פרשת אחרי מות: הבדלים בין גרסאות בדף
(מצורף תקציר של הפרשה) |
(←ראו גם) |
||
| (17 גרסאות ביניים של 6 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
פרשת אחרי מות היא הפרשה השישית בחומש [[ספר ויקרא|ויקרא]] | [[פרשת אחרי מות]] היא הפרשה השישית בחומש [[ספר ויקרא|ויקרא]]. בפרשה מובאת סדר עבודת יום הכיפורים בידי הכהן הגדול וכן דינים שונים הנוגעים לאכילה כגון איסור אכילת דם, [[כיסוי הדם]] והאיסור לאכול בשר מחוץ לאוהל מועד. בסוף הפרשה מובאת פרשיית העריות הנקראת גם בקריאת [[יום הכיפורים]]. | ||
==נושאי הפרשה== | |||
*סדר [[עבודת יום הכיפורים]] בידי הכהן הגדול. | |||
*מספר דינים העוסקים באכילת בשר: איסור אכילת בשר מחוץ לאוהל מועד (האיסור היה קיים רק בתקופת המדבר), איסור אכילת דם, חובת [[כיסוי הדם]]. | |||
*עם סיום החלק העוסק בקרבנות מורה ה' למשה שיצווה את העם שלא ללכת בדרכי המצרים והכנענים, ושלא להשמע לחוקותיהם. העם מצווה לשמור את חוקת ה' כחוקת חיים. | |||
*פרשת העריות - מפורטים דיני עריות שונים: איסור גילוי ערווה בקרובי משפחה, איסור נשיאת אחיות או אישה ובתה, איסור משכב נידה, איסור אשת-איש, איסור העברת זרע למולך (מן עבודה זרה של העברת ילדים בין שתי מדורות), איסור משכב זכר ואיסור משכב בהמה. בסיום הפרשה מזהיר ה' את עם ישראל שלא יטמא בכל הטומאות המפורטות בפרשה, שכן אלו הדברים אשר עשו העמים אשר ישבו בארץ כנען לפניהם, ולכן מקיאה אותם הארץ מתוכה. | |||
==קריאת הפרשה בציבור== | |||
פרשת אחרי-מות נקראת בחלק מהשנים לבדה, ומפטירים בה ב{{מקור|תנ"ך:יחזקאל כב $יחזקאל כב}}, נבואת פורענות שמגיעה כעונש על מעבר על איסורי עריות. בחלק מהשנים היא נקראת ביחד עם פרשת [[קדושים]], ומפטירים בה את הפטרת קדושים. | |||
הפרק הראשון והפרק האחרון בפרשה נקראים ה[[יום הכיפורים]] - הפרק הראשון, העוסק בעבודת יום הכיפורים במקדש, נקרא בשחרית, והפרק האחרון, העוסק באיסורי עריות, נקרא במנחה. | |||
==תרבות כנען== | |||
הפרשה<ref>ויקרא פרק יח פסוק כז</ref> מתארת את התרבות של העם הכנעני ששכן בארץ לפני הכיבוש הישראלי: "כִּי אֶת '''כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל''' עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ". | |||
במקורות ההיסטוריים מתקבל רקע זהה. הארכיאולוג פרופסור ויליאם פוקסוול אולברייט כותב<ref>אנציקלופדיה מקראית, כרך ד, עמ' 201-200, ערך כנען.</ref>: "המנהגים הדתיים [של יושבי כנען] נוטים היו לעמוד בשפל המדרגה המוסרית, היו משתמשים הרבה בקדשים וקדשות, והיו שטופים בפולחן הנחשים וגם קורבנות אדם היו מעשים שכיחים. לא מצינו בשום ספרות מיתולוגית של הקדמונים מידה גדושה כל כך של שפיכות דמים ופריצות מינית כמותה של הספרות הכנענית, והתמונה העולה מתוך אסופותיו של פילון מגבל (המאה הא' לפנה"ס) היא אפילו חריפה מזו שמצינו בספרות האפית". | |||
==השעיר המשתלח== | |||
{{ערך מורחב|ערך=[[שעיר המשתלח]]}} | |||
השעיר לעזאזל נראה במבט שטחי כנוגד את ערכי היהדות הבסיסיים. התורה כבר מצווה באופן מפורש "ולא יזבחו עוד לשעירים", והגמרא ביומא סז: מונה אותו כאחד מהדברים התמוהים שהשטן ואומות העולם משיבים על ישראל יחד עם איסור אכילת חזיר ושעטנז. אך למרות שמדובר בחוק, פרשנים רבים במהלך הדורות ניסו למצוא טעם בשליחת השעיר לעזאזל. ה[[אבן עזרא]] {{הערה| פירוש על התורה ויקרא טז,ח}} כותב שהשעיר לעזאזל הוא סוד גדול שקשה להבין טעמו {{ציטוטון| כי המשתלח איננו קרבן, כי לא ישחט, ואם יכולת להבין הסוד, שהוא אחר מלת עזאזל, תדע סודו וסוד שמו, כי יש לו חברים במקרא. ואני אגלה לך קצת הסוד ברמז בהיותך בן שלשים ושלש תדענו}}.{{ש}} | |||
האבן עזרא כיוון לסתום את דבריו, אך ה[[רמב"ן]] פירש שכוונתו לפסוק המופיע שלושים ושלושה פסוקים לאחר פסוק זה בו נאמר {{ציטוטון| ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים}}. לפירושו, ציווי התורה לשלוח את השעיר לעזאזל אינו מכוון למקום בשם עזאזל אלא דווקא לשר עזאזל שהוא המושל במקומות החורבן והשממה הנמצא במדבר. הרמב"ן מסביר שאין הכוונה שאנו מקריבים קורבן לשעיר אלא שאנו מקיימים את ציווי ה' שרצה שנשלח את הקורבן. בשביל להדגיש שאין אנו עובדים לעזאזל אלא רק עושים רצון ה', מעמידים את שני השעירים לפני ה' מפני ששניהם מוקדשים לעבודתו, וה' הוא הבוחר על ידי הגורל איזה משניהם עלינו לשלח למדבר. | |||
[[הרב קוק]] ב[[שמונה קבצים]] {{הערה| שמונה קבצים ה, קצג}} ממשיך כגישת הרמב"ן ומסביר מדוע בניגוד לשאר השנה, ביום כיפור רצון ה' שנשלח קורבן לשר המדבר. לדבריו, ביום הכיפורים מתגברת מידת הסליחה והחסד בעולם הנותנת מקום לכל כוח הנמצא בעולם. דבר זה גורם לכך שאף שבמהלך כל השנה אנו נלחמים בכוחות העבודה זרה המתבטאים בעזאזל- שרו של עשיו, ביום הכיפורים ישנה הסתכלות רחבה יותר על המציאות הרואה שיש מקום ותפקיד לכל כוח בעולם כולל לכוחות אלו של {{ציטוטון| נטיות הרע, החורבן, הרשעה, והשיקוע השפל – גם להם יש דרישה, ובכללות הכל מצטרף, ועם זה בדול הוא הרע מן הטוב, השקר מהאמת, השפלות מהרוממות}}. כך, על ידי שליחת השעיר לעזאזל מתגלה הרעיון שלכל דבר בעולם יש מקום, אף לכוחות החורבן והרשע. | |||
==כיסוי הדם== | |||
{{ערך מורחב|ערך=[[כיסוי הדם]]}} | |||
בסיום הפרשה מובא רצף מצוות המתייחסות לאיסורים הקשורים לאכילת בשר. אחת ממצוות אלו היא [[מצוות כיסוי הדם]] המחייבת לכסות בעפר את דם החיה או העוף השחוטים. | |||
===כבוד לנפש שבדם=== | |||
ה[[רמב"ן]] הבין שעיקר טעם המצווה נמצא בתחילת הפסוק, ופירש שכיסוי הדם נובע מכך שהנפש נמצאת בדם. לשיטתו, איסור אכילת הדם נובע מהכבוד לרוח האלוקית הנמצאת בתוכו: {{ציטוטון| כי אין לבעל נפש שיאכל נפש, כי הנפשות כולן לאל, הנה כנפש האדם וכנפש הבהמה לו הנה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל}}. הרמב"ן מסביר שמצוות הכיסוי היא דווקא בחיה ועוף ולא בבהמה משום שרוב הבהמות נשחטות כקורבנות לשם שמיים וממילא אינן מחויבות בכיסוי הדם, ומכיוון שרוב הבהמות אינן חייבות בכיסוי, נפטרו גם בהמות החולין. | |||
ה[[רדב"ז]] {{הערה| מצודת דוד, מצווה ר"ד}} הרחיב את טעמו של הרמב"ן והסביר שמצוות כיסוי הדם היא כעין קבורה לנפש הבהמה הנמצאת בו. חיזוק להסבר זה ניתן למצוא בשיטת רבי זירא בגמרא (חולין פג ע"ב) הסובר שיש לכסות את העפר מלמעלה ומלמטה ולעטוף את הדם בעפר בכעין קבורה. | |||
===תזכורת לבעייתיות באכילת בשר=== | |||
[[הרב קוק]] ב[[חזון הצמחונות והשלום]] מסביר את מצוות כיסוי הדם על פי האיסור לאכילת הדם שצווה האדם הראשון. לשיטתו, למרות שניתנה לבני נוח רשות לאכול בשר לאחר המבול, מדובר בהיתר בדיעבד ולעתיד לבוא תגיע האנושות לרמת המוסריות של האדם הראשון ושוב תמנע אכילת בשר. כיסוי הדם נועד להזכיר לאדם שאכילת הבשר איננה לכתחילה ועליו לשאוף לרמה מוסרית גבוהה יותר: {{ציטוטון| אמרה תורה, | |||
כסה הדם ,הסתר בושתך ורפיון מוסריותך}}. על פי שיטתו, מסביר הרב קוק מדוע חיוב הכיסוי הוא דווקא בחיה ועוף ולא בבהמה. לדבריו, מכיוון שהבהמה מתפרנסת מיד בעליה הדואג לה, אין בשחיטתה כזו בושה ואם היה חיוב הכיסוי גם בבהמה {{ציטוטון| כבר היתה ההתעוררות של הגירוי המוסרי יותר מן המידה הראויה המכוונה במשקל אלהי}}. | |||
==קישורים חיצוניים== | |||
* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/16918 טקסט פרשת אחרי מות] באתר ישיבה. | |||
* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/category/42 דברי תורה על פרשת אחרי מות] באתר ישיבה | |||
* [https://www.mgketer.org/parasha/29 פרשת אחרי מות] באתר [[מקראות גדולות הכתר|'מקראות גדולות הכתר']] | |||
* [https://www.mgketer.org/parasha/29#hftraHeader הפטרת אחרי מות (ספרדים, אשכנזים, תימנים)] באתר [[מקראות גדולות הכתר|'מקראות גדולות הכתר']] | |||
==ראו גם== | |||
*[[ארכיאולוגיה מקראית]]. | |||
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%93%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99:%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%97%D7%A0%D7%99%D7%AA_%D7%A9%D7%9C_%D7%94%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%A8_%D7%9C%D7%A2%D7%96%D7%90%D7%96%D7%9C המשמעות הרוחנית של השעיר לעזאזל] בפרויקט דרשני | |||
{{הערות שוליים}} | |||
{{פרשת שבוע}} | {{פרשת שבוע}} | ||
[[קטגוריה:פרשת השבוע|אחרי מות]] | [[קטגוריה:פרשת השבוע|אחרי מות]] | ||
[[קטגוריה:ספר ויקרא]] | [[קטגוריה:ספר ויקרא]] | ||
[[קטגוריה:פרשת אחרי מות]] | |||
פרשת | |||
גרסה אחרונה מ־08:23, 23 באפריל 2021
|
|
פרשת אחרי מות היא הפרשה השישית בחומש ויקרא. בפרשה מובאת סדר עבודת יום הכיפורים בידי הכהן הגדול וכן דינים שונים הנוגעים לאכילה כגון איסור אכילת דם, כיסוי הדם והאיסור לאכול בשר מחוץ לאוהל מועד. בסוף הפרשה מובאת פרשיית העריות הנקראת גם בקריאת יום הכיפורים.
נושאי הפרשה[עריכה]
- סדר עבודת יום הכיפורים בידי הכהן הגדול.
- מספר דינים העוסקים באכילת בשר: איסור אכילת בשר מחוץ לאוהל מועד (האיסור היה קיים רק בתקופת המדבר), איסור אכילת דם, חובת כיסוי הדם.
- עם סיום החלק העוסק בקרבנות מורה ה' למשה שיצווה את העם שלא ללכת בדרכי המצרים והכנענים, ושלא להשמע לחוקותיהם. העם מצווה לשמור את חוקת ה' כחוקת חיים.
- פרשת העריות - מפורטים דיני עריות שונים: איסור גילוי ערווה בקרובי משפחה, איסור נשיאת אחיות או אישה ובתה, איסור משכב נידה, איסור אשת-איש, איסור העברת זרע למולך (מן עבודה זרה של העברת ילדים בין שתי מדורות), איסור משכב זכר ואיסור משכב בהמה. בסיום הפרשה מזהיר ה' את עם ישראל שלא יטמא בכל הטומאות המפורטות בפרשה, שכן אלו הדברים אשר עשו העמים אשר ישבו בארץ כנען לפניהם, ולכן מקיאה אותם הארץ מתוכה.
קריאת הפרשה בציבור[עריכה]
פרשת אחרי-מות נקראת בחלק מהשנים לבדה, ומפטירים בה ביחזקאל כב, נבואת פורענות שמגיעה כעונש על מעבר על איסורי עריות. בחלק מהשנים היא נקראת ביחד עם פרשת קדושים, ומפטירים בה את הפטרת קדושים.
הפרק הראשון והפרק האחרון בפרשה נקראים היום הכיפורים - הפרק הראשון, העוסק בעבודת יום הכיפורים במקדש, נקרא בשחרית, והפרק האחרון, העוסק באיסורי עריות, נקרא במנחה.
תרבות כנען[עריכה]
הפרשה[1] מתארת את התרבות של העם הכנעני ששכן בארץ לפני הכיבוש הישראלי: "כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ".
במקורות ההיסטוריים מתקבל רקע זהה. הארכיאולוג פרופסור ויליאם פוקסוול אולברייט כותב[2]: "המנהגים הדתיים [של יושבי כנען] נוטים היו לעמוד בשפל המדרגה המוסרית, היו משתמשים הרבה בקדשים וקדשות, והיו שטופים בפולחן הנחשים וגם קורבנות אדם היו מעשים שכיחים. לא מצינו בשום ספרות מיתולוגית של הקדמונים מידה גדושה כל כך של שפיכות דמים ופריצות מינית כמותה של הספרות הכנענית, והתמונה העולה מתוך אסופותיו של פילון מגבל (המאה הא' לפנה"ס) היא אפילו חריפה מזו שמצינו בספרות האפית".
השעיר המשתלח[עריכה]
- ערך מורחב - שעיר המשתלח
השעיר לעזאזל נראה במבט שטחי כנוגד את ערכי היהדות הבסיסיים. התורה כבר מצווה באופן מפורש "ולא יזבחו עוד לשעירים", והגמרא ביומא סז: מונה אותו כאחד מהדברים התמוהים שהשטן ואומות העולם משיבים על ישראל יחד עם איסור אכילת חזיר ושעטנז. אך למרות שמדובר בחוק, פרשנים רבים במהלך הדורות ניסו למצוא טעם בשליחת השעיר לעזאזל. האבן עזרא [3] כותב שהשעיר לעזאזל הוא סוד גדול שקשה להבין טעמו " כי המשתלח איננו קרבן, כי לא ישחט, ואם יכולת להבין הסוד, שהוא אחר מלת עזאזל, תדע סודו וסוד שמו, כי יש לו חברים במקרא. ואני אגלה לך קצת הסוד ברמז בהיותך בן שלשים ושלש תדענו".
האבן עזרא כיוון לסתום את דבריו, אך הרמב"ן פירש שכוונתו לפסוק המופיע שלושים ושלושה פסוקים לאחר פסוק זה בו נאמר " ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים". לפירושו, ציווי התורה לשלוח את השעיר לעזאזל אינו מכוון למקום בשם עזאזל אלא דווקא לשר עזאזל שהוא המושל במקומות החורבן והשממה הנמצא במדבר. הרמב"ן מסביר שאין הכוונה שאנו מקריבים קורבן לשעיר אלא שאנו מקיימים את ציווי ה' שרצה שנשלח את הקורבן. בשביל להדגיש שאין אנו עובדים לעזאזל אלא רק עושים רצון ה', מעמידים את שני השעירים לפני ה' מפני ששניהם מוקדשים לעבודתו, וה' הוא הבוחר על ידי הגורל איזה משניהם עלינו לשלח למדבר.
הרב קוק בשמונה קבצים [4] ממשיך כגישת הרמב"ן ומסביר מדוע בניגוד לשאר השנה, ביום כיפור רצון ה' שנשלח קורבן לשר המדבר. לדבריו, ביום הכיפורים מתגברת מידת הסליחה והחסד בעולם הנותנת מקום לכל כוח הנמצא בעולם. דבר זה גורם לכך שאף שבמהלך כל השנה אנו נלחמים בכוחות העבודה זרה המתבטאים בעזאזל- שרו של עשיו, ביום הכיפורים ישנה הסתכלות רחבה יותר על המציאות הרואה שיש מקום ותפקיד לכל כוח בעולם כולל לכוחות אלו של " נטיות הרע, החורבן, הרשעה, והשיקוע השפל – גם להם יש דרישה, ובכללות הכל מצטרף, ועם זה בדול הוא הרע מן הטוב, השקר מהאמת, השפלות מהרוממות". כך, על ידי שליחת השעיר לעזאזל מתגלה הרעיון שלכל דבר בעולם יש מקום, אף לכוחות החורבן והרשע.
כיסוי הדם[עריכה]
- ערך מורחב - כיסוי הדם
בסיום הפרשה מובא רצף מצוות המתייחסות לאיסורים הקשורים לאכילת בשר. אחת ממצוות אלו היא מצוות כיסוי הדם המחייבת לכסות בעפר את דם החיה או העוף השחוטים.
כבוד לנפש שבדם[עריכה]
הרמב"ן הבין שעיקר טעם המצווה נמצא בתחילת הפסוק, ופירש שכיסוי הדם נובע מכך שהנפש נמצאת בדם. לשיטתו, איסור אכילת הדם נובע מהכבוד לרוח האלוקית הנמצאת בתוכו: " כי אין לבעל נפש שיאכל נפש, כי הנפשות כולן לאל, הנה כנפש האדם וכנפש הבהמה לו הנה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל". הרמב"ן מסביר שמצוות הכיסוי היא דווקא בחיה ועוף ולא בבהמה משום שרוב הבהמות נשחטות כקורבנות לשם שמיים וממילא אינן מחויבות בכיסוי הדם, ומכיוון שרוב הבהמות אינן חייבות בכיסוי, נפטרו גם בהמות החולין.
הרדב"ז [5] הרחיב את טעמו של הרמב"ן והסביר שמצוות כיסוי הדם היא כעין קבורה לנפש הבהמה הנמצאת בו. חיזוק להסבר זה ניתן למצוא בשיטת רבי זירא בגמרא (חולין פג ע"ב) הסובר שיש לכסות את העפר מלמעלה ומלמטה ולעטוף את הדם בעפר בכעין קבורה.
תזכורת לבעייתיות באכילת בשר[עריכה]
הרב קוק בחזון הצמחונות והשלום מסביר את מצוות כיסוי הדם על פי האיסור לאכילת הדם שצווה האדם הראשון. לשיטתו, למרות שניתנה לבני נוח רשות לאכול בשר לאחר המבול, מדובר בהיתר בדיעבד ולעתיד לבוא תגיע האנושות לרמת המוסריות של האדם הראשון ושוב תמנע אכילת בשר. כיסוי הדם נועד להזכיר לאדם שאכילת הבשר איננה לכתחילה ועליו לשאוף לרמה מוסרית גבוהה יותר: " אמרה תורה, כסה הדם ,הסתר בושתך ורפיון מוסריותך". על פי שיטתו, מסביר הרב קוק מדוע חיוב הכיסוי הוא דווקא בחיה ועוף ולא בבהמה. לדבריו, מכיוון שהבהמה מתפרנסת מיד בעליה הדואג לה, אין בשחיטתה כזו בושה ואם היה חיוב הכיסוי גם בבהמה " כבר היתה ההתעוררות של הגירוי המוסרי יותר מן המידה הראויה המכוונה במשקל אלהי".
קישורים חיצוניים[עריכה]
- טקסט פרשת אחרי מות באתר ישיבה.
- דברי תורה על פרשת אחרי מות באתר ישיבה
- פרשת אחרי מות באתר 'מקראות גדולות הכתר'
- הפטרת אחרי מות (ספרדים, אשכנזים, תימנים) באתר 'מקראות גדולות הכתר'
ראו גם[עריכה]
- ארכיאולוגיה מקראית.
- המשמעות הרוחנית של השעיר לעזאזל בפרויקט דרשני
הערות שוליים
ספר בראשית: בראשית, נח, לך לך, וירא, חיי שרה, תולדות, ויצא, וישלח, וישב, מקץ, ויגש, ויחי
ספר שמות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה, כי תשא, ויקהל, פקודי
ספר ויקרא: ויקרא, צו, שמיני, תזריע, מצורע, אחרי מות, קדושים, אמור, בהר, בחוקותי
ספר במדבר: במדבר, נשא, בהעלותך, שלח, קרח, חקת, בלק, פינחס, מטות, מסעי
ספר דברים: דברים, ואתחנן, עקב, ראה, שופטים, כי תצא, כִּי-תָבוֹא, נצבים, וילך, האזינו, וזאת הברכה