פרשת ראה

פרשת ראה היא הפרשה הרביעית בחומש דברים. הפרשה מתחילה בציווי על מעמד הר גריזים והר עיבל, ובמהלכה משה מצווה את העם מצוות הקשורות לכניסה לארץ כמו הכרתת העבודה הזרה, דיני הקרבת קורבנות בארץ, ואיסורי עבודה זרה ועיר הנידחת. בסוף הפרשה מפורטים החיות הכשרות והאסורות לאכילה, דיני שמיטת כספים וחזרה על דיני שלושת הרגלים.

תוכן הפרשה

מעמד הברכה והקללה- משה מציב בפני העם את משמעות הבחירה החופשית שבידם- אם יעשו הטוב יקבלו את הברכה, וההיפך אם יעשו את הרע בעיני ה'. משה מצווה את העם לערוך את מעמד הברכות והקללות בהר גריזים והר עיבל לכשיכנסו לארץ.
הכרתת העבודה הזרה- משה מצווה את העם להרוס את כל הפסילים והעבודה זרה של עמי כנען. בנוסף, העם מצווה שלא להקריב יותר בבמות מזמן שהעבודה תעבור לעבודה הקבועה במשכן ובמקדש.
היתר אכילת בשר תאווה- בתקופת המדבר נאסר על העם לאכול בשר חולין שלא הוקרב לפני כן. משה מתיר לעם אכילת בשר תאווה מזמן הכניסה לארץ, ומזכיר לעם את איסור אכילת הדם. בנוסף, מוזכרים גם דיני מעשרות, ודיני מעשר שני הנאכל בירושלים.
איסורי עבודה זרה ונביא שקר- משה מזהיר את העם לבל ילכו אחרי דרכי עמי כנען ויעבירו את בניהם במולך. כמו כן, משה מזהיר מפני הליכה אחרי מנהיגים שליליים כגון נביא שקר, מסית ומדיח וכהמשך לכך גם את דיני עיר הנידחת.
החיות הכשרות והאסורות- משה מפרט את דיני החיות הכשרות והאסורות, ואת סימני הכשרות של כל מין. בסוף הפרשייה מובא גם איסור אכילת נבילה ואיסור בשר בחלב.
שמיטת כספים- משה מעביר לעם את מצוות שמיטת הכספים, בה נשמטים החובות בשנת השמיטה. כמו כן, מובאים גם דיני עבד עברי המשתחרר לאחר שש שנות עבודה או בשנת היובל.
שלוש רגלים- בסוף הפרשה מובאים דיני שלושת הרגלים יחד עם הקורבנות והמצוות בכל חג ומצוות עליה לרגל.