פרשת מצורע: הבדלים בין גרסאות בדף

פרשת מצורע היא הפרשה החמישית בחומש ויקרא. הפרשה ממשיכה בתיאור סוגי נגעי הצרעת המתוארים בפרשת תזריע, ומתארת את תהליך טהרת המצורע ואת צרעת הבית. בסוף הפרשה מובאים דיני טומאות היוצאות מן הגוף כגון דיני זב, זבה ושכבת זרע.

תוכן הפרשה[עריכה]

• טהרת המצורע - לאחר שבפרשת תזריע פורטו דיני טומאת המצורע, מפורטת דרך טהרתו בפרשת מצורע: הוא צריך לעבור תהליך טיהור בידי הכהן, ולהקריב קרבנות, כמפורט בויקרא יד.
• צרעת הבית - מלבד צרעת הגוף וצרעת הבגד, ישנם גם נגעי בתים. בית שיש בו צרעת יעבור תהליך הסגרה, ואם לא יטהר - יהרס.
• טומאות נוספות - הפרשה מפרטת עוד דיני טומאות היוצאות מן הגוף, דרגת טומאתן ודרכי טהרתן: זב, שכבת זרע וזבה.

קריאת הפרשה בציבור[עריכה]

פרשת מצורע נקראת לעתים לבדה, ולעתים יחד עם פרשת תזריע, הקודמת לה. הפטרת מצורע היא סיפור ארבעת המצורעים בשומרון (מלכים ב פרק ז).

שתי ציפורים[עריכה]

ערך מורחב - ציפורי מצורע

בתחילת הפרשה מובאת דרך הטהרה של המצורע. בניגוד לכלל קורבנות הכפרה כמו החטאת והאשם, המצורע מביא 2 ציפורים לטהרתו, כאשר הכהן שוחט אחת מן הציפורים ואילו את הציפור השניה הוא משחרר. הגמרא ‏^[1] מסבירה כי המצורע מביא בכוונה ציפורים המפטפטות הרבה לסמל על כך שגם הוא חטא בכך שפטפט ואמר לשון הרע. אך עדיין לא מובן מדוע המצורע מביא ציפור נוספת שאותה הוא אינו שוחט אלא משלח?

הכלי יקר ‏^[2] מפרש כי הציפור הנוספת מסמלת למצורע על חשיבותו של הדיבור. המצורע עלול לחשוב שהדרך הנכונה בשביל להימנע מלשון הרע היא להפסיק לדבר לחלוטין. אך למעשה כוח הדיבור הוא חלק משמעותי מהאדם שאסור לבטלו לחלוטין. אדם המתמקד רק בסור מרע, אינו יכול להשתמש בכוח הדיבור על מנת לעשות טוב. הציפור הנוספת מסמלת למצורע שעל אף החומרא הגדולה בחטא לשון הרע- אין הדבר אומר שיש לבטל את כוח הדיבור מעיקרו. את החלק הרע של הדיבור האדם שוחט ומתוודה עליו לה', בעוד החלק הטוב משוחרר לחופשי לעשות מעשים טובים באמצעותו.

צרעת הבית[עריכה]

לשון התורה המתארת את צרעת הבית שונה מתיאור שאר הנגעים. בעוד בכל סוגי הצרעתךך הנגע מגיע באופן סביל, כגון "אדם כי יהיה בעור בשרו" או "נגע צרעת כי יהיה באדם", בצרעת הבית התורה משתמשת בלשון פעילה "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם". המדרש ‏^[3] עומד על שינוי זה ומפרש " אמר רבי יהודה: בשורה היא להם שבאים עליהם נגעים". המדרש מסביר שכאשר שמעו האמוריים שעם ישראל עתיד להיכנס לארץ הם הטמינו את אוצרות הזהב שלהם בתוך קירות הבתים, וכאשר יבוא נגע הצרעת על האדם הוא יוכל למצוא אותם. מדברי המדרש ניתן ללמוד כיצד גם דברים רעים המגיעים לאדם יכולים להוביל לבסוף לתוצאה חיובית, וכי לא תמיד אנו רואים את התמונה השלמה בכל מאורע.

הזוהר ‏^[4] הקשה על דברי המדרש שאם כל עניין צרעת הבתים היא משום מציאת אוצרות הגויים, מדוע יש צורך בצרעת שתגרום להחלפת כל אבני הבית והעפר של הבית המנוגע? הרי היה מספיק לגרום לדבר אחר שיוביל להפלת קירות הבית?
מתוקף קושייתו, הזוהר הסביר שצרעת הבתים נועדה לתקן פגם רוחני שהיה בבתי הגויים. לפירושו, כל מעשה שהאדם פועל בעולם מושפע משלושת רובדי העשייה: מחשבה דיבור ומעשה. הבתים אותם ירשו עם ישראל בארץ נבנו על ידי הגויים עובדי העבודה זרה שחיו בה, וממילא הכוונה שעמדה מאחורי בנייתם היתה מנוגדת לאלוקות של עם ישראל. לכן, עם ישראל נדרש בהגיעו לארץ לנתץ את הנגע בבתי הגויים הנגרם מהמחשבות הרעות שהיו בבנייתם, וליישב מחדש את הארץ בכוונה קדושה של מצווה.

כנגע נראה לי בבית[עריכה]

התורה קובעת כי במידה והאדם מזהה בביתו נגע צרעת עליו לקרוא לכהן ולומר לו ש" כנגע נראה לי בבית". המשנה ‏^[5] מדייקת מהמילה כנגע שאף מי שהוא חכם ויודע שהוא נגע ודאי, אסור לו להשתמש בלשון ברורה אלא לומר בדרך ספק.
הרא"ם ‏^[6] מסביר כי שינוי הלשון נובע מדרך ארץ. הגמרא מלמדת מידה טובה: " למד לשונך לומר איני יודע"‏^[7] וכך על האדם לנהוג, ובעיקר מי שקשור לנגע הצרעת ולצרות עין, שלא להתנהג בגאווה ובהחלטיות אלא בלשון ענווה. קביעת הנגע איננה תלויה באדם אלא רק בכהן וממילא קביעת הנגע כצרעת ודאית נחשבת כגאווה.

המהר"ל, בפירושו גור אריה, מסביר את שינוי הלשון כחשיבות על אמירת האמת באופן מדויק. מכיוון שקביעת הנגע איננה תלויה באדם אלא רק בכהן, כאשר האדם אומר לכהן "נגע נראה לי בבית" הוא מעוות את האמת, שהרי רק לאחר שהכהן יקבע שמדובר בצרעת ייחשב הדבר כנגע מוחלט. אמידת האמת היא אחד משלושת הדברים עליהם העולם עומד ‏^[8] ואף חותמו של הקב"ה הוא אמת ‏^[9]. כאשר האדם נצמד לאמירת האמת באופן מדויק הוא נדבק יותר במידותיו של הקב"ה ובפועלו.

ההפטרה[עריכה]

הפטרת פרשת מצורע לקוחה ממלכים ב ומתארת את המצור על השומרון ואת הצלת העיר על ידי ארבעת המצורעים שהיו מחוצה לה המקשרים את סיפור ההפטרה אל הפרשה. הגמרא ‏^[10] קבעה כי ארבעה מצורעים אלו היו גיחזי ושלושת בניו שנענשו לאחר שגיחזי שיקר לנעמן שנרפא מצרעתו. ייתכן שפרשנות זו מתבססת על כך שלמרות שאלישע הצליח לרפא את צרעתו של נעמן, מצורעים אלו לא ניסו להגיע אל הנביא להירפא משום שכנראה ידעו שהוא לא יסכים לרפאם, דבר המסתדר עם פרשנות חז"ל ‏^[11]. לפי המתואר, ארבעת המצורעים החליטו בייאושם ללכת למחנה ארם על מנת להשיג מעט אוכל לפני מותם ברעב, ולהפתעתם גילו כי המחנה ריק. לאחר שהמצורעים שוברים את רעבונם במחנה, הם מתחילים לאסוף ממון לצורך עצמם ולהחביאו תוך כדי חוסר התחשבות בעם השרוי במצור בתוך העיר. לפי פרשנות חז"ל לעיל ניתן אף לראות הקבלה בכך שהמצורעים אספו כסף ובגדים, בדומה למתנות שלקח גיחזי במרמה מאת נעמן. אך לבסוף, המצורעים מחליטים לחזור בתשובה ולהודיע לעם על מנוסת צבא ארם ובכך ניתן לראות תיקון לתאוות הבצע שהובילה את גיחזי מלכתחילה לנגע הצרעת.

קישורים חיצוניים[עריכה]

• טקסט פרשת מצורע באתר ישיבה.
• דברי תורה על פרשת מצורע באתר ישיבה
• פרשת מצורע באתר 'מקראות גדולות הכתר'
• הפטרת מצורע (ספרדים, אשכנזים, תימנים) באתר 'מקראות גדולות הכתר'

הערות שוליים