פרשת יתרו

פרשת יתרו היא הפרשה החמישית בספר שמות. שמה בה מיתרו, חותן משה רבינו, הבא למחנה ישראל במדבר סיני. וכך נאמר בפסוק הפותח את פרשה:"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן משֶׁה אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי-הוֹצִיא יְהוָֹה אֶת-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (ספר שמות, י"ח,א'). עיקרה של הפרשה הוא מעמד הר סיני.

משכה של הפרשה מהגעת בני ישראל לרפידים בכ"ג אייר ^[1] עד לאחר מתן תורה בו' סיון שנת ב"א תמ"ח (2,338) לבריאת העולם - כשבועיים.

על כנפי נשרים

בטרם עם ישראל יתקרב להר סיני, משה רבינו מכין אותם לאירוע המצופה. וממחיש להם כיצד הקב"ה דאג להם עד היום ומביא את המשל הבא:"אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי" ^[2].

נחמה ליבוביץ בגליון לפרשת השבוע עוסקת במהות ההגנה שנתן הקב"ה לבני ישראל, לפי דברי פרשני המקרא. תחילה היא מביא את דברי [[רש"י] בפרשתנו:על כנפי נשרים - " כנשר הנושא גוזליו על כנפיו, שכל שאר העופות נותנים את בניהם בין רגליהם, לפי שמתייראין מעוף אחר שפורח על גביהם, אבל הנשר הזה אינו מתיירא אלא מן האדם, שמא יזרוק בו חץ, לפי שאין עוף אחר פורח על גביו, לכך נותנן על כנפיו, אומר מוטב יכנס החץ בי, ולא בבני. אף אני עשיתי כן.^[3] ויסע מלאך האלוהים וגו'. (כ') ויבא בין מחנה מצרים וגו'. והיו מצרים זורקים חצים ואבני בליסטראות והענן מקבלם".

בפרשת בשלח רש"י מביא את ההסבר הבא: ויבא בין מחנה מצרים - משל למהלך בדרך ובנו מהלך לפניו באו לסטים לשבותו נטלו מלפניו ונתנו לאחריו באו זאבים מאחריו נתנו לפניו באו לסטים לפניו וזאבים מאחריו נתנו על זרועו ונלחם בהם כך ^[4] ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו" ^[5].

אותו רעיון מובא בספר דברים בפרשת האזינו: כנשר יעיר קנו - נהגם ברחמים ובחמלה כנשר הזה רחמני על בניו ואינו נכנס לקנו פתאום עד שהוא מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו בין אילן לאילן בין שוכה לחברתה כדי שיעורו בניו ויהא בהן כח לקבלו"^[6]

יעיר קנו - יעורר בניו:"על גוזליו ירחף - אינו מכביד עצמו עליהם אלא מחופף נוגע ואינו נוגע אף הקב"ה שדי לא מצאנוהו שגיא כח כשבא ליתן תורה לא נגלה עליהם מרוח אחת אלא מד' רוחות שנאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו. הופיע מהר פארן. ואתה מרבבות קדש. אלוה מתימן יבא זו רוח רביעית: יפרוש כנפיו יקחהו - כשבא ליטלן ממקום למקום אינו נוטלן ברגליו כשאר עופות לפי ששאר עופות יראים מן הנשר שהוא מגביה לעוף ופורח עליהם לפיכך נושאן ברגליו מפני הנשר אבל הנשר אינו ירא אלא מן החץ לפיכך נושאן על כנפיו אומר מוטב שיכנס החץ בי ולא יכנס בבני אף הקב"ה ואשא אתכם על כנפי נשרים כשנסעו מצרים אחריהם והשיגום על הים היו זורקים בהם חצים ואבני בליסטראות מיד ויסע מלאך האלהים וגו' ויבא בין מחנה מצרים וגו':

רבי עובדיה ספורנו באר ואשא אתכם על כנפי נשרים - "דרך לא עבר בה איש, כמו הנשר המוליך את בניו ברום האויר, אשר לא ילך בו שום מין עוף אחר, וזה להבדיל אתכם מכל העמים ועסקיהם להיות לי: ואביא אתכם אלי. אל הר האלהים המוכן לנבואה" ^[7]

מצוות הפרשה

בפרשה יש : לפי ספר מצוות השם

• ג' מצוות עשה : מצוות עשה לידע ולהאמין שיש אלוה, מצוות קידוש בשבת ולכבד אב ואם.
• י"ד מצוות לא תעשה (י"ד): שלא יעלה במחשבה שיש אלוה זולתו, לא תעשה לך פסל, לא תשתחוה להם, ולא תעבדם, שלא לשבע לשוא, שלא לעשות מלאכה בשבת, לא תרצח, לא תנאף עם אשת איש, לא תגנוב נפש מישראל, שלא להעיד שקר, לא תחמוד, שלא לעשות צורת אדם לנוי, שלא לבנות מזבח מאבני גזית ושלא לעלות במעלות על המזבח.

עד כאן מ"א מצוות.

הערות שוליים