ארץ אגדה: יוסף והחמושים שעלו ממצרים | הרב מרדכי הוכמן | בית המדרש

קטגוריה משנית

7 דק' קריאה

וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם
ביציאת בני ישראל ממצרים מסופר: "וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:" (שמות יג,יח). המשמעות הפשוטה של המילה "וַחֲמֻשִׁים" היא מצוידים בכלי נשק, וכפי שמבואר במכילתא (דרבי ישמעאל): "אין חמושים אלא מזוינים...". אולם המשמעות הזו קשורה גם למספר 'חמש', וכך הוא בגרסת קרבן העדה בירושלמי (שבת פ"ו ה"ד) שמסביר שהמשנה הזכירה שם חמישה כל זין שבהם אסור לצאת בשבת, לאור הכתוב "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", שכל אחד מהחיילים בצבאות ישראל שיצאו ממצריים היה מצויד בחמישה כלי נשק.
נראה שהקשר שבין כלי הנשק של חיילי ישראל שעלו ממצריים לבין המספר חמש אינו קשר מקרי, אלא הוא קשר בעל תוכן פנימי, וכפי שיתבאר לקמן.

יוסף והמספר חמש
כאשר יוסף פתר לפרעה את חלומותיו, הוא פתר שיהיו שבע שני רעב. וכן כעבור שתי שנות רעב כשהתוודע יוסף לאחיו הוא אמר להם "כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר". מאידך, מן ההמשך משמע שיתכן והרעב פסק לפני כן. בהמשך מסופר, שבתחילה מכר יוסף אוכל למצרים בעבור כסף, ולאחר מכן הוא מכר להם אוכל בעבור הבהמות שלהם, ומסופר (בראשית מז,יז-כו):
"וַיָּבִיאוּ אֶת מִקְנֵיהֶם אֶל יוֹסֵף וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף לֶחֶם בַּסּוּסִים וּבְמִקְנֵה הַצֹּאן וּבְמִקְנֵה הַבָּקָר וּבַחֲמֹרִים וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם בְּכָל מִקְנֵהֶם בַּשָּׁנָה הַהִוא: וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִוא וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי כִּי אִם תַּם הַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה אֶל אֲדֹנִי לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹנִי בִּלְתִּי אִם גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ: ... וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל הָעָם הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה: וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה..."
מהכתוב "וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית" משמע שכעבור שנתיים נתן יוסף למצרים זרע כדי לזרוע באדמה. והדבר תמוה, שהרי יוסף עצמו אמר "כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר". ומדוע לתת להם זרעים שירקבו באדמה אם לא יצמח מהם יבול שיקצרו אותו.
המפרשים דנו בכך וביארו באופנים שונים. רד"ק וספורנו ביארו ש"בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית" אין הכוונה למנין שנות הרעב, והכוונה היא 'בשנה האחרת', ומדובר בשנה השביעית של הרעב, ופתרונו של יוסף התקיים ואכן היו שבע שני רעב. אבן עזרא ביאר באופן אחד שמדובר בשנה השנית שלאחר ביאת האחים למצרים והיא השנה הרביעית. ובארבע השנים הראשונות היה רעב קשה מאוד, ואילו בשלוש השנים האחרונות היה רעב נסבל. אמנם פירוש זה עדין קשה, מנין ידע יוסף שבשלוש השנים הבאות הרעב יהיה נסבל ושתצמח תבואה כלשהי. ולכן הקדים אבן עזרא עצמו והביא את מדרש חז"ל (המובא גם ברש"י) שמאז ירידת יעקב למצרים הפסיק הרעב, ואם כן יכול היה יוסף לתת להם זרע לזריעת האדמה בלא חשש.

הרמב"ן הקשה שאם הרעב הפסיק, נמצא שפתרונו של יוסף לא התקיים, והביא שכבר דנו בכך בתוספתא ובספרי, ולפי דעת רבי יוסי הרעב פסק באופן זמני עם ביאת יעקב, אך הוא חזר לאחר מות יעקב, ונמצא שהושלמו חמש שנות הרעב.
ונראה לבאר באופן אחר, שיוסף תכנן מלכתחילה לפעול לכך שהרעב ייפסק ולא יהיו שבע שנות הרעב, אלא שיוסף לא היה בטוח שתכניתו תצליח, ולכן הוא אמר לאחיו שיתכן ויהיו עוד חמש שנים שלא היה בהן חריש וקציר.

תשובה מבטלת גזירות
יוסף ידע שאם באה גזירה רעה של ייסורים היא באה גם כעונש על עוון כלשהו, וכפי שמובא בתלמוד (שבת דף נה,א): "אמר רב אמי: אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון". ולפי דרך זו, אם ראינו אדם שבאים עליו ייסורים ואין אנו מכירים בעוון כלשהו אצלו, צריכים להניח שהעוון נמצא בגלגול הקודם שלו, וכפי שביארו כמה מהמפרשים את ייסורי איוב (כד הקמח בערך 'השגחה'. וכן מפרשים נוספים). ולפיכך, אם נגזרה על מצרים גזירת רעב צריכים להבין שיש עוון כלשהו במצרים. מסתבר שעוון זה הוא העוון הרמוז בדברי הנביא יחזקאל (כג, יט-כ) שמתאר את המצרים בתור "אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם", וכוונת הדברים היא שהם שטופים בזימה.

כאשר יוסף שמע את חלום פרעה והבין שנגזרה גזירת רעב על מצרים הוא תכנן להציל את מצרים בשני אופנים. האופן האחד הוא להיערך כראוי בצבירת מזון במשך שבע שנות השבע, והאופן השני הוא באמצעות החזרת המצרים בתשובה. שהרי תשובה מסוגלת לבטל גזירות כאמור בדברי הנביא ירמיהו (יח,ז-ח): "רֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד: וְשָׁב הַגּוֹי הַהוּא מֵרָעָתוֹ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלָיו וְנִחַמְתִּי עַל הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי לַעֲשׂוֹת לוֹ:"
גזירה וביטולה באים לידי ביטוי סמלי גם באמצעות אותיות ומספרים, וכדלקמן.

הגזירה שהתבטלה מעל אברהם ושרה
כל עוד נקראו אברהם ושרי בשמות אברם ושרי הם לא זכו בבן משלהם שימשיך את דרכם. ד' נגלה לאברהם וציווה אותו במצוות ברית מילה לו ולכל זרעו ולכל עבדיו, וכמו כן הוא הצטווה על החלפת שמו מ'אברם' ל'אברהם' והחלפת שם אשתו מ'שרי' ל'שרה'. המשותף לשינוי הוא שהשמות החדשים שלהם מכילים את האות ה"א.
צורת האות ה"א מסמלת את עולם התשובה כמובא בתלמוד במסכת מנחות (דף כט,ב), שהעולם הזה נברא באות ה"א שיש לה פתח מלמטה ופתח מן הצד, והפתח מלמטה מסמל את הבחירה החופשית ואת האפשרות לחטוא, והפתח למעלה מן הצד מסמל את האפשרות לחזור בתשובה. לפי המדרש (תנחומא נח, ה) נולד אדם הראשון כשהוא מהול ובעקבות חטאו נוספה הערלה לגופו. כאשר אברהם ובני ביתו נצטוו על המילה הם נצטוו לתקן בכך חלק מחטא אדם הראשון. ואכן לאחר ברית המילה ולאחר הוספת האות ה"א לשמותיהם זכו אברהם ושרה להיפקד בבן שימשיך את דרכם.

יוסף למד מהאופן שבו פעל ד' לבטל את הגזירה מעל אברהם ושרה, ורצה לבטל באופן דומה גם את גזירת הרעב מעל מצריים, וכפי שיתבאר לקמן.

מספרים ואותיות
כאמור, צורת האות ד' מסמלת את אפשרות התשובה שקיימת בעולם הזה, תשובה שמביאה לביטול גזירה. אולם השפה המצרית שונה מן השפה העברית, וכאשר יוסף רצה להשפיע את השפעה הסגולית של האות ה"א גם במצרים הוא השתמש שימוש רב במספר חמש, שכן האות ה"א בשפה העברית היא האות החמישית.
המספר חמש מסמל מסיבה נוספת את האפשרות לביטול גזירה באמצעות תשובה, שכן המספר 'ארבע' מזכיר מידת דין ועונש כפי שמודגש בנבואות עמוס (פרק ג): "כֹּה אָמַר ד' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי... וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ...". המספר 'ארבע' קשור באופן סמלי לאות הרביעית שהיא דל"ת, שהצליל של השם שלה מסמל דלות, כלומר מחסור בזכויות שגורם להגעת עונש. ואילו המספר 'חמש' מסמל את השלב הבא שבא לאחר הודעת הגזירה ('ארבע'), השלב החמישי הוא שלב התשובה שמביאה לביטול הגזירה.

המשמעות הסגולית של המספר חמש
כאשר יוסף פתר את חלומו של פרעה הוא אמר לו: "יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע" (בראשית מא,לד). אונקלוס פירש את "וְחִמֵּשׁ" במשמעות של "זירז" כלומר שיצייד את מצריים ויקבוץ אוכל (שפתי חכמים). ואילו תרגום יונתן פירש שיקח חמישית מתבואת הארץ. וביאר בחזקוני שבדרך כלל המלך היה נוטל עשירית מן התבואה, אך כעת כדי להיערך לקראת שנות הרעב יקח המלך חמישית מן התבואה. ונראה ששני הפירושים משתלבים יחד וכדי לצייד את מצרים במזון לקראת שנות הרעב החליט יוסף ליטול חמישית מן התבואה.
אך נראה שהיה לכך טעם נוסף והחלטה ליטול חמישית היתה משום שיוסף ראה במספר חמש - מספר בעל משמעות סגולית, וכפי שעולה ממעשיו בהמשך. כאשר בנימין הורד למצרים ויוסף ערך סעודה ומשתה לכל האחים מסופר: "וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו אֲלֵהֶם וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ" (בראשית מג,לד). ולאחר שהתגלה יוסף לאחיו מסופר "לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת:" (בראשית מה, כב). וכן כאשר יוסף הציג מקצת מאחיו בפני פרעה מסופר "וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים וַיַּצִּגֵם לִפְנֵי פַרְעֹה" (בראשית מז, ב). וכן כאשר יוסף קנה את אדמת מצרים ואת האנשים בתור עבדים לפרעה המשלמים חלק מן התבואה מסופר "וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ" (בראשית מז, כו).

המספר חמש מסמל אצל יוסף את האות החמישית, האות ה"א, ואת האפשרות לעשיית תשובה שמבטלת את הגזירה. בנוסף לרמז הסגולי הזה דרש יוסף מן המצרים לעשות מעשה של תשובה, ומעשה זה היה למול את עצמם. ברית המילה ביטאה רצון של המצרים למעט את תאוות המשגל והזימה שהמצרים היו שטופים בה 1 . ובמדרש (בראשית רבה צ,ו) מסופר שכשהחלו שנות הרעב ציווה יוסף על המצרים לערוך לעצמם ברית מילה, והוא הסביר להם שבכך הם יזכו לחיי העולם הבא ויש סיכוי שתתבטל גזירת הרעב קודם זמנה. ובסופו של דבר כשהתבטלה גזירת הרעב, הודו המצרים ליוסף הן על ביטול גזירת הרעב והן על כך שהם זכו לחיי העולם הבא. וז"ל המדרש (בראשית רבה צ,ו): "אבא בר כהנא אמר כפאן למול, ר' שמואל בר נחמן אמר חייתנו אין כתיב כאן אלא הֶחֱיִתָנוּ נתת לנו חיים בעוה"ז וחיים בעוה"ב".

הֵא לָכֶם זֶרַע
באמצעות ברית המילה שביטאה רצון של המצרים לגדור עצמם מחטא הזימה שהיו שטופים בו, ובאמצעות שימוש מרובה במספר חמש (שמסמל את האות החמישית ה"א) חזר יוסף על מה שמצאנו אצל אברהם ושרה, שבאמצעות מצוות ברית המילה ובאמצעות הוספת האות ה"א לשמות אברהם ושרה, התבטלה מעליהם הגזירה, והם זכו לזרע של קיימא, לבנם יצחק. ולכן השתמש יוסף באות ה"א ובצליל שלה כשהוא הודיע למצרים שהתבטלה גזירת הרעב ואפשר לזרוע באדמה (בראשית מז,כג): "...הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה". ובמקום לומר "קחו לכם" הוא אמר " הֵא לכם".

עליית בני ישראל ממצריים
לפני שבני ישראל יצאו ממצרים הם עברו תהליך דומה לתהליך שיוסף העביר את המצרים, ואף יותר מכך. בני ישראל חזרו בתשובה, וקיבלו על עצמם לקיים שתי מצוות שזלזלו בהן לפני כן. בני ישראל מלו את עצמם בברית המילה שאברהם אבינו וזרעו נצטוו בה. וכמו כן הם משכו את ידיהם מן העבודה זרה שדבקו בה מתחילה כמו המצרים. וכדי לסמל את העובדה שהם זכו לחזור בתשובה, ולחזור ולהיות דבקים בה', יצא כל אחד מחיילי ישראל ממצרים כשהוא מצוייד בחמשה כל נשק. שכאמור לעיל, המספר חמש מסמל את התשובה ואת חידוש וקיום הקשר עם בורא העולם. וזו משמעות נוספת של הכתוב "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".

ונראה שדויד למד מיוסף הצדיק ומיציאת חיילי ישראל ממצרים, שהמספר חמש מסמל קשר עם ה'. וכך מסופר על הקרב שבין דויד לגלית (שמואל א יז,מ-נ):
"וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ וַיִּבְחַר לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי אֲבָנִים מִן הַנַּחַל... וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ד' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ:... וַיֶּחֱזַק דָּוִד מִן הַפְּלִשְׁתִּי בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִיתֵהוּ וְחֶרֶב אֵין בְּיַד דָּוִד:"
ונראה שלדויד היה ברור שהוא יפגע בגלית כבר באבן הראשונה שהוא יקלע בו, אך הוא לקח עמו חמשה חלוקי אבנים, משום שהמספר חמש מסמל את הקשר עם ד' צְבָ-אוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל. ודבר זה למד דויד מיוסף הצדיק, ומהאופן שמתוארת יציאת חיילי צבאות ד' מארץ מצריים.

^ 1.כמבואר ברמב"ם (מורה הנבוכים חלק ג פרק מט): "תחסר בו התאוה היתרה על הצורך... זהו החזק בטעמי המילה אצלי".