חמדת השבת: סגירת זבובים וספק פסיק רישא | הרב בצלאל דניאל | בית המדרש

קטגוריה משנית

4 דק' קריאה

מספר פעמים עמדנו על המהות של מלאכת צידה. ביארנו שהגדרת המלאכה היא הנגשת החיה לשימושו של האדם. האופן בו הדבר הזה נעשה הוא על ידי הגבלת תנועתה . הגבלת התנועה של החיה שלא למטרת שימוש אסורה מדרבנן, מפני הדמיון למלאכת הצד, אך אין בה איסור תורה.
לדוגמא: הגמרא (מסכת שבת דף קז ע"ב) אומרת שאין איסור דאורייתא בצידת חיה שאין במינה ניצוד, כלומר אין בה שימוש לבני האדם.

לאור הדברים, נשאלתי אם מותר לסגור זבובים בתוך קופסה, מפני שיש כאן שני צדדים להיתר: א. אין במינו ניצוד – אין לאדם שימוש בזבוב. ב. הסגירה בקופסה אינה מנגישה את הזבוב. ברגע שיפתח את הקופסה ללא ספק הזבוב מיד יעוף החוצה. הסבירות לתפוס את הזבוב, גם אחרי סגירתו בקופסה, נמוכה ביותר.

הטור (בסימן שטז) מדבר על בית שיש בו זבובים, ויש שם קופסה שהזבובים מטיילים בה. בעל התרומות אוסר לסגור את הקופסה, מפני שיש כאן איסור צידה מדרבנן. אך הטור חולק עליו, משני טעמים: א. "שאין הזבובים ניצודין בתיבה, שאם בא לפתוח התיבה וליטלם – יברחו". ב. אין כאן כוונה לצוד.

חמדת השבת (54)

הרב בצלאל דניאל

35 - חמדת השבת: לחם משנה קפוא

36 - חמדת השבת: סגירת זבובים וספק פסיק רישא

37 - חמדת השבת: ברכת 'שעשה נסים לאבותינו'

טען עוד

בשאלה שנשאלתי הייתה כוונה למנוע את תנועת הזבובים. אם כך, הטעם הראשון עומד בעינו – סגירת הזבובים בקופסה אינה מסייעת בלכידתם, אך מבחינת הטעם השני, מניעת תנועת הזבובים נעשית בכוונה תחילה.
הבית יוסף דוחה את דבריו, ומכריע כדברי בעל התרומות. בשולחן ערוך (אורח חיים סימן שטז ג) הוא פוסק שאסור לצוד זבובים, הרמ"א מזכיר את המחלוקת, כותב בסתם שאסור לסגור קופסא שיש בה זבובים, ומוסיף שיש מקלים אם סביר שכאשר יפתח את הקוספא הזבובים יצליחו לברוח ממנו.
בילקוט יוסף, לאור פסיקת הרב עובדיה ביביע אומר, פוסק כדברי הטור, אם הזבובים מציקים לו, מפני שיש כאן שני דרבננים (שאין דרכו להיות ניצוד, ושהצידה לא יעילה מפני שלא יוכל לתפוס את הזבובים) בהקשר בו מעוף הזבובים מצער אותו.

הט"ז מבאר את הטור בצורה שונה: אם יש זבובים בקופסא, גם הטור מסכים שאסור לסגור את הקופסא. הטור מדבר על מצב בו הוא אינו בטוח אם יש זבובים בקופסא. למעשה הט"ז מתיר לנפנף להעיף את הזבובים הנראים ואז לסגור את הקופסא, גם אם יתכן ונותרו שם זבובים.
לכאורה הדבר מפתיע: אם לא נותרו זבובים, אין שום סיבה לאסור. מדוע הט"ז חושב לאסור? מפני שהוא יודע שיתכן ויש שם זבובים. ואם יש שם זבובים, הוא צד. אם כך, מדוע מותר לו לסגור את הקופסא?
בכדי להסביר את דבריו, נשווה את הדברים לדיני דבר שאינו מתכוון:
אדם גורר ספסל על גבי קרקע. יתכן ויהיה לו מידע מספיק על הכובד של הספסל והצפיפות וקשיחות של הקרקע בכדי לדעת אם הוא יותיר אחריו חריץ. אם הוא יודע שלא, ודאי שזה מותר. אם הוא יודע שזה יותיר חריץ, הדבר אסור בוודאי, שכן זהו פסיק רישא. ואם הוא אינו יודע? היה מקום לדרוש ממנו לכאורה להביא סיסמוגרף ופיזיקאים ולהכריע אם הספסל יותיר חריץ או לא, ורק לאחר מכן יידע אם מותר לו לגרור את הספסל. אך אנו לא דורשים את זה ממנו. כל עוד הוא בספק אם יש כאן פסיק רישא, זה כבר לא נקרא פסיק רישא, אלא דבר שאינו מתכוון.
אומר הט"ז: מוכח מכאן שכל עוד אין לאדם ידיעה אם יש פסיק רישא, הדבר מותר. אם כך, הוא הדין לסגירת הקופסא: אין לאדם מידע שסגירת הקופסא תכלא זבובים, מפני שהוא לא בטוח אם יש זבובים. לכן מותר לסגור את הקופסא.
בדרך כלל דבר שאינו מתכוון הוא דבר שאין לנו כלים סבירים לבחון את המציאות. הט"ז מרחיב את ההגדרה לדברים שניתן לראות בעיניים אנושיות, לא מוטל על האדם להתחיל לחפש את הבעיות. מכיוון שהתורה התירה דבר שאינו מתכוון, מותר לו, לא לחפש את האיסורים. ולכן פסיק רישא המוטל בספק זהה לדבר שאינו מתכוון.
נראה שהדבר מבוסס על הבנת מושג פסיק רישא. התורה אינה אוסרת לעשות פעולה, גם אם תתכן תוצאת מלאכה אסורה ממנה. אך אם התוצאה וודאית, אסור. מדוע? הרי גם במקרה בו התוצאה וודאית האדם אינו מתכוון לתוצאה הזאת?
התשובה היא שאם התוצאה וודאית, האדם אינו יכול להתחבא מאחורי חוסר הכוונה. הוא מודע לתוצאה, שבהכרח תבוא, ולכן אנו משייכים אליו את התוצאה.
מחדש הט"ז שאת זה נאמר רק אם האדם באמת יודע. כל עוד חסר לו מידע התוצאה נידונה כנעשתה בחוסר כוונה.

המרדכי על מסכת עבודה זרה מביא את הדין שכתבו ראשוני אשכנז, שאסור לחתות את האש שתחת קדירה של נכרים, שמא הנכרים הכניסו בשר וחלב, ונמצא שהוא בישל בשר בחלב. שואל רע"א: מדוע, הרי אין לו כוונה לבשל בשר בחלב? אומר רע"א: בגלל שיש הבדל בין ספק שניתן להכריע על ידי התבוננות נוכחית וספק שניתן לברר רק בעתיד. את השאלה אם הספסל ישאיר חריץ אדם רגיל יכול להכריע רק בעזרת ניסוי. אך האם הגוי הכניס בשר וחלב אפשר לברר כבר עכשיו. אם כך, יש כאן ספק פסיק רישא, שצריכים לדון בו לאיסור, בשונה מדבר שאינו מתכוון, המותר.
אם כך, גם במקרה של הזבובים קורה דבר דומה: אם יש זבובים, ודאי שיש איסור. האדם יכול לברר את מציאות הזבובים כבר עכשיו, ולכן רע"א יאסור, כדברי הבית יוסף בניגוד לט"ז.

למעשה הביאור הלכה מכריע כדברי הט"ז, לכל הפחות לעניין מלאכת צד, ובוודאי לעניין צידת דבר שאין במינו ניצוד.
אם כך למעשה: לפי הרב עובדיה מותר לסגור את התיבה גם אם הזבובים נמצאים בה. לפי הביאור הלכה מותר לסגור את התיבה רק אם אינו יודע אם יש שם זבובים.