פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש כי תשא | רבנים שונים | בית המדרש

מדורים
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

קטגוריה משנית

20 דק' קריאה

אדר התשפ"ה
מפטיר וַיְהִי יָמִים רַבִּים (מ"א יח א) א
וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם (מ"א יח כא) ס
פרשת כי תשא – פורים משולש
עלון פרפראות בפרשה וחידושי תורה מ א' ועד ת' על פ רשת הש בוע עניינא דיומא מפרשי ומדרשי חז"ל
התשובות מסודרות לפי סדר א-ב
בפרשה 139 פסוקים = יָגוֹן וַאֲנָחָה
וּפְדוּיֵי יְ-הוָה יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה . (ישעיה לה י)
בפרשת כי תשא 9 מצוות , מתוכן 4 מצוות עשה ו-5 מצוות לא תעשה. (ספר החינוך)
עשה : נתינת מחצית השקל בשנה • קידוש ידים ורגלים בשעת עבודה • משיחת כהנים גדולים ומלכים בשמן המשחה • שביתת הארץ בשנת השמיטה.
לא תעשה : שלא יסוך זר שמן המשחה • שלא לעשות במתכונת שמן המשחה • שלא לעשות במתכונת הקטורת • שלא לאכול ולשתות תקרובת עבודה זרה • שלא לאכול בשר בחלב.
פורים משולש הוא נדיר מאוד וחל בשנים: תשפ"א, תשפ"ה, תת"ה, תת"ח. בשנה בה חל פורים משולש, יחול תמיד ערב פסח בשבת, וליל הסדר במוצאי השבת.
כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַי-הוָה בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם .(ל יב)
אִישׁ כֹּפֶר בגמטריא תורה (611), כי התורה משיבת נפש דכתיב (תהלים יט ח) תּוֹרַת יְ-הוָה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ . משל למה הדבר דומה לנר הכבה במה מדליקין אותו באש או בנר אחר, כך הנשמה נקראת נר והעבירה מכבה אותה והרוצה להחזירה לאורה הראשון ידליקנה בנר או באש, בנר שנאמר (משלי ו כג) כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר , או באש התורה שנאמר (ירמיה כג כט) הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם יְ-הוָה .
כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת יְ-הוָה .(ל יד)
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם שֶׁעָתִיד הָמָן לִשְׁקוֹל שְׁקָלִים עַל יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִקְדִּים שִׁקְלֵיהֶן לִשְׁקָלָיו. וְהַיְינוּ דִּתְנַן: בְּאֶחָד בַּאֲדָר מַשְׁמִיעִין עַל הַשְּׁקָלִים וְעַל הַכִּלְאַיִם. (מגילה יג:)
דעשו לקח בת ישמעאל והם שור וחמור כלאים ויצא עמלק כלב וזהו לֹא תִּשְׁכָּח כי שכח ר"ת ש ור כ לב ח מור ובזה פירש הרב משמיעין על השקלים ועל הכלאים משמיעין על השקלים למחות עמלק שהוא כלאים. (ילקוט ראובן) שְׁקָלִים בגימטריא ביטול המן שכ"ח . (480) (עיון יעקב בשם מראית העין שם)
מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה ס"ת המן – כי הקדים הקב"ה שקליהם לשקלי המן, וגם המן שאמר (אסתר ג ט) וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ . להכריע שקליהם של ששים ריבוא התכוון. (רבינו אפרים, בעה"ט)
וסכום כולם עולה לריבוא ככר כסף – כיצד, רוב בני אדם חיים שבעים שנה, צא מהם עשרים שנה לפטור, כדכתיב מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה , ישארו להם חמישים שנה שכל אחד ואחד מישראל נותן בהם מנה של חול למחצית השקל של קודש בכל שנה ושנה, הרי שישים איש נותנין בחייהן ששים מנה שהם ככר, והם היו ששים ריבוא, הרי כולם נותנים ריבוא ככר. לפיכך אמר המן הרשע וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל , אמר כדאי שקלי לבטל שקליהם ואני אתן כנגד ששים ריבוא שבהם לעשות מהם רצוני. (החזקוני)
המן חישב לפי הערך הכי גדול שהוא זכר מבן עשרים עד ששים – חמישים שקלים (ויקרא כז ג) לכך העץ עליו נתלה המן, היה בגובה חמישים אמה. חמישים שקלים כפול ששים רבוא שווה שלושים אלף שקלים שהוא עשרת אלפים ככר. (רבינו יהודה החסיד)
כי השקלים שישראל נותנים הם לצורך הקרבנות, שמהם מביאין הקרבנות. וכבר התבאר למעלה כי הקרבנות הם כאלו הקריב את עצמו אל השם יתברך
ולפיכך נתינת השקלים הוא כאילו נתן עצמו אל השם יתברך, ואז ישראל הם אל השם יתברך לגמרי, ואיך ינתנו להמן, שכבר הם נמסרים אל השם יתברך. והקדים אותם לשקלים של המן, אשר היה נותן שקלים בעדם למלך לקנות אותם, ודבר זה לא היה מועיל, שכבר הם להשם יתברך לגמרי על ידי נתינת השקלים. ובשביל שישראל היו תחת אחשורוש, והמן קנה אותם מן אחשורוש, והיה קניין זה חס ושלום לכלותם לגמרי, ולכך הקדים השם יתברך שקליהם לשקלי המן, כי בזה נודע כי ישראל הם להקב"ה, ולפיכך אין המן יכול לקנותם. (אור חדש שם)
הטעם שנהגו להרבות צדקה בפורים וכדכתיב וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים . לפי מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה במגילת אסתר על פסוק יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד , כי המן הטיל עין הרע במועדים של ישראל, אמר הקדוש ברוך הוא, רשע אתה מטיל עין הרע במועדי ישראל, הנני מוסיף עוד מועד ויום טוב אחר, שהוא ימי הפורים לעשות אותם ימי משתה ושמחה, כתבו המפרשים ז"ל כי המן הוא קנאי וכל קנאי הוא בעל עין הרע, דמהאי טעמא הקדים ה' שקלים לשקלי המן ואם כן כדי להציל עצמינו מעין הרע, התיקון והסגולה לזה הוא על ידי עשיית הצדקה כי על ידי מצות הצדקה בזכותה ינצלו מעין הרע בדרך השגחה מהיזק זה שהוא טבעי. כי אותיות קודם עין הם כסף . (מועד לכל חי)
טעמים ליום תענית אסתר – י"ג באדר שהוא יום תענית אסתר, אירעו בו כמה עניינים לעם ישראל. הפיל בו המן הרשע פור לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד . גם מכת חושך במצרים היתה בימים אלו. וכ"כ הרב זרע ברך כי מכת חושך היתה באדר. וכתב הרוקח על הפסוק (שמות י כב) וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים כי באותם שלושה ימים מתו אותם שלא היו מאמינים שיצאו ממצרים לעולם. ומתו בי"ג באדר. והמן גזר לאבדם בי"ג באדר. ולכן מתענים בי"ג באדר. וכתב הרמב"ם (הל' תעניות ה ה) ונהגו כל ישראל בזמנים אלו להתענות. ובי"ג באדר זכר לתענית שהתענו בימי המן שנאמר (אסתר ט לא) דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם . וכתב בספר שבולי הלקט 'נהגו בני העולם להתענות ערב פורים לזכר דברי הצומות שעשו בימי מרדכי ואסתר ואע"פ שאותם הצומות היו בימי הפסח נהגו לסמוך התענית לפורים וכשחל פורים באחד בשבת מתענין ביום חמישי שלפניו'. וכו'
ואמר רב תענית זה אינו מדברי תורה ולא מדברי סופרים אלא מנהג בעלמא שהרי תענית של מרדכי ואסתר היו בימי פסח ואם נפש אדם לומר דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם כתוב אין זה פירושו אלא כך פירושו על דברי הצומות והזעקות והצרות שעברו עליהן בימי המן קבלו עליהן ימי הפורים לזכר הנס לדורות ואעפ"כ לא אתיר לאדם לפרוש מן הצבור דאמרינן (שמות י כב) לֹא תִתְגֹּדְדוּ לא תעשו אגודות אגודות. ורבותינו המקובלים כתבו בטעם תענית זו לדורות, כדי שלא יקטרג השטן על כי אוכלים ושותים למחרת ביום הפורים, שעל ידי התענית אנו מגלים, שכל השמחה אינה אלא לעבודת הבורא, להללו ולשבחו ולפאר את שמו בעולם כולו. וסגולת התענית היא להכניע את היצר הרע, לבלתי יחטיא את האדם בפורים כששמח וטוב לב. וכתב המגיד משרים (כ"ב) אור י"ג לאדר השני, הלא לך למינדע כי בימי הפורים ובליל פסח מותר לשתות כל יין שירצה האדם ולהתענג ולהתפנק, ומפני שסמאל וחוייא בישא דרכם להכניס שמחה בלבות בני אדם ולתת בלבם לאכול ולשתות. ואח"כ עולה ומסטין, וזהו סוד התענית שמתענין בי"ג באדר, והוא להכניע כחו מלהשטין. (אוצר הסגולות)
הפסוק הארוך ביותר בתורה נמצא בפרשתנו - וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ.(שמות לב א) ובו שלושים וארבע תיבות.
הפסוק הארוך ביותר בתנ"ך נמצא במגילת אסתר - וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בָּעֵת הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה מָרְדֳּכַי אֶל הַיְּהוּדִים וְאֶל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת אֲשֶׁר מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשֹׁנוֹ וְאֶל הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם. (אסתר ח ט) ובו ארבעים ושלוש תיבות. (נר לשולחן שבת)

שאלות

א. כתוב בחז"ל חמש פעמים בשנה צריך להשכים ולהתפלל ותיקין – וסימנך (בראשית כב ג) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר.
ב. וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂר, פָאֵל .(לב כ) פרש"י - שָׁלֹשׁ מִיתוֹת נִדּוֹנוּ שָׁם: אִם יֵשׁ
עֵדִים וְהַתְרָאָה – בְּסַיִף, כְּמִשְׁפַּט אַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת שֶׁהֵן מְרֻבִּים. עֵדִים בְּלֹא הַתְרָאָה – בְּמַגֵּפָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּגֹּף ה' אֶת הָעָם". לֹא עֵדִים וְלֹא הַתְרָאָה –
בְּהִדְרוֹקָן, שֶׁבְּדָקוּם הַמַּיִם וְצָבוּ בִּטְנֵיהֶם. מצינו בעיר הנידחת ששורפין את כל שללה עם המדינה באש ושריפתה מצות עשה שנאמר (דברים יג יז) וְשָׂרַפְתָּ
בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ . מה הטעם שנדונו בסיף ולא בסקילה ולא שרפו את ממונם. וכן לא מצינו שהתרו בהם. ואמרינן (רמב"ם הל' ע"ז פ"ד ה"ו)
שולחים להם שני תלמידי חכמים להזהירם ולהחזירם אם חזרו ועשו תשובה מוטב.
ג. כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַי-הוָה בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם . (ל יב) מה הטעם שכפל הפסוק פעמיים
בִּפְקֹד אֹתָם .
ד. איתא בחז"ל רצה הקב"ה לתת שנים עשר ראשי חודשים שיהיו מועדים ורגלים גמורים על שם שנים עשר שבטי ישראל, אבל אחר שחטאו בעגל,
הפסידו דבר זה. ונשים, שלא חטאו בעגל, הם זכו לראש חודש יותר מן האנשים. וזה הטעם לכך שנוהגות נשים שלא לעשות מלאכה בראש חודש.
(טור או"ח תיז). מה הטעם שזכו לכך הנשים ולא שבט לוי. שהרי גם הם לא חטאו בעגל.
ה. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְ-הוָה רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי.
(לג יב) מה הטעם שקוראים פרשה זו בשבת של חול המועד.
ו. ראיה בפרשה שכל המקבל פני רבו כאילו מקבל פני שכינה.
ז. בפורים המשולש - מה הטעם שלא עושים סעודת פורים בשבת. איזה מצוה בשבת עלולה להידחות מפני סעודת הפורים.
ח. וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר . (לד כט) פרש"י - כְּשֶׁהֵבִיא לוּחוֹת אַחֲרוֹנִים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. כיצד מותר היה
למשה רבינו להביא את הלוחות אל מחנה ישראל ביום הכפורים, הלא ההר היה רשות היחיד, והמדבר ומחנה ישראל היו רשות הרבים. והוא איסור
הוצאה מרשות לרשות.
ט. נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֺן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֺן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים .(לד ז) איך נמנית המדה הזו
בתוך י"ג מדות שכולם רחמים גמורים. מדוע מיהר משה להשתחות (לד ח) וַיְמַהֵר מֹשֶׁה וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ .
י. מנין שקלי הזהב שעשו בחטא העגל, וכנגדם מחצית השקל מכפר על חטא העגל.
כ. וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם .(לב כה) מה הפירוש כִּי פָרֻעַ הוּא . והוא לשון מְגֻלֶּה.
ל. רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ .(לד כו) פרש"י - אַזְהָרָה לְבָשָׂר בֶּחָלָב. וּשְׁלֹשָׁה פְעָמִים כָּתוּב בַּתּוֹרָה: אֶחָד
לַאֲכִילָה, וְאֶחָד לַהֲנָאָה, וְאֶחָד לְאִסּוּר בִּשּׁוּל. כתב השפתי חכמים - יש לומר דגבי בשר בחלב חייב על האכילה אף שאינו נהנה באכילתו כגון שנשרף
גרונו באכילה לכך לא כתב בו נמי לשון אכילה שיכלול גם ההנאה מה שאין כן בשאר אכילת איסורים. מה הטעם שאם בלע מצה ולא לעסה יצא ידי
חובה אע"פ שלא טעם טעם של מצה. והיא לא נקראת אכילה. וכתיב (שמות יב יח) בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת ובלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן הַכָּתוּב קְבָעוֹ חוֹבָה.
מ. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ .(לא יד) כתיב מְחַלְלֶיהָ מוֹת
יוּמָת משמע בסקילה וכתיב וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ משמע בידי שמים, הא כיצד. מה הטעם דכתיב מוֹת יוּמָת בכפל לשון.
מ. זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם (לב יג) מה הטעם שהזכיר משה רבינו
בתפילתו את ישראל ולא את יעקב.
נ. זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַי-הוָה . (ל יג) מה הטעם שציוה על מחצית
השקל, לא פחות ולא יותר.
נ. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא יְ-הוָה בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה.(לא ב) מה הטעם שהזכיר בבצלאל את אבי אביו, מה שלא הזכיר
באהליאב אלא אביו דכתיב (לא ו) אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן.
ס. וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ .(לב לב) פרש"י - מִסִּפְרְךָ – מִכָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ עָלַי שֶׁלֹּא הָיִיתִי כְּדַאי לְבַקֵּשׁ
עֲלֵיהֶם רַחֲמִים (ברכות ל"ב ע"א). לכאורה קשה שהרי עדיין לא נכתבה התורה.
ע. וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַי-הוָה מָחָר . (לב ה) פרש"י - בְּלִבּוֹ הָיָה לַשָּׁמַיִם; בָּטוּחַ הָיָה שֶׁיָּבֹא מֹשֶׁה וְיַעַבְדוּ אֶת הַמָּקוֹם. איך
ייאמר בו חַג לַי-הוָה מָחָר ואיך כתבה התורה ח"ו פלסתר, ואיך יצאו דברים כאלו מפי אהרון קדוש השם.
פ. וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מידו [ מִיָּדָיו ] אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר . (לב יט) מה הטעם דכתיב חסר מידו וקרי מִיָּדָיו מלא. כיצד שבר את הלוחות
וקי"ל אזלא כתב אזלא קדושה אך נשאר הגליון ואם כן אסור.
צ. הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לחברוֹ, צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר(לא יג): לָדַעַת כִּי אֲנִי יְ-הוָה מְקַדִּשְׁכֶם . תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: לָדַעַת כִּי אֲנִי יְ-הוָה מְקַדִּשְׁכֶם . אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ
הוּא לְמֹשֶׁה: מַתָּנָה טוֹבָה יֵשׁ לִי בְּבֵית גְּנָזַי וְשַׁבָּת שְׁמָהּ, וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִיתְּנָהּ לְיִשְׂרָאֵל, לֵךְ וְהוֹדִיעָם. באיזה מקרה נותן מתנה לחברו ואין צריך להודיעו.
ק. וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַי-הוָה אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי .(לב כו) פרש"י - מִכָּאן שֶׁכָּל הַשֵּׁבֶט כָּשֵׁר (יומא ס"ו ע"ב( מה הטעם שהשבט
היחיד שלא חטא בעגל כל השבט הינו שבט לוי, ומשאר שבטים לא נמצא כל השבט שלם. וכתיב על שבט לוי (דברים לג ט) כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ .
מִי לַ י-הוָה אֵ לָי וַיֵּאָסְפוּ ר"ת וס"ת לוי . (46) (רבינו יהודה החסיד)
ר. וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה . (לב יז) וכי רק יהושע שמע הרי משה רבינו נמצא איתו והוא גם שמע. ומדוע
ענה לו קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ . ולא אמר לו שנהרג חור ועבדו עבודה זרה. והקב"ה אמר לו (לב ח) עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ .
ש. וַיֹּאמְרוּ לִי עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ . (לב כג) כיצד אמרו קרח ועדתו
(במדבר טז ג) כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְ-הוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְ-הוָה. והרי הם חטאו בחטא ע"ז דכתיב (לב ח) עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה .
ש. מספר הימים בשנה מעוברת וכנגדם שווי מחצית השקל בפרוטות.
ת. וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ .(לב כח) מנין בני ישראל אחר שחטאו בעגל. והוא רמוז בראשי שמות של
השבטים מלבד שבט לוי.
ת. וַיֹּאמֶר יְ-הוָה אֶל מֹשֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל .(לד כז) כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה זו
תורה שבכתב, כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה זו תורה שבעל פה. מספר הפרקים אשר קיימים בכל שישים המסכתות שבתלמוד הבבלי.

תשובות

א. א ב – (אבילות) היינו ט' באב. ב' זו בריאת העולם. היינו ראש השנה שבתשרי נברא העולם. ר' רבה זו צומא רבה הוא יום הכיפורים. ה' הושענא רבה.
מ' מגילה היינו פורים. ר"ת אברהם . וכן סופי תיבות אברהם – הושענא , תשעה באב , יום כפור , ראש השנה , פורים . (מטה משה – סי' תתקנח)*
ב. בן נח נהרג בסייף – דקי"ל דבן נח אין צריך התראה אלא אזהרתו זו היא התראתו (סנהדרין נז). ובן נח דינו בסייף. והם נדונו כבני נח. (סנהדרין נו.)
(דעת זקנים) א"נ משה שקול כבית דין של ע"א, עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר הרבה להם בתי דין ושם דנו את כל יחיד ויחיד לסקילה, ואח"כ ציוה על בני
לוי להביאם לבית הדין הגדול אשר בשער המחנה ושם ידונו אותם בסייף כדין מרובים. (אזנים לתורה)
ג. גוף ונשמה – נשיאת הראש שלהם תהיה לשתי פקידות, אחת וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַי-הוָה היינו כופר עבור הנשמה, בִּפְקֹד אֹתָם , ואפילו אם הקב"ה
יחסר אותה אפילו הכי ישראל נותנים עבור כפרה לנשמה, וגם הקב"ה מבטיח וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף דהיינו שלא ימותו, ואפילו בִּפְקֹד אֹתָם , דאפילו
יגיע זמן הפקידה והפרידה לֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף על דרך מה שאמרו חז"ל (מו"ק כח.) 'חָלָה יוֹם אֶחָד וָמֵת רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר זוֹ הִיא מִיתַת מַגֵּפָה' דגם
זה לא יהיה. (אמרות ה')
ד. דעתן של נשים קלה – ולא נמשכו אחר בעליהן שפיר מגיע להם שכר על זה. וללווים ניתן שכר יותר להיות עובדים במקדש. א"נ לפי שנשים אינם
בכלל ערבות היינו שאינה עריבה בעד אחרים. ושבט לוי אע"פ שלא חטאו מ"מ אין השבט מנוקה לגמרי דמ"מ מטעם ערבות יש להם חלק בחטא העגל.
(פרדס שמאי) *
ה. הוזכרה בה שבת באמצע הרגלים. דכתיב (להלן לד כא) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת . ובמסכת מגילה (לא. ד"ה מקרא)
פרש"י – לפי שיש שם מצות שבת ורגלים וחולו של מועד דכתיב אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים ומכאן למדנו איסור מלאכה בחולו של מועד.
(חגיגה דף יח.): (החזקוני)
ו. וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ יְ-הוָה יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה . (לג ז) 'כל מבקש משה' אין כתיב כאן אלא כָּל מְבַקֵּשׁ יְ-הוָה , מלמד שכל המקבל פני זקן
מלא תורה כאילו מקבל פני שכינה (תנחומא). מכאן שכל המקבל פני רבו כאילו מקבל פני שכינה. (ירושלמי – ערובין פ"ה ה"א) (עבד המלך)
ז. זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ . (שמות כ ז) נאמר על השבת שחייבים לזכור אותה ואם ישתכר ישכח את השבת, ובסעודת פורים צריך להיות עד דלא ידע.
(האלף לך שלמה ס' שפה). צריך לזכור גדולת היום ומעלתו והבדלתו לשבח משאר הימים שלפניו ואחריו. (ספר החינוך לא) א"נ משום שאין שמחתו תלויה
בבי"ד אלא בידי שמים (ירושלמי מגילה פ"א ה"ד). א"נ כדי שיהא ניכר שמחת פורים ולא תתערב בסעודת שבת. (הריטב"א מגילה ה.)
ח. חי נושא את עצמו (שבת צג ב) – כפי שהארון היה נושא את נושאיו קל וחומר שגם לוחות הברית היו כך, ואם כן נחשבו כ'חי שנושא את עצמו' ולא היה
בהם איסור הוצאה מרשות לרשות. (קרן לדוד)
ט. טובה היא אצל החוטא שהקב"ה מאריך אפו ואינו נפרע ממנו מיד לפי מעשיו אלא בנו וג' דורותיו יקבלו פרעון חטאו והכל כפי העון, לפיכך מיהר משה
להשתחוות לפניו יתברך ולהודות לו על אריכות אפו וגודל חסדו עם ברואיו. (ילקוט האזובי)
י. י"ב אלף שקלי זהב היו בעגל. ו'קנטר' הוא מאה שקלים (בכורות נ.). ואיתא במדרש (רבה מב ח) ק"ך קנטרין זהב היו בעגל מנין מס"ך . וידוע כי שקל כסף
הוא ארבעה דינרי כסף, ולפי זה שקל זהב הוא ארבעה דינרי זהב, אם כן י"ב אלף שקלי זהב הם מ"ח אלף דינרי זהב. ובמסכת ב"מ (מד:) נאמר שיש
בדינר זהב כ"ה דינרי כסף, הרי שמ"ח אלף דינרי זהב הם י"ב פעם מאה אלף דינרי כסף, וזהו משקלו של העגל. וכל אחד מששים רבוא בני ישראל נתן
מחצית השקל, היינו שני דינרי כסף, עולה החשבון לי"ב פעמים מאה אלף דינרי כסף. הרי שהשקלים של ישראל משקלם בדיוק כמשקלו של העגל ובאו
לכפר עליו. (אור יקרות)
כ. כתרים שקיבלו בעת שאמרו נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע כיון שחטאו ישראל ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה ופירקום. וזהו כִּי פָרֻעַ הוּא . (שבת פח.) תרגום
יונתן – וַחֲמָא משֶׁה יַת עַמָּא אֲרוּם פְּרִיעִין אִינוּן אֲרוּם פְּרָעוּ כְלִילָא דְדַהֲבָא דַהֲוָה בְּרֵישֵׁיהוֹן דַּהֲוָה שְׁמָא מְפַרְשָׁא חָקִיק עֲלֵיהוֹן מִן טוּרָא דְחוֹרֵב. *
ל. לֶחֶם עֹנִי נקראת המצה – דכתיב (דברים טז ג) שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי לפיכך יוצא בה ידי חובה אע"פ שאין זו דרך אכילה. (תורת חיים
חולין קכ ד"ה לחם)
מ. מזיד בינו לבין עצמו קמ"ל – תלמוד לומר וְנִכְרְתָה בידי שמים. אבל אם היה מזיד עם התראת עדים מוֹת יוּמָת בסקילה. (מכילתא) מוֹת יוּמָת - טעם
הכפל, כי זה האיש בן מות הוא לשמים ומרשה ה' התחתונים להמית בן מות זה. (אוה"ח) א"נ כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה ולא בתוס' השבת. (הרוקח)
מ. מלאכי חבלה עמדו עליו באותה שעה להורגו (שמו"ר פמ"א) והזכיר להם שהוא מבני ביתו של יִשְׂרָאֵל , עליו נאמר כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱ-לֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים
וַתּוּכָל . לכך הזכיר ישראל ולא הזכיר יעקב. (אזנים לתורה)
נ. נפש בגימטריא שקל (430) – והקב"ה ברחמיו מטה כלפי חסד, ומכפר על עון חצי הנפש, ואם כן היה מחצית השקל כופר, פדיון על חצי הנפש. (הרא"ש)
א"נ לפי שחטאו במחצית היום לפיכך יתנו מחצית השקל הדא הוא דכתיב (שמות לב א) כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה 'בא שש' (רבינו בחיי בשם המדרש, החזקוני).*
נ. נהרג חור על מעשה העגל – והמשכן בא לכפר על מעשה העגל, לכן נזכר כאן במשכן בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר . (דעת זקנים, החזקוני)*
ס. ספר החיים שאדם נכתב בו בראש השנה. והכי אמר בר"ה (טז:) 'מְחֵנִי נָא' — זֶה סִפְרָן שֶׁל רְשָׁעִים, 'מִסִּפְרְךָ' — זֶה סִפְרָן שֶׁל צַדִּיקִים, 'אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ'
— זֶה סִפְרָן שֶׁל בֵּינוֹנִיִּים. (דעת זקנים) מִסִּפְרְךָ ספר חיים אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ , כדכתיב (ישעיה ד ג) כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלָ͏ִם , הָרְגֵנִי נָא הָרֹג. (רשב"ם)
ע. עתיד הקב"ה להפכו ליום טוב כדכתיב (זכריה ח יט) כֹּה אָמַר י-ְהוָה צְ-בָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית
יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ . שהרי העגל נעשה בט"ז תמוז ובי"ז נשתברו הלוחות. נמצא כי חַג לַי-הוָה מָחָר הוא
לאחר זמן. כמו שאמרו במכילתא (סוף פר' בא) כי יש מחר לאחר זמן. (עבד המלך בשם ספר הליקוטים, החיד"א) וכ"כ רש"י (שמות יג יד) כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר –
יֵשׁ 'מָחָר' שֶׁהוּא עַכְשָׁיו, וְיֵשׁ 'מָחָר' שֶׁהוּא לְאַחַר זְמַן, כְּגוֹן זֶה וּכְגוֹן (יהושע כב, כד) מָחָר יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם לְבָנֵינוּ דִּבְנֵי גָּד וּבְנֵי רְאוּבֵן.*
פ. פרחו האותיות – לפיכך חסר י', כלומר י' הדברות שהיו כתובים ראה אותם שהיו פורחות למעלה, מיד וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר אמר מאחר שפרחו
האותיות הקדש מה הנייה באבנים האלה, ושברם כי לא נשתברו בהשלכתו. (רבינו אפרים) ואמר דהם כתובים מכל צד ואם כן מותר לשברם. (צפנת פענח)
צ. צדקה לעני שהמקבל מתבייש בה - מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף (משלי כא יד). מה שנאמר הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵירוֹ, צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ הוא דווקא במתנה שנותן לו ע"י
אהבה שאין המקבל מתבייש. (תוס' שבת שם) וה"מ מתנה לעשיר צריך להודיעו ולא במתנה לעני. (הרי"ף שם) (עבד המלך)
ק. קרובים היו למשה לפיכך לא נתרצה אחד מהם להמיר מנהיג במקומו. והרמב"ם כתב (הל' עכו"ם פ"א) שאברהם מסר קבלת התורה ליצחק ויצחק ליעקב
ויעקב ללוי, וזרעו הושיבו ישיבות שלא פסקה מהם תורה כלל, ולפיכך לא נשתעבדו במצרים שלא עסקו במלאכה כי אם בתורה. (דעת זקנים, חזקוני)
ר. רכילות היא וכתיב לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ (ויקרא יט טז), אפילו שבעוד שעה קלה יראה יהושע בעצמו את הנבלה שנעשתה במחנה. ואפילו על שאלת
יהושע השתדל משה רק ללמדו להבחין בין קול מלחמה ובין קול ענות, שהרי עתיד הוא להיות שר צבא בישראל ועליו להכיר קול מלחמה.(אזנים לתורה)
ש. שיתוף שם שמים ודבר אחר – אין בני נח מצויים עליו. סברו קרח ועדתו שאין איסור בדבר גם לבני ישראל לפיכך אמרו כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים .
וכתב רבינו תם שמותר להשביע עכו"ם בביהמ"ש כדי לגבות ממנו ממון שהעכו"ם חייב לו, אף שלכאורה הוא גורם בכך לגוי להישבע באלוהיו ויש
בזה (שמות כג יג) וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ . (תוס' סנהדרין סג:) 'ואף על פי שמשתפין שם שמים ודבר אחר לא אשכחן דאסור
לגרום לאחרים לשתף. ' וְלִפְנֵי עִוֵּר ' ליכא, דבני נח לא הוזהרו על כך'. א"נ ערב רב אמרו לבדן ולא ישראל, מדכתיב אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ ולא כתיב 'אלה
אלהינו', ואמרו הֶעֱלוּךָ ולא אמרו 'העלנו'. אֵלֶּה ר"ת א וו ל אלוהות ה רבה. (רבינו אפרים)
ש. שפ"ד ימים בשנה מעוברת – ובמחצית השקל שפ"ד פרוטות. (הרוקח)
ת. תקצ"ז – והם היו ת"ר אלף , וראשי תיבות של שמם עולה כמנין תקצ"ז מלבד שבט לוי שלא חטאו בעגל. ר אובן ש מעון י הודה י ששכר ז בולון ד ן נ פתלי
ג ד א שר י וסף ב נימין. וחסר ג' אלפים שנפלו בעגל. ועוד שמותם של ג' האבות וי"א שבטים מלבד לוי יהיו ס' אותיות, כנגד ס' ריבוא ישראל. (הרוקח)
ת. תצ"ב פרקים בכל המסכתות בתלמוד הבבלי. עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בגימטריא 492 . גם הגימטריא של המילים (דברים לא יט) שִׂימָהּ בְּפִיהֶם היא 492
כמנין הפרקים הנזכרים. (הג"ר שמואל לוריא - ממנחילי תורת הגר"א)

מקורות / חידודון *

א. כתב בספר 'מטה משה' שיש חמש פעמים בשנה שצריך להשכים ולהתפלל ותיקין. (תלמיד המהרש"ל – סי' תתקנח'), ב-ה' בקרים משכימים לתפילה שנאמר (איוב ג' כג') ותפקדנו לבקרים ולרגעים תבחננו, זה ראש השנה ויום הכיפורים שבהם נפקדים כל מעשה אדם. הושענא רבה , שנאמר (איכה ג' כג') חדשים לבקרים רבה אמונתך. פורים שנאמר (תהלים קא' – ח') לבקרים אצמית כל רשעי ארץ. וזהו המן. ט' באב , שנאמר (ישעיה לג' ב') היה זרועם לבקרים אף ישועתינו בעת צרה. וסימן לדבר (לכל ה-ה' השכמות) שנאמר (בראשית כב' – ג') וישכם אברהם בבקר .
ד. שמעו הנשים ולא קבלו עליהם ליתן נזמיהן לבעליהן אלא אמרו להם אתם רוצים לעשות שקוץ ותועבה שאין בו כח להציל לא שמעו להם ונתן הב"ה שכרן של נשים בעה"ז ובעה"ב ומה שכר נתן להם לעה"ב לעה"ז שהן משמרות ראשי חדשים שנ' המשביע בטוב עדיך תתחדש כנשר נעורייך ראו האנשים שלא קבלו הנשים ליתן את נזמיהן לבעליהן ועד אותה שניה היו הנזמים באזניהם כמעשה המצריים וכמעשה העברים ופרקו את נזמיהם שבאזניהם ונתנו שנ' ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם באזני נשיהם אין כתיב כאן אלא באזניהם . (פרקי דר"א פמ"ה)
ושמעתי מאחי הרב יחיאל טעם לדבר , לפי שהמועדים נתקנו כנגד אבות, פסח כנגד אברהם דכתיב (בראשית יח, ו) לושי ועשי עוגות ופסח היה, שבועות כנגד יצחק שתקיעת שופר של מתן תורה היה בשופר מאילו של יצחק, סוכות כנגד יעקב דכתיב (בראשית לג, יז) ולמקנהו עשה סוכות , וי"ב ראשי חדשי השנה שגם הם נקראים מועדים כנגד י"ב שבטים, וכשחטאו בעגל נטלו מהם ונתנו לנשותיהם לזכר שלא היו באותו חטא. (טור או"ח תי"ז)
כ. בָּאוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׁרָאֵל קָשְׁרוּ לוֹ שְׁנֵי כְּתָרִים. יש להקשות למה בהנחת הכתרים הספיק מלאך אחד לשני כתרים, ובנטילתם הוצרך לכל כתר מלאך אחד? ונראה לי בס"ד כי בהנחתם הביאום מלאכי השרת שהם מסטרא דימינא, וכל ימין כחו חזק שיוכל מלאך אחד לסבול שני כתרים בידו, אבל בנטילה שהוא מלאך אחד לסבול שני כתרים בידו, אבל בנטילה שהוא ענין דין נטלום מלאכים מסטרא דשמאלה, וזה המלאך אין לו כח לסבול ב' כתרים בידו. ועוד נראה לי בס"ד מלאך הטוב גם שמאל שלו היא חסד, לכך אחז ב' כתרים בשתי ידיו, אבל מלאך הדין אין פועל דין בימינו אלא רק בשמאלו, לכך נטל כתר אחד בשמאלו דוקא. (בן יהוידע – שבת פח.)
ואע"ג דגדולה מדה טובה ממדת פורענות הכא נמי גדולה היא שמלאך טוב היה קושר שני כתרים ומלאך חבלה לא היה בו כח כי אם להסיר אחד. (תוס' שם)
כִּי פָרֻעַ הוּא - א"נ שנסתלקו ענני כבוד אלא שהחזירם משה רבינו בתפילתו. (רבינו אפרים)
נ. לפי שבמעשה העגל גרמו שבירת הלוחות לשנים ע"כ יתנו בקע דהיינו שקל בקוע לשנים. א"נ לפי שזה היה כופר נפש וידוע שמצד הנפש אין יתרון לשום אדם על חבירו כי נפש החיוני שוה בכולם על כן עשיר ורש שוין בכופר זה, ולפי שכל אדם הוא שקל שלם, וכל מחצית נכלל במספר י' כי כן מנו רז"ל (נדה לא, א) במאמר שלשה שותפין באדם י' דברים הבאים מן אב ואם וי' דברים הבאים מן הקב"ה וא"כ הרי האדם השלם עשרים גרה ומחציתו תרומה לה' לכפר על חלק הנפש.(כלי יקר)
כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה 'בא שש' – והשקל כ' גרה הרי חציו עשר לכפר על עשרת הדברות שעברו. (דעת זקנים)
שקל במילוי שין קוף למד . והגימטריא שין קוף למד = 620 = עשרים . לרמז שבשקל שממנו יש לתת מחצית יש עשרים גרה. כדכתיב (שמות ל יג) זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל .
במלה מַחֲצִית חמש אותיות. השתים שבקצוות זו שבראש המלה וזו שבסופה הן אותיות'מת' , שתי הפנימיות הן'חי' . ובאמצע האות צ' המלמדת על הצדקה. רמז הוא שצדקה מקרבת את החיים ומרחיקה את המוות. שכן האותיות 'חי' מחוברות אל האות צ' סמל הצדקה, ואילו האותיות 'מת' מרוחקות ממנה. (הגר"א)
מחצית השקל בא לכפר על חטא העגל – וידוע כי הערב רב עבדו את העגל במעשה, בריקודים ובמחולות, ואילו בני ישראל חטאו בו רק במחשבה. ומחשבה בלי מעשה הריהי כמחצית בלבד, לכך יתנו מחצית השקל. (עץ הדעת טוב – לרבינו חיים ויטאל זצ"ל) להורות כי לא עשו רק מחצית מן העבירה. ('כתב סופר' עה"ת)
מחצית השקל – מרמז על האחדות שכל אחד אינו אלא מחצית ואינו יכול להיות מושלם רק אם מתחבר עם חבירוץ (ר' שלמה אלקביץ) כאשר יהודי לבד הוא אינו שלם אין לו במה להתנשא על השני. (האלשיך) אין אדם מת וחצי תאוותו בידו רמז במחצית השקל שלעולם אין אדם שבע בענייני העולם הזה. (מקדש מרדכי)
נ. בצלאל ואהליאב מרומזים בתחלת בראשית – ר"ת של בְּ רֵאשִׁית בָּ רָא אֱ -לֹהִים הוא ' בבא ' וזה ר"ת של ב צלאל ב ן א ורי', וכן ר"ת של בָּ רָא אֱ -לֹהִים אֵ ת הם ר"ת של א הליאב ב ן א חיסמך. ואמרו חז"ל (ברכות נה.) יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ שנאמר (משלי ג יט) יְ-הוָה בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה . (משיב דברים בשם אביו, מנחת אהרן)
ע. וליב"ע אמר זאת בקול בוכים והכוונה היתה על חג – שבר רשעים, שמחר ידין משה את עובדי העגל. שעל ידי מעשה העגל נדחה תיקון העולם לאחרית הימים, קרא אהרן בקול בוכים: חַג לַי-הוָה החג מחול לצדיקים, שיעשה ה' בשעת תיקון העולם מָחָר נדחה ע"י מעשיכם למחר, ויש מחר לאחר זמן. (אזנים לתורה)
תרגום יונתן - וּקְרָא בְּקַל עָצִיב וַאֲמַר חַגָּא דַיְיָ מְחַר מִנִּכְסַת קְטוֹל בַּעֲלֵי דְבָבוֹי אִלֵּין דְּכָּפְרִין בְּמָרֵיהוֹן וּפָרְגוּ עִיקַר שְׁכִינְתֵּיהּ יְיָ בְּעִיגְלָא הָדֵין.
פ. ולקח משם את הלוחות והיה יורד והיו הלוחות סובלין את עמ"י עצמן ואת משה עצמו עמן וכשראו העגל ואת המחולות ברחו הכתובים מעל הלוחות נמצאו כבדים על ידו משה ולא היה משה יכול לסבול את עצמו ולא את הלוחות והשליכן מידו ונשתברו תחת ההר. (פרקי דר"א פמ"ה)
וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה פְּסָל לְךָ , הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב יא, ו): וְיַגֶּד לְךָ תַּעֲלֻמוֹת חָכְמָה , אַתָּה מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות לב, ז): לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, הָיָה תּוֹפֵס בַּלּוּחוֹת וְלֹא הָיָה מַאֲמִין שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, אָמַר אִם אֵינִי רוֹאֶה אֵינִי מַאֲמִין, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, יט): וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב משֶׁה אֶל הַמַּחֲנֶה , שֶׁלֹא שִׁבְּרָן עַד שֶׁרָאָה בְּעֵינָיו. אִי לָהֶם לִבְנֵי אָדָם שֶׁהֵם מְעִידִים מַה שֶּׁאֵינָם רוֹאִים, אֶפְשָׁר שֶׁלֹא הָיָה משֶׁה מַאֲמִין בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאָמַר לוֹ: כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ , אֶלָּא הוֹדִיעַ משֶׁה דֶּרֶךְ אֶרֶץ לְיִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ שֶׁיְהֵא אָדָם שׁוֹמֵעַ דָּבָר מִן יְחִידִי נֶאֱמָן, אָסוּר לְקַבֵּל עֵדוּתוֹ לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַל פִּיו אִם אֵינוֹ רוֹאֶה. דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּרְחוּ הַכְּתוּבִים מִן הַלּוּחוֹת, לְכָךְ שִׁבְּרָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט, טז): וָאֵרֶא וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם , רָאָה משֶׁה שֶׁחָטְאוּ וְשִׁבֵּר אֶת הַלּוּחוֹת. מָשָׁל לְשַׂר שֶׁנָּטַל אִשָּׁה וְכָתַב לָהּ כְּתֻבָּה וּנְתָנָהּ בְּיַד הַשּׁוֹשְׁבִין, לְאַחַר יָמִים יָצָא עָלֶיהָ שֵׁם רַע, מֶה עָשָׂה הַשּׁוֹשְׁבִין קָרַע אֶת הַכְּתֻבָּה, אָמַר מוּטָב שֶׁתְּהֵא נִדּוֹנֵית כִּפְנוּיָה וְלֹא כְּאֵשֶׁת אִישׁ, כָּךְ עָשָׂה משֶׁה, אָמַר אִם אֵין אֲנִי מְשַׁבֵּר אֶת הַלּוּחוֹת אֵין לְיִשְׂרָאֵל עֲמִידָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב, יט): זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם , מֶה עָשָׂה שִׁבְּרָם, אָמַר לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הָיוּ יוֹדְעִין מָה הָיָה כָּתוּב בָּהֶם. דָּבָר אַחֵר, וָאֵרֶא וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם , רָאָה שֶׁאֵין לְיִשְׂרָאֵל עֲמִידָה, וְחִבֵּר נַפְשׁוֹ עִמָּהֶם וְשִׁבֵּר אֶת הַלּוּחוֹת, וְאָמַר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵם חָטְאוּ וַאֲנִי חָטָאתִי שֶׁשִּׁבַּרְתִּי הַלּוּחוֹת, אִם מוֹחֵל אַתָּה לָהֶם אַף לִי מְחֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, לב): וְעַתָּה אִם תִּשָֹּׂא חַטָּאתָם , כֵּן לְחַטָּאתִי מְחֹל, וְאִם אֵין אַתָּה מוֹחֵל לָהֶם אַל תִּמְחֹל לִי, אֶלָּא (שמות לב, לב): מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ . אָמַר רַבִּי אַחָא, לֹא זָז מִשָּׁם עַד שֶׁפִּנָה חַטָּיָה שֶׁלָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, טו): וַיִּפֶן וַיֵּרֶד משֶׁה , כֵּיוָן שֶׁפִּנָה חַטָּיָה שֶׁלָּהֶם, אָמַר משֶׁה הֲרֵי הָיָה לְיִשְׂרָאֵל מִי שֶׁיְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם, אֲנִי מִי יְבַקֵּשׁ עָלָי, הִתְחִיל מִצְטַעֵר עַל שִׁבּוּר הַלּוּחוֹת, וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַל תִּצְטָעֵר בַּלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, שֶׁלֹא הָיוּ אֶלָּא עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת לְבָד, וּבַלּוּחוֹת הַשְּׁנִיִּים אֲנִי נוֹתֵן לְךָ שֶׁיְהֵא בָהֶם הֲלָכוֹת מִדְרָשׁ וְאַגָּדוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְיַגֶּד לְךָ תַּעֲלֻמוֹת חָכְמָה כִּי כִפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה , וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאַתָּה מְבֻשָֹּׂר שֶׁמָּחַלְתִּי לְךָ עַל חַטָּיָה שֶׁלְּךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יא, ו): וְדַע כִּי יַשֶּׁה לְךָ אֱ-לוֹהַּ מֵעֲוֹנֶךָ. (שמות רבה פרק מו)
ש. וכ"כ הרמ"א (שו"ע או"ח קנו א) 'ויש מקילין בעשיית שותפות עם הגוים בזמן הזה, משום שאין הגוים בזמן הזה נשבעים בעבודה זרה, ואע"ג דמזכירין העבודה זרה, מכל מקום כוונתם לעושה שמים וארץ אלא שמשתפים שם שמים ודבר אחר, ולא מצינו שיש בזה משום וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל (ויקרא יט יד), דהרי אין הגוים מוזהרין על השיתוף'.
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת ramnadlan018@gmail.com