חנוכה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
 
(170 גרסאות ביניים של 16 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
[[תמונה:Chanukia.jpg|left|thumb|250px|חנוכיה מסלובניה - ויקישיתוף - AtonX]]
'''חנוכה''' הוא [[מועד]], בן שמונה ימים, המתחילים בכ"ה ב[[כסלו]], שנקבע ע"י [[חכמים]] לימי [[הלל]] והודאה ו[[נר חנוכה|הדלקת נר]] בלילות. [[ניסי חנוכה|ניסי החג]] כוללים את נס ההצלה במלחמה כנגד היוונים וכן את נס פך השמן.
[[תמונה:Hanukkah1.jpg|left|thumb|250px|אוסף חנוכיות - המקור: Jewish Encyclopedia]]
[[קובץ:Channukah.jpg|ממוזער|הדלקת נרות חנוכה בישיבת בית אל]]
[[תמונה:Donetsk hanuka.jpg|left|thumb|250px|חנוכיה ב-Ukraine - ויקישיתוף Butko]]
[[תמונה:Chanukkiyah - Tempio Maggiore di Roma.jpg|left|thumb|250px|חנוכיה בחצר בית הכנסת - המקור:ויקישיתוף,צילם דוד שי]]


'''חנוכה''' הוא חג של שמונה הימים המתחילים בכ"ה ב[[כסלו]], שנקבעו ע"י [[חכמים]] לימי [[הלל]] והודאה ו[[נר חנוכה|הדלקת נר בלילות החג]] לזכר [[ניסי חנוכה|ניסים שארעו באותם ימים]].
==רקע כללי==
== רקע כללי ==
[[תמונה:Hanukkah1.jpg|שמאל|thumb|200px|אוסף חנוכיות - Jewish Encyclopedia]]
[[הרמב"ם]] {{מקור|(פ"ג מהל' מגילה וחנוכה הל' א-ג)}} כתב:
[[הרמב"ם]] {{מקור|פ"ג מהל' מגילה וחנוכה הל' א-ג|כן}} כתב:
:"ב[[בית שני]] כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו ל[[היכל]] ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות. וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם. וגברו [[חשמונאים|בני חשמונאי]], ה[[כהן גדול|כהנים הגדולים]], והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו [[מלך]] מן [[כהן|הכהנים]] וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני.
:"ב[[בית שני]] כשמלכו [[יון]] גזרו גזרות על [[עם ישראל|ישראל]] ובטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק ב[[תורה]] וב[[מצוות]], ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו ל[[היכל]] ופרצו בו פרצות ו[[טמא|טמאו]] ה[[טהור|טהרות]]. וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם. וגברו [[חשמונאים|בני חשמונאי]], ה[[כהן גדול|כהנים הגדולים]], והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו [[מלך]] מן [[כהן|הכהנים]] וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד ה[[חורבן]] השני.


:וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בחמשה ועשרים בחדש כסלו היה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור.
:וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בחמשה ועשרים בחדש כסלו היה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור ב[[מקדש]] אלא פך אחד, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו [[נרות המערכה]] שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור.


:ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחלתן מליל חמשה ועשרים בכסלו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס, וימים אלו הן הנקראין חנוכה".
:ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחלתן מליל חמשה ועשרים בכסלו ימי [[שמחה]] והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס, וימים אלו הן הנקראין חנוכה".


נמצא שישנם כמה סיבות לקביעת ימי החנוכה:
נמצא שישנם כמה סיבות לקביעת ימי החנוכה:
* הנצחון של החשמונאים ביטול הצרות מהיונים,
* הנצחון של החשמונאים ביטול הצרות מהיונים,
* חזרת המלכות לישראל,
* חזרת ה[[מלכות]] לישראל<ref>להבנת הערך של חנוכה כ[[יום העצמאות]] של ימי [[בית שני]]/
* [[נס פח השמן]].
* [[נס פך השמן]].


==המאבק הרוחני-[[תרבות|תרבותי]] בין ה[[יהדות]] לתרבות [[יון]]==
[[תמונה:Donetsk hanuka.jpg|ימין|thumb|200px|חנוכיה ב- Ukraine - ויקישיתוף Butko]]
מלבד המאבק הפיזי וההצלחה מהשיעבוד של המלכות היוונית, ראו חכמי ישראל את עניינו של חנוכה גם בנצחון של התרבות יהודית על פני התרבות ותפישת העולם היוונית, שעמדה ביסוד מאבקם בעם ישראל.


[[הרב אהרן ליכשנשטיין]]{{הערה|ב[http://www.etzion.org.il/dk/5767/1075mamar.html מאמר: "יהדות ויוונות"]}} מציג כמה אספקטים של המאבק בין התרבות יהודית לתרבות היוונית {{הערה|הדברים הובאו בסדר שונה מהמאמר, משום שהמאמר מתחיל מהסברים מקובלים ומחפש את שורשם, ובאנציקלופדיה יש להתחיל מההסברים המהותיים}}:
@ היוונים לא ראו במציאות מסתורין וכוחות גדולים מהם, אלא – מציאות של אתגר הניתן להשגה ולהשתלטות שכלית. כשהבסיס לזה היא האמונה שמטרה זו הינה ברת השגה, ההכרה שאין במציאות מה שלמעלה הימנה. ומכוח זה, התפיסה היוונית גוררת התייחסות לאדם כמרכז הבריאה, כבעל שעור קומה השולט בכל היקום. לעומת זאת, עם ישראל רואה בקוסמוס ביטוי (חלקי) של מציאות גדולה ממנו בהרבה, מציאות שאיננה ברת השגה. היהדות רואה את האדם במרכז הבריאה וכשולט עליה, אבל – שניהם כאחד הם כאין וכאפס לפני הקב"ה ועולמותיו, לפני המציאות הנסתרת והסודית, הנעלמת מעינינו.
@ היהדות הדגישה את תפיסת האחדות, שבמרכזה עומדת [[אמונה]] באל אחד. לעומת זאת, המיתולוגיה היוונית גדלה בריבוי גדול של [[עבודה זרה|אלים]], שכל אחד מהם מופקד ואחראי על כח אחר במציאות.
@ ביהדות ה[[יופי]], האסטטיקה וה[[נוי]] נועדו בכדי לשרת את הקודש ולפאר אותו. לעומת זאת, בתרבות יוון היופי והנוי היוו ערך כשלעצמם. יש המנסחים זאת כך: "היהדות התנגדה לקדושת היופי ותפשה את יופי הקדושה".
@ ה[[פילוסופיה]] היוונית הדגישה את מעמדו המרכזי של ה[[שכל]] הקר והיבש, ולעומת זאת היהדות הדגישה את מקומם של ה[[רגש]], [[טנרה|טהרת]] ה[[לב]] ו[[קדושה|קדושת]] ה[[רצון]], וקישרה את שלמות השכל עם תיקון ה[[נפש]].


== שתי גישות בהסתכלות על חנוכה ==
ב[[תפילה|תפילת]] [[על ה-ניסים]] אנו מזכירים את מגמת היוונים:
====דעת בעל הטורים====
::"להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך"<ref>הרב אהרן ליכטשטיין [http://www.etzion.org.il/dk/1to899/791mazav.htm מאמרו] מסביר שיש כאן שתי סכנות: (א) "להעבירם" - בכח ובכפייה, "מחוקי רצונך" - מקיום ה[[מצוות]] בפועל. (ב) "להשכיחם תורתך" - ליצור אוירה תרבותית שתגרום לעם ישראל לשכוח מהתורה.</ref>.


לעומת הרמב"ם מציג את הדברים בצורה אחרת רבנו יעקב בן הרא"ש, כדלקמן:
== הדלקת נרות==
[[תמונה:Chanukkiyah - Tempio Maggiore di Roma.jpg|ימין|thumb|200px|חנוכיה בחצר בית הכנסת - המקור -ויקישיתוף, צילם דוד שי]]
{{ערך מורחב|ערך=[[נר חנוכה]]}}
בעת הדלקת הנרות מכנסים את כל בני המשפחה, כדי לפרסם את הנס.


מאי חנוכה [מה עניינו]? דתניא [שלמדנו] בכ"ה בכסליו יומי חנוכה תמניא [שמונה]... שכשנכנסו גוים בהיכל טמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה יד מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא כדי להדליק יום אחד, ונעשה בו נס והדליקו בו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ימים טובים בהלל ובהודאה – פי' לומר בהן הלל ולהודות לומר בו על הנסים בהודאה (או"ח סי' תרע).המקור לניסוח הוא ב[[מסכת שבת]] ( כא, ב)כאשר הנושא בכללו הוא הדלקת נרות.  
בלילה הראשון מדליקים נר אחד ובכל לילה מוסיפים נר נוסף, עד הלילה השמיני שבו מדליקים שמונה נרות. לפי מנהג ה[[אשכנזים]] כל אחד ואחד מבני המשפחה מדליק נרות לעצמו, מלבד האשה שהיא יוצאת ידי חובה בהדלקת הנרות של בעלה. בני [[עדות המזרח]] נוהגים שאחד מדליק עבור כל בני המשפחה.  


[[ הרב דוד בר-חיים]] ב[http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/7939 מאמרו על הנושא:'''חנוכה זו שאנו חוגגים – על שום מה ?'''] באתר ערוץ שבע  מבחין בין שתי הגישות וקובע:"תלוי את מי שואלים: בני ארץ ישראל או בני הגולה. ובניסוח אחר: הרמב"ם או הטור".
[[מצוה מן המובחר]] להדליק נרות חנוכה בשמן זית, שבו נעשה הנס ב[[בית המקדש]].


הוא מונה את ההבדלים בין התאורים:  בעוד הרמב"ם מתאר את הרקע לחג, כיצד בני ישראל חיו תחת כיבוש היווני, ואשר ביקש למנוע מהיהודים לחיות כיהודים ואף חילל את בית מקדשם. וכתוצאה, קמו החשמונאים והיכו את הצבא היווני והעיקר הצליחו להעמיד שלטון עצמאי לראשונה מאתים שנה.  ה"טור" מתמקד בפך אחד של שמן.  
כדי [[פירסומי ניסא|לפרסם את הנס]], מדליקים את הנרות בפתח הבית הפונה לרשות הרבים. כאשר מדליקים את הנרות בפתח שיש בו [[מזוזה]], שמים את הנרות בצד שמאל של הכניסה, ממול למזוזה הקבועה בצד ימין. אם אין פתח הפונה לרשות הרבים, מדליקים את הנרות בחלון הנראה מרשות הרבים.  


המהר"ל  מסביר ב(נר מצוה עמ' כב): "ואם תאמר, וכי בשביל שנעשה להם נס בהדלקה, שלא תהיה בטלה ההדלקה, היו קובעין חנוכה? כי מה שחייב להודות ולהלל, זהו כאשר נעשה לו נס ובשביל הצלתו, ולא בשביל שנעשה לו נס לעשות המצוה... יש לומר, שעיקר מה שקבעו ימי חנוכה בשביל שהיו מנצחים את היוונים, רק שלא היה נראה שהיה נצחון הזה על ידי נס שעשה זה השם יתברך ולא היה זה מכחם וגבורתם. ולפיכך נעשה הנס על ידי נרות המנורה, שידעו שהכל היה בנס מן השם יתברך, וכך המלחמה שהיו מנצחין ישראל, היה מן השם יתברך (ועיין עוד במור וקציעה ליעב"ץ סי' תרע ובהגהות מהר"ץ חיות לשבת שם).
את הנרות מעמידים בגובה שלושה טפחים ומעלה מהקרקע, ומצוה להניח אותם בגובה של פחות מעשרה טפחים מהקרקע. אם הניחם בגובה של למעלה מעשרה טפחים, יצא ידי חובה.  


==== מסכת תענית ====
זמן הדלקת נרות חנוכה הוא בשעת [[צאת הכוכבים]], ויש שנוהגים להדליק עם [[שקיעת החמה]].


תמיכה למאמרו של הרמב"ם נמצא ב[[מגילת תענית]], בה נאמר :"'ומה ראו להדליק את הנרות? לפי שנכנסו יונים בהיכל, וכשגברה יד בית חשמונאי לא היה במה להדליק. הביאו שבעה שפודי ברזל וחפום בעץ והדליקו בהם את הנרות' (משנה כ"ג)
הנרות או השמן צריכים להיות בגודל או בכמות שידלקו לפחות חצי שעה לאחר צאת הכוכבים, גם אם מדליקים אותם בשעה מוקדמת.  


הרב דוד בר-חיים משלים : "המצוה הראשונה שיכלו לוחמי החופש היהודיים לקיים במקדש ששוחרר זה עתה היתה הטבת נרות המנורה, וזאת משני טעמים: אין קושי מיוחד להרכיב מנורה מכל הבא ליד (מנורת הזהב נגזלה על ידי היונים), ועוד ש'אין מחנכין המנורה; אלא בהדלקת שבעה נרותיה בין הערביים' (רמב"ם, תמידין ומוספין ג, י) – כלומר ניתן היה לבצע זאת מיידית. כך הפכה המנורה לסמל הנצחון וטיהור המקדש.  
בלילה הראשון מברכים לפני ההדלקה שלוש ברכות: '''א.''' "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר [של]<ref>כ"ה מנהג רוב האשכנזים, אך מנהג אשכנז הקדום (הייקים) הוא לומר "נר שֵלַחנוכה".</ref> חנוכה". '''ב.''' "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה"; '''ג.''' "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה". בשבעת הלילות הבאים מברכים את שתי הברכות הראשונות בלבד.  


ועוד במגילת תענית: 'ומה ראו לעשות חנוכה שמונה ימים? והלא חנוכה שעשה משה במדבר [בהקמת  המשכן] לא עשה אלא שבעת ימים? אלא בימי מלכות יון נכנסו בני חשמונאי להיכל ובנו את המזבח ושדוהו בשיד ותקנו בו כלי שרת, והיו מתעסקים בו שמונה ימים'. לאמור: שמונת הימים הם לזכר הימים בהם עסקו בהכנת המזבח והכלים. לנס השמן, שוב, אין זכר.
בלילה הראשון מדליקים את הנר הימיני. בלילה השני מוסיפים נר נוסף סמוך לו בצד שמאל, מברכים ומדליקים אותו תחילה ואחר כך פונים לימין להדליק את הנר הימיני. גם בשאר הלילות מוסיפים בכל לילה נר נוסף בצד שמאל, מברכים ומדליקים תחילה את הנר הנוסף ואחר כך פונים לימין לדליק את שאר הנרות. יש אומרים שתמיד מתחילים להדליק את הנר הסמוך לפתח, כלומר שאם הנרות מונחים בימין הפתח יתחיל להדליק את הנר הימיני ואחר כך יפנה לשמאל, ואם הניח את הנרות בשמאל הפתח, ידליק את הנר השמאלי הסמוך לפתח ואחר כך יפנה לימין. מצויים מנהגים נוספים בענין זה.


== הלכות ומנהגי ימי החנוכה ==
=== הלכות ומנהגי היום ===
==== סעודות שאוכלים בחנוכה ====
אסור [[תענית|להתענות]] בחנוכה<ref>נחלקו הפוסקים {{מקור|(}}{{מקור|שולחן ערוך אורח חיים תרפו א$שו"ע סי' תרפו סע' א}} {{מקור|ומ"ב שם ס"ק א)}} אם מותר להתענות בערב חנוכה (- כד כסלו). ויש אומרים שיעשה סעודת [[סיום מסכת]] ואז יאכל {{מקור|פסקי תשובות - סי' עתר הע' 1 - בשם שו"ת דברי משה סי' לז|כן}}.</ref> {{מקור|שולחן ערוך אורח חיים תרע א$שו"ע או"ח סי' עתר סע' א|כן}} ואפילו [[תענית חלום]] או תענית [[יאר-צייט]] אין מתענים בו {{מקור|רמ"א שם סעיף ג|כן}}.


'''יש אומרים''' שאין מצוה בריבוי ה[[סעודה|סעודות]] {{מקור|שולחן ערוך אורח חיים תרע$שו"ע או"ח סי' תרע סעיף ב|כן}}, משום שבחנוכה הסכנה הייתה סכנה [[רוחניות|רוחנית]], ולכן תקנו את לבטא השמחה ע"י אמירת הלל<ref>ר' להלן בכותר: אמירת הלל כביטוי שמחה.</ref> ושמחה רוחנית, לעומת ימי ה[[פורים]] שהייתה סכנה [[גשמיות|גשמית]], ולכן תקנו לבטא את השמחה ע"י אכילה ושתיה {{מקור|מ"ב שם ס"ק ו|כן}}<ref>ב[http://www.etzion.org.il/dk/5767/1075acmal.html מאמר בעלון ישיבת הר עציון] הובאו הסברים נוספים לכך שבחנוכה ציון הנס ע"י הלל והודאה, ואילו בפורים ע"י סעודות ומשתה:
'''(א)''' כאשר המקדש היה קיים - ה[[שמחה]] הייתה באה מאליה (ולכן [[נדב]] ו[[אביהוא]] [[עונש|נענשו]] מפני שניסו לקיים שמחה והשראת קדושה באופן מלאכותי ע"י שתיית [[יין]], ולא סמכו על קדושת בית המקדש שתאציל עליהם את ההשראה והשמחה). לכן, ב[[מגילת אסתר]], שסיפורה קרה בזמן ה[[גלות]] שלא היה כבר מקדש, היה צורך לשמוח שמחה יתרה באופן מלאכותי ע"י שתיית יין, לעומת זאת, בחנוכה, בית המקדש היה קיים, והוא שוחרר מידי היוונים, השמחה הייתה באה מאליה, וכל מה שנותר היה לקבוע להודות ולהלל לה' {{מקור| בשם בעל "וידבר משה"|כן}}.
'''(ב)''' [[רבי יוסף צבי דושינסקי]] זצ"ל {{מקור|דרשות מהרי"ץ, סוף דרוש טז|כן}} נתן לדבר הסבר נוסף: במגילת אסתר נכשלו [[חטא]] מסוים – המשתה אצל [[אחשוורוש]], כאשר [[חזרה בתשובה|חזרו בתשובה]] היו צריכים [[תיקון]] נקודתי למעשה שבו חוטאים, לכן נקבעו משתה ושמחה בטהרה כתיקון למשתה אחשוורוש. בחנוכה, לעומת זאת, היוונים רצו לעקור את הדת היהודית, והחלו מצוות '[[חוק|חוקיות]]' – [[שבת]], [[מילה]] ו[[קידוש החודש]], שאין להם [[טעמי מצוות|טעם]], בחשבם שאח"כ יגררו להקל בשאר המצוות, אך האמת היא שע"י [[תלמוד תורה|לימוד התורה]] מתברר שכל המצוות הן 'חוקיות', מאת ה' {{מקור|(וזו כוונת}} [[רש"י]] {{מקור|ויקרא כו ג$ויקרא כו, ג}}{{מקור|: "אם בחוקותיי תלכו – שתהיו עמלים בתורה"}}. ה' עשה את הנס – כדי שעם ישראל ישתחררו מהדעות הזרות הללו ויעמלו בתורה. לכן נקבעו ימים אלו דווקא להודות ולהלל לשמו הגדול ולעמול בתורה, כדי שיבואו לידי הכרה שכל המצוות מה' ואין להרהר אחריהן, אלא לעשותן ולקיימן.


== השמטתו מהמשנה ==
'''(ג)''' בחנוכה, הייתה מלחמה הפיזית, וכדרכן של מלחמות, היה חשש שהלוחמים עלולים להרגיש גיבורים ועטורי תהילה ולייחס לעצמם את הנצחון על היוונים, בבחינת "[[כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה]]" {{מקור|דברים ח יז$דברים ח, יז|כן}}. לכן כאן נקבע "להודות ולהלל". קודם כל, להודות לה', שהכל בא ממנו, והם בעצם היו רק השליחים. בפורים, לעומת זאת, אופי הפעולה הציבורית נגד הגזירה היה רוחני: שלשה ימי צום ותפילה לה' לביטול הגזירה. המהפך בין מצב פטאלי כמעט להצלה מושלמת, בא במיידיות, בהשגחה ברורה מאת ה'. לא היה סיכוי שמישהו ייחס לעצמו משהו מן המהפך. לכן, כל מה שנותר לעשות הוא משתה ושמחה, כי בכל מקרה ההודאה וההלל ברורות מאליהן.</ref>.
רבים תמהו מדוע [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] הזכיר ב[[משנה]] את חנוכה רק בהקשרים צדדיים לחלוטין<ref>{{מקור|ר' ביכורים פ"א מ"ו, ראש השנה פ"א מ"ג, תענית פ"ב מ"י, מגילה פ"ג מ"ד ומ"ו, מועד קטן פ"ג מ"ט.}}</ref>, השמיט את עיקרי דיניו ולא סידר את הלכותיו במסכת מיוחדת או לפחות במקום מרוכז?


* הרמב"ם {{מקור|בהקדמתו לפירוש המשנה}} תולה זאת בפירסומם של הלכות חנוכה.
'''ויש אומרים''' שיש קצת מצוה בריבוי הסעודות, משום שבאותן הימים הייתה [[חנוכת המזבח]] {{מקור|רמ"א שם|כן}}, כלומר: סיום הכנת מלאכת ה[[משכן]], אף שהקמתו נדחתה ל[[ראש חודש ניסן|ר"ח]] [[ניסן]] {{מקור|מ"ב שם ס"ק ז|כן}}.


* יש שכתבו שרבי עשה זאת כביקורת על ה[[חשמונאים]] שתפסו את המלוכה המיועדת לזרע [[דוד]] {{מקור|(}}[http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2323373&forum_id=1364 פורסם באינטרנט] {{מקור|בשם טעמי המנהגים עמ' שסה בשם החתם סופר)}}.
ונוהגין לומר [[שירות ותשבחות]] בסעודות שמרבין בהן, ואז {{מקור|- בצירוף שני הדברים (מ"ב ס"ק ט בשם המהרש"ל והב"ח) -}} הם בגדר סעודות מצוה {{מקור|רמ"א שם|כן}}. וראוי שהשמחה תהיה מעורבת ובלולה בשמחת התורה {{מקור|ביאה"ל שם ד"ה ונוהגין לומר, בשם המהרש"ל|כן}}. וכל שעושה כדי ליתן שבח למקום או [[פירסומי ניסא|לפרסם הנס]] או המצוה (- הדלקת הנרות), הרי זה [[סעודת מצוה]] {{מקור|מ"ב שם ס"ק ט בשם המהרש"ל|כן}}.


* יש מי שכתב שהיות ורבי ידע שספרו יבוקר מאנשי מדע העומדים מחוץ ליהדות שיחרצו עליו משפט לפני ממשלת רומא, לכך השמיט עניינים מרכזיים בתורת ישראל, כגון: ה[[גאולה]] ע"י ה[[משיח]]. ומטעם זה הושמטו גם ענייני חנוכה, שחשבוהו ה[[גויים]] כענין פוליטי - חגיגת הניצחון הלאומי {{מקור|(יסוד המשנה ועריכה, הרב ראובן מרגליות, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, עמ' כב)}}.
==== עשיית מלאכה ====
מותרים בימים אלו בעשית [[מלאכה]] {{מקור|שו"ע או"ח תרע א$שו"ע או"ח סי' עתר סע' א|כן}}, ואין ראוי להבטל ממלאכה כי ה[[בטלה]] היא [[עבירה]] {{מקור|משנה ברורה תרע ה$מ"ב שם ס"ק ה|כן}}.


==רמזים מהתורה==
ויש מקומות שנהגו ה[[נשים]] שלא לעשות מלאכה בשעה שהנרות דולקות {{מקור|שו"ע או"ח תרע א$שו"ע שם|כן}}, ויש אומרים שהמנהג הוא רק במלאכות האסורות ב[[יום טוב]], אך מלאכת [[אוכל נפש]] מותרת {{מקור|פסקי תשובות שם אות ב, עמ' תסב|כן}}. ויש שאמרו שהמנהג הוא רק לגבי מלאכות  ויש נשים שנהגו שלא לעשות שום מלאכה בשעה שהנרות דולקים {{מקור|שם בהערה 15 בשם הגרי"י פישר זצ"ל|כן}}. ומאידך, יש נשים שנהגו לעות כל מלאכה מלבד תפירה, סריגה, כיבוס וגיהוץ {{מקור|פסקי תשובות שם|כן}}.
במקרא יש רמזים לחג החנוכה : <ref>התקבל צבי שביט (שטרן) משילה</ref>


# המילה העשרים וחמש בתורה : "ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור". (בראשית א' ג')בהקשר לכך יש להוסיף שתי הערות:
==== מנהגי אבלות שלא נוהגים בחנוכה ====
## חז"ל דורשים על הפסוק "והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום" תוהו - זה בבל, ובוהו - זה פרס, וחושך - זה יון, על פני תהום - זה גלות אדום. הרי שיון הם חושך וחג החנוכה הוא האור.
בימי החנוכה אסור [[הספד|להספיד]] {{מקור|שו"ע או"ח תרע א$שו"ע או"ח סי' עתר סע' א, ג|כן}}, אלא ל[[חכם]] בפניו {{מקור|שם סע' ג|כן}}, אך [[אבלות]] נוהגת בחנוכה {{מקור|מ"ב שם ס"ק יב|כן}}.
## האור שעליו מדובר בפסוק אינו אור השמש, שהיא נבראה כידוע רק ביום הרביעי, אלא זהו האור הגדול שה' גנז לצדיקים לעתיד לבוא, וכתוב בספרי הקבלה שחג החנוכה מגלה את האור הגנוז.
# ברשימת המסעות שבפרשת מסעי, המסע ה-25 : "ויסעו ממתקה ויחנו בחשמונה" (במדבר ל"ג כ"ט). ואפשר להוסיף שאת שם החג "חנוכה" ניתן לחלק חנו-כ"ה, כלומר החניה ה-25.
#  בפרשת אמור התורה מונה את כל החגים לפי סידרם בלוח השנה החל מחג הפסח. הפרשיה מסתיימת בחג הסוכות. מיד לאחר מכן מופיע הציווי " צו את בני ישראל, וייקחו אליך שמן זית זך כתית למאור, להעלות נר תמיד. מחוץ לפרוכת העדות באוהל מועד, יערוך אותו אהרון מערב עד בוקר לפני ה' תמיד, חוקת עולם לדורותיכם. על המנורה הטהורה יערוך את הנרות, לפני ה' תמיד" (ויקרא כ"ד א'-ד').<br />נשאלת שתי שאלות: ראשית, מה הקשר בין פרשיית החגים להדלקת הנרות ושנית, התורה אומרת "להעלות נר תמיד" וכן "חוקת עולם לדורותיכם", אבל הרי הדלקת המנורה פסקה לאחר חורבן בהמ"ק.<br />  כיום, לאחר חג הסוכות, אנו חוגגים את חג החנוכה, ומדליקים נרות שמן זית, לזכר נס פך השמן שהיה בהדלקת המנורה בחג החנוכה ע"י החשמונאים הכוהנים ממשיכי הארון הכהן.
#  פרשת נשא מסתיימת בחנוכת המזבח ע"י קורבנות הנשיאים, ומיד מתחילה פרשת בהעלותך בציווי להדליק אור במנורה. ידועים דברי רש"י במקום "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרון חנוכת הנשיאים, חלשה אז דעתו שלא היה עימהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה, חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות" <br />הרמב"ן מצטט את דברי רש"י ושואל מדוע נחמו דווקא במנורה ולא בקטורת, ובכל הקורבנות, ובעבודת יום הכיפורים שאנה כשרה אלא בו? ועונה "אבל עניין ההגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות שהייתה בבית שני ע"י אהרון ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו". ומוסיף הרמב"ן ומביא מקור לדבריו "ובלשון הזה מצאתיה במגילת סתרים לרבנו ניסים שהזכיר האגדה הזו, ואמר ראיתי במדרש,כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי וכו' אמר לו הקב"ה למשה, דבר אל אהרון ואמרת אליו יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות, ואני עושה בה לישראל ע"י בניך ניסים ותשועה וחנוכה שקרויה על שמם, והיא חנוכת בית חשמונאי ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנוכת המזבח.<br />כדי לחזק את דבריו מביא הרמב"ן את המקור לדברי רש"י שהוא במדרש תנחומא בהעלותך ה' (ומופיע גם במדרש רבה) : ".. וכל הנשיאים הקריבו, חוץ מנשיאו של לוי. ומי היה נשיא לוי? זה אהרון, שנאמר, ואת שם אהרון תכתוב על מטה לוי, ואהרון לא הקריב עם הנשיאים. והיה אומר אוי לי, שמא בשבילי אינו מקובל שבט לוי. אמר לו הקב"ה למשה, לך אמור לאהרון, אל תתיירא, לגדולה מזו אתה מתוקן,. לכך נאמר, דבר אל אהרון ואמרת אליו בהעלותך. הקורבנות, כל זמן שבית המקדש קיים נוהגין, אבל הנרות, לעולם אל מול פני המנורה. וכל הברכות שנאמר לך לברך את בני, אינן בטלין לעולם". ומקשה על כך הרמב"ן "והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים, והקרבנות בטלין מפני חורבנו, אף הנרות בטלות". אלא מסיק מכך הרמב"ן "אבל לא רמזו אלא לנרות חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותינו" ומוסיף הרמב"ן בהתייחסות לסוף דברי המדרש "וכן ברכת כוהנים, הסמוכה לחנוכת הנשיאים נוהגת לעולם. דרשו סמוכין לחנוכת הנשיאים מלפניה ומלאחריה בכבודו של אהרון שלא נמנה עימהם"<br />הרי לנו שכבר בזמן חנוכת המזבח במדבר נרמז לנו נס החנוכה והדלקת נרות חנוכה.
# ואם הזכרנו מעין פיצוי לשבט לוי ישנו פיצוי גם לתאריך. ישנו מדרש שאומר "אמר רבי חנינא, בכ"ה בכסלו נגמרה מלאת המשכן, ועשה מקופל עד אחד בניסן, כמו שכתוב "ביום החודש הראשון, באחד לחודש, תקים את משכן אהל מועד". והיו ישראל ממלמלין על משה לומר למה לא הוקם מיד, שמא דופי ארע בו? והקב"ה חשב לערב שמחת המשכן בחודש שנולד בו יצחק .... ומעתה הפסיד כסלו שנגמרה בו המלאכה. אמר הקב"ה עלי לשלם. מה שילם לו הקב"ה חנוכת חשמונאי." <br />ואולי אפשר להוסיף שבגלל זה קוראים בתורה בחנוכה את פרשת הנשיאים כי בעצם זה היה צריך להתחיל בכ"ה בכסלו.<br />כמו כן, כאשר חזרו עולי הגולה מבבל והתחילו בבניין בית המקדש, ובעצת המשטינים נפסקה העבודה עשרים ושתים שנה, ואחר כך חזרה ונתחדשה עבודת הבניין, הקימו את יסודותיו ביום עשרים וארבעה בכסלו, ובלילה שלאחריו, אור לכ"ה בכסלו, שמחו בשמחת היסוד, כמו שכתוב בחגי "שימו נא לבכם מן היום הזה ומעלה, מיום עשרים וארבעה לתשיעי (כסלו) למן היום אשר יוסד היכל ה' שימו לבבכם". אמנם כתוב בפסוק "יום עשרים וארבעה" אבל אפשר לומר שכוונת הנביא במילים "מן היום הזה ומעלה" שיחגגו למחרת. וכן, "לבבכם" בגימטריה  94 כמו "החנוכה"
#  בספר בני יששכר כתוב שישנם שלשה רגלים מהתורה וכנגדם ניתן כח ביד חכמים לקבוע שלושה חגים.
אור שמונת ימי החנוכה נוגה מאורו של חג הסוכות ושמיני עצרת. שניהם שמונה ימים. לפי בית שמאי מדליקים בים הראשון שמונה נרות ואח"כ פוחת והולך כנגד פרי החגאור הפורים נוגה מאורו של חג השבועות (מתן תורה)ולעת קץ האחרון במהרה בימינו יאיר על ישראל אור חדש מאור הגאולה הראשונה שהייתה בפסח [[יום העצמאות]]


== הקשר לחג הסוכות ==
יש שנהגו שלא לפקוד את ה[[קבר|קברות]] בימי החנוכה, כי הדבר עלול להביא לידי בכי, ויש שלא חששו לכך {{מקור|פסקי תשובות סי' עתר אות א, עמ' תסא|כן}}.


באגרת ששיגר [[יהודה המכבי]] ומועצת הזקנים בירושלים ליהודי אלכסנדריה, בה חנוכה נקראת פעם 'חג טהרת המקדש' ופעם 'חג הסוכות' (ספר מכבים ב, א, יח). התעלומה נפתרת פרקים אחדים מאוחר יותר כאשר בעל הספר מספר על חג החנוכה הראשון:ויחוגו את שמונת הימים בשמחה כחג הסוכות, בזכרם את רעותם לפני זמן מה בחג הסוכות בהרים ובמערות כחיות השדה (ספר חשמונאים ב, א, יח; י, ה). לפי זה קבעו לעשות חג חנוכת הבית שמונה ימים בתורת תשלומים לחג הסוכות שלא היה בידם לחגוג כדין בהיותם בעיצומה של מלחמה.
=== [[מנהג|מנהגים]] נוספים ===
נהוג לאכול בחנוכה מאכלי חלב, לפי שהנס נעשה על ידי מאכלי חלב, שהאכילה יהודית את האויב {{מקור|(רמ"א}} {{מקור|שו"ע או"ח תרע ב$או"ח סי' תרע סעיף ב}}{{מקור|)}}. יהודית היתה בתו של יוחנן [[כהן גדול]], היא האכילה גבינה את ראש היוונים כדי שיצמא, ישתכר וירדם. אחר כך כרתה את ראשו וכל צבאו ברח. על ידי כך היתה ישועה גדולה לעם ישראל.
 
יש הנוהגים לחלק לילדיהם "[[דמי חנוכה]]", כדי לעודדם לעסוק ב[[תורה]] {{מקור|אוצר טעמי המנהגים<ref>הוצאת מפעל [[רש"י]], פתח תקווה תשנ"ו.</ref>, הרב שמואל פנחס גלברד, עמ' שלח|כן}}.
 
נהגו לסובב ב[[סביבון]] בימי החנוכה {{מקור|פסקי תשובות סי' עתר אות ד, כעמ' תסג|כן}}. ונתנו בזה ה[[תנועת החסידות|החסידים]] טעמים שונים.
 
נוהגים לאכול מאכלים המטוגנים בשמן, כגון סופגניה ולביבה, זכר לנס פך השמן.
 
=== סדר ה[[תפילה]] בחנוכה ===
ב[[תפילת שמונה עשרה]] {{מקור|- בברכת "מודים"|כן}} וכן ב[[ברכת המזון]] {{מקור|- בברכת "נודה לך"|כן}} מוסיפים בשמונת ימי החנוכה את נוסח "[[על הנסים|על הניסים]]... בימי מתתיהו...", בנוסח זה מודים לה' ומהללים אותו על תשועתו בימי גזירות היוונים.
 
ב[[תפילת שחרית]] אומרים בשמונת ימי החנוכה "[[הלל]] שלם" ו[[קריאה בתורה|קוראים בתורה]] בפרשת "[[חנוכת המזבח]]" {{מקור|(}}{{מקור|במדבר ז א$במדבר ז, א}}<ref>כ"ה למנהג האשכנזים {{מקור|שו"ע או"ח תרפד א$הגהה באו"ח סי' תרפד סעיף א|כן}}, אך דעת השו"ע {{מקור|שם}} שמתחילין מ[[ברכת כהנים]], שכן הנס נעשה ע"י ה[[כהן|כהנים]] {{מקור|(}}{{מקור|ט"ז או"ח תרפד ב$ט"ז שם ס"ק ב}}{{מקור|, מובא ב}}{{מקור|משנה ברורה תרפד ב$מ"ב שם ס"ק ב}}{{מקור|)}}. [[תבנית:הידעת?/כ"ה כסלו ה'תש"ע|מנהג מקצת מקומות]] שקוראים ל[[גבאי]] [[עלייה לתורה|לעלות לתורה]] בקריאה זו במקום הכהן.</ref> {{מקור|-}} {{מקור|במדבר ח ד$שם ח, ד}}{{מקור|)}}. הטעם לקריאת פרשה זו, כי מלאכת ה[[משכן]] ב[[מדבר סיני]] הסתיימה בכ"ה בכסלו. ב[[שבת]] חנוכה מוציאים שני [[ספר תורה|ספרי תורה]]. בספר הראשון קוראים את [[פרשת השבוע]] ובספר השני קוראים ל[[מפטיר]] את הקריאה של חנוכה.
 
בימי חנוכה אין אומרים "[[תחנון]]" ואין אומרים "[[למנצח]]" {{מקור|שו"ע או"ח תרפג$רמ"א או"ח סי' תרפג|כן}}.
 
 
 
 
==== הלל ושירה בחנוכה כביטוי לשמחה ====
כפי שהוזכר, ה[[רמב"ם]] פוסק: "ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו... ימי שמחה והלל..."
 
כתב [[הרב נחום רבינוביץ]] (במאמרו [http://www.birkatmoshe.org.il/images/hbfaa03.doc הלל בחנוכה לשיטת הרמב"ם]):
:"גם בחנוכה ראו חכמים להחיל על ימים אלה חובה של שמחה ו[[שירה]], אלא שבמקרה זה קבעו לומר את ההלל, ולא כמו ב[[פורים]] שעדיין היו [[נביא|נביאים]], והם חיברו שבח מיוחד לאותו אירוע, דהיינו [[מגילת אסתר|המגילה]]. ודאי שאילו רצו היו יכולים לתקן {{מקור|- לחבר|כן}} גם לחנוכה שירה מיוחדת אלא שהעדיפו להשתמש בהלל שהוא תקנת הנביאים הקדמונים. מעתה ימי החנוכה הם ימי שמחה שהרי תקנו לומר בו את ההלל, בו כתוב {{מקור|תהלים קיח כד$תהלים קיח, כד|כן}}: "'''זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו'''".
הבסיס לתפיסה זו, שההלל הוא ביטוי של שמחה<ref>ור' שערי תשובה {{מקור|או"ח סי' תרצז ס"ק ב|כן}}.</ref>, מצויה בדברי הרמב"ם {{מקור|רמב"ם לולב ח טו$בסוף הל' לולב - פ"ח הט"ו|כן}}:
:"...השמחה שישמח האדם בעשיית המצוות ובאהבת האל שצִווה בהם - עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להיפרע ממנו שנאמר 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב' {{מקור|דברים כח מז$דברים כח, מז|כן}}... ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה'..."
הרי שהשירה היא ביטוי של שמחה, שכן "...ה[[שכרות]] וה[[שחוק]] הרבה ו[[קלות הראש]] אינה שמחה אלא [[הוללות]] וסכלות {{מקור|-טִפשות|כן}}, ולא נצטווינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל, שנאמר {{מקור|דברים כח מז$שם|כן}}: 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב' - הא למדת שהעבודה בשמחה, ואי אפשר לעבוד את ה' לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות" {{מקור|רמב"ם יום טוב ו כ$רמב"ם פ"ו מהל' יו"ט ה"כ|כן}}. מעתה כל עובד ה' ירבה בשירת שבח והודיה להקדוש ברוך הוא בכל הזדמנות אפשרית, ובפרט בימי החנוכה.
 
== מהותם של ימי החנוכה ==
=== הסבר השם "חנוכה" ===
ישנם הסברים רבים לשם "חנוכה":
* בימים אלו עשו את [[חנוכת בית המקדש]], כי טיהרוהו מהטומאה שטימאו אותו היוונים, ו"חנוכה" היינו לחנוכת המזבח ובית המקדש.
* משמעות המילה "חנוכה" היא: חנו כ"ה, כלומר, שביום כ"ה בכסלו חנו {{מקור|- זכו למנוחה|כן}} מאויביהם {{מקור|משנה ברורה תרע א$מ"ב סי' עתר ס"ק א|כן}}.
* יש המסבירים בדרך [[רמז]] ש"חנוכה" ראשי תיבות '''ח'''' '''נ'''רות '''ו'''הלכה '''כ'''בית '''ה'''לל.
 
=== נס פך השמן והנצחון במלחמה ===
{{ערך מורחב|ערך=[[נס חנוכה]]}}
כפי שהוזכר, ישנן שתי סיבות עיקריות לחגוג את חג החנוכה. במקומות מסויימים {{מקור|(בגמ'}} {{מקור|בבלי:שבת כא:$שבת כא:}} {{מקור|ועוד)}} נס פך השמן מודגש יותר, ואילו במקומות אחרים {{מקור|בתפילת "על הניסים" ועוד|כן}} מודגש דוקא נס הנצחון במלחמה.
 
בערך [[ניסי חנוכה]] מובאות כמה גישות ליחס בין הגורמים השונים של החג:
# עיקר שמחת ימי החנוכה היא על הנצחון במלחמה. אולם היה מקום לטעות שזהו נצחון [[טבע|טבעי]] ללא [[השגחה]] מכוונת מהשי"ת. נס פך השמן ברר שכל הנצחון היה כולו ניסי, ומושגח.
# נס פך השמן הוא אקט סימלי המבטא את מהות נס הנצחון. החשמונאים היו משפחה בודדה מול התרבות היוונית שפשתה בכל מוקדי הכח. אולם טהרת לב מועטת מכריעה בקרב על הלבבות.
# יש הטוענים שהמבט ה[[גלות|גלותי]] מדגיש את הצדדים העל טבעיים, לעומת המבט ה[[ארץ ישראל|ארץ ישראלי]] המדגיש את הלאומית הטבעית.
# עיקר שמחתנו היא על נס הנצחון, אלא שהיו הרבה ספקות פרקטיים ורוחניים האם נכון להכנס למערכה, אולם נס פך השמן מברר שכל מעשה זה היה צודק ונכון.
# אין לשמוח על הנצחון ומפלת האוייבים, שנאמר בנפול אויבך אל תשמח, והשמחה בזה רעה בעיני ה', אלא השמחה על היותו של עם ישראל מושגח למעלה מדרך הטבע, וחביב לה', גם בזמן שאין נביאים ((משך חכמה על שמות יב, טו: "לדעתי הא דאמר להם עתה דבר שלדורות הוא להורות שלימות מצוותיו יתברך כי כל העמים בדתותיהן הנימוסיות יעשו יום הנצחון יום מפלת אויביהם לחג הנצחון, לא כן בישראל המה לא ישמחו על מפלת אויביהם ולא יחוגו בשמחה ע"ז וכמו שאמר בנפול אויבך אל תשמח כו' פן יראה ד' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו, (משלי כד, יז) הרי דאדם המעלה אינו שמח בנפול אויבו משום שהשמחה רע בעיני ד' הלא רע בעיני ד' צריך לשנאותו ולכן לא נזכר בפסח חג המצות כי בו עשה במצרים שפטים רק כי הוציא ד' את ב"י ממצרים אבל על מפלת האויבים אין חג ויו"ט לישראל. ולכך על נס חנוכה אין היום מורה רק על הדלקת שמן זית וחינוך בית ד' וטהרתו והשגחת אלקים על עמו בית ישראל בזמן שלא היה נביא וחוזה בישראל ולכן נעשה ההדלקה על ענין בלתי מפורסם ההדלקה שמונה ימים בהיכל משום שהמנהיגים והשרי צבאות היו הכהנים הגדולים החשמונאים והיה חוששת ההשגחה שמא יאמרו כחם ועוצם ידם ובתחבולות מלחמה נצחו הראתה להן ההשגחה אות ומופת בהיכל אשר אינו ידוע רק לכהנים למען ידעו כי יד אלקי עשה זאת והם מושגחים דרך נסיי למעלה מן הטבע. וכן בנס פורים לא עשו יו"ט ביום שנתלה המן או ביום שהרגו בשונאיהם כי זה אין שמחה לפני עמו ישראל רק היו"ט הוא בימים אשר נחו מאויביהם וכמו שהיו צריכים למנוחה והיה נחשים על דרכם ונהרגו הנחשים היתכן לשמוח יום שנצחו הנחשים כי רק השמחה על המנוחה לכן ויכתוב מרדכי (אסתר ט, כ) את הדברים האלה וישלח ספרים כו' לקיים עליהם להיות עושים כו' כימים אשר נחו בהם שלכן לא היה חושש לקנאה את מעוררת עלינו בין האומות (מגלה ז) (שאנו שמחים במפלתן רש"י) שאין השמחה רק על המנוחה לא על יום ההרג בשונאיהם")).
 
=== חנוכה במקורות הקודש ===
====פרשיות נבואה על חנוכה====
* נבואת זכריה, פרק ט, יב-יז - "כִּי דָרַכְתִּי לִי יְהוּדָה קֶשֶׁת מִלֵּאתִי אֶפְרַיִם וְעוֹרַרְתִּי בָנַיִךְ צִיּוֹן עַל בָּנַיִךְ יָוָן..." עוסקת על פי רש"י ופרשנים נוספים{{דרוש מקור}}<ref>יוצא דופן בעניין זה היא דעתו של [[רבי ישעיה מיטראני]] שכתב שאע"פ שיש לפרשו על החשמונאים, מ"מ אין כל הנבואה מתיישבת בפירוש זה.</ref> (שם) במלחמת החשמונאים נגד היוונים, ומבטיחה את נצחונם של החשמונאים <ref>ספר זכריה פרק ט יב-יז: (יב) שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה גַּם הַיּוֹם מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ: (יג) כִּי דָרַכְתִּי לִי יְהוּדָה קֶשֶׁת מִלֵּאתִי אֶפְרַיִם וְעוֹרַרְתִּי בָנַיִךְ צִיּוֹן עַל בָּנַיִךְ יָוָן וְשַׂמְתִּיךְ כְּחֶרֶב גִּבּוֹר: (יד) וַידֹוָד עֲלֵיהֶם יֵרָאֶה וְיָצָא כַבָּרָק חִצּוֹ וַאדֹנָי יֱדֹוִד בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן: (טו) יְדֹוָד צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם וְאָכְלוּ וְכָבְשׁוּ אַבְנֵי קֶלַע וְשָׁתוּ הָמוּ כְּמוֹ יָיִן וּמָלְאוּ כַּמִּזְרָק כְּזָוִיּוֹת מִזְבֵּחַ: (טז) וְהוֹשִׁיעָם יְדֹוָד אֱלֹהֵיהֶם בַּיּוֹם הַהוּא כְּצֹאן עַמּוֹ כִּי אַבְנֵי נֵזֶר מִתְנוֹסְסוֹת עַל אַדְמָתוֹ: (יז) כִּי מַה טּוּבוֹ וּמַה יָפְיוֹ דָּגָן בַּחוּרִים וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב בְּתֻלוֹת:. "ובפירוש רש"י על זכריה פרק ט פסוק יג: "(יג) כי דרכתי לי יהודה - סוף שאנטיוכס יטול המלוכה מיד מלכי פרס וירעו לכם ואני אדרוך יהודה להיות לי כקשת מלחמה וילחמו באנטיוכ' בימי חשמונאים. קשת מלאתי אפרים - מקרא קצר הוא כמו קשת מלאתי יד אפרים כמו (מלכים ב ט) ויהוא מלא ידו בקשת אפרים יהיה לי כאשפה מלאה חצים. ועוררתי בניך ציון - על חיל אנטיוכס". ושם בפסוק טז: "(טז) כצאן עמו - כצאן שהסיע ממצרים להיות לו לעם. כי אבני נזר - כי הכהנים בני חשמונאים המתפארים באבני נזר בטורי חושן ואפוד יהיו מתנוססים בניסים על אדמתן". וראה עוד מלבי"ם על זכריה שפירש כמה מקראות נוספים בזכריה על תקופת החשמונאים: מלבי"ם פרק ג פסוק ז - חלק באור הענין - "(ז) אם בדרכי תלך - שיתנהג במדות ה' מה הוא רחום וחנון כמש"פ חז"ל על והלכת בדרכיו, ואם את משמרתי תשמר - הוא משמרת תורת ה' ומצותיו, וגם אתה תדין את ביתי - שישגיח על עבודת הבית ודיני הקרבנות, וגם תשמר את חצרי - את חצרות המקדש להשגיח על משמרת הבית בכל פרטיו, אז אני מבטיח לך ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה - ר"ל שהגם שהכהנים בזמן הזה הם בני אדם שוכני בתי חומר ומדרגתם יהיה שפלה ממדרגת המלאכים, יצא ממך חוטר לעתיד לבא שישמשו בבית השלישי שהם יתקדשו כמלאכים והם יהיו מהלכים בין המלאכים הנצחיים העומדים לפני ה' ויתהלכו עמהם בחייהם, ונבואה זו מלבד שהיתה פרטית על יהושע כנז', היתה ג"כ כללית ונבואה עתידה על זרעו, שמצד זה ראה את יהושע ר"ל את זרעו שנקראו על שמו, שלפעמים יהיו עומדים במשפט והשטן יקטרג עליהם שישרפו באש, שזה היה בעת השמד בימי אנטיוכס אשר רצה לכלות כהני ה', וה' גער בהשטן והיה כאוד מוצל מאש כמו שהיה בימי החשמונאים שנצולו בנס ובהשגחת ה', וגם היה קטרוג על כהונתם וה' מחל עונם והלביש אותם מחלצות, בפרט למ"ש הרי"א שהבגדים הצואים רומז על דור החשמונאים שלבשו בגדי מלכות שהם בגדים הבלתי נאותים לכ"ג משרת בהיכל ה', וה' העביר אותם מעליהם בימי הורדוס, שאז סר מעליהם גאות המלוכה וגסות הרוח שזה רמז בצניף הטהור שיושם על ראשם, שהמצנפת בא לכפר על גסות הרוח, שלא יהיה עליהם עטרת המלוכה רק מנצפת הכהונה לבד, והבטיח לו שלעתיד יתן לו בנים מהלכים בין המלאכים בבית עולמים:". ובמלבי"ם על זכריה פרק ו פסוק יג - חלק באור הענין "(יג) והוא - ר"ל שהגם שגם זרובבל בונה את ההיכל עתה, יש הבדל ביניהם כי הוא - ר"ל מלך המשיח הצומח מתחתיו, יבנה את היכל ה' וגם הוא ישא הוד ה' - לא כן זרובבל הבונה שאינו נושא הוד ה', וישב ומשל על כסאו - המשיח ישב וימשול לא כן זרובבל שאינו מושל כי הוא תחת רשות מלכי פרס, ואינו יושב על כסאו כי הוא נכנע, וגם יל"פ על כסאו של הוד ה' - שהמשיח ישב על כסא ה' למלך, והיה כהן על כסאו - ואז גם הכהן יהיה על כסאו הראוי, כי עתה גם הכהן אינו על כסאו הראוי לו, ואז עצת שלום תהיה בין שניהם - כי עתה לא יהיה שלום בין היושב על כסא ההנהגה ובין הכהן, שבימי החשמונאים לבשו הם עטרת מלכות וייחסו הגדולה לעצמם, ואח"כ היה עטרת הכהונה ירודה ע"י המלכות שמכרו אותה בדמים והית שפלה בעיניהם, אבל אז כ"א ישב על כסאו בשלום:". ובמלבי"ם על זכריה פרק ט פסוק יב - חלק באור הענין - "(יב) שובו לבצרון - שובו מן בור הגלות לבצרון, שציון תהיה מבוצרת, אז אתם אסירי התקוה - שהייתם מקוים זמן רב על הגאולה, גם היום מגיד משנה אשיב לך - יש לי להשיב לך דבר שיגיד לך משנה, היינו נסים כפולים שיהיה בשני זמנים, כי יודיעם מלחמות החשמונאים נגד היונים בימי אנטיוכוס, ומלחמת בני אפרים נגד גוג ומגוג לעתיד, ששניהם נבואות עתידות, ואמר גם היום - כי יכלול בזה הגדה אחת בדבר שיהיה היום בזמן הזה קודם הגאולה העתידה שהיא מלחמת המכביים עם בני יון:". ובמלבי"ם על זכריה פרק יא פסוק יא - חלק באור הענין
"(יא) ותופר ביום ההוא - ר"ל שהגם שאח"כ חדשו את הברית כפעם בפעם עם היונים בימי החשמונאים ואח"כ עם הרומיים בימי הורדוס, עכ"פ הופר הברית ביום ההוא, ומאז לא היה ברית קבוע כי הופר בכל פעם, וידעו כן עניי הצאן השומרים אותי - ר"ל החכמים ובעלי רוה"ק שהיו ביניהם אשר שמרו משמרת ה' הם ידעו אז כי דבר ה' הוא - הבינו שזה מאת ה' ושכבר נבאו ע"ז הנביאים יחזקאל וזכריה ודניאל שראו הארבע מלכיות אשר יעמדו להצר לישראל:".</ref>.
 
* בנבואת דניאל, בכמה מקומות, ובעיקר בפרק ח, יש כמה מקראות שמתפרשים על פי רש"י, אבן עזרא ומלבי"ם על תקופת אנטיוכוס<ref>אבן עזרא על דניאל פרק ח פסוק יט - "באחרית הזעם - יספר זעם השם על ישראל בימי יון ובימי אנטיוכוס עד שיטהרו החשמונאים את הבית וזהו ונצדק קדש והנה שב לפרש כי המלך הראשון שהוא אלכסנדרוס הוא הקרן הנשברה מהרה ופירש ארבע מלכיות וטעם מגוי שכולם היו מגוי יון ולא א' בהם שהיה לו כח כמו אלכסנדרוס" וראה עוד במלבי"ם על דניאל פרק ח פסוק יא-יב - חלק באור הענין - "(יא) ועד שר הצבא הגדיל - ר"ל וכל זה ימשך עד שיגדל שר הצבא, שהוא מתתיהו הכהן ובניו המכביים, שהיה שר ישראל, מזה הצד שהם צבא ה', הגדיל עליו ונצחו, וממנו הורם התמיד, ומן השר הצבא הזה, ר"ל בסבתו נתרומם התמיד, שהתמיד שהיה בטל עד הנה על ידי היונים נתרומם ע"י כח החשמונאים ובזכותו והוחזר עבודת ה' על מכונו. והושלך מכון מקדשו - הוא חזון אחר, שמע בחזון שאחר שנתרומם התמיד והוקם המקדש על מכונו בימי החשמונאים, הושלך שנית מכון ממקדשו של התמיד ויובטל שנית ע"י הרומיים בעת החורבן. (יג) ואשמעה אחד קדוש מדבר - מוסב למעלה, שכ"ז שמע שדבר אחד קדוש, כי האיל והצפיר עד הקרן שיצא מצעורה ותפול ארצה מן הצבא כל זה ראה במחזה, אבל מן מ"ש ועד שר הצבא הגדיל וממנו הורם התמיד זה לא ראה בחזון, רק שמע מקדוש אחד מן המלאכים המשפיעים הנבואה שדבר כ"ז והודיעו כ"ז בנבואה ויאמר אחד - ואח"ז שמע שקדוש אחד אמר - להמלאך הנעלם שדבר את החזון הנזכר, ושאל אותו, עד מתי החזון - ר"ל עד מתי יתארך החזון שדברת, והוא החזון של התמיד היינו מה שראיתי שיתרומם התמיד תחלה בימי החשמונאים ע"י שר צבא ישראל, ואח"כ הפשע שומם תת - ואח"כ יתנהו הפשע שיהיה שומם, ושקודש - (דהיינו הבהמ"ק) יהי' מרמס - כמ"ש שיושלך מכון מקדשו וצבא והתמיד תנתן (ביד האויבים) ע"י הפשע, עד מתי יתארך זה". מלבי"ם סובר שגם חלקים מפרק יא עוסקים בתקופת החשמונאים: מלבי"ם על דניאל פרק יא פסוק ל - חלק באור הענין - "(ל) ובאו בו ציים כתים - שבאו הרומיים באניות ועי"ז ושב - הוכרח לשוב ממצרים, וזעם - ואז רצה לכלות חמתו בישראל, וז"ש וזעם על ברית קודש - שרצה להעבירם מברית תורתם שהוא ברית קדש, ושב - וכן שב שנית, כי בא עליהם כמה פעמים להעבירם מדתם, והכחיד כל אשר ישמור דת ישראל, ויבן על עוזבי ברית קדש - שהתחברו עמו רבים מישראל אשר עזבו ברית קדש ונכנסו בדתו והיטיב עמהם, עד כאן ספר מעשה אנטיכיוס הרשע, ולא גמר סוף הענין איך אח"כ גברה יד החשמונאים שזה כבר נאמר במראה השניה שנבא ג"כ עליו שהפיל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים וירמסם, ושם באר שזה יארך עד ששר הצבא הגדיל - שהוא מתתיהו ובניו, וממנו הורם התמיד - והושב עבודת המקדש על מכונו, וזה סיום מעשה אנטיכיוס וקיצו, כי במראה זו לא בא רק להגיד לו הצרות שיבואו על ישראל, ולא בא להגיד לו תשועתם ע"י מתתיהו, שהיה ג"כ רק לזמן קצר שאח"כ באו הרומיים, ומעתה יתחיל לספר תוקף הצרות והחורבן שיהיה ע"י הרומיים". רש"י דניאל פרק ז פסוק ו מפרש נבואת "(ו) גפין ארבע וגו' וארבעה ראשין - הם ד' מושלים שחלק להם אלכסנדרוס מוקדון במותו את מלכותו כמו שכתוב בספר יוסף בן גוריון שהחיה הזאת השלישית היא מלכות אנטיוכוס ונקרא נמר על שם שהיתה גוזרת גזרות על ישראל מנומרות ומשונות זו מזו. ושלטן יהב לה - וממשלה נתנה לה:".</ref>.
 
==== חנוכת ה[[משכן]] בחנוכה ====
[[פרשת נשא]] מסתיימת ב[[חנוכת המזבח]] ע"י [[קורבנות הנשיאים]], ומיד מתחילה [[פרשת בהעלותך]] שפותחת בציווי להדליק אור ב[[מנורה]]. ו[[רש"י]] {{מקור|שם}} מביא את דברי [[חז"ל]]:
:"למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה [[אהרן]] חנוכת הנשיאים, חלשה אז דעתו שלא היה עימהם בחנוכה לא הוא ולא [[שבט לוי|שבטו]]. אמר לו הקב"ה, חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות".
[[הרמב"ן]] שואל: מדוע ניחמו דווקא במנורה ולא ב[[קטורת]] ובשאר ה[[קורבנות]] המיוחדים לשבטו, ובפרט עבודת [[יום הכיפורים]] שאנה כשרה אלא בו?    והרמב"ן עונה:
:"אבל עניין ההגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות שהייתה ב[[בית שני]] ע"י אהרן ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו... ובלשון הזה מצאתיה במגילת סתרים לרבנו ניסים שהזכיר האגדה הזו, ואמר ראיתי במדרש, כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי וכו' אמר לו הקב"ה למשה, דבר אל אהרון ואמרת אליו יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות, ואני עושה בה לישראל ע"י בניך ניסים ותשועה וחנוכה שקרויה על שמם, והיא חנוכת בית חשמונאי ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנוכת המזבח".
הרמב"ן מביא שב[[מדרש תנחומא]] {{מקור|בהעלותך ה, - ומופיע גם במדרש רבה|כן}}:
:".. וכל הנשיאים הקריבו, חוץ מנשיאו של לוי. ומי היה נשיא לוי? זה אהרן, שנאמר, ואת שם אהרון תכתוב על מטה לוי, ואהרון לא הקריב עם הנשיאים. והיה אומר אוי לי, שמא בשבילי אינו מקובל שבט לוי. אמר לו הקב"ה ל[[משה]], לך אמור לאהרן: אל תתיירא, לגדולה מזו אתה מתוקן. לכך נאמר, דבר אל אהרון ואמרת אליו בהעלותך. הקורבנות - כל זמן שבית המקדש קיים - נוהגין, אבל הנרות - לעולם - אל מול פני המנורה. וכל הברכות שנאמר לך לברך את בני, אינן בטלין לעולם".
ומקשה על כך הרמב"ן:
:"והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים, והקרבנות בטלין מפני חורבנו, אף הנרות בטלות". אלא מסיק מכך הרמב"ן "אבל לא רמזו אלא לנרות חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותינו" ומוסיף הרמב"ן בהתייחסות לסוף דברי המדרש "וכן ברכת כוהנים, הסמוכה לחנוכת הנשיאים נוהגת לעולם. דרשו סמוכין לחנוכת הנשיאים מלפניה ומלאחריה בכבודו של אהרון שלא נמנה עימהם"הרי לנו שכבר בזמן חנוכת המזבח במדבר נרמז לנו נס החנוכה והדלקת נרות חנוכה".
 
 
 
מלבד שחנוכה הוא מעין 'פיצוי' לשבט לוי, ישנו בעצם גם 'פיצוי' לתאריך. שכתוב במדרש {{מקור|פסיקתא רבתי - איש שלום, פיסקא ו ד"ה ד"ה ד"א ותשלם|כן}}:
:"אמר [[רבי חנינא]] בכ"ה בכסלו נגמרה מלאכת המשכן<ref>ור' לעיל שלכן קוראים בתורה את פרשת חנוכת המזבח בחנוכה.</ref> ועשה מקופל עד אחד בניסן, שהקימו משה אחד בניסן... וכל זמן שהיה מקופל היו ישראל מלמלאין על משה לומר למה לא הוקם מיד שמא דופי אירע בו... כיון שבא ניסן והוקם המשכן עוד לא לימלם אדם אחר משה.    - ומעתה הפסיד כסלו שנגמרה מלאכה בו? לאו, ...שילם לו הקדוש ברוך הוא חנוכת בית חשמנאי..."
 
כמו כן, כאשר חזרו עולי הגולה מבבל והתחילו בבניין [[בית שני|בית המקדש השני]], ובעצת המשטינים נפסקה העבודה עשרים ושתים שנה, ואחר כך חזרה ונתחדשה עבודת הבניין, הקימו את יסודותיו ביום עשרים וארבעה בכסלו, ובלילה שלאחריו, אור לכ"ה בכסלו, שמחו בשמחת היסוד, כמו שכתוב {{מקור|חגי ב, יח|כן}}: "שימו נא לבכם מן היום הזה ומעלה, מיום עשרים וארבעה לתשיעי (כסלו) למן היום אשר יוסד היכל ה' שימו לבבכם<ref>יש שרמזו שהמילה "לבבכם" בגימטריה שווה למילה "החנוכה"(94). - צבי שביט (שטרן) משילה.</ref>".
 
 
 
==== [[רמז|רמזים]] ב[[מקרא]] לחנוכה ====
ב[[תנ"ך]] יש רמזים לחג החנוכה<ref>התקבל מצבי שביט (שטרן) משילה.</ref>:
* המילה העשרים וחמש בתורה היא 'אור' - "ויאמר אלוקים יהי '''אור''' ויהי אור" {{מקור|בראשית א, ג|כן}}.
:במקביל, [[חז"ל]] דורשים הפסוק {{מקור|בראשית א ב$שם א, ב|כן}}: "והארץ הייתה [[תהו ובהו|תֹהו ובֹהו]] וחושך על פני תהום": "'''תהו''' - זה [[בבל]], '''ובהו''' - זה [[פרס]], '''וחושך''' - זה [[יון]], '''על פני תהום''' - זה גלות [[אדום]] {{מקור|ב"ר ב, ד; ילקו"ש שם רמז ד|כן}}.
:הרי שיון הם חושך, וחג החנוכה - כ"ה בכסלו - הוא האור.
:יש לזכור, האור שעליו מדובר בפסוק אינו אור ה[[שמש]], שנבראה כידוע רק ביום הרביעי, אלא זהו האור הגדול שה' גנז לצדיקים לעתיד לבוא, וכתוב בספרי הקבלה שחג החנוכה מגלה את האור הגנוז.
 
* ברשימת המסעות שבפרשת מסעי, המסע העשרים וחמישה (25): "ויסעו ממתקה ויחנו '''בחשמונה'''" {{מקור|במדבר לג כט$במדבר לג, כט|כן}}, וזהו רמז ל[[חשמונאים]]. ואפשר להוסיף שאת שם החג "חנוכה" ניתן לחלק חנו-כ"ה, כלומר החניה ה-25 שהייתה כאמור בחשמונה.
 
* ב[[פרשת אמור]] התורה מונה את כל ה[[חג|חגים]] לפי סידרם ב[[לוח השנה]] החל מ[[חג הפסח]] וכלה בחג הסוכות. מיד לאחר מכן מופיע הציווי {{מקור|ויקרא כד ד$ויקרא כד, א-ד|כן}}: "צו את בני ישראל, וייקחו אליך שמן זית זך כתית למאור, להעלות נר תמיד. מחוץ לפרוכת העדות באוהל מועד, יערוך אותו אהרון מערב עד בוקר לפני ה' תמיד, חוקת עולם לדורותיכם. על המנורה הטהורה יערוך את הנרות, לפני ה' תמיד".            - נשאלת השאלה: מה הקשר בין פרשיית החגים להדלקת הנרות?
:אלא שרמז יש פה לחג החנוכה, בו מדליקים נרות לאחר חג הסוכות.
 
=== חנוכה ב[[משנה]] ===
חנוכה מוזכר במשנה בהקשרים עקיפים: {{מקור|ר'}} {{מקור|משנה:ביכורים א$ביכורים פ"א}} {{מקור|מ"ו,}} {{מקור|משנה:ראש השנה א$ראש השנה פ"א}} {{מקור|מ"ג,}} {{מקור|משנה:תענית ב$תענית פ"ב}} {{מקור|מ"י,}} {{מקור|משנה:מגלה ג$מגילה פ"ג}} {{מקור|מ"ד ומ"ו,}} {{מקור|משנה:מו"ק ג$מועד קטן פ"ג}} {{מקור|מ"ט.}}.
 
על השאלה מדוע [[רבי יהודה הנשיא]] לא ערך מסכת חנוכה קיימות כמה שיטות:
* הרמב"ם {{מקור|בהקדמתו לפירוש המשנה|כן}} תולה זאת בפִרסומם של הלכות חנוכה {{מקור|חתם סופר גיטין עח א$וכ"ה בחי' החת"ס גיטין עח.|כן}}.
* יש שכתבו שרבי עשה זאת ב[[רוח הקודש|רוח קודשו]] כביקורת על ה[[חשמונאים]] שתפסו את ה[[מלוכה]] המיועדת לזרע [[דוד]]<ref>כפי שהזכיר [[הרמב"ן]] ב[[פרשת ויחי|פר' ויחי]] {{מקור|רמב"ן בראשית מט י$בראשית מט, י|כן}} את [[חטא|חטאם]] בזה. [[הראי"ה]] זצ"ל {{מקור|בשו"ת משפטי כהן סי' קמד ריש אות טו - א, עמ' שלז|כן}} מסביר, שאמנם נפסקה [[מלכות בית דוד]], ולכן החשמונאים תפסו המלכות בדין. אבל חטאם היה בכך שהם לא החזירו את המלכות לבית דוד.</ref> {{מקור|(טעמי המנהגים עמ' שסה, בשם החתם סופר}}<ref>פורסם ברחבי האינטרנט ([http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2323373&forum_id=1364 בהייד פארק] וכן ב[[תבנית:הידעת?/כ"ד כסלו ה'תשס"ט|פינת הידעת]]).</ref>{{מקור|)}}. ורבים השיגו על טעם זה, והטילו ספק אם הדברים יצאו מפיו<ref>[[הרב שלמה אבינר]] {{מקור|עם כלביא ח"ב עמ' 213|כן}} תמה, שאם זהו הטעם, כיצד הסכימו תלמידי רבי להשמטה זו? "וגם היו הרבה מחקרים על לגיטימיות ממלכת החשמונאים, ואין הדבר מוכרע כ"כ. מ"מ אִמרה זו בשם החתם-סופר לא נמצאת באף אחד מספריו... וצריך בירור גדול אם יצאו דברים אלו מפי קודשו". (ובפרט שבחידושיו הביא טעם אחר וכנ"ל). גם [[הרב משה צבי נריה]] {{מקור|מאורות נריה לחנוכה; צניף מלוכה, כפר הרא"ה תשנ"ב, עמ' 177-182|כן}} הרבה לתמוה על טעם זה, וכתב שוודאי הדברים לא יצאו מפי קודשו.{{ש}}וראה [http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=12039 בפורום 'אוצר החכמה'] שיש משערים שהדברים יצאו מפי "מי שהיה קרוב למשכילים".</ref>.
* יש מי שכתב שהיות ורבי ידע שספרו יבוקר מאנשי מדע העומדים מחוץ ליהדות שיחרצו עליו משפט לפני ממשלת [[רומא]], לכך השמיט עניינים מרכזיים בתורת ישראל, כגון: ה[[גאולה]] ע"י ה[[משיח]]. ומטעם זה הושמטו גם ענייני חנוכה, שחשבוהו ה[[גויים]] כעניין פוליטי - חגיגת הניצחון הלאומי {{מקור|(יסוד המשנה ועריכה,}} [[הרב ראובן מרגליות]]{{מקור|, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, עמ' כב; ודברים דומים כתב ב}}{{מקור|שו"תשואל ונשאל ד או"ח לז$שו"ת שואל ונשאל ח"ד או"ח סי' לז}}<ref>הובא ע"י [http://www.yeshiva.org.il/forum/forumShow.asp?fid=31&tid=96638&id=111015 הרב אליהו רחמים זיני].</ref>{{מקור|)}}.
* יש מי שאמר שהיות והמאבק עם יון היה על כוחם של [[חכמים|חכמי ישראל]] ו[[תורה שבעל פה]], השאיר רבי את חנוכה בגדר "תורה שבעל פה" מבלי להיזקק להיתר של "עת לעשות לה' הפרו תורתך" {{מקור|(הרב יעקב לבנון סיפר ש}}[[הרב דב ליאור]] {{מקור|בצעירותו אמר תירוץ זה בפני}} [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]] {{מקור|זצ"ל, וקילסו מאוד}}{{הערה|וראה גם 'אל מול פני המנורה', חלק ראשון, הוצאת חוסן ישועות ירושלים תש"ע, עמ' קכב והערה 2.}}{{מקור|; שו"ר שכך מובא בפסקי תשובות, סי' עתר אות ב והערה 18, עמ' תסב, בשם}} [[רבי צדוק הכהן]]{{דרוש מקור}} {{מקור|מלובלין)}}.
* הרב יוסף בא-גד{{דרוש מקור}} כתב שרבי חשש שהעם ידגיש את הניצחון הצבאי החומרי, ויעדיף אותו על פני נס פח השמן שכולו משמים{{הערה|וראה מש"כ להעיר על זה הרב יונה מצגר בספר מים ההלכה ח"א עמ' רטז.}}, ולכך לא האריך בענייני חנוכה.
* יש מי שכתב שאם היה רבי מזכיר את חנוכה במשנה, זה היה עלול לעורר את היהודים הבריאים בתודעתם הלאומים למרוד ברומי במצב שאיננו כשר לזה מבחינה צבאית, פוליטית וכד', ולכן נמנע רבי מלהזכיר את חנוכה במשנה.
* ייתכן שרבי לא ראה צורך להזכיר את נס חנוכה, משום שהוא מופיע כבר ב[[מגילת תענית]] שהייתה ידועה ורגילה בפי הבריות בזמן כתיבת המשנה.
 
=== הקשר ל[[חג הסוכות]] ===
בכמה מקומות מצינו שישנו קשר בין חג הסוכות לחנוכה<ref>ור' דיון על כך ב[http://www.yeshiva.org.il/forum/forumShow.asp?fid=31&tid=0&id=73600 פורום הישיבות].</ref>:
* אחד הטעמים שמובא בגמ' {{מקור|בבלי:שבת כא:$שבת כא:|כן}} לשיטת [[בית שמאי]] שביום ראשון מדליק שמונה נרות, מכאן ואילך פוחת והולך הוא "'''כנגד פרי החג'''", כלומר: שכמות הפרים ש[[קרובן|מקריבים]] בסוכות הולכת ופוחתת מיום ליום.
* גם [[ספר מכבים]] מובאת אגרת ששיגר [[יהודה המכבי]] ומועצת הזקנים ב[[ירושלים]] ליהודי [[אלכסנדריה]], בה חנוכה נקראת פעם 'חג טהרת המקדש' ופעם 'חג הסוכות' {{מקור|ספר מכבים ב, א, יח|כן}}.
ויש להבין מה הקשר בין סוכות לחנוכה?
 
'''יש המסבירים''' תופעה זו בהסבר [[היסטוריה|היסטורי]], עפ"י המסופר בספר המכבים על חג החנוכה הראשון: "ויחוגו את שמונת הימים בשמחה כחג הסוכות, בזכרם את רעותם לפני זמן מה בחג הסוכות בהרים ובמערות כחיות השדה" {{מקור|ספר חשמונאים ב, א, יח; שם י, ה|כן}}. לפי זה קבעו לעשות חג חנוכת הבית שמונה ימים בתורת תשלומים לחג הסוכות שלא היה בידם לחגוג כדין בהיותם בעיצומה של מלחמה.
 
יתירה מזו, ב[[מדרש]] {{מקור|מובא בספר 'ימי החנוכה', להרב דוד כהן, ירושלים תשס"ה, ריש מאמר ח, עמ' עב|כן}} שהיוונים רצו לבטל דוקא את הדלקת המנורה ואת חג הסוכות ע"ש.
 
יש המעמיקים להסביר זאת, ...
 
בספר [[בני יששכר]] כתוב שישנם [[שלשה רגלים]] מהתורה, וכנגדם ניתן כוח ביד חכמים לקבוע שלושה חגים. אור שמונת ימי החנוכה נובע מאורו של חג הסוכות ושמיני עצרת. שניהם שמונה ימים. לפי בית שמאי מדליקים ביום הראשון שמונה נרות ואח"כ פוחת והולך כנגד פרי החג.
<br />אור הפורים נוגה מאורו של חג השבועות (כפי שחז"ל דורשים על הפסוק "קיימו וקיבלו היהודים" - קיימו מה שכבר קיבלו במתן תורה).
<br/> ולעת קץ האחרון במהרה בימינו יאיר על ישראל אור חדש מאור ה[[גאולה ראשונה|גאולה הראשונה]] שהייתה ב[[פסח]] (- [[יום העצמאות]]).


==ראו גם==
==ראו גם==
שורה 78: שורה 196:




== לקריאה נוספת ==
== קישורים חיצוניים ==
* [http://www.etzion.org.il/vbm/archive/13-sichot/10hanukka.rtf על החידוש שבחנוכה - הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א]
* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/category/77 שיעורים בנושא חנוכה] באתר ישיבה
*  
* [http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=4225 להעבירם מחוקי רצונך - שבת,חודש ומילה] - [[הרב אברהם שפירא]]
 
* [http://www.daat.ac.il/daat/daat_index/index2.asp?sub=%E7%F0%E5%EB%E4 מאמרים נוספים על חנוכה - אתר 'דעת']
 
* [http://www.dat.gov.il/NR/rdonlyres/13EDA58A-5987-4E65-8738-A87BCA464376/0/עלוןחנוכה.pdf הלכות חנוכה] - נכתב ונערך על ידי הרב עידן בן-אפרים
* [http://www.etzion.org.il/vbm/archive/13-sichot/10hanukka.rtf על החידוש שבחנוכה - הרב אהרן ליכטנשטיין]
* [http://www.havabooks.co.il/shutSearch.asp?q=חנוכה תשובות בענייני חנוכה] - [[הרב שלמה אבינר]]
* [http://www.maale.org.il/index.php/מעגל-השנה/cat93 מאמרים בעניני חנוכה]
* [http://www.harav.org.il/kol6.html חוברת על הלכות חנוכה] - מאת [[הרב מרדכי אליהו]]
* [http://www.meirtv.co.il/site/archive.asp?cat_id=56 שיעורים לחנוכה באתר "מכון מאיר"]
* [http://www.daat.ac.il/daat/shabat/hanuka/midrash-2.htm מדרש לחנוכה] - ר' י. ד. אייזנשטיין {{מקור|אוצר המדרשים עמ' 192|כן}}, מאתר דעת
* [http://bhol-forums.co.il/topic.asp?cat_id=38&topic_id=2719877&forum_id=19616 רשימת ספרים על חנוכה - פורום ספרים וסופרים]
* [http://www.otzar.org/forums/viewforum.php?f=24 פורום אוצר החכמה - חנוכה]
* [http://www.daat.ac.il/daat/toshba/maagal/kislev.htm מעלי השנה - חנוכה] - בעריכת יהודה איזנברג


== הערות שוליים ==
<references />




[[קטגוריה:חנוכה]]
[[קטגוריה:חנוכה]]
[[קטגוריה:ימים טובים המוזכרים במגילת תענית]]

גרסה אחרונה מ־07:37, 7 במאי 2024

חנוכה הוא מועד, בן שמונה ימים, המתחילים בכ"ה בכסלו, שנקבע ע"י חכמים לימי הלל והודאה והדלקת נר בלילות. ניסי החג כוללים את נס ההצלה במלחמה כנגד היוונים וכן את נס פך השמן.

הדלקת נרות חנוכה בישיבת בית אל

רקע כללי[עריכה]

אוסף חנוכיות - Jewish Encyclopedia

הרמב"ם (פ"ג מהל' מגילה וחנוכה הל' א-ג) כתב:

"בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות. וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם. וגברו בני חשמונאי, הכהנים הגדולים, והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני.
וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בחמשה ועשרים בחדש כסלו היה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור.
ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחלתן מליל חמשה ועשרים בכסלו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס, וימים אלו הן הנקראין חנוכה".

נמצא שישנם כמה סיבות לקביעת ימי החנוכה:

  • הנצחון של החשמונאים ביטול הצרות מהיונים,
  • חזרת המלכות לישראלשגיאת ציטוט: חסר תג </ref> סוגר בשביל תג <ref>.

הדלקת נרות[עריכה]

חנוכיה בחצר בית הכנסת - המקור -ויקישיתוף, צילם דוד שי
ערך מורחב - נר חנוכה

בעת הדלקת הנרות מכנסים את כל בני המשפחה, כדי לפרסם את הנס.

בלילה הראשון מדליקים נר אחד ובכל לילה מוסיפים נר נוסף, עד הלילה השמיני שבו מדליקים שמונה נרות. לפי מנהג האשכנזים כל אחד ואחד מבני המשפחה מדליק נרות לעצמו, מלבד האשה שהיא יוצאת ידי חובה בהדלקת הנרות של בעלה. בני עדות המזרח נוהגים שאחד מדליק עבור כל בני המשפחה.

מצוה מן המובחר להדליק נרות חנוכה בשמן זית, שבו נעשה הנס בבית המקדש.

כדי לפרסם את הנס, מדליקים את הנרות בפתח הבית הפונה לרשות הרבים. כאשר מדליקים את הנרות בפתח שיש בו מזוזה, שמים את הנרות בצד שמאל של הכניסה, ממול למזוזה הקבועה בצד ימין. אם אין פתח הפונה לרשות הרבים, מדליקים את הנרות בחלון הנראה מרשות הרבים.

את הנרות מעמידים בגובה שלושה טפחים ומעלה מהקרקע, ומצוה להניח אותם בגובה של פחות מעשרה טפחים מהקרקע. אם הניחם בגובה של למעלה מעשרה טפחים, יצא ידי חובה.

זמן הדלקת נרות חנוכה הוא בשעת צאת הכוכבים, ויש שנוהגים להדליק עם שקיעת החמה.

הנרות או השמן צריכים להיות בגודל או בכמות שידלקו לפחות חצי שעה לאחר צאת הכוכבים, גם אם מדליקים אותם בשעה מוקדמת.

בלילה הראשון מברכים לפני ההדלקה שלוש ברכות: א. "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר [של][1] חנוכה". ב. "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה"; ג. "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה". בשבעת הלילות הבאים מברכים את שתי הברכות הראשונות בלבד.

בלילה הראשון מדליקים את הנר הימיני. בלילה השני מוסיפים נר נוסף סמוך לו בצד שמאל, מברכים ומדליקים אותו תחילה ואחר כך פונים לימין להדליק את הנר הימיני. גם בשאר הלילות מוסיפים בכל לילה נר נוסף בצד שמאל, מברכים ומדליקים תחילה את הנר הנוסף ואחר כך פונים לימין לדליק את שאר הנרות. יש אומרים שתמיד מתחילים להדליק את הנר הסמוך לפתח, כלומר שאם הנרות מונחים בימין הפתח יתחיל להדליק את הנר הימיני ואחר כך יפנה לשמאל, ואם הניח את הנרות בשמאל הפתח, ידליק את הנר השמאלי הסמוך לפתח ואחר כך יפנה לימין. מצויים מנהגים נוספים בענין זה.

הלכות ומנהגי ימי החנוכה[עריכה]

הלכות ומנהגי היום[עריכה]

סעודות שאוכלים בחנוכה[עריכה]

אסור להתענות בחנוכה[2] (שו"ע או"ח סי' עתר סע' א) ואפילו תענית חלום או תענית יאר-צייט אין מתענים בו (רמ"א שם סעיף ג).

יש אומרים שאין מצוה בריבוי הסעודות (שו"ע או"ח סי' תרע סעיף ב), משום שבחנוכה הסכנה הייתה סכנה רוחנית, ולכן תקנו את לבטא השמחה ע"י אמירת הלל[3] ושמחה רוחנית, לעומת ימי הפורים שהייתה סכנה גשמית, ולכן תקנו לבטא את השמחה ע"י אכילה ושתיה (מ"ב שם ס"ק ו)[4].

ויש אומרים שיש קצת מצוה בריבוי הסעודות, משום שבאותן הימים הייתה חנוכת המזבח (רמ"א שם), כלומר: סיום הכנת מלאכת המשכן, אף שהקמתו נדחתה לר"ח ניסן (מ"ב שם ס"ק ז).

ונוהגין לומר שירות ותשבחות בסעודות שמרבין בהן, ואז - בצירוף שני הדברים (מ"ב ס"ק ט בשם המהרש"ל והב"ח) - הם בגדר סעודות מצוה (רמ"א שם). וראוי שהשמחה תהיה מעורבת ובלולה בשמחת התורה (ביאה"ל שם ד"ה ונוהגין לומר, בשם המהרש"ל). וכל שעושה כדי ליתן שבח למקום או לפרסם הנס או המצוה (- הדלקת הנרות), הרי זה סעודת מצוה (מ"ב שם ס"ק ט בשם המהרש"ל).

עשיית מלאכה[עריכה]

מותרים בימים אלו בעשית מלאכה (שו"ע או"ח סי' עתר סע' א), ואין ראוי להבטל ממלאכה כי הבטלה היא עבירה (מ"ב שם ס"ק ה).

ויש מקומות שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בשעה שהנרות דולקות (שו"ע שם), ויש אומרים שהמנהג הוא רק במלאכות האסורות ביום טוב, אך מלאכת אוכל נפש מותרת (פסקי תשובות שם אות ב, עמ' תסב). ויש שאמרו שהמנהג הוא רק לגבי מלאכות ויש נשים שנהגו שלא לעשות שום מלאכה בשעה שהנרות דולקים (שם בהערה 15 בשם הגרי"י פישר זצ"ל). ומאידך, יש נשים שנהגו לעות כל מלאכה מלבד תפירה, סריגה, כיבוס וגיהוץ (פסקי תשובות שם).

מנהגי אבלות שלא נוהגים בחנוכה[עריכה]

בימי החנוכה אסור להספיד (שו"ע או"ח סי' עתר סע' א, ג), אלא לחכם בפניו (שם סע' ג), אך אבלות נוהגת בחנוכה (מ"ב שם ס"ק יב).

יש שנהגו שלא לפקוד את הקברות בימי החנוכה, כי הדבר עלול להביא לידי בכי, ויש שלא חששו לכך (פסקי תשובות סי' עתר אות א, עמ' תסא).

מנהגים נוספים[עריכה]

נהוג לאכול בחנוכה מאכלי חלב, לפי שהנס נעשה על ידי מאכלי חלב, שהאכילה יהודית את האויב (רמ"א או"ח סי' תרע סעיף ב). יהודית היתה בתו של יוחנן כהן גדול, היא האכילה גבינה את ראש היוונים כדי שיצמא, ישתכר וירדם. אחר כך כרתה את ראשו וכל צבאו ברח. על ידי כך היתה ישועה גדולה לעם ישראל.

יש הנוהגים לחלק לילדיהם "דמי חנוכה", כדי לעודדם לעסוק בתורה (אוצר טעמי המנהגים[5], הרב שמואל פנחס גלברד, עמ' שלח).

נהגו לסובב בסביבון בימי החנוכה (פסקי תשובות סי' עתר אות ד, כעמ' תסג). ונתנו בזה ההחסידים טעמים שונים.

נוהגים לאכול מאכלים המטוגנים בשמן, כגון סופגניה ולביבה, זכר לנס פך השמן.

סדר התפילה בחנוכה[עריכה]

בתפילת שמונה עשרה (- בברכת "מודים") וכן בברכת המזון (- בברכת "נודה לך") מוסיפים בשמונת ימי החנוכה את נוסח "על הניסים... בימי מתתיהו...", בנוסח זה מודים לה' ומהללים אותו על תשועתו בימי גזירות היוונים.

בתפילת שחרית אומרים בשמונת ימי החנוכה "הלל שלם" וקוראים בתורה בפרשת "חנוכת המזבח" (במדבר ז, א[6] - שם ח, ד). הטעם לקריאת פרשה זו, כי מלאכת המשכן במדבר סיני הסתיימה בכ"ה בכסלו. בשבת חנוכה מוציאים שני ספרי תורה. בספר הראשון קוראים את פרשת השבוע ובספר השני קוראים למפטיר את הקריאה של חנוכה.

בימי חנוכה אין אומרים "תחנון" ואין אומרים "למנצח" (רמ"א או"ח סי' תרפג).



הלל ושירה בחנוכה כביטוי לשמחה[עריכה]

כפי שהוזכר, הרמב"ם פוסק: "ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו... ימי שמחה והלל..."

כתב הרב נחום רבינוביץ (במאמרו הלל בחנוכה לשיטת הרמב"ם):

"גם בחנוכה ראו חכמים להחיל על ימים אלה חובה של שמחה ושירה, אלא שבמקרה זה קבעו לומר את ההלל, ולא כמו בפורים שעדיין היו נביאים, והם חיברו שבח מיוחד לאותו אירוע, דהיינו המגילה. ודאי שאילו רצו היו יכולים לתקן (- לחבר) גם לחנוכה שירה מיוחדת אלא שהעדיפו להשתמש בהלל שהוא תקנת הנביאים הקדמונים. מעתה ימי החנוכה הם ימי שמחה שהרי תקנו לומר בו את ההלל, בו כתוב (תהלים קיח, כד): "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו".

הבסיס לתפיסה זו, שההלל הוא ביטוי של שמחה[7], מצויה בדברי הרמב"ם (בסוף הל' לולב - פ"ח הט"ו):

"...השמחה שישמח האדם בעשיית המצוות ובאהבת האל שצִווה בהם - עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להיפרע ממנו שנאמר 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב' (דברים כח, מז)... ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה'..."

הרי שהשירה היא ביטוי של שמחה, שכן "...השכרות והשחוק הרבה וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות (-טִפשות), ולא נצטווינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל, שנאמר (שם): 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב' - הא למדת שהעבודה בשמחה, ואי אפשר לעבוד את ה' לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות" (רמב"ם פ"ו מהל' יו"ט ה"כ). מעתה כל עובד ה' ירבה בשירת שבח והודיה להקדוש ברוך הוא בכל הזדמנות אפשרית, ובפרט בימי החנוכה.

מהותם של ימי החנוכה[עריכה]

הסבר השם "חנוכה"[עריכה]

ישנם הסברים רבים לשם "חנוכה":

  • בימים אלו עשו את חנוכת בית המקדש, כי טיהרוהו מהטומאה שטימאו אותו היוונים, ו"חנוכה" היינו לחנוכת המזבח ובית המקדש.
  • משמעות המילה "חנוכה" היא: חנו כ"ה, כלומר, שביום כ"ה בכסלו חנו (- זכו למנוחה) מאויביהם (מ"ב סי' עתר ס"ק א).
  • יש המסבירים בדרך רמז ש"חנוכה" ראשי תיבות ח' נרות והלכה כבית הלל.

נס פך השמן והנצחון במלחמה[עריכה]

ערך מורחב - נס חנוכה

כפי שהוזכר, ישנן שתי סיבות עיקריות לחגוג את חג החנוכה. במקומות מסויימים (בגמ' שבת כא: ועוד) נס פך השמן מודגש יותר, ואילו במקומות אחרים (בתפילת "על הניסים" ועוד) מודגש דוקא נס הנצחון במלחמה.

בערך ניסי חנוכה מובאות כמה גישות ליחס בין הגורמים השונים של החג:

  1. עיקר שמחת ימי החנוכה היא על הנצחון במלחמה. אולם היה מקום לטעות שזהו נצחון טבעי ללא השגחה מכוונת מהשי"ת. נס פך השמן ברר שכל הנצחון היה כולו ניסי, ומושגח.
  2. נס פך השמן הוא אקט סימלי המבטא את מהות נס הנצחון. החשמונאים היו משפחה בודדה מול התרבות היוונית שפשתה בכל מוקדי הכח. אולם טהרת לב מועטת מכריעה בקרב על הלבבות.
  3. יש הטוענים שהמבט הגלותי מדגיש את הצדדים העל טבעיים, לעומת המבט הארץ ישראלי המדגיש את הלאומית הטבעית.
  4. עיקר שמחתנו היא על נס הנצחון, אלא שהיו הרבה ספקות פרקטיים ורוחניים האם נכון להכנס למערכה, אולם נס פך השמן מברר שכל מעשה זה היה צודק ונכון.
  5. אין לשמוח על הנצחון ומפלת האוייבים, שנאמר בנפול אויבך אל תשמח, והשמחה בזה רעה בעיני ה', אלא השמחה על היותו של עם ישראל מושגח למעלה מדרך הטבע, וחביב לה', גם בזמן שאין נביאים ((משך חכמה על שמות יב, טו: "לדעתי הא דאמר להם עתה דבר שלדורות הוא להורות שלימות מצוותיו יתברך כי כל העמים בדתותיהן הנימוסיות יעשו יום הנצחון יום מפלת אויביהם לחג הנצחון, לא כן בישראל המה לא ישמחו על מפלת אויביהם ולא יחוגו בשמחה ע"ז וכמו שאמר בנפול אויבך אל תשמח כו' פן יראה ד' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו, (משלי כד, יז) הרי דאדם המעלה אינו שמח בנפול אויבו משום שהשמחה רע בעיני ד' הלא רע בעיני ד' צריך לשנאותו ולכן לא נזכר בפסח חג המצות כי בו עשה במצרים שפטים רק כי הוציא ד' את ב"י ממצרים אבל על מפלת האויבים אין חג ויו"ט לישראל. ולכך על נס חנוכה אין היום מורה רק על הדלקת שמן זית וחינוך בית ד' וטהרתו והשגחת אלקים על עמו בית ישראל בזמן שלא היה נביא וחוזה בישראל ולכן נעשה ההדלקה על ענין בלתי מפורסם ההדלקה שמונה ימים בהיכל משום שהמנהיגים והשרי צבאות היו הכהנים הגדולים החשמונאים והיה חוששת ההשגחה שמא יאמרו כחם ועוצם ידם ובתחבולות מלחמה נצחו הראתה להן ההשגחה אות ומופת בהיכל אשר אינו ידוע רק לכהנים למען ידעו כי יד אלקי עשה זאת והם מושגחים דרך נסיי למעלה מן הטבע. וכן בנס פורים לא עשו יו"ט ביום שנתלה המן או ביום שהרגו בשונאיהם כי זה אין שמחה לפני עמו ישראל רק היו"ט הוא בימים אשר נחו מאויביהם וכמו שהיו צריכים למנוחה והיה נחשים על דרכם ונהרגו הנחשים היתכן לשמוח יום שנצחו הנחשים כי רק השמחה על המנוחה לכן ויכתוב מרדכי (אסתר ט, כ) את הדברים האלה וישלח ספרים כו' לקיים עליהם להיות עושים כו' כימים אשר נחו בהם שלכן לא היה חושש לקנאה את מעוררת עלינו בין האומות (מגלה ז) (שאנו שמחים במפלתן רש"י) שאין השמחה רק על המנוחה לא על יום ההרג בשונאיהם")).

חנוכה במקורות הקודש[עריכה]

פרשיות נבואה על חנוכה[עריכה]

  • נבואת זכריה, פרק ט, יב-יז - "כִּי דָרַכְתִּי לִי יְהוּדָה קֶשֶׁת מִלֵּאתִי אֶפְרַיִם וְעוֹרַרְתִּי בָנַיִךְ צִיּוֹן עַל בָּנַיִךְ יָוָן..." עוסקת על פי רש"י ופרשנים נוספים(דרוש מקור)[8] (שם) במלחמת החשמונאים נגד היוונים, ומבטיחה את נצחונם של החשמונאים [9].
  • בנבואת דניאל, בכמה מקומות, ובעיקר בפרק ח, יש כמה מקראות שמתפרשים על פי רש"י, אבן עזרא ומלבי"ם על תקופת אנטיוכוס[10].

חנוכת המשכן בחנוכה[עריכה]

פרשת נשא מסתיימת בחנוכת המזבח ע"י קורבנות הנשיאים, ומיד מתחילה פרשת בהעלותך שפותחת בציווי להדליק אור במנורה. ורש"י שם מביא את דברי חז"ל:

"למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים, חלשה אז דעתו שלא היה עימהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה, חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות".

הרמב"ן שואל: מדוע ניחמו דווקא במנורה ולא בקטורת ובשאר הקורבנות המיוחדים לשבטו, ובפרט עבודת יום הכיפורים שאנה כשרה אלא בו? והרמב"ן עונה:

"אבל עניין ההגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות שהייתה בבית שני ע"י אהרן ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו... ובלשון הזה מצאתיה במגילת סתרים לרבנו ניסים שהזכיר האגדה הזו, ואמר ראיתי במדרש, כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי וכו' אמר לו הקב"ה למשה, דבר אל אהרון ואמרת אליו יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות, ואני עושה בה לישראל ע"י בניך ניסים ותשועה וחנוכה שקרויה על שמם, והיא חנוכת בית חשמונאי ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנוכת המזבח".

הרמב"ן מביא שבמדרש תנחומא (בהעלותך ה, - ומופיע גם במדרש רבה):

".. וכל הנשיאים הקריבו, חוץ מנשיאו של לוי. ומי היה נשיא לוי? זה אהרן, שנאמר, ואת שם אהרון תכתוב על מטה לוי, ואהרון לא הקריב עם הנשיאים. והיה אומר אוי לי, שמא בשבילי אינו מקובל שבט לוי. אמר לו הקב"ה למשה, לך אמור לאהרן: אל תתיירא, לגדולה מזו אתה מתוקן. לכך נאמר, דבר אל אהרון ואמרת אליו בהעלותך. הקורבנות - כל זמן שבית המקדש קיים - נוהגין, אבל הנרות - לעולם - אל מול פני המנורה. וכל הברכות שנאמר לך לברך את בני, אינן בטלין לעולם".

ומקשה על כך הרמב"ן:

"והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים, והקרבנות בטלין מפני חורבנו, אף הנרות בטלות". אלא מסיק מכך הרמב"ן "אבל לא רמזו אלא לנרות חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותינו" ומוסיף הרמב"ן בהתייחסות לסוף דברי המדרש "וכן ברכת כוהנים, הסמוכה לחנוכת הנשיאים נוהגת לעולם. דרשו סמוכין לחנוכת הנשיאים מלפניה ומלאחריה בכבודו של אהרון שלא נמנה עימהם"הרי לנו שכבר בזמן חנוכת המזבח במדבר נרמז לנו נס החנוכה והדלקת נרות חנוכה".


מלבד שחנוכה הוא מעין 'פיצוי' לשבט לוי, ישנו בעצם גם 'פיצוי' לתאריך. שכתוב במדרש (פסיקתא רבתי - איש שלום, פיסקא ו ד"ה ד"ה ד"א ותשלם):

"אמר רבי חנינא בכ"ה בכסלו נגמרה מלאכת המשכן[11] ועשה מקופל עד אחד בניסן, שהקימו משה אחד בניסן... וכל זמן שהיה מקופל היו ישראל מלמלאין על משה לומר למה לא הוקם מיד שמא דופי אירע בו... כיון שבא ניסן והוקם המשכן עוד לא לימלם אדם אחר משה. - ומעתה הפסיד כסלו שנגמרה מלאכה בו? לאו, ...שילם לו הקדוש ברוך הוא חנוכת בית חשמנאי..."

כמו כן, כאשר חזרו עולי הגולה מבבל והתחילו בבניין בית המקדש השני, ובעצת המשטינים נפסקה העבודה עשרים ושתים שנה, ואחר כך חזרה ונתחדשה עבודת הבניין, הקימו את יסודותיו ביום עשרים וארבעה בכסלו, ובלילה שלאחריו, אור לכ"ה בכסלו, שמחו בשמחת היסוד, כמו שכתוב (חגי ב, יח): "שימו נא לבכם מן היום הזה ומעלה, מיום עשרים וארבעה לתשיעי (כסלו) למן היום אשר יוסד היכל ה' שימו לבבכם[12]".


רמזים במקרא לחנוכה[עריכה]

בתנ"ך יש רמזים לחג החנוכה[13]:

  • המילה העשרים וחמש בתורה היא 'אור' - "ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור" (בראשית א, ג).
במקביל, חז"ל דורשים הפסוק (שם א, ב): "והארץ הייתה תֹהו ובֹהו וחושך על פני תהום": "תהו - זה בבל, ובהו - זה פרס, וחושך - זה יון, על פני תהום - זה גלות אדום (ב"ר ב, ד; ילקו"ש שם רמז ד).
הרי שיון הם חושך, וחג החנוכה - כ"ה בכסלו - הוא האור.
יש לזכור, האור שעליו מדובר בפסוק אינו אור השמש, שנבראה כידוע רק ביום הרביעי, אלא זהו האור הגדול שה' גנז לצדיקים לעתיד לבוא, וכתוב בספרי הקבלה שחג החנוכה מגלה את האור הגנוז.
  • ברשימת המסעות שבפרשת מסעי, המסע העשרים וחמישה (25): "ויסעו ממתקה ויחנו בחשמונה" (במדבר לג, כט), וזהו רמז לחשמונאים. ואפשר להוסיף שאת שם החג "חנוכה" ניתן לחלק חנו-כ"ה, כלומר החניה ה-25 שהייתה כאמור בחשמונה.
  • בפרשת אמור התורה מונה את כל החגים לפי סידרם בלוח השנה החל מחג הפסח וכלה בחג הסוכות. מיד לאחר מכן מופיע הציווי (ויקרא כד, א-ד): "צו את בני ישראל, וייקחו אליך שמן זית זך כתית למאור, להעלות נר תמיד. מחוץ לפרוכת העדות באוהל מועד, יערוך אותו אהרון מערב עד בוקר לפני ה' תמיד, חוקת עולם לדורותיכם. על המנורה הטהורה יערוך את הנרות, לפני ה' תמיד". - נשאלת השאלה: מה הקשר בין פרשיית החגים להדלקת הנרות?
אלא שרמז יש פה לחג החנוכה, בו מדליקים נרות לאחר חג הסוכות.

חנוכה במשנה[עריכה]

חנוכה מוזכר במשנה בהקשרים עקיפים: ר' ביכורים פ"א מ"ו, ראש השנה פ"א מ"ג, תענית פ"ב מ"י, מגילה פ"ג מ"ד ומ"ו, מועד קטן פ"ג מ"ט..

על השאלה מדוע רבי יהודה הנשיא לא ערך מסכת חנוכה קיימות כמה שיטות:

  • הרמב"ם (בהקדמתו לפירוש המשנה) תולה זאת בפִרסומם של הלכות חנוכה (וכ"ה בחי' החת"ס גיטין עח.).
  • יש שכתבו שרבי עשה זאת ברוח קודשו כביקורת על החשמונאים שתפסו את המלוכה המיועדת לזרע דוד[14] (טעמי המנהגים עמ' שסה, בשם החתם סופר[15]). ורבים השיגו על טעם זה, והטילו ספק אם הדברים יצאו מפיו[16].
  • יש מי שכתב שהיות ורבי ידע שספרו יבוקר מאנשי מדע העומדים מחוץ ליהדות שיחרצו עליו משפט לפני ממשלת רומא, לכך השמיט עניינים מרכזיים בתורת ישראל, כגון: הגאולה ע"י המשיח. ומטעם זה הושמטו גם ענייני חנוכה, שחשבוהו הגויים כעניין פוליטי - חגיגת הניצחון הלאומי (יסוד המשנה ועריכה, הרב ראובן מרגליות, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, עמ' כב; ודברים דומים כתב בשו"ת שואל ונשאל ח"ד או"ח סי' לז[17]).
  • יש מי שאמר שהיות והמאבק עם יון היה על כוחם של חכמי ישראל ותורה שבעל פה, השאיר רבי את חנוכה בגדר "תורה שבעל פה" מבלי להיזקק להיתר של "עת לעשות לה' הפרו תורתך" (הרב יעקב לבנון סיפר שהרב דב ליאור בצעירותו אמר תירוץ זה בפני הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, וקילסו מאוד‏[18]; שו"ר שכך מובא בפסקי תשובות, סי' עתר אות ב והערה 18, עמ' תסב, בשם רבי צדוק הכהן(דרוש מקור) מלובלין).
  • הרב יוסף בא-גד(דרוש מקור) כתב שרבי חשש שהעם ידגיש את הניצחון הצבאי החומרי, ויעדיף אותו על פני נס פח השמן שכולו משמים‏[19], ולכך לא האריך בענייני חנוכה.
  • יש מי שכתב שאם היה רבי מזכיר את חנוכה במשנה, זה היה עלול לעורר את היהודים הבריאים בתודעתם הלאומים למרוד ברומי במצב שאיננו כשר לזה מבחינה צבאית, פוליטית וכד', ולכן נמנע רבי מלהזכיר את חנוכה במשנה.
  • ייתכן שרבי לא ראה צורך להזכיר את נס חנוכה, משום שהוא מופיע כבר במגילת תענית שהייתה ידועה ורגילה בפי הבריות בזמן כתיבת המשנה.

הקשר לחג הסוכות[עריכה]

בכמה מקומות מצינו שישנו קשר בין חג הסוכות לחנוכה[20]:

  • אחד הטעמים שמובא בגמ' (שבת כא:) לשיטת בית שמאי שביום ראשון מדליק שמונה נרות, מכאן ואילך פוחת והולך הוא "כנגד פרי החג", כלומר: שכמות הפרים שמקריבים בסוכות הולכת ופוחתת מיום ליום.
  • גם ספר מכבים מובאת אגרת ששיגר יהודה המכבי ומועצת הזקנים בירושלים ליהודי אלכסנדריה, בה חנוכה נקראת פעם 'חג טהרת המקדש' ופעם 'חג הסוכות' (ספר מכבים ב, א, יח).

ויש להבין מה הקשר בין סוכות לחנוכה?

יש המסבירים תופעה זו בהסבר היסטורי, עפ"י המסופר בספר המכבים על חג החנוכה הראשון: "ויחוגו את שמונת הימים בשמחה כחג הסוכות, בזכרם את רעותם לפני זמן מה בחג הסוכות בהרים ובמערות כחיות השדה" (ספר חשמונאים ב, א, יח; שם י, ה). לפי זה קבעו לעשות חג חנוכת הבית שמונה ימים בתורת תשלומים לחג הסוכות שלא היה בידם לחגוג כדין בהיותם בעיצומה של מלחמה.

יתירה מזו, במדרש (מובא בספר 'ימי החנוכה', להרב דוד כהן, ירושלים תשס"ה, ריש מאמר ח, עמ' עב) שהיוונים רצו לבטל דוקא את הדלקת המנורה ואת חג הסוכות ע"ש.

יש המעמיקים להסביר זאת, ...

בספר בני יששכר כתוב שישנם שלשה רגלים מהתורה, וכנגדם ניתן כוח ביד חכמים לקבוע שלושה חגים. אור שמונת ימי החנוכה נובע מאורו של חג הסוכות ושמיני עצרת. שניהם שמונה ימים. לפי בית שמאי מדליקים ביום הראשון שמונה נרות ואח"כ פוחת והולך כנגד פרי החג.
אור הפורים נוגה מאורו של חג השבועות (כפי שחז"ל דורשים על הפסוק "קיימו וקיבלו היהודים" - קיימו מה שכבר קיבלו במתן תורה).
ולעת קץ האחרון במהרה בימינו יאיר על ישראל אור חדש מאור הגאולה הראשונה שהייתה בפסח (- יום העצמאות).

ראו גם[עריכה]


קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  1. ↑ כ"ה מנהג רוב האשכנזים, אך מנהג אשכנז הקדום (הייקים) הוא לומר "נר שֵלַחנוכה".
  2. ↑ נחלקו הפוסקים (שו"ע סי' תרפו סע' א ומ"ב שם ס"ק א) אם מותר להתענות בערב חנוכה (- כד כסלו). ויש אומרים שיעשה סעודת סיום מסכת ואז יאכל (פסקי תשובות - סי' עתר הע' 1 - בשם שו"ת דברי משה סי' לז).
  3. ↑ ר' להלן בכותר: אמירת הלל כביטוי שמחה.
  4. ↑ במאמר בעלון ישיבת הר עציון הובאו הסברים נוספים לכך שבחנוכה ציון הנס ע"י הלל והודאה, ואילו בפורים ע"י סעודות ומשתה: (א) כאשר המקדש היה קיים - השמחה הייתה באה מאליה (ולכן נדב ואביהוא נענשו מפני שניסו לקיים שמחה והשראת קדושה באופן מלאכותי ע"י שתיית יין, ולא סמכו על קדושת בית המקדש שתאציל עליהם את ההשראה והשמחה). לכן, במגילת אסתר, שסיפורה קרה בזמן הגלות שלא היה כבר מקדש, היה צורך לשמוח שמחה יתרה באופן מלאכותי ע"י שתיית יין, לעומת זאת, בחנוכה, בית המקדש היה קיים, והוא שוחרר מידי היוונים, השמחה הייתה באה מאליה, וכל מה שנותר היה לקבוע להודות ולהלל לה' ( בשם בעל "וידבר משה"). (ב) רבי יוסף צבי דושינסקי זצ"ל (דרשות מהרי"ץ, סוף דרוש טז) נתן לדבר הסבר נוסף: במגילת אסתר נכשלו חטא מסוים – המשתה אצל אחשוורוש, כאשר חזרו בתשובה היו צריכים תיקון נקודתי למעשה שבו חוטאים, לכן נקבעו משתה ושמחה בטהרה כתיקון למשתה אחשוורוש. בחנוכה, לעומת זאת, היוונים רצו לעקור את הדת היהודית, והחלו מצוות 'חוקיות' – שבת, מילה וקידוש החודש, שאין להם טעם, בחשבם שאח"כ יגררו להקל בשאר המצוות, אך האמת היא שע"י לימוד התורה מתברר שכל המצוות הן 'חוקיות', מאת ה' (וזו כוונת רש"י ויקרא כו, ג: "אם בחוקותיי תלכו – שתהיו עמלים בתורה". ה' עשה את הנס – כדי שעם ישראל ישתחררו מהדעות הזרות הללו ויעמלו בתורה. לכן נקבעו ימים אלו דווקא להודות ולהלל לשמו הגדול ולעמול בתורה, כדי שיבואו לידי הכרה שכל המצוות מה' ואין להרהר אחריהן, אלא לעשותן ולקיימן. (ג) בחנוכה, הייתה מלחמה הפיזית, וכדרכן של מלחמות, היה חשש שהלוחמים עלולים להרגיש גיבורים ועטורי תהילה ולייחס לעצמם את הנצחון על היוונים, בבחינת "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" (דברים ח, יז). לכן כאן נקבע "להודות ולהלל". קודם כל, להודות לה', שהכל בא ממנו, והם בעצם היו רק השליחים. בפורים, לעומת זאת, אופי הפעולה הציבורית נגד הגזירה היה רוחני: שלשה ימי צום ותפילה לה' לביטול הגזירה. המהפך בין מצב פטאלי כמעט להצלה מושלמת, בא במיידיות, בהשגחה ברורה מאת ה'. לא היה סיכוי שמישהו ייחס לעצמו משהו מן המהפך. לכן, כל מה שנותר לעשות הוא משתה ושמחה, כי בכל מקרה ההודאה וההלל ברורות מאליהן.
  5. ↑ הוצאת מפעל רש"י, פתח תקווה תשנ"ו.
  6. ↑ כ"ה למנהג האשכנזים (הגהה באו"ח סי' תרפד סעיף א), אך דעת השו"ע שם שמתחילין מברכת כהנים, שכן הנס נעשה ע"י הכהנים (ט"ז שם ס"ק ב, מובא במ"ב שם ס"ק ב). מנהג מקצת מקומות שקוראים לגבאי לעלות לתורה בקריאה זו במקום הכהן.
  7. ↑ ור' שערי תשובה (או"ח סי' תרצז ס"ק ב).
  8. ↑ יוצא דופן בעניין זה היא דעתו של רבי ישעיה מיטראני שכתב שאע"פ שיש לפרשו על החשמונאים, מ"מ אין כל הנבואה מתיישבת בפירוש זה.
  9. ↑ ספר זכריה פרק ט יב-יז: (יב) שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה גַּם הַיּוֹם מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ: (יג) כִּי דָרַכְתִּי לִי יְהוּדָה קֶשֶׁת מִלֵּאתִי אֶפְרַיִם וְעוֹרַרְתִּי בָנַיִךְ צִיּוֹן עַל בָּנַיִךְ יָוָן וְשַׂמְתִּיךְ כְּחֶרֶב גִּבּוֹר: (יד) וַידֹוָד עֲלֵיהֶם יֵרָאֶה וְיָצָא כַבָּרָק חִצּוֹ וַאדֹנָי יֱדֹוִד בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן: (טו) יְדֹוָד צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם וְאָכְלוּ וְכָבְשׁוּ אַבְנֵי קֶלַע וְשָׁתוּ הָמוּ כְּמוֹ יָיִן וּמָלְאוּ כַּמִּזְרָק כְּזָוִיּוֹת מִזְבֵּחַ: (טז) וְהוֹשִׁיעָם יְדֹוָד אֱלֹהֵיהֶם בַּיּוֹם הַהוּא כְּצֹאן עַמּוֹ כִּי אַבְנֵי נֵזֶר מִתְנוֹסְסוֹת עַל אַדְמָתוֹ: (יז) כִּי מַה טּוּבוֹ וּמַה יָפְיוֹ דָּגָן בַּחוּרִים וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב בְּתֻלוֹת:. "ובפירוש רש"י על זכריה פרק ט פסוק יג: "(יג) כי דרכתי לי יהודה - סוף שאנטיוכס יטול המלוכה מיד מלכי פרס וירעו לכם ואני אדרוך יהודה להיות לי כקשת מלחמה וילחמו באנטיוכ' בימי חשמונאים. קשת מלאתי אפרים - מקרא קצר הוא כמו קשת מלאתי יד אפרים כמו (מלכים ב ט) ויהוא מלא ידו בקשת אפרים יהיה לי כאשפה מלאה חצים. ועוררתי בניך ציון - על חיל אנטיוכס". ושם בפסוק טז: "(טז) כצאן עמו - כצאן שהסיע ממצרים להיות לו לעם. כי אבני נזר - כי הכהנים בני חשמונאים המתפארים באבני נזר בטורי חושן ואפוד יהיו מתנוססים בניסים על אדמתן". וראה עוד מלבי"ם על זכריה שפירש כמה מקראות נוספים בזכריה על תקופת החשמונאים: מלבי"ם פרק ג פסוק ז - חלק באור הענין - "(ז) אם בדרכי תלך - שיתנהג במדות ה' מה הוא רחום וחנון כמש"פ חז"ל על והלכת בדרכיו, ואם את משמרתי תשמר - הוא משמרת תורת ה' ומצותיו, וגם אתה תדין את ביתי - שישגיח על עבודת הבית ודיני הקרבנות, וגם תשמר את חצרי - את חצרות המקדש להשגיח על משמרת הבית בכל פרטיו, אז אני מבטיח לך ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה - ר"ל שהגם שהכהנים בזמן הזה הם בני אדם שוכני בתי חומר ומדרגתם יהיה שפלה ממדרגת המלאכים, יצא ממך חוטר לעתיד לבא שישמשו בבית השלישי שהם יתקדשו כמלאכים והם יהיו מהלכים בין המלאכים הנצחיים העומדים לפני ה' ויתהלכו עמהם בחייהם, ונבואה זו מלבד שהיתה פרטית על יהושע כנז', היתה ג"כ כללית ונבואה עתידה על זרעו, שמצד זה ראה את יהושע ר"ל את זרעו שנקראו על שמו, שלפעמים יהיו עומדים במשפט והשטן יקטרג עליהם שישרפו באש, שזה היה בעת השמד בימי אנטיוכס אשר רצה לכלות כהני ה', וה' גער בהשטן והיה כאוד מוצל מאש כמו שהיה בימי החשמונאים שנצולו בנס ובהשגחת ה', וגם היה קטרוג על כהונתם וה' מחל עונם והלביש אותם מחלצות, בפרט למ"ש הרי"א שהבגדים הצואים רומז על דור החשמונאים שלבשו בגדי מלכות שהם בגדים הבלתי נאותים לכ"ג משרת בהיכל ה', וה' העביר אותם מעליהם בימי הורדוס, שאז סר מעליהם גאות המלוכה וגסות הרוח שזה רמז בצניף הטהור שיושם על ראשם, שהמצנפת בא לכפר על גסות הרוח, שלא יהיה עליהם עטרת המלוכה רק מנצפת הכהונה לבד, והבטיח לו שלעתיד יתן לו בנים מהלכים בין המלאכים בבית עולמים:". ובמלבי"ם על זכריה פרק ו פסוק יג - חלק באור הענין "(יג) והוא - ר"ל שהגם שגם זרובבל בונה את ההיכל עתה, יש הבדל ביניהם כי הוא - ר"ל מלך המשיח הצומח מתחתיו, יבנה את היכל ה' וגם הוא ישא הוד ה' - לא כן זרובבל הבונה שאינו נושא הוד ה', וישב ומשל על כסאו - המשיח ישב וימשול לא כן זרובבל שאינו מושל כי הוא תחת רשות מלכי פרס, ואינו יושב על כסאו כי הוא נכנע, וגם יל"פ על כסאו של הוד ה' - שהמשיח ישב על כסא ה' למלך, והיה כהן על כסאו - ואז גם הכהן יהיה על כסאו הראוי, כי עתה גם הכהן אינו על כסאו הראוי לו, ואז עצת שלום תהיה בין שניהם - כי עתה לא יהיה שלום בין היושב על כסא ההנהגה ובין הכהן, שבימי החשמונאים לבשו הם עטרת מלכות וייחסו הגדולה לעצמם, ואח"כ היה עטרת הכהונה ירודה ע"י המלכות שמכרו אותה בדמים והית שפלה בעיניהם, אבל אז כ"א ישב על כסאו בשלום:". ובמלבי"ם על זכריה פרק ט פסוק יב - חלק באור הענין - "(יב) שובו לבצרון - שובו מן בור הגלות לבצרון, שציון תהיה מבוצרת, אז אתם אסירי התקוה - שהייתם מקוים זמן רב על הגאולה, גם היום מגיד משנה אשיב לך - יש לי להשיב לך דבר שיגיד לך משנה, היינו נסים כפולים שיהיה בשני זמנים, כי יודיעם מלחמות החשמונאים נגד היונים בימי אנטיוכוס, ומלחמת בני אפרים נגד גוג ומגוג לעתיד, ששניהם נבואות עתידות, ואמר גם היום - כי יכלול בזה הגדה אחת בדבר שיהיה היום בזמן הזה קודם הגאולה העתידה שהיא מלחמת המכביים עם בני יון:". ובמלבי"ם על זכריה פרק יא פסוק יא - חלק באור הענין "(יא) ותופר ביום ההוא - ר"ל שהגם שאח"כ חדשו את הברית כפעם בפעם עם היונים בימי החשמונאים ואח"כ עם הרומיים בימי הורדוס, עכ"פ הופר הברית ביום ההוא, ומאז לא היה ברית קבוע כי הופר בכל פעם, וידעו כן עניי הצאן השומרים אותי - ר"ל החכמים ובעלי רוה"ק שהיו ביניהם אשר שמרו משמרת ה' הם ידעו אז כי דבר ה' הוא - הבינו שזה מאת ה' ושכבר נבאו ע"ז הנביאים יחזקאל וזכריה ודניאל שראו הארבע מלכיות אשר יעמדו להצר לישראל:".
  10. ↑ אבן עזרא על דניאל פרק ח פסוק יט - "באחרית הזעם - יספר זעם השם על ישראל בימי יון ובימי אנטיוכוס עד שיטהרו החשמונאים את הבית וזהו ונצדק קדש והנה שב לפרש כי המלך הראשון שהוא אלכסנדרוס הוא הקרן הנשברה מהרה ופירש ארבע מלכיות וטעם מגוי שכולם היו מגוי יון ולא א' בהם שהיה לו כח כמו אלכסנדרוס" וראה עוד במלבי"ם על דניאל פרק ח פסוק יא-יב - חלק באור הענין - "(יא) ועד שר הצבא הגדיל - ר"ל וכל זה ימשך עד שיגדל שר הצבא, שהוא מתתיהו הכהן ובניו המכביים, שהיה שר ישראל, מזה הצד שהם צבא ה', הגדיל עליו ונצחו, וממנו הורם התמיד, ומן השר הצבא הזה, ר"ל בסבתו נתרומם התמיד, שהתמיד שהיה בטל עד הנה על ידי היונים נתרומם ע"י כח החשמונאים ובזכותו והוחזר עבודת ה' על מכונו. והושלך מכון מקדשו - הוא חזון אחר, שמע בחזון שאחר שנתרומם התמיד והוקם המקדש על מכונו בימי החשמונאים, הושלך שנית מכון ממקדשו של התמיד ויובטל שנית ע"י הרומיים בעת החורבן. (יג) ואשמעה אחד קדוש מדבר - מוסב למעלה, שכ"ז שמע שדבר אחד קדוש, כי האיל והצפיר עד הקרן שיצא מצעורה ותפול ארצה מן הצבא כל זה ראה במחזה, אבל מן מ"ש ועד שר הצבא הגדיל וממנו הורם התמיד זה לא ראה בחזון, רק שמע מקדוש אחד מן המלאכים המשפיעים הנבואה שדבר כ"ז והודיעו כ"ז בנבואה ויאמר אחד - ואח"ז שמע שקדוש אחד אמר - להמלאך הנעלם שדבר את החזון הנזכר, ושאל אותו, עד מתי החזון - ר"ל עד מתי יתארך החזון שדברת, והוא החזון של התמיד היינו מה שראיתי שיתרומם התמיד תחלה בימי החשמונאים ע"י שר צבא ישראל, ואח"כ הפשע שומם תת - ואח"כ יתנהו הפשע שיהיה שומם, ושקודש - (דהיינו הבהמ"ק) יהי' מרמס - כמ"ש שיושלך מכון מקדשו וצבא והתמיד תנתן (ביד האויבים) ע"י הפשע, עד מתי יתארך זה". מלבי"ם סובר שגם חלקים מפרק יא עוסקים בתקופת החשמונאים: מלבי"ם על דניאל פרק יא פסוק ל - חלק באור הענין - "(ל) ובאו בו ציים כתים - שבאו הרומיים באניות ועי"ז ושב - הוכרח לשוב ממצרים, וזעם - ואז רצה לכלות חמתו בישראל, וז"ש וזעם על ברית קודש - שרצה להעבירם מברית תורתם שהוא ברית קדש, ושב - וכן שב שנית, כי בא עליהם כמה פעמים להעבירם מדתם, והכחיד כל אשר ישמור דת ישראל, ויבן על עוזבי ברית קדש - שהתחברו עמו רבים מישראל אשר עזבו ברית קדש ונכנסו בדתו והיטיב עמהם, עד כאן ספר מעשה אנטיכיוס הרשע, ולא גמר סוף הענין איך אח"כ גברה יד החשמונאים שזה כבר נאמר במראה השניה שנבא ג"כ עליו שהפיל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים וירמסם, ושם באר שזה יארך עד ששר הצבא הגדיל - שהוא מתתיהו ובניו, וממנו הורם התמיד - והושב עבודת המקדש על מכונו, וזה סיום מעשה אנטיכיוס וקיצו, כי במראה זו לא בא רק להגיד לו הצרות שיבואו על ישראל, ולא בא להגיד לו תשועתם ע"י מתתיהו, שהיה ג"כ רק לזמן קצר שאח"כ באו הרומיים, ומעתה יתחיל לספר תוקף הצרות והחורבן שיהיה ע"י הרומיים". רש"י דניאל פרק ז פסוק ו מפרש נבואת "(ו) גפין ארבע וגו' וארבעה ראשין - הם ד' מושלים שחלק להם אלכסנדרוס מוקדון במותו את מלכותו כמו שכתוב בספר יוסף בן גוריון שהחיה הזאת השלישית היא מלכות אנטיוכוס ונקרא נמר על שם שהיתה גוזרת גזרות על ישראל מנומרות ומשונות זו מזו. ושלטן יהב לה - וממשלה נתנה לה:".
  11. ↑ ור' לעיל שלכן קוראים בתורה את פרשת חנוכת המזבח בחנוכה.
  12. ↑ יש שרמזו שהמילה "לבבכם" בגימטריה שווה למילה "החנוכה"(94). - צבי שביט (שטרן) משילה.
  13. ↑ התקבל מצבי שביט (שטרן) משילה.
  14. ↑ כפי שהזכיר הרמב"ן בפר' ויחי (בראשית מט, י) את חטאם בזה. הראי"ה זצ"ל (בשו"ת משפטי כהן סי' קמד ריש אות טו - א, עמ' שלז) מסביר, שאמנם נפסקה מלכות בית דוד, ולכן החשמונאים תפסו המלכות בדין. אבל חטאם היה בכך שהם לא החזירו את המלכות לבית דוד.
  15. ↑ פורסם ברחבי האינטרנט (בהייד פארק וכן בפינת הידעת).
  16. ↑ הרב שלמה אבינר (עם כלביא ח"ב עמ' 213) תמה, שאם זהו הטעם, כיצד הסכימו תלמידי רבי להשמטה זו? "וגם היו הרבה מחקרים על לגיטימיות ממלכת החשמונאים, ואין הדבר מוכרע כ"כ. מ"מ אִמרה זו בשם החתם-סופר לא נמצאת באף אחד מספריו... וצריך בירור גדול אם יצאו דברים אלו מפי קודשו". (ובפרט שבחידושיו הביא טעם אחר וכנ"ל). גם הרב משה צבי נריה (מאורות נריה לחנוכה; צניף מלוכה, כפר הרא"ה תשנ"ב, עמ' 177-182) הרבה לתמוה על טעם זה, וכתב שוודאי הדברים לא יצאו מפי קודשו.
    וראה בפורום 'אוצר החכמה' שיש משערים שהדברים יצאו מפי "מי שהיה קרוב למשכילים".
  17. ↑ הובא ע"י הרב אליהו רחמים זיני.
  18. ↑ וראה גם 'אל מול פני המנורה', חלק ראשון, הוצאת חוסן ישועות ירושלים תש"ע, עמ' קכב והערה 2.
  19. ↑ וראה מש"כ להעיר על זה הרב יונה מצגר בספר מים ההלכה ח"א עמ' רטז.
  20. ↑ ור' דיון על כך בפורום הישיבות.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=חנוכה&oldid=160923"