"כל כך חלש האדם ברוחו, וכל כך חזקים בו המה ציוריו הבהמיים, עד שבהתעוררות של שמיעה רעה ושפלה ירד כבר ממעלת טהרתו ותום נפשו… אם לא יקדם את הרעה לעקר את פעולת השמיעה על ידי עוז כוח של מחאה עזה היוצאת מעצם כוח הקדושה של הנשמה הא-להית… אבל כל זמן שישאיר את רושם השמיעה בשתיקה - סוף סוף שההגדלה הדמיונית תפעול את פעולתה גם בלא דעת בעליה, וסופו לרדת לאותה המדרגה של ההשגחה על המדבר בעצמו".

"כי ה' א-להיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויבך לפניך, והיה מחנך קדוש. ולא יראה בך ערוות דבר (=דיבור) ושב מאחריך".