ציור קיר בית הכנסת בדורה אירופוס המתאר קטע ממגילת אסתר - ויקישיתוף

מגילת אסתר היא אחת מחמשת המגילות בתנ"ך. בה מסופר על הצלת היהודים בממלכת אחשורוש: "מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה" (אסתר א, א). המגילה מספר על המן, שהיה מזרע עמלק, אשר שילם למלך ממון על מנת להרשות את השמדת היהודים ברחבי ממלכתו. מרדכי היהודי ובת דודתו אסתר המלכה הפרו את התוכנית. וכך, היהודים ניצלו, היכו בשונאיהם, את המן ובניו תלו על העץ ומרדכי היה למשנה למלך. לזכר נס זה תקנו את ימי הפורים בו קוראים את המגילה.

תוכן המגילה

תמצית סיפור המגילה

אע"פ שבלתי-אפשרי לתמצת את המגילה שאין בה מילה מיותרת, מ"מ מוגש כאן תקציר לסיפור המגילה^[1]:

• המלך אחשורוש, המולך מהודו ועד כוש, מכין משתאות מפוארים, וכן עושה אשתו, המלכה ושתי, לנשים (אסתר א, א-ט).

• אחשורוש מבקש מושתי לבוא על מנת להראות את יופיה, אך היא מסרבת. לאחר התייעצות בחכמיו, הוא מחליט להורגה, כדי שכל הנשים בממלכה יכבדו בעליהן (אסתר א, י-כב).

• אחשורוש מצטער על הריגת ושתי, ולכן פקידיו אוספים את הבתולות בממלכה, והנערה אשר תִיטַב בעיני המלך תמלוך (אסתר ב, א-ד).

• איש יהודי היה בשושן ושמו מרדכי, ויהי אומן את אסתר בת דודו, כי אין לה אב ואם (אסתר ב, ה-ז).

• ותלקח אסתר אל בית המלך, ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ולכבוד בחירתה עושה אחשורוש משתה גדול (אסתר ב, ח-יח).

• אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צווה עליה מרדכי (אסתר ב, כ).

• בגתן ותרש רוצים לשלוח יד באחשורוש, ויִוַדע הדבר למרדכי ויגד לאסתר, והיא אמרה זאת למלך. לאחר שנתבררו הדברים, נתלו שניהם על העץ (אסתר ב, כא-כג).

• אחר הדברים האלה גידל המלך את המן האגגי מעל כל השרים, ויצוה להשתחוות להמן (אסתר ג, א-ב).

• מרדכי לא יכרע ולא השתחוה, כי הגיד אשר הוא יהודי (אסתר ג, ב-ד).

• וימלא המן על מרדכי חמה, ויבקש להשמיד את כל היהודים, עם מרדכי, והפיל פור (- גורל) לעשות זאת בחודש אדר (אסתר ג, ה-ז).

• המן מציע את הדבר למלך, תמורת תשלום של עשרת אלפים כיכר כסף, והמלך מעביר את טבעתו להמן (אסתר ג, ח-י), ואומר: "הכסף נתון לך, והעם - לעשות בו כטוב בעיניך" (שם פס' יא).

• נשלחות אגרות בשם המלך להשמיד את כל היהודים בי"ג אדר (אסתר ג, יב-יד).

• היהודים מתאבלים על הגזירה (אסתר ד, ג; וע"ש ג, טו), ומרדכי לובש שק ואפר וזועק זעקה גדולה ומרה (אסתר ד, ב).

• ותתחלחל המלכה מאד, ותשלח למרדכי, ויגד את כל אשר קרהו, ויתן לשליח את הכתב אשר ניתן להשמידם, ויבקש שאסתר תלך למלך להתחנן על עמה. לאחר דין ודברים, מסכימה אסתר, ובלבד שהיהודים יצומו ג' ימים ויתפללו להצלחתה (אסתר ד, ד-יז).

• ביום השלישי, ותעמוד אסתר בחצר בית המלך נוכח פני הבית. והיא נשאה חן בעיני המלך שהושיט לה את השרביט ויאמר לה: "מה בקשתך?" (אסתר ה, ג)

• ותאמר אסתר: "יבוא המלך והמן אל המשתה אשר עשיתי לו" (שם פס' ד). ובמשתה היא מזמינה אותם למשתה נוסף (שם פס' ח).

• המן יצא מהמשתה שמח, ובראותו את מרדכי לא זע ממנו - וימלא המן חמה. בעצת אוהביו וזרש אשתו הוא מחליט לעשות למדכי עץ בגובה חמישים אמה, ולבקש מהמלך לתלות עליו את מרדכי (שם פס' ט-יד).

• בלילה ההוא נדדה שנת המלך, ויאמר: "מה נעשה יקר וגדולה למרדכי" על הצלתו מבגתן ותרש (אסתר ו, ב-ג).

• המן בא לחצר בית המלך לאמר לו לתלות את מרדכי. ויאמר לו המלך: "מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו?" (שם פס' ו)

• ויאמר המן בלבו למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני, ויאמר: "יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך וסוס אשר רכב עליו המלך...ע"י איש משרי המלך... והרכיבוהו על הסוס וקראו לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" (שם פס' ז-ט)

• ויאמר המלך להמן: "...עשה כן למרדכי... אל תפל דבר מכל אשר דברת" (שם פס' י) ויקח המן את הלבוש והסוס וילבש את מרדכי וכו' (שם פס' יא-יג).

• והמן נדחף אל ביתו אבל, ויספר לזרש ואוהביו, ויאמרו לו: "אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לנפול לפניו - לא תוכל לו, כי נפול תפול לפניו" (שם פס' יג). ובעודם מדברים הבהילו את המן למשתה השני שעשה אסתר (שם פס' יד).

• המלך והמן הגיעו למשתה. ויאמר המלך: "מה שאלתך אסתר המלכה ותנתן לך" (אסתר ז, ב). ותען אסתר: "כי נמכרנו אני ועמי להשמיד" (שם פס' ד) ע"י המן.

• המן נבעת מלפני המלך והמלכה. המלך קם ממשתה היין אל גינת הביתן, והמן עמד לבקש על נפשו מאסתר. המלך שב, וכראותו את המן נופל על המיטה אשר אסתר עליה, אמר: "הגם לכבוש את המלכה עִמִי בבית" (אסתר ז, ח) ופני המן חפו.

• חרבונה מזכיר את העץ שעשה המן למרדכי אשר דיבר טוב על המלך, ויאמר המן: "תלוהו עליו" (שם פס' ח), ויתלו את המן על העץ שהכין למרדכי.

• המלך נתן את טבעתו ואת בית המן למרדכי ואסתר (אסתר ח, א-ב; שם פס' ז).

• אסתר מתחננת מהמלך להעביר את רעת האגרות הראשונות, והוא משיב: "...כתבו על היהודים כטוב בעיניכם... וחתמו בטבעת המלך, כי כתב אשר ...נחתם בטבעת המלך אין להשיב" (אסתר ח, ח).

• מרדכי כותב בכ"ג סיון בשם המלך ושולח לכל המדינות, אשר נתן המלך ליהודים לעמוד על נפשם, להשמיד את הצרים אותם, בי"ג באדר (אסתר ח, ט-יד).

• מרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, תכלת וחור, וליהודים הייתה אורה ושמחה. ובכל מדינה ועיר שדבר המלך מגיע שמחה ליהודים, ורבים מעמי הארץ מתיהדים, כי נפל פחד היהודים עליהם (אסתר ח, טו-יז).

• ביום י"ג באדר - ששברו אויבי היהודים לשלוט בהם, "ונהפוך הוא" אשר ישלטו היהודים בשונאיהם, נקהלו היהודים לשלוח יד במבקשי רעתם, ויכו בכל אויביהם מכת הרג, ואיש לא עמד בפניהם, כי נפל פחדם על העמים. ושרי המדינות מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם, כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו גדול (אסתר ט, א-ד).

• היהודים בשושן הרגו חמש מאות איש ואת עשרת בני המן ובביזה לא שלחו ידם (שם פס' ו-י).

• אסתר מבקשת מהמלך: "ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום ואת עשרת בני המן יתלו" (אסתר ט, יג)

• היהודים בשושן הרגו בי"ד אדר שלוש מאות איש ובביזה לא שלחו את ידם. היהודים בכל מדינות המלך הרגו בי"ג אדר חמישה ושבעים אלף ובביזה לא שלחו את ידם, ועשו את י"ד אדר יום משתה ושמחה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו (אסתר ט, טו-טז).

• ויכתוב מדרכי ספרים ליהודים בכל מדינות המלך לקיים עליהם להיות עושים את ימי הפורים (על שם הפור) האלה, יום י"ד וט"ו באדר, בזמניהם בכל שנה, ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים, וקבלו היהודים. ויכתבו מרדכי ואסתר ספרים לכל היהודים לקיים זאת (אסתר ט, יט-לב).

• וישם המלך אחשורוש מס על איי הים, וכל מעשה תוקפו וגברתו וגדולת מרדכי כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי פרס, כי מרדכי משנה למלך וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו, דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו (אסתר י, א-ג).

רקע היסטורי

סיפור המגילה^[2] מתחיל בשנת שלוש למלך אחשורוש (אסתר א, ג). אחשורוש היה מלך פרס לאחר כורש (רש"י עזרא א, א, וכן שם ד, ה-ו, וכן אסתר א, א; ראב"ע דניאל ו, א; שם יא, ב; ראב"ע אסתר א, א; רד"ק ומצודות חגי א, א; ועוד). כורש נתן אישור לבניית בית המקדש השני, ואכן עלו אלפי יהודים והחלו בבנית בית המקדש (ר' בהרחבה עזרא פרקים א-ג). אולם צרי יהודה ובנימין התגדו לבניה וכתבו [כתב] שטנה על בנין הבית, שגרם להפסקת העודה עד מלוך דריוש מלך פרס^[3] (ר' בהרחבה עזרא פרק ד). לדברי חז"ל (ויקרא רבה פר' יג אות ה - מובא בילקוט שמעוני שם רמז תקלו; אסתר רבה פר' ח אות ג; ועוד^[4]), דריוש מלך פרס הוא בנם של אחשורוש ואסתר.

בין העולים לבנות את המקדש מוזכר מרדכי (עזרא ב, ב), ומסבירים המפרשים (ראב"ע ורלב"ג שם; וכ"מ במגילה סוף טז:) שזהו מרדכי יהודי המוזכר במגילה, "אשר הוגלה מירושלים עם הגולה אשר הוגלתה עם יכניה מלך יהודה, אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל" (אסתר ב, ו), אך הוא חזר לירושלים עם עזרא ולאחר הפסקת הבניה חזר לשושן (תרגום שני שם; ילקוט שמעוני שם רמז תתרנג ד"ה אשר הוגלה מירושלים; מהרש"א ח"א מגילה טז: ד"ה מעקרא כתיב; ילקוט מעם לועז פרק יז אות מג, מהדו' ירושלים תשל"ד, עמ' שט; ועי' בביאור הגר"א שם) במטרה לשכנע את המלך אחשורוש שלא להפסיק את בניית הבית (רלב"ג הנ"ל; ור' ילקוט שמעוני אסתר רמז תתרנג, על סוף פרק ב; וכן ר' ילקוט מעם לועז אסתר, פרק ז, עמ' קד, בשם מדרש קדום). יתכן לשער, שמסיבה זו, "ומרדכי יושב בשער המלך" (אסתר ב, כא), ע"מ למצוא כיצד לבטל את הגזירה על הפסקת בנין המקדש.

המן התנגד לבנין בית המקדש (ר' ילקוט שמעוני שם, על ריש פרק ג; וכן במדרש המובא בילקוט מעם לועז הנ"ל), ויש מפרשים שבניו הם-הם צרי יהודה ובנימין שכתבו שטנה על ירושלים (רש"י אסתר ט, י[5]).

ואף אחשורוש התנגד לבנין בית המקדש (עי' בילקוט שמעוני הנ"ל), ובשלוש הזדמנויות אמר לאסתר: "עד חצי המלכות" (אסתר ה, ג-ו; שם ז, ב) ומסבירים חז"ל (תרגום שם - בכל המקומות; רש"י שם ה, ג, עפ"ד הגמ' מגילה טו:) שכוונתו שימלא כל בקשותיה חוץ מבנין המקדש^[6].

חז"ל (מגילה יא:) מסבירים שזאת הסיבה שאחשורוש עורך משתה, שכן הוא סבר שעברו שבעים שנה לגלות בבל, שבהם הבטיח ירמיהו (ירמיהו כה, יא-יב; שם כט, י) שיגאלו, והיות ולא נגאלו - לא יגאלו עוד (ועי' בחי' הרמב"ן שם). במשתה הוא השתמש בכלי המקדש (שם, וכן פרקי דר"א פמ"ח; אסתר רבה פר' ב אות יא/יב - מובא בילקוט שמעוני שם סי' תתרמח; רש"י אסתר ט, כו; ילקוט מעם לועז אסתר פרק א אות קצג-רב, עמ' כח-כט; כלי יקר שמות כח, לט; ועוד), לבש בגדי כהן גדול (מגילה יב.; כלי יקר שם) ועשה כסא כדוגמת כסא שלמה (אסתר רבה פר' א אות יא/יב; תרגום ראשון ושני על אסתר א, ב; ועי' ילקוט מעם לועז פרק א אות פו-פט, עמ' יד-טו) לבטא את המסר הזה (ור' בהרחבה: אגרת הפורים הזאת, להרב אלי הורוביץ זצ"ל הי"ד, הוצאת "מעמק חברון", עמ' 42-56). ויש מפרשים שמטעם זה הראה להם את רוב עושרו, כדי להראותם שישראל סחופים ודוויים ועניים מחמת הגלות, ויפול לבם מרוב עושרו ויתייאשו מהדת (ילקוט מעם לועז שם אות קע, עמ' כו).

מאבקי השליטה בממלכה

בין אחשורוש לושתי - עי' מלבי"ם אסתר פרק א, ועוד.

בין המן למרדכי - עי' חז"ל.

בין המורדים (בגתן ותרש, המן, ועוד) לאחשורוש - עי'...

דמויות במגילה

מרדכי היהודי

ערך מורחב - מרדכי

חז"ל מוסרים כי מרדכי היה מחברי הסנהדרין (ר' מסכת כלה סופ"ב ועוד) ומאנשי כנסת הגדולה (רש"י ב"ב טו. וחולין קלט: רבי עובדיה מברטנורה ריש אבות) והיה ממעבירי מסורת התורה (הקדמת היד החזקה לרמב"ם). חז"ל (מגילה יג: - מובא ברש"י ובראב"ע אסתר ב, כב)מסבירים בזאת את הבנתו של מרדכי את כוונת בגתן ותרש.

יש המפרשים את הפסוק (אסתר ב, יט-כא): "מרדכי יושב בשער המלך", שמרדכי היה שׂר בממשל אחשורוש^[7] (הגר"א שם; מלבי"ם שם; ועי' ראב"ע פס' יא) או שופט (הרלב"ג בתועלת השבעה-עשר^[8]; וכן ראב"ע - נוסח ב^[9] - שם פס' יא, יט, וכן הר"מ חלאיו^[10] שם, - עפ"י משמעותו במקומות נוספים^[11]), והיה מקורב למלך (תורה תמימה שם הערה מ^[12]).

יש הטוענים^[13], כי עובדה זו מסבירה גם את הפליאה: איך יתכן שמרדכי לא משתחווה להמן בניגוד למצוות המלך המפורשת? שכן, מצות המלך הייתה רק ל"עבדי המלך" (אסתר ג, ב, וע"ש במלבי"ם) והיא לא כללה את מרדכי, ולכן הוא לא עבר על מצות המלך, ולכן המן לא יכל להורגו ישירות, וחיפש לשלוח יד ב"עם מרדכי".

כל זה, הוא קודם המהפך, אך לאחר הצלת ישראל, מרדכי מקבל קידום בבית המלך, "כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" (אסתר י, ג).

אסתר המלכה

ערך מורחב - אסתר

המן הרשע

ערך מורחב - המן

אחשורוש

ערך מורחב - אחשורוש

מלך צדיק או רשע? חכם או טפש? נפל בפח של המן או היוזם בעצמו?

ושתי המלכה

ערך מורחב - ושתי

דמויות נוספות

במגילה מוזכרות דמויות נוספות וביניהם:

• בגתן ותרש - במגילה מובא נסיון בגתן ותרש לשלוח יד במלך אחשוורוש. מה היה מטרתם במעשה זה?

• חרבונא - חרבונא מוזכר במגילה כ"אחד מן הסריסים", אשר בזמן בו אחשוורוש חוזר מגנת הביתן ורואה את המן נופל על מטת אסתר ומתחנן בפניה שתחמול עליו ותגרום להצלתו מיד המלך, מגיע ומספר למלך על רצון המן לתלות את מרדכי, אשר הצילו ממזימתם של בגתן ותרש, על עץ.

חז"ל מפרשים ש"חרבונא זה אליהו" (פרקי דר' אליעזר פ"נ) והראב"ע אומר ש"כאילו אליהו ז"ל היה, שהוא מבשר הגאולה"- כלומר, חרבונא אינו באמת אליהו, אך אליהו הוא 'מבשר הגאולה', וגם חרבונא "עשה טובה לישראל ובאה ישועה על ידו".

החטא והכפרה

מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כליה?

כיצד כופר חטא זה?

נחיצות כל מרכיבי הסיפור

המתבונן בעיון במגילה ימצא שכל שלב ושלב בה מהוה חלק אינטרגלי מההצלה ומההתרקמות הסופית של הסיפור, ואף פרטים שנראים צדדיים שוליים ומיותרים הם אלמטריים ונצרכים להמשך העלילה וההצלה. לדוגמא: משתה אחשורוש הנראה צדדי ללא קשר לעיקר הנס^[14], היה השלב שבו הודחה ושתי, מה שגרם בהמשך למינוי של אסתר שממנו התגגלה הישועה^[15].

גמול מרדכי על הצלת אחשורוש מבגתן ותרש

דוגמא נוספת שניתן להביא לכלל זה היא נסיון ההתנקשות של בגתן ותרש במלך אחשורוש, וחשיפתו ע"י מרדכי היהודי, מאורע שגרם להרכבת מרדכי על הסוס ע"י המן^[16], וקריאה לפניו: "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" (אסתר ו, יא), וכן לתליית המן על העץ שהכין למרדכי "אשר דיבר טוב על המלך" (אסתר ז, ט). יתכן לשער שאף נתינת בית המן למרדכי והעברת הטבעת לידיו היא תוצאה של הכרת המלך בנאמנות שרוכש לו מרדכי.

אולם דומה שרכיב מיותר ישנו בסיפור זה: הרכבת מרדכי על הסוס. ארוע זה הוא, לכאורה, מיותר לחלוטין. הוא איננו נצרך להצלה של עם ישראל, וא"כ מדוע הוא נצרך כחלק מסיפור המגילה^[17]?

לשאלה זו ישנם כמה תירוצים:

• יש המתרצים שנס זה נצרך ליצירת הפחדה לשונאי וצרי היהודים, שכן עיקר הניצחון היה בעזרת לוחמה הפסיכולוגית רחבת-הקף שאיפשרה את הצלת היהודים, וזאת מפני שבאגרות השניות לא בוטלה הרשות "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים" (אסתר ג, יג), "כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך - אין להשיב" (אסתר ח, ח), אלא רק ניתנה רשות ליהודים "להקהל ולעמוד על נפשם" (שם פס' יא).

הסיבה ששונאי היהודים, שהם רבים בהרבה מהיהודים, לא נלחמו ביהודים היא: "כי נפל פחדם על כל העמים. וכל שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות ועֹשי המלאכה אשר למלך מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם. כי גדול מרדכי בבית המלך ושֳמעו הולך בכל המדינות כי האיש מדרכי הולך וגדול" (אסתר ט, ב-ד). לצורך זה הופעלה תעמולה מאסיבית שכללה אף הרכבת מרדכי על הסוס ע"י המשנה למלך (- המן) הקורא: "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו".

• מובא בספר ימי הפורים^[18] (מאמר כב, עמ' קנג ואילך) בשם רבי אברהם בן הגר"א שכתב שדרכו של הקב"ה לעשות ניסים לצדיקים עוד בטרם הוא ממלא את משאלתם, ע"מ שיבטחו בו^[19]. (לדוגמא: ביציאת מצרים נתן ה' עשר מכות במצרים קודם שנגאלו, כדי שישראל ימשיכו לבטוח בו עד הגאולה). וכן כאן, גילגל הקב"ה את גדולת מרדכי והרכבתו על הסוס, כדי שיתחזק בטחונם של ישראל קודם שיצאו מאפלה לאורה.

• רבי יהונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש (ח"ב דרוש ט^[20]) מסביר זאת עפ"י דברי חז"ל (ב"ק צב.): "המבקש רחמים על חברו והוא זקוק לאותו דבר הוא נענה תחילה", ז"א שזכות התפילה גדולה יותר כשהוא מתפלל על אחר. והיות וההצלה הייתה בזכות תפילת מרדכי^[21], לכן היה צריך להוציאו מסכנה שיתפלל רק בעד ישראל. וע"י שנעשה לו כבוד גדול כזה - לא היו הורגים אותו, ואז תפילתו הועילה לגאולתם.

• יש המסבירים שפרשה זו באה לבטא את עניינו של נס ההצלה, ואף שאיננה נצרכת לסיפור המאורע מבחינה הסטורית, היא נצרכת מאוד להבנה המהותית של מהות נס ההצלה, וממילא הבנת הערך של פורים, שכן את חג הפורים חוגגים זכרון להצלת גשמית (מ"ב סי' תרע ס"ק ו בשם הלבוש) ממוות חיים (מגילה יד.), ונס זה של הצלת מרדכי מבטא את הערך האמיתי והנכון של הצלת החומר, שכן החמור נמשל לחומר (ר' גבורות ה' למהר"ל הקדמה שניה, וכן בפרקים ד, כט, לז ועוד), והרכבת מרדכי על החמור היא ביטוי לכך שהחומר הוא כלי לתורה, ואין לו ערך ומעמד עצמי, אלא הוא יונק את מהותו וציביונו מהתורה. ומאידך כשהוא משמש את התורה הוא בעל ערך גדול ומעלה נשגבה, והוא מסייע לביסוס והפרחת התורה בעולם.

• הגר"א (בפי' למשלי יא, י^[22]; - מובא בס' ימי הפורים שם) בתוך דבריו נוקט שהקב"ה מביא גאולה לצדיק קודם אובדן הרשע כדי שהרשע בעצמו יראה ישועת הצדיק, ולכן כבוד מרדכי קדם להריגת המן.

סוף המגילה

הפרק העשירי והאחרון של המגילה הוא גם הקצר שבפרקי המגילה ומכיל שלושה פסוקים בלבד. וכך כתוב בו:

(א) וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מַס עַל הָאָרֶץ וְאִיֵּי הַיָּם.

(ב) וְכָל מַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי מָדַי וּפָרָס.

(ג) כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ.

וכמובן, ששני הפסוקים הראשונים נראים מיותרים לחלוטין. ואכן המפרשים מסבירים זאת

לִקְחֵי המגילה

חז"ל למדו ש"נבואה שנצרכה לדורות נכתבה" (מגילה יד. ועוד), וא"כ בכל סיפורי המגילה טמון מסר עבורינו. הרלב"ג בסוף פירושו למגילת אסתר^[23], מונה, כדרכו, את ה"תועליות" (- לקחי חכמה ומוסר שניתן להפיק מסיפורי התנ"ך) שבמגילה. הרלב"ג מגיע ליותר מחמישים תועליות, שחלקם נמנה כאן^[24]:

השגחת השי"ת על עולמו

• "להודיע כי השי"ת לא יעזוב הצדיק ביד הרשע. הלא תראה כי המן דימה לבקש מהמלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו, ולא די שלא השיג מבוקשו אך הוכרח לתת לו כבוד בזה האופן הנפלא ההוא שהרכיבהו ברחוב העיר והלבישהו באופן הנזכר וקרא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" (התועלת השלושים ושמונה).
• "להודיע עוצם השגחת השי"ת הפרטית^[25], כי ביום... אשר היה ראוי הגעת הרע לישראל... - בו ביום היה להם הרוחה וההצלחה, והשחיתו כל שונאיהם. הלא תראה כי כבר הפילו הגורל לפני המן באיזה יום ראוי שיגיע הרע לישראל^[26], וביום ההוא בעינו סיבב השי"ת שיהיה העניין בהפך מה שחשב המן" (התועלת העשרים וששה).
• "לפרסם עוצם השגחת השי"ת, עד שהדברים בעצמם שנדמו להיות כלי לאבד מרדכי וישראל - שַׂם כלי לאבד שונאיהם, ומה שדמו שונאיהם להיות כלי להצלחתם - היה כלי לצרתם, שבמעט זמן נהפך דבר המן מתכלית הגובה והשררה אל תכלית השפלות והרע, וכן העניין בשונאי ישראל אשר דמו להרגם הנה נהפך הדבר והיה עליהם אשר זדו להפיל בו ישראל.

וזה שכבר תמצא כי השי"ת שׂם בקשת המן על נפשו מאסתר המלכה כלי למיתתו, כי מפני קומו ממיטתו ובואו למיטת המלכה והיה כורע עליה לבקש ממנה על נפשו נראה למלך מפני היות המן נבאש בעיניו שהוא משתדל לכבוש את המלכה תחתיו עמו בבית (אסתר ז, ז-ח).

ומה שחשב המן שיהיה כלי לתלות את מרדכי, שׂמהו השי"ת כלי לתלותו. וזה שחרבונה בראותו כי המלך כעס על המן מפני שני דברים: הראשון הוא מה שנתרעמה ממנו אסתר, והשני הוא מה שדימה שהיה רצונו לכבוש את המלכה עמו בבית, וזהו אמרו (שם): הגם לכבוש וגו', כאלו יאמר לא די לו בחטא הראשון ועתה יוסיף לחטוא שנית אמר [- חרבונא] (שם פס' ט): הנה העץ אשר עשה המן למרדכי וגו', רוצה לומר שגם יש על המן חטא שלישי עצום מאד, וזהו שכבר עשה כן לתלות אוהבך בזולת רשות המלך, והנה בו עוד מהמרי יותר, שעשאו לתלות את מרדכי אשר דבר טוב על המלך, ולזה ציוה המלך תכף לתלותו עליו.

וגם כן הנה האגרות ששלח המן בשם המלך להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים - היו כלי להפיל ביד ישראל בניו ומשפחתו וכל חיל עם ומדינה הצרים את ישראל, וזה כי מפני שהיו האגרות ההם נכתבות בשם המלך ונחתם בטבעת המלך לא היה דרך להשיבם אחור בצד מן הצדדים (אסתר ח, ח), ולזה חויב שישתדלו בהצלת ישראל עם קיום האגרות הראשונות. ולפי שלא היה בזה דרך להצלתם באופן שלם אלא כשיינתן לישראל לעמוד על נפשם ולהקהל בעריהם להשמיד את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם (שם פס' יא), אשר היה כלי להפיל שונאי ישראל בידם עם מה שהתפרסם להם מאהבת המלך את היהודים... הנה הוא מבואר כי האגרות ההם היו כלי בהכרח להשמיד שונאי ישראל, כי אם הייתה אפשרית ההצלה לישראל באופן אחר לא היה המלך מסכים בהריגת עמו" (התועלת הארבעים-ושלשה).

• "להודיע עומק מחשבות השי"ת ותחבולותיו להמציא מה שיישיר אל התכלית המכוון ממנו. ולזה תמצא כי מפני שנגלה אל השי"ת השתדלות המן ומחשבתו נגד היהודים לאבדם^[27], סבב שיעשה משתה הגדול הזה ושתקרא ושתי לפני המלך ולא תבוא ושינתן על זה מלכותה לאסתר להיות לישראל לעזר בעת צרתם" (התועלת התשיעי).
• "להודיע שכבר סבב השי"ת שיצא מאחשורוש אלו הספרים ששלח בכל מלכותו להיות כל איש שֹרר בביתו ומדבר כלשון עמו (אסתר א, כב), כדי לסבב שלא תהיינה האגרות השלוחות ממנו נחשבות בעיני העם בראותם אלו הספרים הראשונים שהם דומים לדברי היתול, כי הוא ידוע כי כל איש הוא שורר בביתו^[28], וזה היה סבה אל שלא החשיבו העמים מאד אגרות אחשורוש ששלח לאבד היהודים, כי אלו היו מחשיבים אותן האגרות היו משתדלים להרע ליהודים תכף בראותם כי רצון המלך לכלותם (התועלת העשירי).

השגחה מיוחדת על עם ישראל

• "להודיע עוצם השגחת השם יתברך בישראל, בהיותם בארץ אויביהם^[29], כי הוא נתן לאסתר חן נוסף בעיני המלך על כל הנערות היפות שקבצו מכל זה המלכות הגדול, עד שכבר תמצא שהמלך פרנס עצמו בפילגשים כמו שלש שנים^[30]... וכל אלו השלש שנים פרנס אחשורוש את עצמו בפילגשים ולא נתקררה דעתו עד שבאה אסתר לפניו, ואז נקבצו עמה ג"כ לפני המלך כל הבתולות הנשארות, וזה כולו ממה שיורה כי השי"ת נתן לה חן נוסף על כל הבתולות אשר בכל המלכות" (התועלת השִשה-עשר).
• "להודיע איך עמקו מחשבות הי"ת להציל את ישראל, ולזה סיבב שיהיה המתחדש מבגתנא ותרש נגלה למלך אחשורוש ע"י מרדכי, כדי שיהיה זה שמור לו ולישראל לעת הצורך" (התועלת העשרים-ושנים).
• "להודיע עוצם השגחת השי"ת בישראל, להטות לב המלך אל כל אשר שאלה אסתר המלכה. הלא תראה כי מדברי אחשורוש לאסתר המלכה היה נראה שקשה היה למלך עניין הריגת האנשים ההם, ולזה אמר לה (אסתר ט, יב): 'בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני המן בשאר מדינות המלך מה עשו?' ועם כל זה אמר לה: 'ומה בקשתך עוד ותעש'.

וידמה כי בבא מספר ההרוגים ידעו מרדכי ואסתר כי לא נהרגו כל אויביהם הרבים אשר בשושן, ובעת אשר היה לאל ידם השתדלו לכלותם פן יהיו להם לקוצים במה שיבוא מהזמן, מפני מה שהפליגו ישראל בהשחתתם, עִם שהוא אפשר שאלו האויבים היו מעמלק כמו אשר צותה התורה (דברים כה, יט) במחיית זכרם, בעבור מה ששערה החכמה האלהית היות זאת האומה לקוץ מכאיב תמיד לאומתינו, ומן הדומה לא היו בצרים אותם זולת זרע עמלק, כי שנאתם לישראל הייתה מקדם ובדור דור, והוסיף בדבר שנאתם ישראל עתה כי ראו כי מת הגדול שבהם והוא המן ע"י ישראל" (התועלת החמישים).

בטחון והשתדלות

למידת הביטחון השלכות רבות על מעשה האדם, וניתן ללמוד חלק מהן מהמגילה:

• "להודיע כי אין ראוי לאדם, מפני עוצם ידו עם המלך, לבטוח על זה שיוכל לעשות מה שיחפוץ מעם רב^[31], כי גבוה מעל גבוה שומר^[32] ימנעהו (- עלול למנוע אותו) מהשלמת רצונו... הלא תראה כי המן מפני בטחו על ידו בבית המלכות, השתדל עִם המלך להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן, בעת אשר חשב שהוא יותר נכון להגעת המבוקש, ואמר דבריו גם כן באופן שיתכן לו יותר שישיג המבוקש, והוא הודעתו למלך שמזה העם יתכן שיגיע לו נזק רב ואין בהם תועלת למלך ושבהשחתתם יגיע תועלת רב למלך, - ולא די שלא השיג רצונו אבל היה זה סבה אל שהשחיתו ישראל אותו וכל משפחתו" (התועלת העשרים-וחמישה).
• "להודיע שהוא ראוי לעתות בצרה^[33] שיראה האדם עצמו מוכנע מאת השי"ת, ולזה יסבב שיהיה לבו נשבר ונדכה מרוב הצער אשר יצטער מעצמו, כי ברוע פני לב הבשר ייטב לב השכל^[34], עם שזה יהיה סיבה שישוב אל ה' וירחמהו (ישעיהו נה, ז), הלא תראה כי בעת התשובה סדרה התורה שנענה את נפשותינו, והוא בעשור לחדש השביעי (ויקרא טז, כט). ולזאת הסיבה זכר [הכתוב] בזה המקום (אסתר ד, א-ג) רוב הצטער מרדכי על זאת הצרה ולבושו שק ואפר ושבכל המקומות היו מתאבלים אבל גדול והיו צמים ובוכים וסופדים ולובשים שק ואפר, אולי יחון אותם השי"ת ושב ונחם על הרעה" (התועלת העשרים-ושמונה).
• "להודיע שמי שיפחד מהרע אשר הוא נכון לבוא עליו, ראוי שיקדים התפילה להשי"ת באופן שלם בדרך שיהיה נעזר בו, וישתדל עם זה שיתפללו עליו רבים, כי תפלת הציבור היא יותר נשמעת מתפלת היחיד^[35]. ולזה תמצא כי כשהוכרחה אסתר להתיר עצמה למות מפני הכנסה אל החצר הפנימית אשר לא כדת בקשה שיצומו בעבורה כל היהודים הנמצאים בשושן שלשת ימים לילה ויום וגם היא ונערותיה הסכימה לצום כן, והסכים מרדכי לעשות כדבריה (אסתר ד, טז-יז), והוא מבואר שזה הצום יהיה בעבורה כשיתפללו להשי"ת שלא יקרנה נזק בזה, ואולם נבחרה התפילה עם הצום, כי בו תכנע הנפש הבהמית ויחלשו תאוותיה הגופיות, ויהיה זה סיבה אל שיהיה לבבם יותר שלם עם השי"ת, ותהיה מפני זה תפילתם יותר נשמעת (התועלת השלושים-וארבעה).
• "להודיע שאע"פ שיראה האדם בגזרה הרעה שאין דרך להשיבה אחור לפי הנהוג, אין ראוי שיקצר מ[ל]התפלל להשי"ת ומ[ל]השתדל בבטולה לפי מה שאפשר, ולא תרפינה ידו מפני מה שהוא משער בקושי העצום אשר בבטולה.

הלא תראה כי מרדכי עם היותו יודע כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב (אסתר ח, ח), הנה עם כל זה לא רפו ידיו מ[ל]השתדל בביטול זאת הגזרה לפי מה שאפשר, ולזה תמצא שהוא בא בזה האופן בלבוש שק ואפר עד לפני שער המלך (אסתר ד, ב) כדי שיתפרסם לכל העבדים אשר שם^[36] שכבר נתחדש על מרדכי חידוש גדול, ואולי יהיה זה סיבה שיודע זה לאסתר המלכה, כי החידושים הגדולים הם מגיעים אל הגדולים מפני מנהגם לשאול עליהם, רוצה לומר: כי הם שואלים אם יש שום דבר חידוש.

והנה היה מרדכי נכבד מאד בעיניהם ולזה היה יושב בשער המלך כמו שקדם (אסתר ב, יט[37]), וכאשר הגיע מבוקשו שנודע זה לאסתר המלכה, אז השתדל תכלית ההשתדלות עם אסתר המלכה שתבוא לפני המלך לבכות ולהתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה (ר' אסתר ד, ח), ואע"פ שהייתה אסתר בזה בסכנה עצומה - לא נמנע מפני זה מלהביא אותה בכל עוז ...שתעשה זה, לזה הפליג לשלוח לה הדברים הקשים ההם (שם פס' יג-יד), להודיע לה שהיא מוכרחת להביא עצמה בזאת הסכנה כי תחטא להשי"ת חטא עצום אם לא תעשה, ויהיה זה סבה להביא עליה ועל בית אביה האבדון והמוות (התועלת העשרים-ותשעה).

• "להודיע כי אשר יצטרך להשתדל בהשתדלות הכרחי מאד להציל מרע עצום, צריך שתהיה השתדלותו באופן שאיך שימשיך העניין לא יסגור לו שום פתח בהשתדלות ההוא, ואם יכול שיהיה מועיל תועלת מה יעשהו לכל הפתחים אשר למבוקש ההוא, הנה אין ראוי שיקצר. ולזה תמצא כי כשנכנסה אסתר אל החצר הפנימית אשר לא כדת לבשה בגדי מלכות בדרך שתהיה מוצאת חן בעיניו כי זה אחד מהפתחים להצלתה בבואה לפניו ולהיות דבריה נשמעים והנה אחר זה לא בקשה תכף מהמלך הצלת עמה כי אולי המן יהיה מתנגד לה" (התועלת השלושים-וחמישה).
• "להודיע שאשר חננו השי"ת דבר מתיישר להגיע בו טוב, מה ראוי שישתדל בהגעתו בו לעת הצורך, כי עמקו מחשבותיו יתברך, ואולי הוא חננו כדי שישתמש בה בעת הצורך מי שאפשר לו זה. והנה אם לא יעשה כן - הנה יבלבל ה' מחשבותיו והיא לא תצלח, כי לא תקצר ידו מהגעת מה שירצה. ולזה אמר מרדכי לאסתר (אסתר ד, יג-יד) לחייב שהוא ראוי עכ"פ שתתיר עצמה להיכנס אל החצר הפנימית לבא אל המלך לבקש מלפניו על עמה, שהוא אפשר שלא הגיע אותה השי"ת למלכות אלא כדי שתהיה לעזר לישראל לעת כזאת" (התועלת השלושים-ושלושה).

מצוות, מוסר, מידות טובות והנהגות ישרות

הרלב"ג מונה הנהגות ישרות ומתוקנות שניתן ללמוד מהמסופר על תוצאות מעשיהם דמויות שונות במגילה, מהצלחתם ומכשלונם^[38]:

• "להודיע לכל איש ואשה להרחיק מידת הגאוה. הלא תראה מה שקרה לושתי מצד גאותה שלא רצתה לבא לפני המלך עם הסריסים ההם ששלח להביאה לפניו^[39] אם לא יוסיף שלוח שׂרים רבים ונכבדים מהם^[40]" (התועלת השִשי).
• "להודיע כי הרודף אחר השררה והכבוד הנה השררה והכבוד בורחים ממנו ^[41]. הלא תראה כי המן היה רודף אחר השררה והכבוד, ומפני זה עשה מה שעשה הגיע לו ההפך, והוא שהוצרך לכבד השפלים ממנו, והוא מה שהוכרח לתת מהכבוד למרדכי, והיה זה גם כן סיבה בסוף אל שנטרד מן העולם ומת בתכלית מהגנות והבזיון" (התועלת הארבעים).
• "להודיע שהוא ראוי לנשים שיכנעו לעשות רצון בעליהם, כי הם נבראו לעשות רצון האנשים, כמו שבארנו בפרשת בראשית^[42], ולזה סיפר [הכתוב] (אסתר א, יג-כב) מה שקרה לושתי על אשר לא נכנעה לעשות מצות אחשורוש בעלה ותכלית הקושי שהיה בזה העניין בעיני כל שׂרי המלך, להתפרסם העניין שזה הוא מחויב לכל הנשים" (התועלת החמישי).
• "שראוי להודיע לאדם שיחמול על קרוביו ויקרבם אליו בעת הצורך^[43]. הלא תראה כי מפני שקרא מרדכי את אסתר בת דודו וגדלה בביתו היה זה סיבה להביא ישועה לישראל, כי מפני שהוא גדלה כאב הייתה שומעת למצותו גם אחרי היות לה המלוכה, ומזה נתיישר בעיני השי"ת להביא הישועה לישראל על ידה^[44]" (התועלת השנים-עשר).
• "להודיע תכלית הענוה שהייתה באסתר, עד שעם ראותה עצמה עולה למעלת המלוכה הייתה נכנעת למצות מרדכי וגם אחרי היותה מלכה, עד שהקל בה מרדכי ושלח לה מאמר קשה מאוד, לא התפעלה מזה כלל והוא מה ששלח לאמור לה: אל תדמי בנפשך להִמָלט בית המלך מכל היהודים, כי אם החרש תחרישי בעת הזאת - רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו... (אסתר ד, יג-יד), כאלו תהיה זאת עדות שהענוה תשים בעליה בשררה והתנשאות והגאוה תשפיל בעליה ותסיר רוממותו והתנשאותו ולזה סרה המלוכה מושתי לגאותה ונִתנה לאסתר לענותה ושפלותה" (התועלת הארבעה עשר).
• "להודיע שראוי לכל אדם להשתדל בשלום המלך שהוא תחתיו, ו[אפילו] אם אינו מאומתו, כי בסבת המלך תתקיים המדינה^[45], עִם (- ובפרט) שכבר יתכן שיגיע לו מזה גמול טוב מהמלך. ולזה תמצא שגלה מרדכי על דבר בגתנא ותרש תכף שנגלה לו זה, לשמור המלך מ[כך] שייפול במה שהשתדלו לעשות כנגדו, והגיע לו ולישראל מפני זה מהתועלת מה שנזכר בזאת המגלה" (התועלת השמונה-עשר).

בדומה לזה^[46]: "להודיע שאין ראוי לשום אדם לעשות דבר כנגד המלכות, כי כל דבר לא יכחד מן המלך ויהיה זה סיבה להביא עליו עונש נפלא (- בלתי מצוי). הלא תראה מה שקרה לבגתנא ותרש שבקשו לשלוח יד במלך אחשורוש" (התועלת העשרים).

• "להעיד שראוי לכל אדם שיהיה דורש טוב לעמו לפי מה שאפשר^[47], ושישתדל שיהיה נאהב ורצוי להם בכל עוז. הלא תראה עוצם גדולת מרדכי בעבור היותו דורש טוב לעמו עד שכבר הסיר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ונתנה לו, והנה באר זה בסוף המגלה הזאת באור יותר שלם במה שנאמר (אסתר י, ג): כי מרדכי היהודי משנה למלך וגו', כאלו באר שם כי סיבת גדלו עם המלך וליהודים הייתה היותו רצוי לרוב אחיו והיותו דורש טוב לעמו ומפני טוב עניינו הייתה גדולתו נוספת תמיד כאֳמרו כי האיש מרדכי הולך וגדול" (התועלת הארבעים-וארבעה).

בנוסף, ניתן להפיק לקחי מוסר מההנהגות הטובות של מרדכי ואסתר ודמויות נוספות במגילה^[48]:

• "שראוי לשמוח בטוב בהמצאו, כאמור (קהלת ז, יד): 'ביום טובה היה בטוב', ולזה סיפר [הכתוב] (אסתר א, ד-ה) שבהראות המלך רוב עושר כבוד מלכותו ויקר תפארת גדולתו עשה זה המשתה הגדול לכל שריו ועבדיו ולכל העם הנמצאים בשושן הבירה למגדול ועד קטן שבעת ימים" (התועלת הראשון).
• "להודיע שראוי לכל אדם שיועיל לקרוביו לפי מה שאפשר, וכ"ש כאשר גמלוהו טוב. הלא תראה כי אסתר המלכה מהרה להודיע למלך קורבת מרדכי לה להועיל לו ושמה אותו על פקודת בית המן לזאת הסבה ג"כ" (התועלת הארבעים-וחמישה).
• "להודיע שאשר הוא תחת אחר (- הכפוף לאחר), ראוי שישמור, כשיועיל לקרוביו, שיעשה זה באופן שלא ישיגהו בו גנות מאשר הוא תחתיו (- כפוף אליו). הלא תראה כי אסתר לא רצתה לשים את מרדכי על פקודת בית המן, כי אם אחר ששמהו המלך על פקודת כל מלכותו במה שנתן לו טבעתו לחתום מה שירצה בשם המלך, כי אלו שמתהו בזה הפקידות קודם זה - אפשר שישׂיגנה חשד מאת המלך שתתן נכסי המלכות לקרוביה, אך עתה לא היה מקום למלך לגנותה על זה..." (התועלת הארבעים-ושִשה).
• "שאין ראוי בסעודה שיקראו האנשים לאכול ממנה שיטילו קנאה בסעודה, אך שיכבדו זה כזה. ולזה תמצא שספר [הכתוב] (אסתר א, ה-ח) במשתה שעשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן מקטן ועד גדול - שכבר יכבד המלך זה כזה, ולזה הביאם יחד בזה המקום שהיה בתכלית מהכבוד והגדולה והיו לכולם מטות זהב וכסף והיו שותים כולם בכלי זהב ויין המלבות והיו עושים הממונים על הסעודה כרצון איש ואיש כקטן כגדול" (התועלת השני).
• "להודיע שהוא ראוי במשתה שישתדלו המשרתים שלא יצטרך לאחד מאנשי הסעודה לשאול (- לבקש) דבר יצטרך להם כי אולי יבושו מלשאול זה, ויהיה זה סבה שתכבד עליהם ההטבה אשר ייטיב להם בעל הסעודה. ולזה זכר [הכתוב] (אסתר א, ח) כי השתיה הייתה כדת כל איש, אין אונס יביאהו לשנות מנהגו ורצונו, כי הכל היה מוכן לפניהם, והמים למזוג היין לכל אחד לפי מנהגו" (התועלת השלישי).
• "שראוי^[49] בקבוצים שתהיינה הנשים לבד והאנשים לבד, כי אם יהיו מעורבים יהיה זה סיבה להרבות זימה, וכל שכן במשתה היין^[50], עם (- ואפילו) שזה יהיה סיבה למנוע מהנשים השגת רצונן במשתה ההוא מהאכילה והשתיה כי יבושו מן האנשים. ולזה זכר [הכתוב] (אסתר א, ט) כי ושתי המלכה עשתה משתה נשים באופן שיהיו האנשים לבד והנשים לבד^[51]" (התועלת הרביעי).
• "שראוי לאדם שיקל (כלומר שיקטן בעיניו) בגנות מעט אשר הוא דרך להגיע תועלת מרובה. ולזה תמצא שלא הרחיק מרדכי היות אסתר נלקחת למלך מצד רוב התועלת שהיה נכון שיגיע לישראל על ידה מצד מה שהיו בו ישראל אז מן השפלות. ולזה צווה אותה שלא תגיד את עמה ואת מולדתה (אסתר ב, כ), פן יהיה זה סבה אל שירחיק המלך נתינת המלוכה לה, עִם (- ובפרט) שכבר ישאר לה הגנות בעצמה והוא היותה פילגש המלך, והנה היה יותר נבחר שתהיה מלכה משתהיה פילגש^[52]" ( התועלת החמשה-עשר).
• "להודיע שהמטיב על דרך האהבה והכבוד - ראוי שישתדל שידע מקבל הטובה שהוא הטיב לו^[53], כי בזה יתבאר למטיב שהוא הטיב לו מצד אהבתו אותו לא על צד הקרי והדבר הבלתי מכוון, ותתחזק מפני זה האהבה יותר ביניהם, ובזה גם כן יתיישר-אל שישולם לו גמול על זה. ולזה תמצא שהודיע מרדכי לאסתר^[54] אשר בקשו בגתנא ותרש לשלוח יד במלך אחשורוש כדי שתגיד לו העניין הזה בשמו ויהיה שמור לו הגמול על זה לעת הצורך" ( התועלת התשעה-עשר).
• "להודיע שאין ראוי לאדם לנטות ממצות המלך אם לא יהיה בשמירת מצותו נטיה ממצוות ה' יתברך, שהוא מלך מלכי המלכים. כי כשגנו עבדי המלך את מרדכי ואמרו לו (אסתר ג, ג-ד): מדוע אתה עובר את מצות המלך? התנצל להם במה שהודיעם שהוא יהודי והוא מוזהר מה' יתברך שלא יכרע וישתחוה לזולתו על דרך נתינת האלהות לו, ולולא שהיה מבואר כי בדבר הזה לא יחויב ההמשך למצות המלך^[55] לא היה די לו בזה ההתנצלות^[56]" (התועלת העשרים-וארבעה).
• "להודיע שאין ראוי לאדם בשום פנים לכרוע ולהשתחוות על צד האלהות זולתי להשי"ת ואף על פי שיביאהו לזה יראת המלכות. הלא תראה כי מרדכי, עִם היותו משער מה שהיה מהסכנה לו מפני היותו בלתי כורע ומשתחוה להמן, הנה לא הסכים לכרוע ולהשתחוות לו (התועלת העשרים-ושלושה).
• "להודיע שראוי לכל אדם שישלם גמול למטיבים לו. הלא תראה כי תכף ששמע המלך מה שסבב בו מרדכי הצלתו שאל אם שולם למרדכי גמול על זה (אסתר ו, ג). וזה ממה שהורה שכבר היה ראוי לו עכ"פ לשלם לו גמול על מה שהטיב לו ולואת הסבה שאל להמן מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו (התועלת השלשים-וששה).
• "להודיע שראוי לאדם לחקור בעניינים המתחדשים לפי מה שאפשר^[57], כדי שייקח עצה לפי היכולת על מה שראה מהם מתחדש כנגדו. הלא תראה כי מרדכי מפני מנהגו לחקור במתחדש בבית המלך ידע תכף כל הנעשה בסבותיו, וזה היה סיבה אל שהשתדל בזריזות לקחת העצה הראויה בזה הרע שדמה המן לעשות לכל ישראל" ( התועלת העשרים-ושִבעה).
• "להודיע שראוי לאדם לזכור החסדים הנעשים לו תמיד כדי שיתיישר להשיב גמול עליהם^[58]. גם ראוי לו לזכור כל הקורות המתחדשות^[59], כי מהם ילמד האדם דעת בראותו איזה תכלית נתחדש מכל התחלה והתחלה שבדברים ההם. ולזה תמצא שזכר שמה שגלה מרדכי מדבר בגתנא ותרש נכתב בספר דברי הימים לפני המלך (אסתר ב, כג), ושם היו גם כן כתובים המקרים המתחדשים^[60], ולזה היה נקרא: 'ספר דברי הימים' או 'ספר הזכרונות' (אסתר ו, א)" (התועלת העשרים-ואחד).
• "להודיע כי גם בעתים אשר לאדם אימת-מוות אין ראוי לו שיסבב מיתתו וימהרנה, כי אולי לא תקום הרעה ולא תהיה. ולזה תמצא שאף על פי שהיה על אסתר אימת-מוות מעמה, אמנם לא הייתה מסכמת להיכנס אל החצר לבא אל המלך ולהתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה, אם לא תקרא לבא לפניו (אסתר ד, ח-יא), עד שבא אליה דבר מרדכי (שם פס' יג-יד) שהיא תחטא לה' אם תמאן לבא לפניו על זה ותסבב אִבוּדָה ואבוד בית אביה" (התועלת השלשים-ואחד).
• "להודיע שאף על פי שהיה רשות לישראל לבוז שלל אויביהם^[61], הנה הסכימו כולם בעריהם שלא לשלוח יד בביזה^[62] (אסתר ט, טז), כי כן היה ראוי, כדי שלא יחשבו עליהם שבעבור חמדת הממון עשו זה..." (התועלת הארבעים-ותשעה).
• "להודיע שאין ראוי לאדם שייקח ממה שיתיר האדון לתת לו מה שיכבד על האדון לתיתו. הלא תראה כי המן כשנשאל מהמלך (אסתר ו, ו): מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו? הקשה לשאול באופן שנתפעל מזה המלך לשערו כי המן היה חושב שישאלהו המלך זה מפני חפצו ביקר המן (שם), ולזה שאל מהכבוד מה ששאל בדרך שלא יחסר לו רק הכסא^[63], כי שאל לבישת לבוש מלכות אשר לבש בו המלך - והוא הלבוש שלבש בעת המלכו, והרכיבה על הסוס אשר רכב עליו המלך, וכתר המלכות אשר נִתן בראשו, ושיהיה נתון הלבוש והסוס על יד איש משרי המלך הפרתמים (שם פס' ז-ט), ועוד לו אך המלוכה... והנה לזאת הסבה התפעל המלך כנגדו ואמר לו בלשון קינטור שיעשה זה למרדכי היהודי ואל יפל דבר (שם פס' י).

וזה גם כן הייתה סיבת שנקרא לבא אל משתה אסתר בדרך קינטור והוא אמרו: מהרו את המן לבא אל משתה אסתר^[64]. מצורף לזה מה שלבש המלך מהקנאה כנגדו^[65] על דבר שאלת אסתר פעמיים (אסתר ה, ד-ח) שיבוא המלך והמן אל המשתה אשר תכין להם... (התועלת השלושים-ושבעה).

• "להודיע שראוי למלך לעשות דבריו בעצה נכונה לפי מה שאפשר, ואפילו בתוך הכעס הנפלא (- היוצא מגדר הרגיל^[66]). הלא תראה כי אחשורוש, עם רוב חמתו על דבר ושתי, לא רצה לעשות דבר אם לא בעצה נכונה על יד היועצים הראויים, וזכר [הכתוב] (אסתר א, יג) עִם זה שמנהגו היה בכל דבריו להתייעץ עם יודעי דת ודין ועמהם נתייעץ בזה הענין והיו עם זה יודעי העתים כדי שיעמדו כפי מה שאפשר להם על הראוי להיות ממערכת הכוכבים^[67] במה שתשאל העצה מהם, כי לפי העניין ההוא יתחכמו בעצתם שתהיה באופן שיתכן שתגיע לפועל. והנה תמורת החכמים יודעי העתים היו לישראל אורים ותומים שהייתה ההודעה המגעת מהם בתכלית האמת..." (התועלת השביעי).

התנהלות נבונה, כדאית ומשתלמת

בין הלקחים שניתן להפיק, ניתן לקבל כללים להתנהלות נכונה ויעילה, שסיכויי ההצלחה שלה רבים יותר.

• "להודיע שראוי לעשות הדברים בעתם הראוי להם ובאופן הראוי. הלא תראה כי אסתר מפני שהמתינה לבקש בקשתה אל העת הראוי השיגה מבוקשה מהמלך, ואולם היה זה העת אז הראוי כי נבאש המן בעיני המלך, וקנא בו על רוב השררה שהיה נוטל לעצמו במה ששאל לו המלך מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו (אסתר ו, ו-י), מצורף לזה מה שנתקנא בו מפני הַכירו מדברי אסתר שהמן היה נוטל לעצמו יותר ממה שהיה מהכח אל המלך, עד שהוכרחה אסתר לתת לו מהכבוד הרבה כדי שתשיג מבוקשה מהמלך אשר נתרצה המלך לתִתו לה, כאֳמרו (אסתר ה, ו; שם ז, ב): עד חצי המלכות ותעש, כאלו העירה בזה שלא עשה דבר כשנתרצה המלך בזה אם לא יתרצה בזה המן.

וכאשר היה זה הראוי, כמו שזכרנו, סדרה דבריה באופן הראוי. והוא שכבר שאלה מהמלך מה שלא יתכן להמן לחלוק עליו והוא אֳמרה (אסתר ז, ג): תנתן לי נפשי בשאלתי, - כי המן רואה עוצם אהבת המלך אותה עד שכבר אמר לה שמה שתבקש עד חצי המלכות ותעש, והמשיכה לזה כלל בקשתה והיא אמרה (שם): ועמי בבקשתי.

ואחר זה בארה דבריה באופן שהיה מהפיוס למלך מה שלא יעלם והוא אֳמרה (שם פס' ד): שאלו נמכרנו לעבדים ולשפחות שתקה, כי מפני תועלת המלך יקל לה לסבול היא ועמה זה הצר והמצוק, אך הם נמכרו להשמיד להרוג ולאבד. וכאלו אמרה בזה שאם ירצה המלך שימכרו לעבדים ולשפחות כדי שישיג תועלת רב מזאת האומה לא תחוש על זה, והוא מבואר שבזה האופן יגיע למלך מהתועלת מזאת יותר ממה שאמר המן וכאלו היה זה דרך להשיג קצת מבוקשה אשר הוא דרך להשגתה כולו בסוף, וזה כי מי שצריך לשאול דבר גדול ראוי שישאל אותו בהדרגה כשישאל תחלה קצת דֳרשו ועוד לא יסור מדרגה אחר מדרגה עד שישיג המבוקש... וכן אסתר לא שאלה תחלה אלא שלא ימותו היא ועמה אבל אם ירצה המלך יהיו נמכרים לעבדים ולשפחות. ובטחה אסתר שאחר זה תבטל זאת הגזרה בהדרגה.

והיה גם כן מה שאמרה למלך בשאלו (שם פס' ה): מי הוא זה ואיזה הוא, באופן יתבאר ממנו שלא עשה זה המן לאהבתו של מלך, אבל עשה זה בעבור שנאתו העם, ובארה גם כן שנאתו אותם הוא מצד רוע תכונתו לא מצד עשותם נגדו דבר יהיה ראוי לו לשנוא אותם עליו, וזה הוא שאמרה (שם פס' ו): איש צר ואויב המן הרע הזה" (התועלת הארבעים-ואחד).

• "להודיע שכאשר יבקש דבר מהמלכות והשיג קצת מבוקשו, אין ראוי שימהר לבקש הנשאר עד עת ראוי ואופן ראוי, כי אולי יכעס המלך עליו אם יכביד לשאול ממנו כל זה יחד, כל שכן בראותו שהשיג למלך ההוא מן הכעס הפעלות רב דבר בקשתו, כי הוא צריך שימתין שישקוט חמת המלך ואז ימצא מקום לבקש השאר. ולזה תמצא כי כשנתלה המן והיה בזה קצת קורת רוח לאסתר ולמרדכי לא החזיקה אסתר בבקשתה שאמרה (אסתר ז, ג): "תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי" עד שעברו כמו שני חדשים או יותר, ו[רק] אז מהרה והתירה עצמה למיתה, בראותה כי לא נקראת לבא לפני המלך, ליראתה שמא יעבור העת ולא יוכן לה דבר הצלתה היהודים בכל המלכות לגודל המלכות ההוא.

והנה אף על פי שנתבאר לה בהתחלה שלא ישר הדבר שעשה המן בעיני המלך, שבה להזכיר עתה שאם הוא טוב בעיני המלך וכשר הדבר בעיניו ותהיה אסתר מוצאת חן בעיני המלך וטובה בעיניו יכתב להשיב מחשבת המן (אסתר ח, ה), כי רצון המלך יתכן שישתנה.

ולא הזכירה בדבריה אלה שיהיה פחדה עליה - כי אולי יאמר לה המלך שאין ראוי שתפחד מזה או אולי ייתן לה מה שתשמר היא בו ותמנע מפני זה בקשתה על עמה ולזה הזכירה עוצם צרתה אם יאבדו עמה ומולדתה שלא תמלט מזה אלא כשיילקח דרך על הצלתם" (התועלת הארבעים-ושבעה).

• "להודיע שכאשר ירצה מזולתו שיעשה פועל-מה בעת מוגבל – ראוי שימהר להודיעו הפועל ההוא קודם הזמן ההוא זמן רב יתכן לו בו להשתדל בהמצאת הכלים אשר ישלם בהם הפועל ההוא באופן שלם. ולזה תמצא כי שלחו מרדכי ואסתר הספרים השניים אשר השיבו בהם מחשבת המן באופן שכבר קדם ביד הרצים בסוסים למהר להודיע ליהודים זה קודם העת ההיא (אסתר ח, ט-י), כדי שישתדלו היהודים שיהיו להם כלי מלחמה ראויים לזה התכלית ויחנכו עצמם בזה קודם בא העת ההיא באופן שיהיו עתידים ליום הזה להינקם מאויביהם^[68] (שם פס' יג).

וידמה ^[69] (- ונראה) שלמעט אויביהם בא בספרים ההם מה שעשה המלך אחשורוש להמן על אשר שלח ידו ביהודים, עִם שזה היה ראוי כדי שלא יחשבו המלך ההוא למשוגע. והנה היה עניין הספרים ההם לפי מה שאחשוב לפי מה שאומר והוא שהם כתבו בשם המלך כי הוא נתן טבעתו להמן ושלח בשמו להשמיד את כל היהודים מפני שנאתו אותם (אסתר ג, י-יג), וכאשר נודע זה למלך תלה אותו על העץ על אשר שלח ידו ביהודים (אסתר ז, ט), ולפי שהכתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב (אסתר ח, ח), נתן המלך רשות ליהודים להקהל בעריהם ולעמוד על נפשם ולהשמיד ולהרוג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם ושללם לבוז (שם פס' יא). והוא מבואר שהוא ראוי שיהיו הספרים לפי זאת הצוואה כדי שלא ישיג המלך גנות מזה, עם שזה כלי למעט שונאי ישראל בראותם כי המלך אוהב אותם (- את היהודים) ותלה גדוליהם (- של שונאי היהודים) על אשר שלחו ידם ביהודים לאבדם ולזאת הסיבה תמצא שבמקום אשר דבר המלך ודתו מגיע היו רבים מעמי הארץ מתיהדים, כי נפל פחד היהודים עליהם (שם פס' יז), מפני ידיעת אהבת המלך את היהודים וזה גם כן היה סבה שכל שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות אשר למלך היו מנשאים את היהודים וזה כלו היה סבה למעט שונאי ישראל כמו שזכרנו" (התועלת הארבעים-ושמונה).

עצות למתייעצים

בין התובנות להתנהלות נכונה, ניתן למנות גם סדרת כללים לקבלת עצה נכונה:

• "להודיע כי כשישאל עצה מרבים גדולים קצתם מקצתם - ראוי^[70] שיגיד הקטן מהם עצתו בתחילה לפי מה שנראה בעיניו, כי אם מתחילים מהגדול תחלה יהיה סבה אל שימשכו לעצתו הבאים אחריו לגודל מעלתו אצלם או כדי לכבדו או מפני היותם יראים מלחלוק עמו, ויהיה זה סיבה (- גורם) אל שלא תהיה שם עצה כי אם מאחד מהם. ולזה תמצא שזכר [הכתוב] (אסתר א, יד-כא) כי אנשי העצה היו: כרשנא שתר אדמתא תרשיש מרס מרסנא ממוכן, והקטן מהם שהוא ממוכן הוא אשר פתח בנתינת העצה תחלה ואליו הסכימו המלך והשרים" (התועלת השמיני).
• "להודיע שראוי לאדם כשיצטרך לעצה שלא יקצר משאלתו העצה לכל מי שיש לו מבוא בנתינת עצה בזה, כי זה יהיה סבה אל שתגיע לו העצה הנכונה בזה. הלא תראה כי המן לא הסתפק בשאלתו העצה כשהיו שם כל אוהביו וחכמיו אם לא תהיה שם זרש אשתו" (התועלת השלשים-ותשעה).
• "להודיע שראוי למי שירצה לבקש עצה בדבר מה מזולתו, להודיע כל המקרים והמִשגים אשר בדבר ההוא וסבותיו, כי בזה תתיישר העצה יותר.

ולזה סיפר [הכתוב] (אסתר ד, ז-ח) ששלח מרדכי להגיד לאסתר את כל אשר קרה עם המן ושהיה סיבה אל שהתפעל המן ממנו ודמה מפני זה להשמיד את כל היהודים, וגם הודיע לה מה שהיה סיבה אל שירצה המלך לעשות כדבר המן, והוא מה שאמר המן לשקול עשרת אלפים ככר כסף להביא אל גנזי המלך, ושלח לה עם זה העתקת האגרות אשר שלח המן על דבר היהודים, - כי בידיעתה כל זה תתיישר יותר ללקיחת העצה על זה העניין.

וזה כי מפני ידיעתה על מה התפעל המן זה ההפעלות תתיישר בקלות לפייסו כשתודיע לו כי מצד דתו היה מוכרח מרדכי על זהי ובמעט דברים שתבקש ממנו שיתקיים עם מרדכי יספיק. וגם כן הנה מפני ידיעתה שהמן סבב זה תתיישר להשתדל עמו להשיב אחור אשר הרע לפי היכולת או תסבב להבאיש ריחו לפני המלך בהודיעה למלך על מה ועל מה סבב המן זה ושלא עשה זה לתועלת המלך כמו שהביא המלך לחשוב זה או בעניינים אחרים גם כן תוכל להבאיש לפי מה שתראה שיאות לה זה בו.

ומפני ידיעתה התועלת שאמר המן להגיע אל המלך בזה תתיישר לבטל זאת הגזרה כשתשתדל להביא למלך מהתועלת בביטול זאת הגזרה יותר ממה שיגיע לו מהתועלת בחידושה או בשאר מה שידמה לזה ממה שיתכן לה שתנִיא בו לבב המלך מעשות זה הפועַל המגונה בעבור התועלת הזה ומפני ידיעתה תוכן הגזרה תתיישר לה יותר ההשתדלות בהסרת הגעת ההיזק ממנה" (התועלת השלושים).

מעלת ישראל

מלבד ההשגחה המיוחדת המלווה את עם ישראל^[71], מתבררות במגילה נקודות נוספות במעלתן וסגולתם המיוחדת של ישראל:

• "להודיע שכל מי שאפשר לו לבקש רחמים על ישראל ואינו מבקש הנה עליו תשוב קללת העונש והשי"ת ימציא סיבות להצלתם ממקום אחר, בעבור בריתו עם האבות. ולזה אמר מרדכי להשיב אל אסתר (אסתר ד, יג-יד): אל תדמי בנפשך וגו' כי אם החרש תחרישי וגו' " (התועלת השלושים-ושנים).
• "להודיע עוצם החכמה שהייתה באומתנו אז, ולזה תמצא כי מרדכי שהיה מן החרש והמסגר אשר הגלו עם יכניה (ר' אסתר ב, ו, ומלכים ב כד, יד), היה לחכמתו מהשופטים היושבים בשער המלך (אסתר ב, יט-כא), ולחכמתו גם כן נגלה לו מה שבקשו בגתנא ותרש לשלוח יד במלך אחשורוש (שם פס' כב)" ( התועלת השִבעה-עשר).

& חובת היחיד למסור את נפשו אם הייעוד והעתיד של כלל ישראל בסכנה (דברי הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל).

לקחים נוספים

• "התועלת החמשים ואחד - הוא במצות אשר הם מדבריהם ז"ל, הנה מה שתקנו מרדכי ואסתר וקבלוהו עליהם כל הדור ההוא עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם (אסתר ט, כז), לפי הדינים הנוכרים בהם, כדי לפרסם הנס הנפלא שעשה להם השי"ת, כי בפרסום הניסים תתקיים פינת (- עיקר^[72]) ההשגחה הא-להית באישי האדם^[73], אשר היא מהגדולות ש[ב]פינות התוריות^[74]".
• "מה שהודיע עניין יחס מרדכי ואסתר ושהם היו משבט בנימין כי בזה התבאר שנתאמת מה שייעד יעקב לבנימין אשר בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל (בראשית מט, כז), וזה נתקיים בימי שאול ובימי מרדכי ואסתר כמו שבארנו^[75]" (התועלת האחד-עשר).
• "להודיע שיש בכאן (- בעולם הזה) ידיעות שופעות מהשי"ת בזולת (- מלבד) נבואה, עד שכבר תמצא הרבה שמה שיסכימו בו האנשים בכללות שיהיה כן בעתיד - ימצא כדבריהם. ולזה סיפר [הכתוב] (אסתר ו, יג) שכבר אמרו לו חכמיו וזרש אשתו שאם יהיה מרדכי אשר החל לנפול לפניו מזרע היהודים, רוצה לומר: שלא יהיה ממשפחת גרים^[76], הנה לא יוכל לו כי נפול יפול לפניו.

וכבר נתבאר אימות זה השורש(- שיש שפע מרבש"ע, מלבד הנבואה), מדבר המרגלים ששלח יהושע לרגל מחשבות האנשים אשר ביריחו, שכבר נתבאר להם כי נתן השי"ת אותם בידם מפני ראותם כי נמוגו כל יושבי הארץ מפני ישראל (יהושע ב, כד), כאילו הייתה הסכמתם בזה עדות על שהדברים יהיו כן^[77]. וכן נתבאר זה ממה שהיה לגדעון מספר החלום ואת שברו אשר שמע במחנה מדין עדות על ניצוחו אותם כמו שנזכר שם (שופטים ז, יג-יד).

והנה ידמה שבאה להם (- לחכמיו ולזרש אשתו) זאת הידיעה גם כן מצד העדות במה שנתבאר להם מדבר המלחמות אשר היו לישראל עם עמלק שניצחום תמיד עד כלה, מצורף לזה מה שנתפרסם להם מברכת יצחק לעשו ויעקב (בראשית כז, כח-מ), כי עמלק היה מזרע עשו (בראשית לו, יב)" (התועלת הארבעים-ושנים).

• "להודיע שיש קצת עדות וסימן מראשות הדברים אל תכליתם. הלא תראה כי הגי ראה גדולת אסתר נוספת על שאר הבתולות לזה שם אותה ונערותיה במקום הנבחר שבבית הנשים (אסתר ב, ט), וכן היה התכלית שהיא עלתה על כולנה^[78] למעלת המלוכה" (התועלת השלושה-עשר).

מעמד המגילה והלכותיה

קדושתה ומקומה^[79] ביחס לשאר כתבי הקודש

מגילת אסתר היא אחרונה בחמשת המגילות^[80], ונכתבה על-ידי אנשי כנסת הגדולה (ב"ב טו.) ובכללם מרדכי (רש"י שם^[81]), בעקבות בקשת אסתר (מגילה ז.).

מגילת אסתר שונה משאר כתבי הקודש (- ספרי התנ"ך) בכך שלא מוזכר בה כלל נבואה או דיבור בין הקב"ה למשהו. יתירה מזאת, אפילו שם ה' לא מוזכר במגילה כלל. אולם דבר זה איננו גורם דבר מקדושתה ומעלתה, שכן היא נאמרה ברוח הקודש.

בגמרא (מגילה ז.) מובאות הוכחות לכך שהמגילה נאמרה ברוח הקודש:

"רבי אליעזר אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר (אסתר ו, ו): 'ויאמר המן בלבו' [- ומניין ידעו כותבי המגילה שכך אמר בלבו? אלא רוח הקודש נגלה אליהם, - רש"י].

רבי עקיבא אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר (אסתר ב, טו): 'ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל רואיה'.

רבי מאיר אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר (אסתר ב, כב): 'ויודע הדבר למרדכי' [- מי גילה לו? אלא רוח הקודש שרה עליו, - רש"י].

רבי יוסי בן דורמסקית אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר(אסתר ט, טז[82]): 'ובבזה לא שלחו את ידם' [- ומנין ידעו מה עשו הרחוקים? - רש"י].

אמר שמואל: אי הואי התם הוה אמינא מלתא דעדיפא מכולהו, שנאמר (אסתר ט, כז): 'קימו וקבלו' - קימו למעלה מה שקיבלו למטה".

מובאת בגמרא (שם) דעת שמואל הסובר שעל אף שמגילת אסתר נאמרה ברוח הקודש, מ"מ היא איננה מטמאת את הידיים כשאר כתבי הקודש, משום שהיא לא ניתנה להכתב^[83] (אלא רק לגורסה על פה ולקרותה - רש"י ועוד), אולם מבואר בגמרא שם שזו דעת יחיד, ואין הלכה כמותה.

מאידך, למגילת אסתר ישנה מעלה מיוחדת על שאר ספרי הנביאים והכתובים, שהיא צריכה שירטוט כמו התורה (מגילה טז: מסכת סופרים יג, א; שו"ע או"ח סי' תרצא סע' א).

יחודיותה ביחס לשאר כתבי הקודש: לא בטלה, צריכה שיטוט,

רמז בתורה למגילה ומשמעותו

בגמרא (חולין קלט:) כתוב:

"[מעשה^[84]] אסתר מן התורה מנין^[85]? [שנאמר] (דברים לא, יח): ואנכי הסתר אסתיר".

בשיעור הסביר הרב חיים דרוקמן שליט"א שהגמרא מבקשת למצוא בתורה רמז לתוכן המיוחד של אסתר, למצב שייחד את הדור ההוא, כדברי רש"י במקום: "בימי אסתר יהיה הסתר פנים". הגמרא מוצאת שמציאות זו רמוזה בתורה באותה פרשה, במקום שמוזכרים גם הדברים הבאים (שם פס' יז-יח):

"וחרה אפי בו ביום ההוא, ועזבתים, והסתרתי פני מהם, והיה לֶאֱכֹל, ומצאוהו רעות רבות וצרות... ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא..."

הסתר פנים הוא מציאות שהקב"ה, כביכול, מסתיר את פניו ואיננו מביט עלינו; נדמה כאילו אין לו עניין בנו. ואכן, כך נראו הדברים בימי אסתר: "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים" (אסתר ג, יג) - זהו הסתר פנים נורא.

יתירה מזו, לא רק שעצם הגלות היא הסתרת פנים, אלא שבתוך הסתר זה הופיע הסתר פנים נוסף. המציאות המיוחדת של ימי אסתר הייתה דווקא קושי הצרה הכפולה של הסתר בתוך הסתר, כדברי המהר"ל (חי' אגדות שם, עמ' קטז) בהסבירו את לשון ההכפלה של "הסתר אסתיר":

"כי היו ישראל בגלות קודם, ואחר כך הגיע להם צרה על צרה, הוא המן. וזהו 'ואנכי הסתר אסתיר' דהיינו הסתר בתוך הסתר".

אולם ישנו להסתר פנים זה פאן נוסף, עליו עומד הרב חיים דרוקמן שליט"א מתוך דברי הרמב"ן (דברים לא, יח):

"...לא כמסתר פנים הראשון שהסתיר פני רחמיו ומצאום רעות רבות וצרות, רק שיהיו בהסתר פני הגאולה..."

הסתר הפנים הראשון הוא הסתרת מידת הרחמים של הקב"ה "ומצאוהו רעות רבות וצרות" (דברים לא, יז); ואילו הסתר הפנים השני משמעותו - שגם הגאולה תהיה בהסתר פנים, לא כמו במצרים ששם היא באה בגילוי פנים ע"י ניסים גדולים שהתרחשו, וכל העם ראה אותם (ר' שמות יד, ל). אבל, יש גם מצב שבו הגאולה באה בהסתר פנים, ללא נִסים גלויים; כביכול, הכל בדרך הטבע, הכל מתרחש באמצעות מעשי אנוש. זהו דֶגֶם הגאולה של מגילת אסתר.

העדר שם שמים

מגילת אסתר

פרשניים יחודיים למגילה

מלבד הפרשניים הקלאסיים של ספרי המקרא, נכתבו על מגילת אסתר כמה פרושים יחודיים:

• תרגום שני
• מנות הלוי - פירושו של רבי שלמה אלקבץ זצ"ל, מחבר לכה דודי
• פירוש מאת רבי אלישע גאליקו
• מגילת סתרים - פירושו של רבי יעקב מליסא מחבר נתיבות המשפט וחוות דעת
• מאמר מרדכי - פירושו של רבי שם טוב בן יעקב מלמד
• שערי בינה - פירושו של רבי אלעזר מגרמיזא בעל הרוקח
• פירוש מאת הגר"א - בספרי מקראות גדולות רגילים נדפס רק פירושו על דרך הפשט, אך במהדורות מסויימותמודפס ג"כ פירוש ע"ד הרמז ופי' ע"ד הסוד.
• יד המלך - פירושו הרב שמואל בן יהודה ואלריו מיון
• יוסף לקח - פירושו של רבי אליעזר בן אליהו הרופא אשכנזי, מתלמידי רבי יוסף קארו וחבר של רבי משה אלשיך

קריאת המגילה^[86]

ערך מורחב - מקרא מגילה

אחת מהמצוות המוטלות עלינו בפורים היא לקרא את המגילה, מתוך מגילת קלף כשרה, שתי פעמים: בליל פורים וביומו.

קריאת המגילה הינה הודיה לה' על חסדיו עם עמו ישראל. גם הנשים חייבות לשמוע את קריאת המגילה - למרות שזוהי מצוה שהזמן גרמא - מאחר ש"אף הן היו באותו הנס": הגזרה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים כללה גם את הנשים, ואף הן נצלו. מה גם שהנס נעשה ע"י אשה, אסתר.

לפני קריאת המגילה מברכים שלוש ברכות, ולאחריה - ברכה אחת. הברכות שלפני קריאת המגילה הן: א. "על מקרא מגילה"; ב. "שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה"; ג. ברכת "שהחיינו". בני עדות המזרח מברכים "שהחיינו" לפני קריאת המגילה, רק בלילה ולא ביום.

נהגו האשכנזים, שבברכת "שהחיינו" לפני קריאת המגילה ביום הפורים, מכוונים שברכה זו תחול גם על שאר המצוות שמקיימים בפורים: סעודה, משלוח מנות ומתנות לאביונים. יש מבני עדות המזרח שנהגו לכוון על כך בברכת "שהחיינו" בלילה.

אחרי קריאת המגילה מברכים את הברכה: "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, הרב את ריבנו, והדן את דיננו, והנוקם את נקמתנו, והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו, והנפרע לנו מצרינו. ברוך אתה ה', הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם, האל המושיע".

את ארבעת פסוקי המגילה, הקשורים במעשה ההצלה, נוהג הציבור לקרוא יחד בקול רם, לפני שהש"ץ ישוב ויקראם מתוך המגילה. פסוקים אלה הם: א. "איש יהודי היה בשושן הבירה, ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני..." (אסתר ב, ה); ב. "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, תכלת וחור, ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן, והעיר שושן צהלה ושמחה" (אסתר ח, טו); ג. "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" (שם פס' טז); ד. "כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו, דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו" (אסתר י, ג).

המנהג הוא שהש"ץ אינו קורא את המגילה כשהיא כרוכה, אלא פושטים אותה וכופלים אותה דף על דף כמו אגרת, כי היא נקראת "אגרת הפורים", אך השומעים אינם עושים כך.

קישורים חיצוניים

טקסט המגילה בהוצאות שונות

• מתוך מאגר ספרות הקודש
• מתוך אתר צעירי חב"ד
• עם רש"י ותורה תמימה
• מאתר "זולו" - ללא ניקוד
• מאתר "זולו - מנוקד
• מגילת אסתר להורדה והדפסה - בית חב"ד
• בקובץ word
• מהדורה נאה, מנוקדת, צבעונית ומצויירת
• מקראות גדולות אסתר - ויקיטקסט

טעמי המקרא

• "ויבינו במקרא" - ויקיטקסט
• קריאת מגילה בנוסח האשכנזי

נוסחאות שונות במגילה

• מסורות כתיבת המגילה
• מסורת תימן בכתיבת המגילה

שיעורים (וידאו/שמיעה) על מגילת אסתר

• הרב רענן ביגון מלמד "אור חדש" למהר"ל
• שיעוריו וידאו ושמע על המגילה מאתר ישיבת בית אל
• שיעור וידאו - מגילת אסתר, באתר אור יהודי

מאמרים על מגילת אסתר

• מאמרים על המגילה מאתר ישיבת בית אל
• הרב זמיר כהן ומאמרים נוספים
• "מגילת אסתר" ולא מגילת מרדכי ואסתר - מדוע?
• מאחורי הקלעים של המגילה עפ"י חז"ל
• מגילת אסתר או מגילת הסתר - הרב יוסף ויצמן
• מאמרי הרב ליאור אנגלמן שליט"א

פירוט של מאמריו:

• הסוד - הרב ליאור אנגלמן שליט"א
• "לא נעשה עמו דבר" - הרב ליאור אנגלמן שליט"א עפ"י שיעור מאת הרב משה בלייכר שליט"א
• פלורליסט וליצן משמידים עם - הרב ליאור אנגלמן שליט"א

• מגילת אסתר עפ"י בעל הסולם
• בטחון בה' בעת צרה - הרב משה צוריאל שליט"א
• פירושים על המגילה בשם הרב מרדכי אליהו שליט"א
• מגילת אסתר - בין הסתר פנים לגילוי פנים / אברהם זלקין
• התוכן של המגילה: התגלות ה' למעלה מכל שמות וגילויים - הרבי מחב"ד
• משטר אחשורוש - בין רשעות לאנרכיה / הרב אביחי קצין שליט"א

מבחנים, חידונים, משחקים ושעשועונים על המגילה

• חודש בחודשו - מאת בנימין דומוביץ
• מבחן מאתר ישיבת בית אל

הערות שוליים