פרשת דברים

פרשת דברים היא הפרשה הראשונה בחומש דברים. הפרשה כולה עוסקת בנאומו של משה לעם ישראל בערבות מואב לפני כניסתם לארץ, נאום זה ממשיך על פני כל ספר דברים. הפרשה נקראת תמיד בשבת שלפני תשעה באב ושבת זו נקראת שבת חזון משום שמפטירים בה על חזון ישעיהו ישעיהו א א.

תוכן הפרשה[עריכה]

הפרשה כולה עוסקת בנאומו של משה החוזר על מאורעות עם ישראל בשנות נדודיהם במדבר. החלקים בהם משה עוסק בפרשה:

• היציאה מהר חורב
• מינוי שופטים ודיינים
• חטא המרגלים
• מלחמה בעוג מלך הבשן וסיחון ונחלת עבר הירדן המזרחית.

גמגומו של משה[עריכה]

הפרשה, יחד עם כל ספר דברים, עוסקים בנאומו הארוך של משה לפני כניסת עם ישראל לארץ. הנאום הוא צירוף של תוכחה לעם, סיפור מה שקרה במדבר וחזרה על מצוות התורה. אחת השאלות הגדולות העולות מהספר היא כיצד משה שמעיד על עצמו ש"לא איש דברים אנכי.. כי כבד פה וכבד לשון אנכי" פתאום מצליח לנאום רצוף במהלך ארבעים יום?

המהר"ל ‏^[1] מסביר כי גמגומו של משה נבע מהרוחניות היתירה שלו. משה, שהיה "איש האלוקים", היה שרוי ברוחניות ובעולמות עליונים והתקשה להתבטא בעולם הגשמי ולרדת מדרגתו הגבוהה ולהעביר את המחשבות הרוחניות שלו לעולם הגשמי. אך, פגם זה קיים רק כאשר הוא מדבר על דברים גשמיים. כאשר משה מצווה את עם ישראל את המצוות או כאשר הוא נואם במהלך ספר דברים, הוא מתבטא בדברים רוחניים וממילא אין לו כל קושי בדיבור או כבדות פה.