פרשת בהר: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אברהם אליצור (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
פרשת בהר היא הפרשה התשיעית בחומש [[ספר ויקרא|ויקרא]] | פרשת בהר היא הפרשה התשיעית בחומש [[ספר ויקרא|ויקרא]]. | ||
==תוכן הפרשה== | |||
הפרשה עוסקת כמעט כולה בהלכות קרקעות בארץ ישראל: | |||
*'''[[שמיטה]]''' - שש שנים עובדים בשדה, ובשנה השביעית נחים, לא זורעים ולא קוצרים, והעניים יכולים לבוא ולקחת מן השדה. | |||
*'''[[יובל]]''' - לאחר שבע שמיטות (ארבעים ותשע שנים) ישנה שנת יובל, בה מעבירים שופר בכל הארץ, משחררים את העבדים ומשיבים קרקעות שנקנו לבעליהן. | |||
*'''שדה אחוזה''' - כאשר אדם מוכר את שדהו מחוסר כסף, יכול קרוב משפחתו לקנות בחזרה את השדה, גם ללא הסכמת הקונה. בין אם גאל ובין אם לא - ביובל היא שבה לבעליה. | |||
*'''בתי ערי חומה''' - המוכר בית בעיר מוקפת חומה יכול לגאול אותה עד שנה מיום המכירה, ואם לא גאל - הרי היא של הקונה לצמיתות. | |||
*'''עבדים''' - אין להעסיק עבד עברי לנצח - בשנת היובל הוא חוזר אל משפחתו.<ref>גם עבד שבחר להשאר אצל אדונו ואזנו נרצעה, או ששש שנותיו לא תמו, כמבואר ב[[פרשת משפטים]].</ref> לעומת זאת, עבד כנעני אין לשחרר, ויש להוריש אותו, כשדה, מאב לבן. | |||
*'''יהודי שעובד גוי''' - כאשר יהודי יורד מנכסיו ונאלץ למכור את עצמו לעבדות אצל גוי, חלה על משפחתו מצוה לגאול אותו - וגם אם לא נגאל, הוא יוצא ביובל. | |||
בסוף הפרשה ישנם עוד שני פסוקים שלאורה אינם מעניין הפרשה, המצווים על איסור עבודה זרה, על שמירת שבת ועל מורא מקדש. {{מקור|פרשנות-תנ"ך:רמב"ן ויקרא כו א$רמב"ן במקום}} מביא מדרש, המסביר שהפסוקים מצווים את הנמכר לגוי, שהוזכר קודם לכן: "שלא יאמר הואיל ורבי עובד עבודת כוכבים אף אני אעבוד עבודת כוכבים, הואיל ורבי מגלה עריות אף אני אגלה עריות, הואיל ורבי מחלל שבת אף אני אחלל שבת, תלמוד לומר לא תעשו לכם אלילים, את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו, הזהיר כן הכתוב על המצות" | |||
רש"י כותב בסוף הפרשה: "הפרשיות הללו נאמרו על הסדר: בתחלה הזהיר על השביעית, ואם חמד ממון ונחשד על השביעית סופו למכור מטלטליו, לכך סמך לה וכי תמכרו ממכר... לא חזר בו, סוף מוכר אחוזתו. לא חזר בו, סוף מוכר את ביתו. לא חזר בו, סוף לוה ברבית. כל אלו האחרונות קשות מן הראשונות. לא חזר בו, סוף מוכר את עצמו. לא חזר בו, לא דיו לישראל אלא אפילו לגוי. | |||
===מועד אמירת הפרשה=== | |||
הפרשה נתפחת במילים: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה '''בְּהַר סִינַי''' לֵאמֹר, ורבים מהפרשנים טרחו להסביר מדוע מציינת התורה את הר סיני. רש"י מביא מדרש: "מה ענין שמיטה לענין הר סיני, והלא נאמרו כל המצות מסיני? אלא - מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ופרטיהן ודקדוקיהן מסיני." חולק עליו הרמב"ן, וכותב שהפרשה ניתנה אמנם בהר סיני, אך לא יחד עם כל התורה, אלא מאוחר יותר, בזמן מתן הלוחות השניים. | |||
==קריאת הפרשה בציבור== | |||
פרשת בהר נקראת בחלק מהשנים לבדה, ומפטירים בה ב{{מקור|תנ"ך:ירמיהו לב $ירמיהו לב}}, פרק העוסק בגאולת קרקעות. בחלק מהשנים נקראת הפרשה יחד עם פרשת [[בחוקותי]], ומפטירים בהן את הפטרת בחוקותי. | |||
{{הערות שוליים}} | |||
{{פרשת שבוע}} | {{פרשת שבוע}} | ||
[[קטגוריה:פרשת השבוע|בהר]] | [[קטגוריה:פרשת השבוע|בהר]] | ||
[[קטגוריה:ספר ויקרא]] | [[קטגוריה:ספר ויקרא]] | ||
גרסה מ־11:59, 22 באפריל 2015
|
|
פרשת בהר היא הפרשה התשיעית בחומש ויקרא.
תוכן הפרשה
הפרשה עוסקת כמעט כולה בהלכות קרקעות בארץ ישראל:
- שמיטה - שש שנים עובדים בשדה, ובשנה השביעית נחים, לא זורעים ולא קוצרים, והעניים יכולים לבוא ולקחת מן השדה.
- יובל - לאחר שבע שמיטות (ארבעים ותשע שנים) ישנה שנת יובל, בה מעבירים שופר בכל הארץ, משחררים את העבדים ומשיבים קרקעות שנקנו לבעליהן.
- שדה אחוזה - כאשר אדם מוכר את שדהו מחוסר כסף, יכול קרוב משפחתו לקנות בחזרה את השדה, גם ללא הסכמת הקונה. בין אם גאל ובין אם לא - ביובל היא שבה לבעליה.
- בתי ערי חומה - המוכר בית בעיר מוקפת חומה יכול לגאול אותה עד שנה מיום המכירה, ואם לא גאל - הרי היא של הקונה לצמיתות.
- עבדים - אין להעסיק עבד עברי לנצח - בשנת היובל הוא חוזר אל משפחתו.[1] לעומת זאת, עבד כנעני אין לשחרר, ויש להוריש אותו, כשדה, מאב לבן.
- יהודי שעובד גוי - כאשר יהודי יורד מנכסיו ונאלץ למכור את עצמו לעבדות אצל גוי, חלה על משפחתו מצוה לגאול אותו - וגם אם לא נגאל, הוא יוצא ביובל.
בסוף הפרשה ישנם עוד שני פסוקים שלאורה אינם מעניין הפרשה, המצווים על איסור עבודה זרה, על שמירת שבת ועל מורא מקדש. רמב"ן במקום מביא מדרש, המסביר שהפסוקים מצווים את הנמכר לגוי, שהוזכר קודם לכן: "שלא יאמר הואיל ורבי עובד עבודת כוכבים אף אני אעבוד עבודת כוכבים, הואיל ורבי מגלה עריות אף אני אגלה עריות, הואיל ורבי מחלל שבת אף אני אחלל שבת, תלמוד לומר לא תעשו לכם אלילים, את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו, הזהיר כן הכתוב על המצות"
רש"י כותב בסוף הפרשה: "הפרשיות הללו נאמרו על הסדר: בתחלה הזהיר על השביעית, ואם חמד ממון ונחשד על השביעית סופו למכור מטלטליו, לכך סמך לה וכי תמכרו ממכר... לא חזר בו, סוף מוכר אחוזתו. לא חזר בו, סוף מוכר את ביתו. לא חזר בו, סוף לוה ברבית. כל אלו האחרונות קשות מן הראשונות. לא חזר בו, סוף מוכר את עצמו. לא חזר בו, לא דיו לישראל אלא אפילו לגוי.
מועד אמירת הפרשה
הפרשה נתפחת במילים: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר, ורבים מהפרשנים טרחו להסביר מדוע מציינת התורה את הר סיני. רש"י מביא מדרש: "מה ענין שמיטה לענין הר סיני, והלא נאמרו כל המצות מסיני? אלא - מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ופרטיהן ודקדוקיהן מסיני." חולק עליו הרמב"ן, וכותב שהפרשה ניתנה אמנם בהר סיני, אך לא יחד עם כל התורה, אלא מאוחר יותר, בזמן מתן הלוחות השניים.
קריאת הפרשה בציבור
פרשת בהר נקראת בחלק מהשנים לבדה, ומפטירים בה בירמיהו לב, פרק העוסק בגאולת קרקעות. בחלק מהשנים נקראת הפרשה יחד עם פרשת בחוקותי, ומפטירים בהן את הפטרת בחוקותי.
הערות שוליים
- ↑ גם עבד שבחר להשאר אצל אדונו ואזנו נרצעה, או ששש שנותיו לא תמו, כמבואר בפרשת משפטים.
ספר בראשית: בראשית, נח, לך לך, וירא, חיי שרה, תולדות, ויצא, וישלח, וישב, מקץ, ויגש, ויחי
ספר שמות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה, כי תשא, ויקהל, פקודי
ספר ויקרא: ויקרא, צו, שמיני, תזריע, מצורע, אחרי מות, קדושים, אמור, בהר, בחוקותי
ספר במדבר: במדבר, נשא, בהעלותך, שלח, קרח, חקת, בלק, פינחס, מטות, מסעי
ספר דברים: דברים, ואתחנן, עקב, ראה, שופטים, כי תצא, כִּי-תָבוֹא, נצבים, וילך, האזינו, וזאת הברכה