פרשת שמיני: הבדלים בין גרסאות בדף
אברהם אליצור (שיחה | תרומות) מ (←תוכן הפרשה) |
|||
שורה 23: | שורה 23: | ||
[[עלונים#שיחת השבוע|בשיחת השבוע של חב"ד]] נכתב :" על מות שני בני אהרן אומרת התורה שהדבר קרה "בקרבתם לפני ה' וימותו". בספרים מבואר, שחטאם היה שהתקרבו יתר על המידה אל אור הקדושה, עד שנשמתם פרחה מגופם. אמנם זו דרגה גבוהה מאוד (וכך ניחם משה את אהרון: "עכשיו אני רואה שהם גדולים ממני וממך"), אולם הדבר נחשב חטא, כי האדם נדרש להימצא בעולם הזה ולמלא את תפקידו, ולא לעזוב את הגוף ולעלות למעלה. | [[עלונים#שיחת השבוע|בשיחת השבוע של חב"ד]] נכתב :" על מות שני בני אהרן אומרת התורה שהדבר קרה "בקרבתם לפני ה' וימותו". בספרים מבואר, שחטאם היה שהתקרבו יתר על המידה אל אור הקדושה, עד שנשמתם פרחה מגופם. אמנם זו דרגה גבוהה מאוד (וכך ניחם משה את אהרון: "עכשיו אני רואה שהם גדולים ממני וממך"), אולם הדבר נחשב חטא, כי האדם נדרש להימצא בעולם הזה ולמלא את תפקידו, ולא לעזוב את הגוף ולעלות למעלה. | ||
==קישורים חיצוניים== | |||
* [https://www.mgketer.org/mikra/3/9/1 פרשת שמיני] באתר [[מקראות גדולות הכתר|'מקראות גדולות הכתר']] | |||
גרסה מ־18:52, 6 בנובמבר 2016
|
פרשת שמיני היא הפרשה השלישית של ספר ויקרא.
תוכן הפרשה
- חנוכת המשכן - לאחר שבעת ימי המילואים קרא משה לאהרן ולארבעת בניו, וציוה אותם להביא קרבנות בשמם ובשם העם. הכהנים התחילו להקריב במשכן, ובכך חנכו אותו. לאחר שסיים אהרן להקריב את הקרבנות כדבר משה, הוא יצא אל העם ובירך אותם - ואז נראה כבוד ה' אל העם; אש יצאה מלפני ה' ואכלה את העולה ואת החלבים שהיו על המזבח. כל העם שבחו את ה' נפלו על פניהם.
- נדב ואביהוא, שני בניו הגדולים של אהרן, לקחו את מחתותיהם, שמו עליהם גחלים ואש ונכנסו כדי להקטיר - אך זה היה חטא, שכן זו היתה אש זרה, שלא נצטוו עליה. שוב יצאה אש מלפני ה', והפעם היא אכלה את נדב ואביהוא.
- משה אמר לאהרן שזהו רצון ה': להתקדש דווקא בקרובים אליו, ואהרן שתק. משה ציוה את מישאל ואלצפן, בני דודם של נדב ואביהוא, לפנות את גופותיהם, והורה לאהרן, ולאלעזר ואיתמר, בניו הנותרים, לא לנהוג מנהגי אבלות - לא לפרוע את ראשיהם ולא לפרום את בגדיהם - וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף ה'.
- איסור שתית יין לכהנים - ה' ציוה את אהרן שהוא ובניו לא יבואו לעולם לעבוד במשכן כשהם שתויי יין. זהו המקום היחיד בו מצוה ה' את אהרן לבדו.
- השלמת העבודה - משה ציוה את אהרן לאכול את המנחה שנותרה במקום קדוש. משה גילה שהם שרפו את שעיר החטאת במקום לאכול אותו (בניגוד לדין, שהרי רק חטאת שדמה מוזה בפנים אינה נאכלת) וקצף על בני אהרן - אך אהרן הסביר לו שבניו לא רצו לאכול בשר ביום בו מתו אחיהם, וההסבר היה טוב בעיני משה.
- מאכלים אסורים - ה' ציוה את משה ואהרן ללמד א� בני ישראל אלו חיות מותרות לאכילה ואלו אסורות: בבהמות ובחיות כל המעלה גירה ופריסת פרסה שסועה מותרת לאכילה, והשאר אסורות; בדגים כל דג שיש לו סנפיר וקשקשת טהור והשאר טמאים; בעופות התורה לא נותנת סימן, אלא כותבת רשימה של הציפורים האסורות לאכילה; ובשרץ העוף (חרקים), כל הולך על ארבע שיש לו כרעיים מעל רגליו טהור, והתורה מונה ארבעה כאלו: ארבה, סלעם, חרגול וחגב.
- טומאה וטהרה - התורה מונה את הטמאות מן החי: שמונת השרצים הטמאים ונבלת בהמה.
מדוע מתו בני אהרן
כבר המדרש (ויקרא רבה פרשה יא) עוסק בשאלה זו ומובאת בו מחלוקת:
"רבי אליעזר אומר לא מתו בני אהרן אלא על ידי שהורו הלכה בפני משה רבן.
רבי ישמעאל אומר שתויי יין נכנסו למקדש, תדע שאחר מיתתן הזהיר הנותרים שלא יכנסו שתויי יין למקדש."
בשיחת השבוע של חב"ד נכתב :" על מות שני בני אהרן אומרת התורה שהדבר קרה "בקרבתם לפני ה' וימותו". בספרים מבואר, שחטאם היה שהתקרבו יתר על המידה אל אור הקדושה, עד שנשמתם פרחה מגופם. אמנם זו דרגה גבוהה מאוד (וכך ניחם משה את אהרון: "עכשיו אני רואה שהם גדולים ממני וממך"), אולם הדבר נחשב חטא, כי האדם נדרש להימצא בעולם הזה ולמלא את תפקידו, ולא לעזוב את הגוף ולעלות למעלה.
קישורים חיצוניים
ספר בראשית: בראשית, נח, לך לך, וירא, חיי שרה, תולדות, ויצא, וישלח, וישב, מקץ, ויגש, ויחי
ספר שמות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה, כי תשא, ויקהל, פקודי
ספר ויקרא: ויקרא, צו, שמיני, תזריע, מצורע, אחרי מות, קדושים, אמור, בהר, בחוקותי
ספר במדבר: במדבר, נשא, בהעלותך, שלח, קרח, חקת, בלק, פינחס, מטות, מסעי
ספר דברים: דברים, ואתחנן, עקב, ראה, שופטים, כי תצא, כִּי-תָבוֹא, נצבים, וילך, האזינו, וזאת הברכה