פרשת השבוע: רחל, לאה ודוד המלך, מה קרה? (חלק ה') | הרב יוסף כרמל | בית המדרש

מדורים

קטגוריה משנית

3 דק' קריאה

האחדות בעם ישראל, בהמשך לדברינו בשבועות האחרונים, מקבלת משמעות מיוחדת כשצאצאיהן של רחל ולאה, שתי האימהות, מנהיגים את העם בשותפות. כך בא הב"יחד" לידי ביטוי למרות שי ש ח לוקי ד עות. עקרון זה מקבל משמעות עמוקה דווקא בחתונה שנערכה בבית לחם כמתואר בכתוב: "יִתֵּן יְקֹוָק אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (ד, יא). אנשי בית לחם, צאצאי פרץ בן יהודה בן לאה מקדימים את רחל אמנו ללאה אימם ובכך מכריזים כי צריך את השותפות כדי להיות מונהגים נכון, השותפות היא תוצאה של ויתור.
נסיים (בשלב זה) את הדיון בסיכוי לאחדות, ונבחן את קורות הדור הבא - בימי שלמה בן דוד וירבעם בן נבט.
ההווא אמינא שהאחדות והגאולה יגיעו לעולם באמצעות שני שליחים אלה, מופיעה בהצעתו המיוחדת של הקב"ה לירבעם בן נבט. "תפשו הקדוש ברוך הוא לירבעם בבגדו, ואמר לו: ... ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן" (סנהדרין קב ע"א). ההצעה לטייל בגן עדן משמעותה, הגאולה תבוא, ונחזור לימי גן עדן, כפי שהיה לפני חטא אדם הראשון. הצעה מסוג זה איננה נזכרת במקורות, ביחס לאף מנהיג. רבי חיים בן עטר ה"אור החיים הקדוש" לימדנו "ואמרו המקובלים כי טיול זה היא הדרגת שעשוע שאין למעלה ממנו, אשרי אנוש יזכה לו" (ויקרא כו, ג). בגדו של ירבעם מכונה בכתוב שַׂלְמָה חֲדָשָׁה (מלכים א' יא, כט), חז"ל (שם בסנהדרין) דרשו ביטוי זה כמחמאה חשובה ביותר לירבעם "מאי בשַׂלְמָה חֲדָשָׁה? אמר רב נחמן: כשלמה חדשה, מה שלמה חדשה אין בה שום דופי, אף תורתו של ירבעם לא היה בה שום דופי. דבר אחר: שלמה חדשה - שחידשו דברים שלא שמעה אזן מעולם".
אם כך, אין לשער את התועלת הגדולה שהייתה עולה משיתוף הפעולה, מהביחד בין החכם מכל אדם - בנו של דוד המלך - צאצאו של יהודה, לבין ירבעם בן נבט - צאצאו של אפרים בן יוסף.
חובה עלינו לברר מדוע שיתוף פעולה זה לא הצליח, מה מנע מהסיכוי להתממש ובעצם הפך את הסיכוי לסיכון?
בשלב הראשון, שלמה המלך זיהה את הפוטנציאל הטמון בירבעם הצעיר: "וְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִי ... וְהָאִישׁ יָרָבְעָם גִּבּוֹר חָיִל וַיַּרְא שְׁלֹמֹה אֶת הַנַּעַר כִּי עֹשֵׂה מְלָאכָה הוּא וַיַּפְקֵד אֹתוֹ לְכָל סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף" (מלכים א' יא, כו-כח). תפקידו הבכיר של ירבעם כלל, כנראה, אחריות על מפעלי הבניה העצומים ועל גיוסם של שבטי יוסף לעבודה (סֵבֶל). הארמון המפואר של בת פרעה היה אחד מהמבנים החשובים ביותר שנבנה בירושלים (הבנויה על התפר שבין בני לאה ובני רחל). הארמון נבנה במקום מיוחד כמודגש בכתוב: "אַךְ בַּת פַּרְעֹה עָלְתָה מֵעִיר דָּוִד אֶל בֵּיתָהּ אֲשֶׁר בָּנָה לָהּ אָז בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא " (מלכים א' ט, כד). פרויקט זה נמצא במקום השלישי ברשימת מפעלי הבניה של שלמה, מיד אחרי בית המקדש וביתו: "וְזֶה דְבַר הַמַּס אֲשֶׁר הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְקֹוָק וְאֶת בֵּיתוֹ וְאֶת הַמִּלּוֹא ..." (שם, טו). ההחלטה על בנין ארמונה של בת פרעה, סמוך לכניסה לבית המקדש, וההשקעה העצומה בו, היא שהבעירה את חמתו של ירבעם בן נבט. הכתוב רומז לכך שהיה צדק בזעמו, וז"ל הכתוב: "וְזֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר הֵרִ֥ים יָ֖ד בַּמֶּ֑לֶךְ שְׁלֹמֹה֙ בָּנָ֣ה אֶת הַמִּלּ֔וֹא סָגַ֕ר אֶת פֶּ֕רֶץ עִ֖יר דָּוִ֥ד אָבִֽיו" (מלכים א' יא, כז). הפסוק הועתק עם טעמי המקרא, כדי שנשים לב היכן הונחה האתנחתא, תחת המילה בַּמֶּ֑לֶךְ, תוך ניתוק שמו של שלמה מכינוי זה. כלומר, ירבעם אומנם חטא בהרמת יד במלך, אבל שלמה באמת לא כיוון לאמת, כשבנה במילוא את ארמונה של בת פרעה. גם לירבעם חלק בכישלון זה.
חז"ל סיכמו את ביקורתם על שלמה וירבעם ועל אי ההצלחה לאחד את עם ישראל - לאחד את בניה של רחל ולאה, תחת הנהגתם של השניים בדרך הבאה: "אמר רב יהודה אמר שמואל: בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים, ועלה בו שירטון, ועליו נבנה כרך גדול של רומי. במתניתא תנא: אותו היום שהכניס ירבעם שני עגלי זהב אחד בבית אל ואחד בדן נבנה צריף אחד, וזהו איטליאה של יון" (שבת דף נו ע"ב).
רומי בירת איטליה החריבה את בית המקדש השני. כדי להרוס את בית המקדש השני, היה צריך קודם להרוס את בית המקדש הראשון. אם כך, בנית הבית לבת פרעה והמרד של ירבעם, הם הם שהביאו את הפילוג והפירוד שגרמו לחורבן בתי המקדש.
שוב למדנו את הלקח על חשיבות האחדות.

נקווה שבקרוב מאוד נקבל בשמחה את פני הנותרים החיים מהחטיפה הנוראה, שהיא פשע מלחמה מהסוג הנמוך ביותר. נביא את גופות הנרצחים לקבר ישראל. נזכור ולא נשכח מי הם ארגוני הטרור השפלים שיש לחסלם, וכך נבטיח עתיד טוב יותר למדינת ישראל ולעולם כולו. נתפלל לנחמה משמים לכל משפחות הנופלים ונאחל רפואה שלמה לכל הפצועים.