פרשת אחרי מות

פרשת אחרי מות היא הפרשה השישית בחומש ויקרא.

נושאי הפרשה

סדר עבודת יום הכיפורים בידי הכהן הגדול.
מספר דינים העוסקים באכילת בשר: איסור אכילת בשר מחוץ לאוהל מועד (האיסור היה קיים רק בתקופת המדבר), איסור אכילת דם, חובת כיסוי הדם.
עם סיום החלק העוסק בקרבנות מורה ה' למשה שיצווה את העם שלא ללכת בדרכי המצרים והכנענים, ושלא להשמע לחוקותיהם. העם מצווה לשמור את חוקת ה' כחוקת חיים.
פרשת העריות - מפורטים דיני עריות שונים: איסור גילוי ערווה בקרובי משפחה, איסור נשיאת אחיות או אישה ובתה, איסור משכב נידה, איסור אשת-איש, איסור העברת זרע למולך (מן עבודה זרה של העברת ילדים בין שתי מדורות), איסור משכב זכר ואיסור משכב בהמה. בסיום הפרשה מזהיר ה' את עם ישראל שלא יטמא בכל הטומאות המפורטות בפרשה, שכן אלו הדברים אשר עשו העמים אשר ישבו בארץ כנען לפניהם, ולכן מקיאה אותם הארץ מתוכה.

קריאת הפרשה בציבור

פרשת אחרי-מות נקראת בחלק מהשנים לבדה, ומפטירים בה ביחזקאל כב, נבואת פורענות שמגיעה כעונש על מעבר על איסורי עריות. בחלק מהשנים היא נקראת ביחד עם פרשת קדושים, ומפטירים בה את הפטרת קדושים.

הפרק הראשון והפרק האחרון בפרשה נקראים היום הכיפורים - הפרק הראשון, העוסק בעבודת יום הכיפורים במקדש, נקרא בשחרית, והפרק האחרון, העוסק באיסורי עריות, נקרא במנחה.

תרבות כנען

הפרשה^[1] מתארת את התרבות של העם הכנעני ששכן בארץ לפני הכיבוש הישראלי: "כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ".

במקורות ההיסטוריים מתקבל רקע זהה. הארכיאולוג פרופסור ויליאם פוקסוול אולברייט כותב^[2]: "המנהגים הדתיים [של יושבי כנען] נוטים היו לעמוד בשפל המדרגה המוסרית, היו משתמשים הרבה בקדשים וקדשות, והיו שטופים בפולחן הנחשים וגם קורבנות אדם היו מעשים שכיחים. לא מצינו בשום ספרות מיתולוגית של הקדמונים מידה גדושה כל כך של שפיכות דמים ופריצות מינית כמותה של הספרות הכנענית, והתמונה העולה מתוך אסופותיו של פילון מגבל (המאה הא' לפנה"ס) היא אפילו חריפה מזו שמצינו בספרות האפית".