פרשת כי תבוא: הבדלים בין גרסאות בדף
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
מ (הורדת סוגריים מתבנית:מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[תמונה:Wwwm0496.jpg|left|thumb|250px|עולים מגיעים לנמל תל אביב - בא לבטא את הרעיון " | [[תמונה:Wwwm0496.jpg|left|thumb|250px|עולים מגיעים לנמל תל אביב - בא לבטא את הרעיון "שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי כֻּלָּם, נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ; בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, וּבְנוֹתַיִךְ עַל-צַד תֵּאָמַנָה" {{מקור|מההפטרה - ג'}} -הרעיון מקורו במאמרו של זאב ארליך במקור ראשון - 19 בספטמבר 2008 - ראו להלן:"ייבוא של ברכה:נמל תל אביב" - מקור התמונה :מדינת ישראל - אוסף הצילומים הלאומי - צילם:KLUGER ZOLTAN ]] | ||
'''פרשת | '''פרשת כִּי-תָבוֹא''' היא הפרשה השביעית ב[[ספר דברים]]. שמה של הפרשה מקורו מהפסוק הראשון בה : "וְהָיָה, כִּי תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ" {{מקור|[[ספר דברים]], כ"ו,א'}}. ה[[הפטרה|הפטרת]] השבת היא השישית מ[[שבעה דנחמתא]] ומתחילה בפסוק:"קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד ה', עָלַיִךְ זָרָח" {{מקור|[[ספר ישעיהו]], ס',א'}}. בפרשת "כי-תבוא" "משה רבינו" עומד לסיים את מניית [[תרי"ג המצוות]]. נותרו עוד שתי [[מצוות עשה|מצוות עשה]] שייאמרו ב[[פרשת וילך]] [[מצות הקהל]] במוצאי שביעית והמצוה שכל איש בישראל יכתוב [[ספר תורה]] לעצמו. | ||
ה[[רמבן]] בפרושו לפסוק: "יוֹלֵךְ ה' אֹתְךָ, וְאֶת | ה[[רמבן]] בפרושו לפסוק: "יוֹלֵךְ ה' אֹתְךָ, וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ, אֶל-גּוֹי, אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ; וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עֵץ וָאָבֶן. {{מקור|כ"ח, ל"ו}} מביא לנו פרק ב[[תולדות עם ישראל]]. הפרק אשר מתאר את הנסיבות אשר הביאו לידי [[חורבן הבית השני]]. הוא מתחיל ב"אריסתובלוס" מלך מבית חשמונאים, אשר שר צבא רומי הביא אותו לרומי ב"נחושתיים" והתוצאה "שהיו למשל ולשנינה בכל העמים שהיו תמהים על גבורתם אשר מעולם , איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה." הוא ממשיך במעשיו של המלך אגריפס, אשר בא עם שליח מלך רומה וכבש את הארץ ומסיים באספסניוס שכבש את ערי יהודה ולבסוף יורשו "טיטוס הרשע" החריב את בית המקדש ואז התקיים בהם הפסוק: "וֶהֱפִיצְךָ ה' בְּכָל-הָעַמִּים, מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד-קְצֵה הָאָרֶץ; וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא-יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ עֵץ וָאָבֶן. {{מקור|שם, ס"ו)}}. ו"זאת ההתראה (של משה רבינו) שנתקימה כולה כפשטה וכמשמעה" כפי שנאמר בסוף ספר דברים:"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם-אֲבֹתֶיךָ; וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הוּא בָא-שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ, וַעֲזָבַנִי, וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ.{{מקור|ל"א, כ"ז ואילך}}. | ||
==תוכן הפרשה== | ==תוכן הפרשה== | ||
הפרשה כוללת את הנושאים הבאים: | הפרשה כוללת את הנושאים הבאים: | ||
* הפרשה מתחילה במצוות הבאת הביכורים, לפי על כל אדם מישראל להביא את '''ראשית פרי האדמה''' אל [[בית המקדש]] ולומר וידוי, המספר בשבחו של הקב"ה. הקטע המתחיל בפסוק: " | * הפרשה מתחילה במצוות הבאת הביכורים, לפי על כל אדם מישראל להביא את '''ראשית פרי האדמה''' אל [[בית המקדש]] ולומר וידוי, המספר בשבחו של הקב"ה. הקטע המתחיל בפסוק: "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה."{{מקור|ספר דברים, כ"ו,ד')}}, אותו אנו נוהגים אליו ב[[הגדה של פסח]]. | ||
* בני ישראל מצווים לתת [[תרומות ומעשרות]]. בשנים השלישית והשישית צריך לתת מעשר ללוי, לגר, ליתום ולאלמנה. וגם גם נילווה וידוי. | * בני ישראל מצווים לתת [[תרומות ומעשרות]]. בשנים השלישית והשישית צריך לתת מעשר ללוי, לגר, ליתום ולאלמנה. וגם גם נילווה וידוי. | ||
* סיכום ממצה של פרשיות המצוות. הוא הסיכום שמשה רבינו אומר לבני ישראל בטרם יכרת הברית, וכך נאמר: "הַיּוֹם | * סיכום ממצה של פרשיות המצוות. הוא הסיכום שמשה רבינו אומר לבני ישראל בטרם יכרת הברית, וכך נאמר: "הַיּוֹם הַזֶּה, ה' אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים; וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. אֶת-ה' הֶאֱמַרְתָּ, הַיּוֹם: לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ. וַה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְלִשְׁמֹר, כָּל-מִצְוֹתָיו. וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן, עַל כָּל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה, לִתְהִלָּה, וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת; וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַה' אֱלֹהֶיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר" {{מקור|ספר דברים כ"ו, ט"ז-י"ט}}. | ||
* מעמד הברית, ביום מעבר הירדן: כתיבת התורה ב[[הר עיבל]], בנית [[מזבח]] מאבנים שלמות ןהקריב עליו עולות לאלוקים וההכרזה "היום הזה נהיית לעם לה'" ומעמד הברכה והקללה ה[[הר גריזים]] והר עיבל, כאשר הכהנים [[ארון העדות]] בתווך. | * מעמד הברית, ביום מעבר הירדן: כתיבת התורה ב[[הר עיבל]], בנית [[מזבח]] מאבנים שלמות ןהקריב עליו עולות לאלוקים וההכרזה "היום הזה נהיית לעם לה'" ומעמד הברכה והקללה ה[[הר גריזים]] והר עיבל, כאשר הכהנים [[ארון העדות]] בתווך. | ||
* הברכות והקללות הנאמרות בערבות מואב בטרם הכניסה לארץ כנען. | * הברכות והקללות הנאמרות בערבות מואב בטרם הכניסה לארץ כנען. | ||
| שורה 29: | שורה 29: | ||
הרב אמנון בזק בגיליון פרשת השבוע [http://zomet.org.il/?CategoryID=160&MadorID=12 שבת בשבתו] עוסק בשתי מערכות אבנים שעל בני ישראל להקים בהר עיבל, עם כניסתם לארץ. | הרב אמנון בזק בגיליון פרשת השבוע [http://zomet.org.il/?CategoryID=160&MadorID=12 שבת בשבתו] עוסק בשתי מערכות אבנים שעל בני ישראל להקים בהר עיבל, עם כניסתם לארץ. | ||
* המערכת הראשונה של האבנים אשר נועדה לכתיבת דברי התורה ועליה נאמר:" וְהָיָה, | * המערכת הראשונה של האבנים אשר נועדה לכתיבת דברי התורה ועליה נאמר:" וְהָיָה, בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת-הַיַּרְדֵּן, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ '''אֲבָנִים גְּדֹלוֹת''', וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד. וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ: " {{מקור|שם, כ"ז,ב'-ג'}}. לאחר הציווי משה רבינו מזכיר כי על האבנים יש לכתוב את דברי התורה :"וְכָתַבְתָּ עַל-הָאֲבָנִים, אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב." {{מקור|שם,ח'}}. | ||
* המערכת השנייה אשר משמשת כמזבח ועליה נאמר :"וּבָנִיתָ | * המערכת השנייה אשר משמשת כמזבח ועליה נאמר :"וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ, לַה' אֱלֹהֶיךָ: מִזְבַּח אֲבָנִים, לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל. '''אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת''' תִּבְנֶה, אֶת-מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ; {{מקור|שם,ה'-ו'}} | ||
מקשה הרב אמנון בזק: ממבנה זה של הפרשה ניכר, שמדובר בפרשה אחת, הכוללת שני ציוויים על מבני אבנים, האחת - לכתיבת דברי התורה והשנייה - להקרבת זבחים. מהו אפוא הקשר שבין שתי מערכות האבנים? | מקשה הרב אמנון בזק: ממבנה זה של הפרשה ניכר, שמדובר בפרשה אחת, הכוללת שני ציוויים על מבני אבנים, האחת - לכתיבת דברי התורה והשנייה - להקרבת זבחים. מהו אפוא הקשר שבין שתי מערכות האבנים? | ||
הרב אמנון בזק מציע את הפירוש הבא: | הרב אמנון בזק מציע את הפירוש הבא: | ||
* מערכת האבנים הראשונה נועדה כדי לבטא את חיובם של בני ישראל לקיים את דברי התורה, כתנאי לישיבתם בארץ, ועל כן הציווי מיועד להיעשות ממש עם הכניסה לארץ - " | * מערכת האבנים הראשונה נועדה כדי לבטא את חיובם של בני ישראל לקיים את דברי התורה, כתנאי לישיבתם בארץ, ועל כן הציווי מיועד להיעשות ממש עם הכניסה לארץ - "בְּעָבְרֶךָ: לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁרה ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ" {{מקור|שם,ג}}. לימים, על הר עיבל יעמדו "וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל-הַקְּלָלָה, בְּהַר עֵיבָל" {{מקור|שם,יג}}, ושם יאמרו - "אָרוּר, אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן" {{מקור|(שם,כו))). סביר להניח, ש"דברי התורה הזאת" מתייחסים לדברי התורה הכתובים על האבנים במקום. מערכת האבנים הללו מבטאת, אם כן, את פן היראה, כפירוט של חובותיהם של בני ישראל בישיבתם בארץ ישראל. | ||
* לעומת זאת, מערכת האבנים השנייה, של מזבח האבנים, מבטאת את מידת האהבה והשמחה לפני ה' - " | * לעומת זאת, מערכת האבנים השנייה, של מזבח האבנים, מבטאת את מידת האהבה והשמחה לפני ה' - "וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים, וְאָכַלְתָּ שָּׁם; וְשָׂמַחְתָּ, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ" {{מקור|שם,ז}}. קרבן השלמים (הנוסף על קרבן העולה, המבטא את מידת היראה) מבטא את הקשר שבין הקב"ה והאדם, הזוכה לאכול משלחן גבוה, והוא משמש כאמצעי להגברת השמחה, וכביטוי להודאה לקב"ה על כך שעם ישראל זכה להיכנס לארצו. | ||
שתי מערכות האבנים, הניצבות זו בצד זו, מסמלות אפוא את שתי הבחינות בעבודת ה' בארץ ישראל - יראה ואהבה. | שתי מערכות האבנים, הניצבות זו בצד זו, מסמלות אפוא את שתי הבחינות בעבודת ה' בארץ ישראל - יראה ואהבה. | ||
וייתכן, שבאופן סמלי התורה משתמשת בתיאורים שונים לשתי המערכות: האבנים שעליהם ייכתבו דברי התורה הן "אבנים גדולות", המבטאות בהקשרים אחרים במקרא את מידת היראה, כגון - " וַה' | וייתכן, שבאופן סמלי התורה משתמשת בתיאורים שונים לשתי המערכות: האבנים שעליהם ייכתבו דברי התורה הן "אבנים גדולות", המבטאות בהקשרים אחרים במקרא את מידת היראה, כגון - " וַה' הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן-הַשָּׁמַיִם עַד-עֲזֵקָה -וַיָּמֻתוּ" {{מקור|יהושע י,יא)}]. לעומת זאת, אבני המזבח הן "אבנים שלמות", שלא הונף עליהן ברזל {{מקור|(כז,ה}}, שעליהן מקריבים שלמים, ובכך יש ביטוי למידות השלמות והשלום. | ||
==לשם מה בריתות נוספות== | ==לשם מה בריתות נוספות== | ||
| שורה 49: | שורה 49: | ||
הרב נבנצל מפרש כי אם הכניסה לארץ היה צורך בקבלת תורה מחודשת. הכניסה לארץ הוא אירוע מיוחד. מה עוד שדור הבנים לא בהכרל הכיר את דור האבות, שהרי כולם מתו במדבר סיני. | הרב נבנצל מפרש כי אם הכניסה לארץ היה צורך בקבלת תורה מחודשת. הכניסה לארץ הוא אירוע מיוחד. מה עוד שדור הבנים לא בהכרל הכיר את דור האבות, שהרי כולם מתו במדבר סיני. | ||
אחרי עשרים ושמונה שנה, בימי [[יהושע בן נון]] יש שוב מעמד ברית חדש {{מקור| | אחרי עשרים ושמונה שנה, בימי [[יהושע בן נון]] יש שוב מעמד ברית חדש {{מקור|[[ספר יהושע]], כ"ד}}. במעמד זה מוצגת בפני העם הברירה: "לעבוד לה'" או "לפזול" קצת לעבודה הזרה של השכן. ושוב חוזר יהושע בן נון על תהליך עריכת הברית: כתיבה בספר, לקיחת אבן לעדות והקרבת הקרבן. | ||
[[רש"י]] מביא סיבה נוספת לכריתת הברית. הוא כותב כי בימי [[יחזקאל הנביא]] עתיד העם לטעון שברצונו להיות "ככל הגויים" והברית נכרתה בעבר רק כדי להכנס לארץ. עתה שבני ישראל כבר בארץ ישראל, נכרתה ברית מחודשת. | [[רש"י]] מביא סיבה נוספת לכריתת הברית. הוא כותב כי בימי [[יחזקאל הנביא]] עתיד העם לטעון שברצונו להיות "ככל הגויים" והברית נכרתה בעבר רק כדי להכנס לארץ. עתה שבני ישראל כבר בארץ ישראל, נכרתה ברית מחודשת. | ||
| שורה 55: | שורה 55: | ||
הרב אביגדור הלוי נבנצל עובר לאקטואליה וסבור כי "מעמד הקהל" הוא שחזור של מעמד סיני. במעמד זה הוא מזכיר את יום מתן תורה "יום הקהל" {{מקור|שם, ט',י')}}. הברית נכרתה בעבר בנוכחות המנהיגים: משה רבינו ויהושע בן נון ובמעמד הקהל יהיה המעמד בנוכחות מלך ישראל. | הרב אביגדור הלוי נבנצל עובר לאקטואליה וסבור כי "מעמד הקהל" הוא שחזור של מעמד סיני. במעמד זה הוא מזכיר את יום מתן תורה "יום הקהל" {{מקור|שם, ט',י')}}. הברית נכרתה בעבר בנוכחות המנהיגים: משה רבינו ויהושע בן נון ובמעמד הקהל יהיה המעמד בנוכחות מלך ישראל. | ||
גם המועד מתאים שען בחג מקריבים [[עולת ראיה]] ו[[שלמי תודה]] {{מקור| | גם המועד מתאים שען בחג מקריבים [[עולת ראיה]] ו[[שלמי תודה]] {{מקור|[[מסכת חגיגה]][ ז' ב'}}, מעין העולות והזבחים שהוקרבו בטקסי הברית הקודמים. | ||
היבט נוסף הוא [[תקיעת השוםר]] ב[[ראש השנה]]. אף הוא מזכיר את מעמד הר סיני. וכך בראש השנה אנו באים שוב בברית עם הקב"ה ומתחייבים לקיים את כל שהצטוונו. | היבט נוסף הוא [[תקיעת השוםר]] ב[[ראש השנה]]. אף הוא מזכיר את מעמד הר סיני. וכך בראש השנה אנו באים שוב בברית עם הקב"ה ומתחייבים לקיים את כל שהצטוונו. | ||
| שורה 66: | שורה 66: | ||
'''ה"ארורים" שבפרשה''' | '''ה"ארורים" שבפרשה''' | ||
אָרוּר הָאִישׁ | אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת יְהוָה, מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ--וְשָׂם בַּסָּתֶר; וְעָנוּ כָל-הָעָם וְאָמְרוּ, אָמֵן. <br /> | ||
אָרוּר, מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ; וְאָמַר | אָרוּר, מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. <br /> | ||
אָרוּר, | אָרוּר, מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. <br /> | ||
אָרוּר, | אָרוּר, מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. <br /> | ||
אָרוּר, | אָרוּר, מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר-יָתוֹם--וְאַלְמָנָה; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. כ אָרוּר, שֹׁכֵב עִם-אֵשֶׁת אָבִיו--כִּי גִלָּה, כְּנַף אָבִיו; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. <br /> | ||
אָרוּר, | אָרוּר, שֹׁכֵב עִם-כָּל-בְּהֵמָה; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. <br /> | ||
אָרוּר, | אָרוּר, שֹׁכֵב עִם-אֲחֹתוֹ--בַּת-אָבִיו, אוֹ בַת-אִמּוֹ; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. <br /> | ||
אָרוּר, | אָרוּר, שֹׁכֵב עִם-חֹתַנְתּוֹ; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. <br /> | ||
אָרוּר, | אָרוּר, מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. <br /> | ||
אָרוּר לֹקֵחַ | אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד, לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ דָּם נָקִי; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. <br /> | ||
אָרוּר, | אָרוּר, אֲשֶׁר לֹא-יָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת--לַעֲשׂוֹת אוֹתָם; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. <br /> | ||
|- | |- | ||
| style="text-align: left;" | <small>פרק כ"ז, ט"ו - כ"ו</small> | | style="text-align: left;" | <small>פרק כ"ז, ט"ו - כ"ו</small> | ||
| שורה 82: | שורה 82: | ||
פרופ' אורה שורצולד מהמחלקה ללשון עברית ולשונות שמיות באוניברסיטת בר-אילן דנה במאמר :[[הברכה והקללה]] עלתופעה מיחודת במינה. הברית , כמו כל הסכם אמור להיות מאוזן. תחילה מובאים הנתונים | פרופ' אורה שורצולד מהמחלקה ללשון עברית ולשונות שמיות באוניברסיטת בר-אילן דנה במאמר :[[הברכה והקללה]] עלתופעה מיחודת במינה. הברית , כמו כל הסכם אמור להיות מאוזן. תחילה מובאים הנתונים | ||
הקיימים על עושי הברית – ההקדמה של החוזה, ובה פירוט של כל אחד מן הצדדים: ה' ופעולתו | הקיימים על עושי הברית – ההקדמה של החוזה, ובה פירוט של כל אחד מן הצדדים: ה' ופעולתו | ||
למען העם מן הצד האחד – צד א', והעם ומעשיו מן הצד האחר – צד ב'. צד א'העניק לצד ב' דברים מסוימים. על צד ב' לקיים את חובותיו כדי שיהיו לו זכויות, והזכויות הן רבות.אם לא יקיים צד ב' את התחייבויותיו, רשאי צד א' לנקוט עונשים הקבועים בחוק, והם מפורטים זה אחר זה. אבל אם צד ב' מקיים את חובותיו בחוזה, צד א' מעניק לו זכויות ויתרונות מסוגים שונים.הפרשה מסתיימת בחתימת החוזה: " | למען העם מן הצד האחד – צד א', והעם ומעשיו מן הצד האחר – צד ב'. צד א'העניק לצד ב' דברים מסוימים. על צד ב' לקיים את חובותיו כדי שיהיו לו זכויות, והזכויות הן רבות.אם לא יקיים צד ב' את התחייבויותיו, רשאי צד א' לנקוט עונשים הקבועים בחוק, והם מפורטים זה אחר זה. אבל אם צד ב' מקיים את חובותיו בחוזה, צד א' מעניק לו זכויות ויתרונות מסוגים שונים.הפרשה מסתיימת בחתימת החוזה: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן" (כט:ח). | ||
כאשר נבחן את שלושת שורשים חוזרים פעמים רבות בפרשה : 1. בר"ך; 2. אר"ר; 3 קל"ל, נמצא כי | כאשר נבחן את שלושת שורשים חוזרים פעמים רבות בפרשה : 1. בר"ך; 2. אר"ר; 3 קל"ל, נמצא כי | ||
המילה " | המילה "בָּרוך" מופיעה שש פעמים בפרשה, אבל "אָרור" מופיעה 18 פעמים – פי שלושה. נמצאנו למדים כי הקללות רבות מן הברכות בפרשתנו; השלילה רבה מן החיוב. | ||
הפרשה עמוסה אפוא בקללות, אבל לא זה המצב בתורה כולה: בתורה כולה השורש בר"ך מצוי | הפרשה עמוסה אפוא בקללות, אבל לא זה המצב בתורה כולה: בתורה כולה השורש בר"ך מצוי | ||
| שורה 92: | שורה 92: | ||
נטיות הפועל והשם של אר"ר. 7 כך אם נצרף את לשון הקללות בתורה, נגיע ל 60- היקרויות של לשון | נטיות הפועל והשם של אר"ר. 7 כך אם נצרף את לשון הקללות בתורה, נגיע ל 60- היקרויות של לשון | ||
קללה לעומת 168 ההיקרויות של לשון ברכה מתוך 180 – יחס הפוך מן המצוי בפרשה, שבה שש | קללה לעומת 168 ההיקרויות של לשון ברכה מתוך 180 – יחס הפוך מן המצוי בפרשה, שבה שש | ||
פעמים לשון | פעמים לשון בָּרוך ו 18- – לשון אָרור. | ||
והסיכום: " ניכר אפוא בפרשה שהברית מחייבת מאוד, והעונשים עשויים להיות כבדים על מפֵרי הברית. | והסיכום: " ניכר אפוא בפרשה שהברית מחייבת מאוד, והעונשים עשויים להיות כבדים על מפֵרי הברית. | ||
| שורה 112: | שורה 112: | ||
[[תמונה:Wwwm0500.jpg|left|thumb|250px|נשיאת שקי המלט לבניית הרציף לנמל תל אביב - 1936 - מקור התמונה :מדינת ישראל - אוסף הצילומים הלאומי - צילם:KLUGER ZOLTAN ]] | [[תמונה:Wwwm0500.jpg|left|thumb|250px|נשיאת שקי המלט לבניית הרציף לנמל תל אביב - 1936 - מקור התמונה :מדינת ישראל - אוסף הצילומים הלאומי - צילם:KLUGER ZOLTAN ]] | ||
חוקר ארץ ישראל, זאב ארליך מ[[עפרה]] מתיחס להפטרת פרשת השבוע. בהפטרה באה לידי ביטוי לא רק [[שיבת ציון]] אלא גם שפע של מוצרים המיובאים לארץ בתור שי מארצות תבל. כך לדוגמא: " | חוקר ארץ ישראל, זאב ארליך מ[[עפרה]] מתיחס להפטרת פרשת השבוע. בהפטרה באה לידי ביטוי לא רק [[שיבת ציון]] אלא גם שפע של מוצרים המיובאים לארץ בתור שי מארצות תבל. כך לדוגמא: "שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ, בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה כֻּלָּם, מִשְּׁבָא יָבֹאוּ; זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ, וּתְהִלֹּת ה' יְבַשֵּׂרוּ.{{מקור|ספר ישעיהו, ס',ו'}}. הוא רואה בדברי הנביא :"ייבוא של ברכה שכל כולו הכרה ותודה מצד הגויים על היותו של עם ישראל מגדלאור ומתווה דרך לעולם כולו. ישראל השב למולדתו. | ||
נמל תל אביב, אשר נפתח רשמית בשנת 1938 היה הנמל היחידי בארץ ישראל, אשר נבנה על ידי יהודים עבור יהודים. היוזמה להקמתו החלה לאחר שספני חיפה ויפו מנעו ייבוא של סחורות ליהודים ועלייה יהודית לארץ. המקום שנבחר לנמל היה דרומית לשפך [[נחל הירקון]] , במקום בו נעלם רכס הכורכר הצמוד לים, דבר שאפשר להקים עור, תפעולי לנמל. הנמל הוקם וסוורים להפעלתו היו מ[[יהדות סלוניקי|יהודי סלוניקי]]. האוניות לא נכנסו עד הרציף, היו ספינו גרר, אשר קלטו את המטען מהאוניות בלב ים. הספינות הגיעו לרציף. חלק של הפריקה בוצעה בעבודת ידיים. | נמל תל אביב, אשר נפתח רשמית בשנת 1938 היה הנמל היחידי בארץ ישראל, אשר נבנה על ידי יהודים עבור יהודים. היוזמה להקמתו החלה לאחר שספני חיפה ויפו מנעו ייבוא של סחורות ליהודים ועלייה יהודית לארץ. המקום שנבחר לנמל היה דרומית לשפך [[נחל הירקון]] , במקום בו נעלם רכס הכורכר הצמוד לים, דבר שאפשר להקים עור, תפעולי לנמל. הנמל הוקם וסוורים להפעלתו היו מ[[יהדות סלוניקי|יהודי סלוניקי]]. האוניות לא נכנסו עד הרציף, היו ספינו גרר, אשר קלטו את המטען מהאוניות בלב ים. הספינות הגיעו לרציף. חלק של הפריקה בוצעה בעבודת ידיים. | ||
| שורה 118: | שורה 118: | ||
לכבוד חנוכת הנמל נכתב "שיר הנמל" על ידי המשוררת לאה גולדברג [http://www.zemer.co.il/song.asp?id=160 המקור: זמרשת - פרויקט חרום להצלת הזמר העברי המוקדם]. | לכבוד חנוכת הנמל נכתב "שיר הנמל" על ידי המשוררת לאה גולדברג [http://www.zemer.co.il/song.asp?id=160 המקור: זמרשת - פרויקט חרום להצלת הזמר העברי המוקדם]. | ||
לַמֶּרְחַקִּים מַפְלִיגוֹת הַסְּפִינוֹת.<br /> | |||
אֶלֶף יָדַיִם פּוֹרְקוֹת וּבוֹנוֹת,<br /> | אֶלֶף יָדַיִם פּוֹרְקוֹת וּבוֹנוֹת,<br /> | ||
אָנוּ | אָנוּ כּוֹבְשִׁים אֶת הַחוֹף וְהַגַּל<br /> | ||
אָנוּ בּוֹנִים | אָנוּ בּוֹנִים פֹּה נָמָל פֹּה נָמָל.<br /> | ||
מֻצָּק הַבֶּטוֹן וּמוּרָם הַמָּנוֹף<br /> | |||
סִירוֹת | סִירוֹת הַמִּטְעָן מַגִּיעוֹת אֶל הַחוֹף<br /> | ||
תְּכֵלֶת מִלְּמַטָּה וּתְכֵלֶת מֵעַל,<br /> | |||
כָּכָה נִבְנֶה הַנָּמָל הַנָּמָל.<br /> | |||
עם הקמת המדינה הוחלט להקים נמל עמוק מים ב[[אשדוד]] ובשנת 1965 נסגר נמל תל אביב. | עם הקמת המדינה הוחלט להקים נמל עמוק מים ב[[אשדוד]] ובשנת 1965 נסגר נמל תל אביב. | ||
גרסה מ־18:23, 15 בפברואר 2009
|
|
פרשת כִּי-תָבוֹא היא הפרשה השביעית בספר דברים. שמה של הפרשה מקורו מהפסוק הראשון בה : "וְהָיָה, כִּי תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ" [[ספר דברים]], כ"ו,א'. ההפטרת השבת היא השישית משבעה דנחמתא ומתחילה בפסוק:"קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד ה', עָלַיִךְ זָרָח" [[ספר ישעיהו]], ס',א'. בפרשת "כי-תבוא" "משה רבינו" עומד לסיים את מניית תרי"ג המצוות. נותרו עוד שתי מצוות עשה שייאמרו בפרשת וילך מצות הקהל במוצאי שביעית והמצוה שכל איש בישראל יכתוב ספר תורה לעצמו.
הרמבן בפרושו לפסוק: "יוֹלֵךְ ה' אֹתְךָ, וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ, אֶל-גּוֹי, אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ; וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עֵץ וָאָבֶן. כ"ח, ל"ו מביא לנו פרק בתולדות עם ישראל. הפרק אשר מתאר את הנסיבות אשר הביאו לידי חורבן הבית השני. הוא מתחיל ב"אריסתובלוס" מלך מבית חשמונאים, אשר שר צבא רומי הביא אותו לרומי ב"נחושתיים" והתוצאה "שהיו למשל ולשנינה בכל העמים שהיו תמהים על גבורתם אשר מעולם , איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה." הוא ממשיך במעשיו של המלך אגריפס, אשר בא עם שליח מלך רומה וכבש את הארץ ומסיים באספסניוס שכבש את ערי יהודה ולבסוף יורשו "טיטוס הרשע" החריב את בית המקדש ואז התקיים בהם הפסוק: "וֶהֱפִיצְךָ ה' בְּכָל-הָעַמִּים, מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד-קְצֵה הָאָרֶץ; וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא-יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ עֵץ וָאָבֶן. שם, ס"ו). ו"זאת ההתראה (של משה רבינו) שנתקימה כולה כפשטה וכמשמעה" כפי שנאמר בסוף ספר דברים:"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם-אֲבֹתֶיךָ; וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הוּא בָא-שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ, וַעֲזָבַנִי, וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ.ל"א, כ"ז ואילך.
תוכן הפרשה
הפרשה כוללת את הנושאים הבאים:
- הפרשה מתחילה במצוות הבאת הביכורים, לפי על כל אדם מישראל להביא את ראשית פרי האדמה אל בית המקדש ולומר וידוי, המספר בשבחו של הקב"ה. הקטע המתחיל בפסוק: "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה."ספר דברים, כ"ו,ד'), אותו אנו נוהגים אליו בהגדה של פסח.
- בני ישראל מצווים לתת תרומות ומעשרות. בשנים השלישית והשישית צריך לתת מעשר ללוי, לגר, ליתום ולאלמנה. וגם גם נילווה וידוי.
- סיכום ממצה של פרשיות המצוות. הוא הסיכום שמשה רבינו אומר לבני ישראל בטרם יכרת הברית, וכך נאמר: "הַיּוֹם הַזֶּה, ה' אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים; וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. אֶת-ה' הֶאֱמַרְתָּ, הַיּוֹם: לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ. וַה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְלִשְׁמֹר, כָּל-מִצְוֹתָיו. וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן, עַל כָּל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה, לִתְהִלָּה, וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת; וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַה' אֱלֹהֶיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר" ספר דברים כ"ו, ט"ז-י"ט.
- מעמד הברית, ביום מעבר הירדן: כתיבת התורה בהר עיבל, בנית מזבח מאבנים שלמות ןהקריב עליו עולות לאלוקים וההכרזה "היום הזה נהיית לעם לה'" ומעמד הברכה והקללה ההר גריזים והר עיבל, כאשר הכהנים ארון העדות בתווך.
- הברכות והקללות הנאמרות בערבות מואב בטרם הכניסה לארץ כנען.
- בסוף הפרשה, משה רבינו מסכם את הניסים שנעשו לבני ישראל ממצרים עד הגיעם ל"ערבות מואב".
שמחת הביכורים
הרב בנימין לאו במאמר בעיתון "הארץ" עם שלם שמח בתאנה שביכרה עומד על שמחת הבכורים.
הפרשה מתחילה בתיאורו של אדם שהגיע לארץ אחרי שנות הנדודים והתיישב בארצו ובנחלתו. ה' נותן לך את ה"נחלה" ואתה - "וירשתה, וישבת בה". מסביר הרב שלמה אפרים מלונטשיץ (פולין, סוף המאה הט"ז) בפירושו לתורה [[כלי יקר": "אחר ירושה וישיבה ישיאם לבם לומר כי להם הארץ ובחרבם ירשוה וישכחו את ה' זה הוא שכתוב: "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה". כי באמת לא בתורת ירושה אתה באת אל הארץ כי בית והון נחלת אבות אבל מה' הארץ נתונה לך במתנה על מנת להחזיר אליו גמולו ולשמור כל מצותיו, ולבבך לא כן ידמה אלא וירשתה". המתח הזה בין תחושת האדנות לבין תחושת התלות הוא הסיפור של מצוות הביכורים.
מדגיש הרב בנימין לאו : "משהו דק מאוד מבדיל בין שמחת היצירה לגאוות האדנות. הביכורים הראשונים הובאו על ידי קין, בנו של אדם הראשון. הוא זיהה באופן טבעי את הצורך לצמצם את מקומו בשלטון על האדמה ולתת הודיה לאל . הביכורים היו (עבורו) סמל של צמצום גובה האדם על פני האדמה." בתלמוד ירושלמי,מסכת ביכורים, מתארת באופן ססגוני כיצד מתנהלת העלאת הביכורים מן השטחים החקלאיים לירושלים: "כיצד מעלין את הבכורים. כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעירו של מעמד ולנים ברחובה של עיר ולא היו נכנסים לבתים ולמשכים היה הממונה אומר קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלהינו"{מקור|(דף יא,א פרק ג הלכה ב משנה )}}.
הרב אברהם יצחק קוק רואה איך התהלוכה כולה באה לחזק אותה מערכת חינוכית שאופפת את מצוות הביכורים: כן לעבודה ולעמל, לא לפרזיטיות ואכילה משולחן זרים. כן לעושר, אך לא לעושר עקלקל אלא לעושר שמקורו ביגיעה. השור מעוטר בענפי זית המורים שחברה לא יכולה להסתפק בעמל ללא רוח. הצד העיוני שבו מגיע האדם למיצוי יכולתו מוכרח ללוות את החברה העובדת. עבודה - ודאי. "דת עבודה" - חלילה.
אבנים גדולות ואבנים שלמות
הרב אמנון בזק בגיליון פרשת השבוע שבת בשבתו עוסק בשתי מערכות אבנים שעל בני ישראל להקים בהר עיבל, עם כניסתם לארץ.
- המערכת הראשונה של האבנים אשר נועדה לכתיבת דברי התורה ועליה נאמר:" וְהָיָה, בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת-הַיַּרְדֵּן, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת, וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד. וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ: " שם, כ"ז,ב'-ג'. לאחר הציווי משה רבינו מזכיר כי על האבנים יש לכתוב את דברי התורה :"וְכָתַבְתָּ עַל-הָאֲבָנִים, אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב." שם,ח'.
- המערכת השנייה אשר משמשת כמזבח ועליה נאמר :"וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ, לַה' אֱלֹהֶיךָ: מִזְבַּח אֲבָנִים, לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל. אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה, אֶת-מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ; שם,ה'-ו'
מקשה הרב אמנון בזק: ממבנה זה של הפרשה ניכר, שמדובר בפרשה אחת, הכוללת שני ציוויים על מבני אבנים, האחת - לכתיבת דברי התורה והשנייה - להקרבת זבחים. מהו אפוא הקשר שבין שתי מערכות האבנים?
הרב אמנון בזק מציע את הפירוש הבא:
- מערכת האבנים הראשונה נועדה כדי לבטא את חיובם של בני ישראל לקיים את דברי התורה, כתנאי לישיבתם בארץ, ועל כן הציווי מיועד להיעשות ממש עם הכניסה לארץ - "בְּעָבְרֶךָ: לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁרה ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ" שם,ג. לימים, על הר עיבל יעמדו "וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל-הַקְּלָלָה, בְּהַר עֵיבָל" שם,יג, ושם יאמרו - "אָרוּר, אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן" {{מקור|(שם,כו))). סביר להניח, ש"דברי התורה הזאת" מתייחסים לדברי התורה הכתובים על האבנים במקום. מערכת האבנים הללו מבטאת, אם כן, את פן היראה, כפירוט של חובותיהם של בני ישראל בישיבתם בארץ ישראל.
- לעומת זאת, מערכת האבנים השנייה, של מזבח האבנים, מבטאת את מידת האהבה והשמחה לפני ה' - "וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים, וְאָכַלְתָּ שָּׁם; וְשָׂמַחְתָּ, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ" שם,ז. קרבן השלמים (הנוסף על קרבן העולה, המבטא את מידת היראה) מבטא את הקשר שבין הקב"ה והאדם, הזוכה לאכול משלחן גבוה, והוא משמש כאמצעי להגברת השמחה, וכביטוי להודאה לקב"ה על כך שעם ישראל זכה להיכנס לארצו.
שתי מערכות האבנים, הניצבות זו בצד זו, מסמלות אפוא את שתי הבחינות בעבודת ה' בארץ ישראל - יראה ואהבה.
וייתכן, שבאופן סמלי התורה משתמשת בתיאורים שונים לשתי המערכות: האבנים שעליהם ייכתבו דברי התורה הן "אבנים גדולות", המבטאות בהקשרים אחרים במקרא את מידת היראה, כגון - " וַה' הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן-הַשָּׁמַיִם עַד-עֲזֵקָה -וַיָּמֻתוּ" {{מקור|יהושע י,יא)}]. לעומת זאת, אבני המזבח הן "אבנים שלמות", שלא הונף עליהן ברזל (כז,ה, שעליהן מקריבים שלמים, ובכך יש ביטוי למידות השלמות והשלום.
לשם מה בריתות נוספות
הרב אביגדור הלוי נבנצאל, בשיחות לספר דברים בעריכה ומקורות של יוסף אליהו, דן בנושא: "בחזרה להר ה'" והוא מעלה את השאלה : מדוע יש צורך בבריתות נוספות עם ישראל, מלבד מעמד הר סיני. הרי אין הבדל מהותי בין המעמד בהר גריזים ובהר עיבל לבין המעמד בהא סיני, בשניהם: נכרתו דברי הברית, נבנה מזבח, הקריבו עולות ושלמים והשמיעו לעם את דברי התורה והעם אישר את קבלת הדברים בפיו.
הרב נבנצל מפרש כי אם הכניסה לארץ היה צורך בקבלת תורה מחודשת. הכניסה לארץ הוא אירוע מיוחד. מה עוד שדור הבנים לא בהכרל הכיר את דור האבות, שהרי כולם מתו במדבר סיני.
אחרי עשרים ושמונה שנה, בימי יהושע בן נון יש שוב מעמד ברית חדש [[ספר יהושע]], כ"ד. במעמד זה מוצגת בפני העם הברירה: "לעבוד לה'" או "לפזול" קצת לעבודה הזרה של השכן. ושוב חוזר יהושע בן נון על תהליך עריכת הברית: כתיבה בספר, לקיחת אבן לעדות והקרבת הקרבן.
רש"י מביא סיבה נוספת לכריתת הברית. הוא כותב כי בימי יחזקאל הנביא עתיד העם לטעון שברצונו להיות "ככל הגויים" והברית נכרתה בעבר רק כדי להכנס לארץ. עתה שבני ישראל כבר בארץ ישראל, נכרתה ברית מחודשת.
הרב אביגדור הלוי נבנצל עובר לאקטואליה וסבור כי "מעמד הקהל" הוא שחזור של מעמד סיני. במעמד זה הוא מזכיר את יום מתן תורה "יום הקהל" שם, ט',י'). הברית נכרתה בעבר בנוכחות המנהיגים: משה רבינו ויהושע בן נון ובמעמד הקהל יהיה המעמד בנוכחות מלך ישראל.
גם המועד מתאים שען בחג מקריבים עולת ראיה ושלמי תודה [[מסכת חגיגה]][ ז' ב', מעין העולות והזבחים שהוקרבו בטקסי הברית הקודמים.
היבט נוסף הוא תקיעת השוםר בראש השנה. אף הוא מזכיר את מעמד הר סיני. וכך בראש השנה אנו באים שוב בברית עם הקב"ה ומתחייבים לקיים את כל שהצטוונו.
הברכה והקללה
|
ה"ארורים" שבפרשה אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת יְהוָה, מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ--וְשָׂם בַּסָּתֶר; וְעָנוּ כָל-הָעָם וְאָמְרוּ, אָמֵן. |
| פרק כ"ז, ט"ו - כ"ו |
פרופ' אורה שורצולד מהמחלקה ללשון עברית ולשונות שמיות באוניברסיטת בר-אילן דנה במאמר :הברכה והקללה עלתופעה מיחודת במינה. הברית , כמו כל הסכם אמור להיות מאוזן. תחילה מובאים הנתונים הקיימים על עושי הברית – ההקדמה של החוזה, ובה פירוט של כל אחד מן הצדדים: ה' ופעולתו למען העם מן הצד האחד – צד א', והעם ומעשיו מן הצד האחר – צד ב'. צד א'העניק לצד ב' דברים מסוימים. על צד ב' לקיים את חובותיו כדי שיהיו לו זכויות, והזכויות הן רבות.אם לא יקיים צד ב' את התחייבויותיו, רשאי צד א' לנקוט עונשים הקבועים בחוק, והם מפורטים זה אחר זה. אבל אם צד ב' מקיים את חובותיו בחוזה, צד א' מעניק לו זכויות ויתרונות מסוגים שונים.הפרשה מסתיימת בחתימת החוזה: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן" (כט:ח).
כאשר נבחן את שלושת שורשים חוזרים פעמים רבות בפרשה : 1. בר"ך; 2. אר"ר; 3 קל"ל, נמצא כי המילה "בָּרוך" מופיעה שש פעמים בפרשה, אבל "אָרור" מופיעה 18 פעמים – פי שלושה. נמצאנו למדים כי הקללות רבות מן הברכות בפרשתנו; השלילה רבה מן החיוב.
הפרשה עמוסה אפוא בקללות, אבל לא זה המצב בתורה כולה: בתורה כולה השורש בר"ך מצוי 180 פעמים כפועל וכשם, כולל הדוגמות בפרשה ( 12 מהן אינן שייכות לעניין ברכות). הפועל קל"ל מצוי 25 פעמים. 6 אל הפועל הזה הוספתי את הפועל אר"ר – 13 פעמים ארור + 22 היקרויות של נטיות הפועל והשם של אר"ר. 7 כך אם נצרף את לשון הקללות בתורה, נגיע ל 60- היקרויות של לשון קללה לעומת 168 ההיקרויות של לשון ברכה מתוך 180 – יחס הפוך מן המצוי בפרשה, שבה שש פעמים לשון בָּרוך ו 18- – לשון אָרור.
והסיכום: " ניכר אפוא בפרשה שהברית מחייבת מאוד, והעונשים עשויים להיות כבדים על מפֵרי הברית. הקללה המילולית כמוה כביצוע, ומכאן כוחה".
על הכיבוש הרומי העתידי
הרמב"ן בפרושו ממחיש את הקללה מהאירועים בסוף ימי מלכות החשמונאים.
בשנת 67 לפה"ס, יורשי המלכה החשמונאית שלומציון, נחלקו לשני מחנות יריבים. מן הצד האחד היה בנה הורקנוס השני, ועמו "אנטיפטרוס האדומי"יועצו, ומן הצד האחר בנה אריסטובולוס השני, כאשר כל אחד מן הצדדים הניצים שואף לקבל לעצמו את המלוכה.
אריסטובולוס התבצר בירושלים. אל פומפיוס שר צבא רומי פנו משלחות לשטוח את טענותיהן באשר לנעשה ביהודה. פומפיוס הטיל על העיר מצור וכבש אותה. כניסתו של פומפיוס לירושלים בשנת 63 לפנה"ס מסמנת את סופה של עצמאות יהודה בארצו תחת בית חשמונאי.
ועל כך כותב הרמב"ן בפרושו לפרשת כי תבוא: "אבל פעמים שיחזור להוכיחם בארץ, כאשר אמר (פסוק לו): "יולך השם אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך ועבדת שם אלוהים אחרים", והוא הגלות שגלינו לרומי על לכת אגריפס המלך שם:
גם יתכן שירמוז למלך אחר קודם לאגריפס, והוא אריסטובלוס (ראו לעיל) שתפסו שר צבא רומי ויוליכהו שמה בנחושתיים, והיו למשל ולשנינה בכל העמים, שהיו תמהים על גבורתם אשר מעולם איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמתם. ואחרי כן בא אגריפס שנית עם שליח מלך רומי בארץ, וכבש בארץ יהודה מדינות גדולות מאד, ואז נתקיים מה שאמר (פסוק מח): ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא וגו':
ייבוא של ברכה:נמל תל אביב
חוקר ארץ ישראל, זאב ארליך מעפרה מתיחס להפטרת פרשת השבוע. בהפטרה באה לידי ביטוי לא רק שיבת ציון אלא גם שפע של מוצרים המיובאים לארץ בתור שי מארצות תבל. כך לדוגמא: "שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ, בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה כֻּלָּם, מִשְּׁבָא יָבֹאוּ; זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ, וּתְהִלֹּת ה' יְבַשֵּׂרוּ.ספר ישעיהו, ס',ו'. הוא רואה בדברי הנביא :"ייבוא של ברכה שכל כולו הכרה ותודה מצד הגויים על היותו של עם ישראל מגדלאור ומתווה דרך לעולם כולו. ישראל השב למולדתו.
נמל תל אביב, אשר נפתח רשמית בשנת 1938 היה הנמל היחידי בארץ ישראל, אשר נבנה על ידי יהודים עבור יהודים. היוזמה להקמתו החלה לאחר שספני חיפה ויפו מנעו ייבוא של סחורות ליהודים ועלייה יהודית לארץ. המקום שנבחר לנמל היה דרומית לשפך נחל הירקון , במקום בו נעלם רכס הכורכר הצמוד לים, דבר שאפשר להקים עור, תפעולי לנמל. הנמל הוקם וסוורים להפעלתו היו מיהודי סלוניקי. האוניות לא נכנסו עד הרציף, היו ספינו גרר, אשר קלטו את המטען מהאוניות בלב ים. הספינות הגיעו לרציף. חלק של הפריקה בוצעה בעבודת ידיים.
לכבוד חנוכת הנמל נכתב "שיר הנמל" על ידי המשוררת לאה גולדברג המקור: זמרשת - פרויקט חרום להצלת הזמר העברי המוקדם.
לַמֶּרְחַקִּים מַפְלִיגוֹת הַסְּפִינוֹת.
אֶלֶף יָדַיִם פּוֹרְקוֹת וּבוֹנוֹת,
אָנוּ כּוֹבְשִׁים אֶת הַחוֹף וְהַגַּל
אָנוּ בּוֹנִים פֹּה נָמָל פֹּה נָמָל.
מֻצָּק הַבֶּטוֹן וּמוּרָם הַמָּנוֹף
סִירוֹת הַמִּטְעָן מַגִּיעוֹת אֶל הַחוֹף
תְּכֵלֶת מִלְּמַטָּה וּתְכֵלֶת מֵעַל,
כָּכָה נִבְנֶה הַנָּמָל הַנָּמָל.
עם הקמת המדינה הוחלט להקים נמל עמוק מים באשדוד ובשנת 1965 נסגר נמל תל אביב.
לקריאה נוספת: זאב ח' ארליך (ז'אבו), ייבוא של ברכה:נמל תל אביב מקור ראשון, מוסף השבת 19 ספטמבר
ספר בראשית: בראשית, נח, לך לך, וירא, חיי שרה, תולדות, ויצא, וישלח, וישב, מקץ, ויגש, ויחי
ספר שמות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה, כי תשא, ויקהל, פקודי
ספר ויקרא: ויקרא, צו, שמיני, תזריע, מצורע, אחרי מות, קדושים, אמור, בהר, בחוקותי
ספר במדבר: במדבר, נשא, בהעלותך, שלח, קרח, חקת, בלק, פינחס, מטות, מסעי
ספר דברים: דברים, ואתחנן, עקב, ראה, שופטים, כי תצא, כִּי-תָבוֹא, נצבים, וילך, האזינו, וזאת הברכה