טהרת הנדה

נדה יכולה להיטהר ולחזור להיות מותרת לבעלה ע"י תהליך הכולל שלושה מרכיבים יסודיים:

1. הפסקת זיבת הדם
2. שבעה ימים
3. טבילה

להלן יפורטו בהרחבה הלכות מרכיבים אלו.

הפסקת זיבת הדם (ודיני הפסק טהרה)[עריכה]

כל עוד ממשיך לצאת דם מהמקור - הנדה נשארת בטומאתה ובאיסורה ולא משנה כמה זמן עבר או אם היא טבלה (פשוט).

כדי לוודא שהדם פסק מלזוב, צריכה הנדה לעשות "הפסק טהרה" דהיינו להכניס 'עד' (- בד נקי ורך) למקורה בעומק ולבדוק היטב בחורים ובסדקים ולבדוק אח"כ שיצא נקי מדם טמא (דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ג סע' ט-י, עמ' קנו). הדרך לעשות זאת היא ע"י שתכרוך את ה'עד' על אצבעה ותכניסנו לאותו המקום בעומק עד מקום שידה מגעת ותסובב את ה'עד' בכל הצדדים לבדוק בחורים ובסדקים (טהרת בת ישראל ג, ג, עמ' לב).

ערך מורחב - הפסק טהרה

לכתחילה יש לעשות את בדיקת ההפסק טהרה בעמידה ובפיסוק באופן שבו ניתן לבדוק בחורים ובסדקים, ולכן מומלץ לבדוק באופן שבו עומדת עִם רגל אחת על הקרקע ורגל אחת על הכיסא (דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ג סע' ט, עמ' קנו; וכן מקובל להדריך). אך חוֹלָה יכולה לעשות את בדיקות הפסק טהרה והשבעה נקיים בשכיבה (שו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' עא. וראה בשו"ת נוב"י קמא יו"ד סי' מו; שו"ת בית אפרים יו"ד סי' נא; חוו"ד סי' קצו בביאורים סק"ד; פתחא זוטא הל' נידה מהדו"ת סי' קפז סק"ב; גולות עליות, מקוואות פ"ח מ"ה).

לאחר ביצוע בדיקת "הפסק טהרה" מנהג כשר^[1] הוא להניח סמוך לשקיעת החמה "מוח דחוק" (- צמר גפן^[2] או בד דחוס באותו מקום) באותו המקום בעומק, ויהיה מונח שם כל בין השמשות (שו"ע יו"ד סי' קצו סע' א) עד אחר צאת הכוכבים, ואז תוציאנו ותבדקנו באור בהיר אם אין שם טיפת דם בצבע האוסר (דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ג סע' יז, עמ' קנט; טהרת בת ישראל סי' ג סע' ג עמ' לג; ועוד).

במה דברים אמורים? במי שעושה את בדיקת "הפסק טהרה" רק כמה ימים לאחר התחלת יציאת הדם, אולם אם עושה את בדיקת "הפסק טהרה" באותו יום שבו ראתה את הדם או את הכתם - יש חובה מעיקר הדין לשים "מוח דחוק" באותו מקום למשך כל בין השמשות (שו"ע שם סע' ב; טהרת בת ישראל שם סע' ג; ועוד). ויש אומרים שכל הרואה דם באותו יום שבו עושה את בדיקת ההפסק טהרה (ואפילו אם הדם החל כמה ימים קודם) צריכה מעיקר הדין לשים "מוח דחוק" (דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ג סע' יח, עמ' קנט-קסא).

בעיות רפואיות בביצוע בדיקות הפסק טהרה (מאנציקלופדיה הלכתית רפואית)[עריכה]

הערות עריכה: (א) יתכן שכדאי להעביר את הכותרת הזו ותכולתה לערך הפסק טהרה. (ב) חלק מההלכות המובאות כאן נוגעות לדיני בדיקות של שבעה נקיים, וצריך להעביר אותן למקומן המתאים.

אשה שהתירו לה שימוש בכיפה למניעת הריון^[3] (באנגלית: diaphragm), ושכחה להוציאו קודם בדיקת הפסק טהרה, הרי היא צריכה לעשות מחדש בדיקת הפסק טהרה (שו"ת הר צבי יו"ד סי' קנה). מאידך, שימוש בהתקן תוך-רחמי למניעת הריון^[4] (בשפה מקצועית:IUD-intra-uterine device), אינו מפריע לבדיקת הפסק טהרה (שו"ת מנחת יצחק ח"ו סוף סי' פז).

יש מי שכתבו, שאם אשה מצאה דם על 'עד' הבדיקה בתוך שבעה נקיים, והרופאים אומרים שיש לה פצע בפנים שמוציא דם, אם הבדיקה הייתה נקייה בהפסק טהרה, וביום הראשון והשביעי, הרי היא טהורה (שו"ת מהר"ש ענגיל ח"ג סי' פג; שו"ת הר צבי חיו"ד סי' קמו); יש אומרים, שצריכה להיות נקייה בהפסק טהרה ובבדיקה אחת ראשונה של היום הראשון לשבעת הנקיים (חוו"ד סי' קצו סק"ג; אבני מילואים בשו"ת סוסי' כג; שיעורי שבט הלוי סי' קפז ס"ה סק"ג); ויש מי שכתב, שאשה שיש לה מכה המוציאה דם, ואינה יכולה להיטהר לבעלה, מספיק שתבדוק עצמה בהפסק טהרה שיהיה נקי, ואף על פי שאחר כך רואה דם, יכולה לתלות במכה (שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קעז).

יש אומרים, שאם אינה מרגישה שיוצא דם ממקורה, הרי זה הפסק טהרה, גם אם בגלל מכה במקור אינה יכולה להפסיק בטהרה על ידי 'עד' בדיקה (שו"ת נובי"ק חיו"ד סי' נט; שו"ת אבני מילואים סי' כג; שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קעז; טהרת הבית ח"ב סי' יג במשמרת הטהרה סק"א, עמ' רלב רלד. וראה בשו"ת חת"ס שם שמבדיל בין הפסק טהרה לבין שבעת הימים הנקיים, עיי"ש). וכן יש מי שכתב, שאם הרופא אומר שיש לאשה מכה ברחם, ובעת ווסתה היא מדממת הרבה, אך גם לאחר זמן ווסתה היא ממשיכה לדמם בגלל הפצע, יש מקום להקל שתספור שבעה ימים לאחר ימי הווסת ותטבול, אף על פי שאין היא נקיה לגמרי, בתנאי שאחר הטבילה דמיה מועטים ולא שופעים, ובתנאי שידוע שהחולי התחיל בימי טהרתה, או שהיתה לה טהרה פעם אחר החולי (חזו"א חיו"ד סי' פא); ויש אומרים, שאשה לא יכולה להפסיק בטהרה עד שתהיה נקיה בבדיקת 'עד', ואפילו אינה מרגישה שדם יוצא ממקורה, ואפילו אם בכך תישאר טמאה לעולם (חוו"ד סי' קצו סק"ג; שו"ת בית שלמה חיו"ד ח"ב סי' כח).

בדיקה בנוכחות פצע אשה שיש לה מכה בכותלי הרחם, והמכה אינה מוציאה דם, אבל כשבודקת עצמה כואב לה מאד, תבדוק עצמה ביום הפסקת טהרה, ביום הראשון, וביום השביעי כדין, ובשאר הימים לא תבדוק כלל, ואם יכולה לקנח מבחוץ קינוח כלשהו, טוב להצריך אותה לעשות זאת אם לא יכאב לה (שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' קכט; ערוה"ש יו"ד קצו ל; סדרי טהרה יו"ד סי' קצו סקט"ו; שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' סט; שם ח"ג סי' נו אות ג; טהרת הבית, ח"ב, סי' יג, במשמרת הטהרה סק"ה (עמ' שיח-שיט). וראה עוד בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' קמד). ויש מי שכתב, שבמקום חשש עיגון שאין האשה יכולה לטהר עצמה, יש לסמוך על גדולי הפוסקים הסבורים שאפילו אם לא בדקה עצמה תוך שבעה ימים, רק ביום אחד מכל השבעה, באיזה יום שיהיה חוץ מבדיקת הפסק טהרה - עלה לה (חכמת אדם, כלל קיז סי"ב).

בדיקה בנוכחות יובש באותו מקום אשה שקשה לה לעשות הבדיקות בזמנים הדרושים בגלל יובש באותו מקום, יכולה להרטיב מעט את 'עד' הבדיקה (שו"ת מהרש"ם ח"א סי' קמו), ואפילו בשבת יכולה לשים מעט טיפות מים על 'העד' (הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בס' מראה כהן, עמ' מו), או למרוח מעט ווזלין על 'העד', או בנרתיק (שו"ת באר משה ח"ב סי' נט; הגר"ש וואזנר, הובאו דבריו בס' מראה כהן, עמ' מה).

צניחת רחם - הטיפול בצניחת הרחם בעבר היה על ידי הכנסת טבעת בנרתיק אשר תמך ברחם והרים אותו, ודנו הפוסקים כיצד תעשה האשה בדיקות טהרה במצב כזה^[5], אלא שדרך טיפול זו כבר איננה מקובלת, והתיקון הוא ניתוחי, בעיקר על ידי כריתת הרחם, ולכן אין כמעט משמעות מעשית להצעות השונות של הפוסקים בנידון.

שבעה ימים לאחר זיבת הדם[עריכה]

להלכה ולמעשה, אשה שראתה דם נדה צריכה משפסק הדם למנות שבעה ימים (- יממות) נקיים, שבהם איננה רואה כלל דם, ורק לאחר מכן יכולה לטבול ולהיטהר (שו"ע יו"ד סי' קפג - תחילת הלכות נדה קיצור שולחן ערוך, לרבי שלמה גאנצפריד זצ"ל, סי' קנג סעיף א, ועוד).

אין חולק על הלכה פשוטה ופסוקה זו^[6], אע"פ ששלושה שלבים ישנם בהלכה זו: דין תורה, תקנת חכמים ומנהגן של בנות ישראל^[7].

מדין תורה, נדה צריכה להמתין שבעה ימים (ויקרא טו, יט), בין אם ראתה רק טיפת דם אחת, ובין שראתה כל שבעת הימים ברציפות, ומשפסקה לראות ביום השביעי טובלת בליל שמיני, וטהורה לבעלה. באחד עשר הימים הבאים אם תראה דם יום אחד או יומיים, הרי היא זבה קטנה, וטובלת לאחר ראיה זו, והיא טהורה לבעלה. ואם תראה שלושה ימים רצופים באותם הימים, הרי היא זבה גדולה, וצריכה לספור שבעה ימים נקיים שבהן לא יצא דם ממקורה כלל (ויקרא טו, כח), ואחר כך צריכה לטבול (שם) ולהביא קורבן (ויקרא טו, כט).

"וכמשפטים אלו היו עושים כשהיו בית דין הגדול מצויים והיו שם חכמים גדולים... ואם נולד להם ספק... בימי נדה וזיבה יעלו לבית דין וישאלו... ובאותן הימים היו בנות ישראל נזהרות מדבר זה ומשמרות וסתותיהן וסופרות תמיד ימי הנדה וימי הזיבה, וטורח גדול יש במניין הימים ופעמים רבות יבואו לידי ספק..." (רמב"ם ר"פ מהל' איסו"ב).

תקנת חכמים

"משרבו הגליות ותכפו הצרות ונתמעטו הלבבות" (טור יו"ד סי' קפג; ור' הל' נדה לרמב"ן פ"א אות טו: "ונתמעט ליבם של חכמים") עד ש"בימי חכמי הגמרא נסתפק הדבר הרבה בראיית הדמים ונתקלקלו הוסתות, לפי שלא היה כח בכל הנשים למנות ימי נדה וימי זיבה" (רמב"ם שם ה"ג) וחששו חכמים שמא יבאו לטעות באיסור כרת (רמב"ן וטור שם).

לפיכך, התקין רבי יהודה הנשיא בשדות^[8] ראתה דם נדה יום אחד או שניים - תשב (- תמתין מלטבול ולהיטהר) [אחר כך] ששה^[9] ימים נקיים (- ימים שבהם איננה רואה דם), שלשה - תשב שבעה נקיים (נדה סו.), ואין חילוק כלל בין ימי נדה לימי זבה.

מנהגן של בנות ישראל

בימי חכמי הגמרא החמירו בנות ישראל על עצמן חומרה נוספת, שעל כל טיפת דם כגרגיר חרדל^[10] הן יושבות שבעה ימים נקיים כדין זבה גדולה, ואפילו ראתה דם בתקופת ימי נידתה, בין שראתה יום אחד, או שניים, או שבעת הימים כולם או יותר, וכשיפסוק הדם סופרת שבעה ימים נקיים כזבה גדולה (מימרא דרבי זירא ב ברכות לא. מגילה כח: נדה סו.). במנהג זה נהגו כולם ובכל מקום (רמב"ם שם ה"ד).

כמה סיבות נאמרו לחומרה זו, והעיקרית שבהן היא, כדי שתהיה לכל הנשים ספירה אחידה, ולא תצטרך כל אחת ואחת לחשב לעצמה חשבונות מסובכים, שלא כולן בקיאות בהן (ב"י יו"ד סי' קפג בשם הר"ן בשבועות פ"ב (ד.) ד"ה ואע"ג והמגיד משנה שם בשם הרמב"ן בהל' נדה פ"א אות יח; דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פרק א סע' ב; ועוד).

חומרא זו שנהגו בנות ישראל, הוכשרה בעיני החכמים (הל' נדה לרמב"ן, פ"א אות יט) ונקבע כהלכה שאין עליה עוררין (רמב"ם שם ה"ד טור ושו"ע יו"ד סי' קפג ואין חולק בדבר), ועשו אותה כהלכה פסוקה בכל מקום (רמב"ן שם), שנתנו אותה כדוגמא לכך שמתוך הלכה פסוקה כגון זו עומדים להתפלל (ר' ברכות לא. הנ"ל; דרכי טהרה שם סע' ג). "לפיכך אסור לאדם להקל בה ראשו לעולם" (רמב"ן שם). לפיכך, כיום אין עוד משמעות הלכתית מעשית להבדלים שבין נידה, זבה קטנה, או זבה גדולה, וכל הנשים נוהגות תמיד לחכות שבעה נקיים אחרי שראו דם.

שבעת הימים הנקיים צריכים להיות רצופים שלא תראה דם בהם, ואם ראתה דם אפילו בסוף היום השביעי - סתרה כל הימים, וצריכה לפסוק בטהרה ולחזור ולמנות שבעה ימים נקיים חדשים (שו"ע יו"ד סי' קצו סע' י).

זמן התחלת שבעת הנקיים[עריכה]

כפי שנתבאר, נקבע כהלכה פסוקה שיש לחכות שבעה ימים נקיים (- שבהם לא יצא דם מהמקור) לאחר כל זיבת טיפת דם מהמקור, כדין זבה גדולה. קודם השבעה נקיים צריך לוודא שאכן הסתיימה יציאת הדם, וזאת צריך לעשות ע"י בדיקת פנימית של "הפסק טהרה"^[11] סמוך לשקיעה ביום שפסקה לראות דם (שו"ע יו"ד ר"ס קצו). בנוסף, יש לחכות לפני התחלת ספירת שבעת הימים הנקיים כמה ימים כפי שיתבאר.

הגמרא (נדה לג.- לג:) מסתפקת לגבי זבה שפלטה שכבת זרע - האם היא מתחילה לספור מחדש את שבעת הנקיים (והימים שנספרו עד פליטת הזרע אינם עולים למניין) או שאין פליטת שכבת הזרע מונעת ממנה להמשיך את ספירת שבעת הנקיים (והימים שנספרו עד פליטת הזרע נִספרים בחשבון).

היות הגמרא לא הכריעה בספק זה צריך להחמיר בדבר, ואם פלטה האשה שכבת זרע בשבעת הנקיים - בטלה הספירה וצריך להתחיל למנות מחדש שבעה נקיים (רא"ש שם - נדה פ"ד סי' א; ב"י יו"ד סי' קצו סע' יא בשם חבל ראשונים).

במה דברים אמורים? במקרה שפלטה שכבת זרע בתוך שש^[12] עונות (- שלוש יממות^[13]) מהתשמיש, אבל לאחר שש שעות שכבת הזרע מסרחת (- מתעפשת) בגוף באשה ואיננה מטמאת (שבת פו: ורש"י שם).

ולכן, יש להתחיל את ספירת שבעת הימים הנקיים לאחר שעברו לא פחות משלוש יממות מזמן התשמיש (שו"ע יו"ד סי' קצו סע' יא).

ויש מי שכתב שצריכה לחכות ארבע יממות מראיית דם הנידות, ואפילו לא שימשה מיטתה כלל, וזאת בכדי למנוע טעויות בספירת הימים ובכדי לקבוע בדין זה הלכה קבועה לכל הנשים (תרומת הדשן סי' רמה). ולכן, כל נדה תתחיל למנות את השבעה נקיים רק ביממה השישית^[14] לראייתה (דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ד סע' כא).

לדוגמא: אשה שראתה דם במוצאי שבת או ביום ראשון, בין אם שימשה לפני כן ובין אם לאו - תתחיל למנות את שבעת הנקיים רק בלילה הסמוך ליום שישי (דרכי טהרה שם).

אך גם לדעה זו, אם ראתה דם ונאסרה ועדיין לא הותרה לבעלה וראתה פעם נוספת - איננה צריכה לחכות ליום השישי לראייתה השניה, אלא יכולה להתחיל בשבעה נקיים מייד, ובלבד שעברו חמישה ימים מראייתה הראשונה (ש"ך יו"ד סי' קצו ס"ק כב; ט"ז ס"ק ח; דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ד סע' יא וכב; ועוד).

דין זה נפסק ע"י הרמ"א (רמ"א שם) ועוד אחרונים, ולכן התקבל כהלכה שאין עליה עוררין בכל קהילות האשכנזים. ואף רבים מבני ספרד ועדות המזרח נהגו כדעה זו (ר' דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ד הערה 23, עמ' קעד-קעה, וש"נ), וכן מורים חלק מחכמי הספרדים. אך יש שדעתם שבני ספרד לא קבלו חומרא זו על עצמם, והם יכולים להתחיל למנות משתחילת היום החמישי לתשמיש (עי' שו"ת יביע אומר ח"ה יו"ד סי' חי אות א וח"א יו"ד סי' טו אות יא-יב וש"נ).

גם בקהילות שקבלו על עצמם חומרא זו (- האשכנזים וחלק מעדות המזרח), במצבים של שעת הדחק יש לעשות שאלת חכם אם ניתן להסתפק בפחות מארבעה יממות משעת ראיית הדם^[15].

ישנן קהילות שנהגו בהן לחכות שישה ושבעה יממות קודם תחילת שבעת הימים הנקיים, ובהם מתחילים למנות את שבעת הימים הנקיים רק מהיום השביעי והשמיני לראיית הדם. ויש שכתבו שראוי כיום שלא לנהוג חומרות אלו (דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ד סוף סע' כט עמ' קעז; שו"ת יביע אומר ח"א יו"ד סי' טו אות יג-יד). ויש שכתבו שאין להקל בזה, משום "אל תשוט תורת אמך" (משלי א, ח; שם ו כ), אלא במקום שיש בזה ביטול פריה ורביה (שיעורי שבט הלוי, הל' נדה, סי' קצו סע' יא אות ז). ואם החלה לנהוג בחומרות אלו ורוצה להפסיק - צריכה התרת נדרים.

ספירת שבעה נקיים[עריכה]

כפי שנתבאר, צריכה האשה למנות שבעה ימים נקיים שבהם לא תראה דם. שבעת הימים הנקיים צריכים להיות רצופים שלא תראה דם בהם, שאם ראתה דם אפילו בסוף יום השביעי, סתרה כל הימים, וצריכה לפסוק בטהרה ולחזור ולמנות שבעה נקיים ( שו"ע יו"ד סי' קצו סע' י).

יש מי שכתב לדקדק שצריכה האשה לספור בפה ולציין את היום (לדוגמא: 'היום היום ראשון לשבעה נקיים', וכן הלאה) בסדר שבעת הנקיים (של"ה, שער האותיות, אות הקוף, אות שעו, דף קא ע"א; וכ"מ בשו"ת חכם צבי, תוספות חדשים, סי' כה), והוכיח דבריו מדברי התוס' (כתובות עב. ד"ה וספרה לה; מנחות סה: ד"ה וספרתם לכם) שכתבו שאין האשה מברכת על ספירת שבעה נקיים משום שהיא עלולה לראות דם ולסתור (- לבטל) את ספירתה, ולכן כל ספירתה מחמת הספק [עד כאן דברי התוס']. ומשמע שיש מצווה לספור, אלא שאין מברכים עליה, שמא תתבטל ותהיה ברכה לבטלה^[16].

אך רבים חלקו וכתבו שאין צורך לספור את שבעת הנקיים בפה (עי' ספר החינוך מצוה של בתו"ד; ראבי"ה, ח"ב, פסחים, סוף סי' תקכו; שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג) ח"ד סי' רצב (ס"א: סי' רסט); שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' כז (ס"א: אלף קב); ט"ז או"ח סי' תפט ס"ק א בדעת הר"ן סוף פסחים (כז:) ריש ד"ה ומחייבין למימני^[17], וכן בב"ח שם אות ב; שו"ת נודע ביהודה מהד' תנינא יו"ד סי' קכג^[18]; שו"ת יהודה יעלה למהר"י אסאד, ח"א יו"ד סי' רלא; סדרי טהרה סי' קצו ס"ק חי ד"ה מיהו אכתי; פ"ת יו"ד סי' קצו ס"ק ד וש"נ; שיעורי טהרה עמ' רנא-רנב וש"נ; ועוד), וכך מקובל להורות שאין צורך לספור בפה ודי שתספור במחשבה ותזכור בכל יום באיזה מימי השבעה נקיים היא נמצאת (דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ד סע' ב, עמ' קסט) ושמעשיה יוכיחו (ע"י בדיקות פנימיות [ולבישת לבנים] כדלהלן) שהיא סופרת שבעה נקיים (שיעורי שבט הלוי, ל' נדה, סי' קצו סע' ב אות ב, עמ' רעט).

ולכן, אשה שראתה דם וחשבה שאיננה יכולה או שאיננה רוצה להתחיל בשבעה נקיים בסיבות שונות (כגון שחשבה שהיא עדיין טמאה, או שחשבה שבעלה לא יהיה בעיר בתקופה הקרובה, וכיו"ב), ואחר כמה ימים התברר לה שהייתה יכולה להתחיל את השבעה נקיים מלפני כמה ימים - אין הימים הראשונים עולים לחשבון שבעה נקיים (שו"ת מעיל צדקה סי' סג, - מובא להלכה בפתחי תשובה יו"ד סי' קצו ס"ק ג; טהרת בת ישראל סי' ד אות ב, עמ' לה), ואפילו עשתה את כל הבדיקות הנצרכות.

והוא הדין אם באמצע הספירה התחרטה וסברה שאיננה יכולה או רוצה להמשיך בספירת שבעה הנקיים, אף אם החסירה רק יום אחד^[19] - שוב לא עלו לה כל הימים והרי היא צריכה לעשות מחדש הפסק טהרה ולהתחיל למחרת בספירת שבעה ימים נקיים מההתחלה (טהרת בת ישראל שם; דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ד סע' ט, עמ' קע-קעא; ועוד).

מטעם זה, אשה שעברה ניתוח בצוואר הרחם בתוך שבעת הימים הנקיים, ועקב כך ראתה דם רב (- שאינו דם מטמא, כי הוא דם פצע^[20]), צריכה לחזור ולספור שבעה נקיים, אף על פי שברור שהדימום היה קשור למכה של הניתוח, אבל יש להניח שבזמן שהוא בבית החולים הסיחה דעתה לגמרי משבעת הנקיים (שו"ת שבט הלוי ח"ב (- יו"ד ח"א) סי' עג; וראה עוד בשו"ת שאלי ציון מהדו"ת יו"ד ח"ב סי' לג).

הלכות שבעה נקיים[עריכה]

שבעת הימים הנקיים צריכים להיות רצופים שלא תראה דם בהם, שאם ראתה דם אפילו בסוף יום השביעי, סתרה כל הימים, וצריכה לעשות בדיקת "הפסק טהרה" ולחזור ולמנות מחדש שבעה נקיים (שו"ע יו"ד סי' קצו סע' י).

בכדי לוודא שאכן לא יצא דם כלל בשבעת הימים הנקיים - קבעו חז"ל שתי הלכות שמטרתן למנוע את החשש שיצא דם מטמא במשך השבעה נקיים:

1. בדיקות - חובה על האשה לעשות בדיקות פנימיות באותו המקום בעומק ובדיקות חיצוניות בבגדיה^[21] במהלך שבעה הימים הנקיים.
2. לבישת לבנים - חובה על האשה לרחוץ וללבוש ולהתכסות בגדים ומצעים לבנים נקיים ובדוקים במשך השבעה נקיים.

כמות הבדיקות

כמה בדיקות היא צריכה לעשות? יש אומרים שתעשה שתי בדיקות כל יום, אחת בבוקר (- כשקמה משנתה) ואחת סמוך לשקיעת החמה, ויש אומרים שתעשה רק בדיקה אחת בכל יום (שתי הדעות הובאו בטור ובב"י שם). והלכה כדעה ראשונה שיש לעשות שתי בדיקות בכל יום (שו"ע יו"ד סי' קצו סע' ד), אך אם זה קשה, כגון אחר לידה או באשה שיש לה פצע באותו מקום, ניתן להקל ולהסתפק בבדיקה אחת כל יום (דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ד סע' ד, עמ' קסט; ור' ברמ"א סי' קצב סע' א שגבי דם חימוד משמע שניתן לכתחילה לעשות רק בדיקה ביום). ] ובדיעבד יש אומרים שכל שבדקה פעם אחת בשבעה נקיים (מלבד הבדיקה של הפסק טהרה) - יכולה לטבול ולהיטהר, ויש אומרים שאינה יכולה לטבול ולהיטהר אלא אם עשתה בדיקה אחת ביום הראשון ובדיקה אחת ביום השביעי (ר' שו"ע יו"ד סי' קצו סע' ד; ור' ברמ"א סי' קצב סע' א שכתב שבדיעבד אפילו אם בדקה רק פעם אחת כל שבעה נקיים יכולה להיטהר, אך אפשר שזהו רק מחש דם חימוד ודו"ק).

ויש מי שכתב שאם עשתה בדיקת "הפסק טהרה" ואח"כ שמה "מוח דחוק" באותו מקום כל בין השמשות ומייד אח"כ החלה בספירת שבעה נקיים, אך לא בדקה בהם אלא ביום השביעי - יכולה לטבול ולהיטהר (עי' שו"ת יביע אומר ח"ה יו"ד סי' טז בארוכה).

יש להדגיש, הדברים אמורים רק במי שבמשך כל השבעה נקיים לא חזרה בה מכוונתה לספור שבעה נקיים אלו לטהרתה, אך אם התחרטה וחשבה שלא לספור בימים אלו שבעה נקיים - אין ימים אלו עולים לחשבון (טהרת בת ישראל סי' ג סע' ג-ד; ועוד – ר' לעיל בכותרת: "[[נדה ספירת שבעה נקיים|ספירת שבעה נקיים]]").

לכן, אם האשה ספרה שבעה נקיים אך עשה בהם רק בדיקה אחת - תעשה שאלת חכם (דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ד סע' ו, עמ' קע), ואם לא בדקה כלל בתוך השבעה נקיים - ודאי לא עלתה לא ספירתם, וצריכה לספור מחדש כדי שתוכל לטבול ולהיטהר (דרכי טהרה שם סע' ח). ואפילו אם היא תבדוק ביום השמיני - איננה מועילה כלל לספירת השבעה נקיים, כי התורה הצריכה בדיקות בתוך השבעה נקיים (שו"ע שם סי' קצו סע' ד; דרכי טהרה שם סע' ז).

שאלות רפואיות מיוחדות בבדיקות שבעה נקיים

אשה שהתירו לה שימוש בכיפה למניעת הריון^[22] (באנגלית: diaphragm), ושכחה להוציאו בזמן שבעת הנקיים, הרי היא צריכה לחזור ולספור שבעה ימים נקיים לאחר הסרת הכיפה (שו"ת הר צבי יו"ד סי' קנה). מאידך, שימוש בהתקן תוך-רחמי למניעת הריון^[23] (בשפה מקצועית: IUD-intra-uterine device), אינו מפריע לבדיקות בשבעה נקיים (שו"ת מנחת יצחק ח"ו סוף סי' פז; שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' כה סוף פ"י וש"נ; שם חי"א סי' סג אות א).

לבישת בגדים וסדינים נקיים

בסוף היום הקודם למניין שבעה נקיים, סמוך לבין השמשות, תלבש האשה בגד שבדקה אותו מכתמים ובלילה תשים סדינים שבדוקים לה מכתמים (שו"ע יו"ד סי' קצו סע' ג), ולכתחילה יהיו בצבע לבן ממש (שיעורי שבט הלוי שם אות א; ור' להלן שכן המנהג הביא הרמ"א). ומטעם זה נקראים שבעה הנקיים בשם "ימי ליבון" (ר' שבת יג: "בימי ליבוניך..."), כי "צריכה להיות לובשת לבנים לבדיקה, שמא תראה ותסתור ספירתה" (רש"י שם ד"ה ליבוניך; ביאור הגר"א שם אות י; ועוד).

ואפילו אם השבעה נקיים חלים בתשעת הימים שבין ראש חודש אב לתשעה באב תלבש בהם בגדים לבנים ונקיים (רמ"א או"ח סי' תקנא סע' ג), ומותרת אפילו לכבס בשביל זה (רמ"א הנ"ל), ומותרת בזה אפילו אם השבעה נקיים חלים בשבוע שתשעה באב חל בו (מ"ב שם ס"ק ל).

ואם השבעה נקיים מתחיל בתשעה באב עצמו, יש מי שאומר שאין לה ללבוש בגדי לבן אלא רק בגד בדוק מכתמים רמ"א הנ"ל), ויש אומרים שיכולה ללבוש אף בגדי לבן (מגן אברהם שם ס"ק יג בשם המשאת בנימין, המהרי"ק ועוד). ויש מי שכתב שהסכימו האחרונים כשאין לה חלוק נקי ובדוק אלא לבן - יכולה ללבשו בשבעה נקיים (מ"ב שם ס"ק לא, וע"ש בשעה"צ אות לה; וכן הכרעת הרב מרדכי אליהו זצ"ל בדרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ג סע' לה, עמ' קסח). ואם צריכה לכבס את החלוק - יכולה לתת אותה לכובסת גויה שתכבס לה אותה (מ"ב הנ"ל בשם דרך החיים).

ואם השבעה נקיים חל בימי אבלותה, יש מי שאומר שתלבש בגד נקי בשלושים ימי האבל (רמ"א יו"ד סי' שפא סע' ה), אך לא בשבעת ימי האבל, ויש מי שאומר שתלבש בגד לבן אפילו בשבעה, ויש מי שאומר שתלבש בשבעה בגד בדוק ונקי אך לא לבן (כל הדעות הובאו בט"ז שם ס"ק ב). ודין שבעת ימי האבל כדין תשעה באב (דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ג סע' לו, עמ' קסח, וע"ש סע' לה לגבי ט' באב).

רחצה קודם ימי ליבונה

ומנהג כשר שתרחץ האשה את {מקור|כל}} גופה קודם התחלת השבעה נקיים, אך אם לא רחצה רק "פניה של מטה" (- אותו מקום וסביבתו), די בכך רמ"א יו"ד סי' קצו סע' ג. ואם איננה יכולה לרחוץ כלל - די שתקנח בנייר את המקום וסביבתו (דרכי טהרה, מהד' תשס"ז, פי"ג סע' ה, עמ' קנה). וכל זה כדי שלא תמצא כתם בשבעה נקיים שנוצר מדם שיצא ממנה קודם, רק שהיא לא שמה לב להיווצרותו (תורת השלמים שם ס"ק ו).

והמנהג שלאחר הרחיצה תלבש [בגדים] לבנים (- בצבע לבן ממש, ולא רק בדוקים מכתמים). ורק בשעת הדחק, כגון אשה ההולכת בדרך ואין לה בגדים, תוכל לספור ז' נקיים רק שהחלוק יהיה נקי ובדוק מדם רמ"א שם, ושיהיה החלוק בצבע עדין שניתן לראות עליו את הכתמים (עי' תורת השלמים שם ס"ק ח). ומעיקר הדין אם החליפה בגדיה הפנימיים (- תחתונים צמודות) די בכך (דרכי טהרה שם סע' ו; ור' טהרת בת ישראל סי' ג סע' ב, עמ' לב; וע"ע שיעורי שבט הלוי שם אות ג), וכן נהגו בזמנינו להחליף רק את התחתון, כדי שלא יהיה ניכר שהיא בשבעה נקיים.

(ולעניין רחיצה בימים מיוחדים, עי' ש"ך יו"ד סי' קצט ס"ק יב ודרכי טהרה פי"ג סע' ל-לח, וכן לגבי שבעת ימי האבל - עי' ט"ז יו"ד סי' שפא ס"ק ב, ט' באב דינו כשבעת ימי האבל - שער הציון סי' תקנא אות לה, תשעת הימים - רמ"א או"ח סי' תקנא סע' ג ונו"כ, יום הכיפורים - שו"ע או"ח סי' תריג סע' יב ונו"כ).

המוצאת כתם בשבעה נקיים

המוצאת כתם בשלושה ימים ראשונים של שבעה נקיים - דינה חמור יותר מהמוצאת כתם בשאר ימים, שפחות תולים להקל (ר' רמ"א יו"ד סי' קצו סע' י וסי' קצ סע' מא ובמפרשים שם, ור' בערכים דיני כתמים ושבעה נקיים).

טבילה[עריכה]

ערך מורחב - טבילת נדה

טבילת נידה מדאורייתא. ובמקורה נחלקו בעלי התוס' (יומא עח.) לשלוש שיטות:

1. ק"ו מכך שמטמאה במגע (רב יהודה גאון).
2. הפסוק "במי נידה" - מים שהנידה טובלת בהן (ר"ת).
3. "והדווה בנידתה" - בנידתה תהא עד שתבוא במים (ר"י).

זמן הטבילה[עריכה]

וטובלת רק לאחר גמר שבעה הימים הנקיים (ראה תוס' שבת יג ב ד"ה בימי; תוס' כתובות סא א ד"ה מחלפא; רמב"ן ורשב"א שבת שם).

טבילה ביום

טבילה בליל שבת ויו"ט, במוצש"ק ויו"ט, תשעת הימים, יום הכיפורים, ט' באב,

אי-דחיית הטבילה; טבילה כשהבעל לא בבית

חציצה בטבילה (ותקנת חפיפה)[עריכה]

אופן ביצוע הטבילה[עריכה]

הברכה על הטבילה[עריכה]

הסתרת הטבילה מעיני זרים[עריכה]

תשמיש בליל טבילה[עריכה]

צוואת ר"י החסיד; פסקי תשובות סי' ר"מ אות ה; ועוד.

ראה גם[עריכה]

• זבה
• הפסק טהרה

לקריאה נוספת[עריכה]

• אוהל שרה, הרב יהושע ישעיה נויבירט שליט"א (מחבר ספר שמירת שבת כהלכתה, שני כרכים (כרך ראשון - דיני הטהרה לשבת ולערבי שבתות וחגים, ירושלים תשמ"ט; כרך שני - דיני חציצה), ירושלים תשמ"ט.

הערות שוליים