פרשת בהר: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| (11 גרסאות ביניים של 5 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
פרשת בהר היא הפרשה התשיעית בחומש [[ספר ויקרא|ויקרא]] | [[פרשת בהר]] היא הפרשה התשיעית בחומש [[ספר ויקרא|ויקרא]]. הפרשה פותחת בדיני שמיטה ויובלות, ולאחר מכן מפרטת את דיני מכירת בית בשדה אחוזה וכן בבתי ערי חומה. בסוף הפרשה מובאים דיני עבדים ובהם דיני עבד עברי ושחרורו, דיני עבד כנעני ודין יהודי הנמכר לגוי. בפסוקים החותמים את הפרשה מובאים דינים נוספים העוסקים באיסור עבודה זרה, שמירת שבת ומורא מקדש. חלק מן השנים הפרשה נקראת יחד עם [[פרשת בחוקותי]]. | ||
==תוכן הפרשה== | |||
הפרשה עוסקת כמעט כולה בהלכות קרקעות בארץ ישראל: | |||
*'''[[שמיטה]]''' - שש שנים עובדים בשדה, ובשנה השביעית נחים, לא זורעים ולא קוצרים, והעניים יכולים לבוא ולקחת מן השדה. | |||
*'''[[יובל]]''' - לאחר שבע שמיטות (ארבעים ותשע שנים) ישנה שנת יובל, בה מעבירים שופר בכל הארץ, משחררים את העבדים ומשיבים קרקעות שנקנו לבעליהן. | |||
*'''שדה אחוזה''' - כאשר אדם מוכר את שדהו מחוסר כסף, יכול קרוב משפחתו לקנות בחזרה את השדה, גם ללא הסכמת הקונה. בין אם גאל ובין אם לא - ביובל היא שבה לבעליה. | |||
*'''[[בתי ערי חומה]]''' - המוכר בית בעיר מוקפת חומה יכול לגאול אותה עד שנה מיום המכירה, ואם לא גאל - הרי היא של הקונה לצמיתות. | |||
*'''עבדים''' - אין להעסיק עבד עברי לנצח - בשנת היובל הוא חוזר אל משפחתו.<ref>גם עבד שבחר להשאר אצל אדונו ואזנו נרצעה, או ששש שנותיו לא תמו, כמבואר ב[[פרשת משפטים]].</ref> לעומת זאת, עבד כנעני אין לשחרר, ויש להוריש אותו, כשדה, מאב לבן. | |||
*'''יהודי שעובד גוי''' - כאשר יהודי יורד מנכסיו ונאלץ למכור את עצמו לעבדות אצל גוי, חלה על משפחתו מצוה לגאול אותו - וגם אם לא נגאל, הוא יוצא ביובל. | |||
בסוף הפרשה ישנם עוד שני פסוקים שלאורה אינם מעניין הפרשה, המצווים על איסור עבודה זרה, על שמירת שבת ועל מורא מקדש. {{מקור|פרשנות-תנ"ך:רמב"ן ויקרא כו א$רמב"ן במקום}} מביא מדרש, המסביר שהפסוקים מצווים את הנמכר לגוי, שהוזכר קודם לכן: "שלא יאמר הואיל ורבי עובד עבודת כוכבים אף אני אעבוד עבודת כוכבים, הואיל ורבי מגלה עריות אף אני אגלה עריות, הואיל ורבי מחלל שבת אף אני אחלל שבת, תלמוד לומר לא תעשו לכם אלילים, את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו, הזהיר כן הכתוב על המצות" | |||
רש"י כותב בסוף הפרשה: "הפרשיות הללו נאמרו על הסדר: בתחלה הזהיר על השביעית, ואם חמד ממון ונחשד על השביעית סופו למכור מטלטליו, לכך סמך לה וכי תמכרו ממכר... לא חזר בו, סוף מוכר אחוזתו. לא חזר בו, סוף מוכר את ביתו. לא חזר בו, סוף לוה ברבית. כל אלו האחרונות קשות מן הראשונות. לא חזר בו, סוף מוכר את עצמו. לא חזר בו, לא דיו לישראל אלא אפילו לגוי. | |||
==קריאת הפרשה בציבור== | |||
פרשת בהר נקראת בחלק מהשנים לבדה, ומפטירים בה ב{{מקור|תנ"ך:ירמיהו לב $ירמיהו לב}}, פרק העוסק בגאולת קרקעות. בחלק מהשנים נקראת הפרשה יחד עם [[פרשת בחוקותי]], ומפטירים בהן את הפטרת בחוקותי. | |||
===מועד אמירת הפרשה=== | |||
הפרשה נפתחת במילים: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה '''בְּהַר סִינַי''' לֵאמֹר, ורבים מהפרשנים טרחו להסביר מדוע מציינת התורה את הר סיני. | |||
[[רש"י]] מביא מדרש: {{ציטוטון|מה ענין שמיטה לענין הר סיני, והלא נאמרו כל המצות מסיני? אלא - מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ופרטיהן ודקדוקיהן מסיני}}. מנגד, ה[[רמב"ן]] מפרש כי הפרשה ניתנה אמנם בהר סיני, אך לא יחד עם כל התורה, אלא מאוחר יותר, בזמן מתן הלוחות השניים. | |||
==מה עניין שמיטה אצל הר סיני== | |||
בתחילת הפרשה נאמר כי ה' דיבר אל משה בהר סיני, ולאחר מכן מובאים דיני שמיטה. המדרש {{הערה| תורת כהנים שם}}, ובעקבותיו גם [[רש"י]] שואלים את השאלה המפורסמת- מדוע התורה הדגישה כי ה' דיבר אל משה בהר סיני וכדבריו: {{ציטוטון|מה עניין שמיטה אצל הר סיני והלא כל המצות נאמרו מסיני?}}. רש"י מביא את תירוץ המדרש האומר שכשם שמצוות שמיטה נאמרה בסיני, כך גם כל שאר המצוות וכלליהם נאמרו בסיני. אבל, גם לאחר פירוש זה, עדיין לא ברור- מדוע דווקא מצוות השמיטה נבחרה "לייצג" את כל שאר המצוות, וללמד שכולן נלמדו מסיני? | |||
[[אור החיים]], בפירושו על הפסוק, מפרש כי מצוות השמיטה כוללת את כל המצוות משום שהיא תלויה בארץ ישראל, שהרי ניתן לקיימה מהתורה רק כאשר רוב העם נמצא בארץ. מכיוון שיש במצווה את מעלת ארץ ישראל רצתה התורה להדגיש שכבר במעמד הר סיני התקבלה מעלה זו. מאידך, ישנן מצוות רבות התלויות בארץ ישראל, ומדוע נבחרה דווקא מצוות השמיטה? | |||
ייתכן לפרש את תשובת המדרש ואור החיים על פי התבוננות במצוות השמיטה. במצוות השמיטה קיימים שני רבדים עיקריים- ברובד הראשון מדובר במצווה שבין אדם לחבירו בה מתבטלים המעמדות החברתיים בעם, וכולם מפקירים את שדותיהם יחד עם הכספיים שחייבים להם. בנוסף, לשמיטה יש רובד נוסף- פן אמוני שבין אדם למקום. בשמיטה האדם מראה כי הוא מאמין שהקב"ה הוא הבעלים האמיתי של הארץ, ולכן כאשר ה' מורה לו לעבוד הרי הוא עובד, וכאשר מורה לו לשבות הוא מפקיר את שדהו. | |||
שני הרבדים שבשמיטה כוללים בתוכם את כל מצוות התורה, המחולקות לשני הסוגים השונים: בין אדם לחבירו ובין אדם למקום. כמו כן, מצוות השמיטה קשורה באופן הדוק גם למצוות הקהל בה כלל העם משחזר את מעמד נתינת התורה, וכן היא תלויה בבית המקדש ובכך שרוב העם יגור בארץ ישראל. לכן נבחרה מצוות השמיטה הכוללת בתוכה את כל רבדי התורה לתאר שכשם שכל חלקי מצוות השמיטה נאמרו לנו בסיני, כך גם בשאר כל המצוות. | |||
==קישורים חיצוניים== | |||
* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/16921 טקסט פרשת בהר] באתר ישיבה | |||
* [https://www.yeshiva.org.il/Tags/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA%20%D7%91%D7%94%D7%A8 דברי תורה על פרשת בהר] באתר ישיבה | |||
* [https://www.mgketer.org/parasha/32 פרשת בהר] באתר [[מקראות גדולות הכתר|'מקראות גדולות הכתר']] | |||
* [https://www.mgketer.org/parasha/32#hftraHeader הפטרת בהר (ספרדים, אשכנזים, תימנים)] באתר [[מקראות גדולות הכתר|'מקראות גדולות הכתר']] | |||
{{הערות שוליים}} | |||
{{פרשת שבוע}} | {{פרשת שבוע}} | ||
[[קטגוריה:פרשת השבוע|בהר]] | [[קטגוריה:פרשת השבוע|בהר]] | ||
[[קטגוריה:ספר ויקרא]] | [[קטגוריה:ספר ויקרא]] | ||
גרסה אחרונה מ־09:08, 12 במאי 2020
|
|
פרשת בהר היא הפרשה התשיעית בחומש ויקרא. הפרשה פותחת בדיני שמיטה ויובלות, ולאחר מכן מפרטת את דיני מכירת בית בשדה אחוזה וכן בבתי ערי חומה. בסוף הפרשה מובאים דיני עבדים ובהם דיני עבד עברי ושחרורו, דיני עבד כנעני ודין יהודי הנמכר לגוי. בפסוקים החותמים את הפרשה מובאים דינים נוספים העוסקים באיסור עבודה זרה, שמירת שבת ומורא מקדש. חלק מן השנים הפרשה נקראת יחד עם פרשת בחוקותי.
תוכן הפרשה[עריכה]
הפרשה עוסקת כמעט כולה בהלכות קרקעות בארץ ישראל:
- שמיטה - שש שנים עובדים בשדה, ובשנה השביעית נחים, לא זורעים ולא קוצרים, והעניים יכולים לבוא ולקחת מן השדה.
- יובל - לאחר שבע שמיטות (ארבעים ותשע שנים) ישנה שנת יובל, בה מעבירים שופר בכל הארץ, משחררים את העבדים ומשיבים קרקעות שנקנו לבעליהן.
- שדה אחוזה - כאשר אדם מוכר את שדהו מחוסר כסף, יכול קרוב משפחתו לקנות בחזרה את השדה, גם ללא הסכמת הקונה. בין אם גאל ובין אם לא - ביובל היא שבה לבעליה.
- בתי ערי חומה - המוכר בית בעיר מוקפת חומה יכול לגאול אותה עד שנה מיום המכירה, ואם לא גאל - הרי היא של הקונה לצמיתות.
- עבדים - אין להעסיק עבד עברי לנצח - בשנת היובל הוא חוזר אל משפחתו.[1] לעומת זאת, עבד כנעני אין לשחרר, ויש להוריש אותו, כשדה, מאב לבן.
- יהודי שעובד גוי - כאשר יהודי יורד מנכסיו ונאלץ למכור את עצמו לעבדות אצל גוי, חלה על משפחתו מצוה לגאול אותו - וגם אם לא נגאל, הוא יוצא ביובל.
בסוף הפרשה ישנם עוד שני פסוקים שלאורה אינם מעניין הפרשה, המצווים על איסור עבודה זרה, על שמירת שבת ועל מורא מקדש. רמב"ן במקום מביא מדרש, המסביר שהפסוקים מצווים את הנמכר לגוי, שהוזכר קודם לכן: "שלא יאמר הואיל ורבי עובד עבודת כוכבים אף אני אעבוד עבודת כוכבים, הואיל ורבי מגלה עריות אף אני אגלה עריות, הואיל ורבי מחלל שבת אף אני אחלל שבת, תלמוד לומר לא תעשו לכם אלילים, את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו, הזהיר כן הכתוב על המצות"
רש"י כותב בסוף הפרשה: "הפרשיות הללו נאמרו על הסדר: בתחלה הזהיר על השביעית, ואם חמד ממון ונחשד על השביעית סופו למכור מטלטליו, לכך סמך לה וכי תמכרו ממכר... לא חזר בו, סוף מוכר אחוזתו. לא חזר בו, סוף מוכר את ביתו. לא חזר בו, סוף לוה ברבית. כל אלו האחרונות קשות מן הראשונות. לא חזר בו, סוף מוכר את עצמו. לא חזר בו, לא דיו לישראל אלא אפילו לגוי.
קריאת הפרשה בציבור[עריכה]
פרשת בהר נקראת בחלק מהשנים לבדה, ומפטירים בה בירמיהו לב, פרק העוסק בגאולת קרקעות. בחלק מהשנים נקראת הפרשה יחד עם פרשת בחוקותי, ומפטירים בהן את הפטרת בחוקותי.
מועד אמירת הפרשה[עריכה]
הפרשה נפתחת במילים: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר, ורבים מהפרשנים טרחו להסביר מדוע מציינת התורה את הר סיני.
רש"י מביא מדרש: "מה ענין שמיטה לענין הר סיני, והלא נאמרו כל המצות מסיני? אלא - מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ופרטיהן ודקדוקיהן מסיני". מנגד, הרמב"ן מפרש כי הפרשה ניתנה אמנם בהר סיני, אך לא יחד עם כל התורה, אלא מאוחר יותר, בזמן מתן הלוחות השניים.
מה עניין שמיטה אצל הר סיני[עריכה]
בתחילת הפרשה נאמר כי ה' דיבר אל משה בהר סיני, ולאחר מכן מובאים דיני שמיטה. המדרש [2], ובעקבותיו גם רש"י שואלים את השאלה המפורסמת- מדוע התורה הדגישה כי ה' דיבר אל משה בהר סיני וכדבריו: "מה עניין שמיטה אצל הר סיני והלא כל המצות נאמרו מסיני?". רש"י מביא את תירוץ המדרש האומר שכשם שמצוות שמיטה נאמרה בסיני, כך גם כל שאר המצוות וכלליהם נאמרו בסיני. אבל, גם לאחר פירוש זה, עדיין לא ברור- מדוע דווקא מצוות השמיטה נבחרה "לייצג" את כל שאר המצוות, וללמד שכולן נלמדו מסיני?
אור החיים, בפירושו על הפסוק, מפרש כי מצוות השמיטה כוללת את כל המצוות משום שהיא תלויה בארץ ישראל, שהרי ניתן לקיימה מהתורה רק כאשר רוב העם נמצא בארץ. מכיוון שיש במצווה את מעלת ארץ ישראל רצתה התורה להדגיש שכבר במעמד הר סיני התקבלה מעלה זו. מאידך, ישנן מצוות רבות התלויות בארץ ישראל, ומדוע נבחרה דווקא מצוות השמיטה?
ייתכן לפרש את תשובת המדרש ואור החיים על פי התבוננות במצוות השמיטה. במצוות השמיטה קיימים שני רבדים עיקריים- ברובד הראשון מדובר במצווה שבין אדם לחבירו בה מתבטלים המעמדות החברתיים בעם, וכולם מפקירים את שדותיהם יחד עם הכספיים שחייבים להם. בנוסף, לשמיטה יש רובד נוסף- פן אמוני שבין אדם למקום. בשמיטה האדם מראה כי הוא מאמין שהקב"ה הוא הבעלים האמיתי של הארץ, ולכן כאשר ה' מורה לו לעבוד הרי הוא עובד, וכאשר מורה לו לשבות הוא מפקיר את שדהו.
שני הרבדים שבשמיטה כוללים בתוכם את כל מצוות התורה, המחולקות לשני הסוגים השונים: בין אדם לחבירו ובין אדם למקום. כמו כן, מצוות השמיטה קשורה באופן הדוק גם למצוות הקהל בה כלל העם משחזר את מעמד נתינת התורה, וכן היא תלויה בבית המקדש ובכך שרוב העם יגור בארץ ישראל. לכן נבחרה מצוות השמיטה הכוללת בתוכה את כל רבדי התורה לתאר שכשם שכל חלקי מצוות השמיטה נאמרו לנו בסיני, כך גם בשאר כל המצוות.
קישורים חיצוניים[עריכה]
- טקסט פרשת בהר באתר ישיבה
- דברי תורה על פרשת בהר באתר ישיבה
- פרשת בהר באתר 'מקראות גדולות הכתר'
- הפטרת בהר (ספרדים, אשכנזים, תימנים) באתר 'מקראות גדולות הכתר'
הערות שוליים
- ↑ גם עבד שבחר להשאר אצל אדונו ואזנו נרצעה, או ששש שנותיו לא תמו, כמבואר בפרשת משפטים.
- ↑ תורת כהנים שם
ספר בראשית: בראשית, נח, לך לך, וירא, חיי שרה, תולדות, ויצא, וישלח, וישב, מקץ, ויגש, ויחי
ספר שמות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה, כי תשא, ויקהל, פקודי
ספר ויקרא: ויקרא, צו, שמיני, תזריע, מצורע, אחרי מות, קדושים, אמור, בהר, בחוקותי
ספר במדבר: במדבר, נשא, בהעלותך, שלח, קרח, חקת, בלק, פינחס, מטות, מסעי
ספר דברים: דברים, ואתחנן, עקב, ראה, שופטים, כי תצא, כִּי-תָבוֹא, נצבים, וילך, האזינו, וזאת הברכה