרמל – כתב בספר קהלת יעקב (ערך דתן; להרה"ק רבי יעקב צבי יאליש בעל מלא הרועים) דדתן ואבירם ונתגלגלו בשני פרים שהקריב אליהו בהר הכרמל (גלגולי נשמות מהרמ"ע מפאנו אות פ'), האחד שהקריב אליהו היה בו נשמת דתן, ולפי שחילל השם על ידי מחלוקת קרח נתקדש עכשיו השם על ידי הפר הלז, ואבירם היה יותר אביר לב ונתגלגל בפר הב' שבא לחלק נביאי הבעל, ע"כ.
וי"א שמאחר ואבירם היה רשע יותר מדתן לפיכך נתגלגל בפר שהוקרב לעבודה זרה. לפי זה מסבירים את הפסוק תִּפְתַּח אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן וַתְּכַס עַל עֲדַת אֲבִירָם. (תהלים קו יז) שהאדמה לא רצתה לבלוע את אבירם מגודל רשעותו לפיכך כתיב בסיפא וַתְּכַס עַל עֲדַת אֲבִירָם.
איתא בגמרא - דתן שעבר על דת אל, אבירם שאיבר עצמו מעשות תשובה. (סנהדרין קט ב).
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה

לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת ramnadlan018@gmail.com