פרשת בהעלותך

פרשת בהעלותך היא הפרשה השלישית בחומש במדבר. אורכה 136 פסוקים, והיא מתחילה בפרק ח' פס' א' "וידבר ה' אל משה... בהעלתך את הנרת" ומסתיימת בפרק יב פס' טז "ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן".

הפטרת פרשת בהעלותך היא "נרות זכריה", הפותחת במילים "רני ושמחי בת ציון" ( זכריה ב, יד- זכריה ג ז).

נושאי הפרשה

בראשית הפרשה, מובאים ארבעה פסוקים (ח, א- ח,ד) העוסקים במנורה ובהטבת הנרות.

לאחר מכן, באות שתי פרשיות (אחת סתומה ואחת פתוחה) העוסקות בקידוש הלוים.

לאחר מכן באות פרשיות פסח שני.

בהמשך באה פרשת המסעות על פי הענן, פרשת חצוצרות הכסף ולאחר מכן פרשת הנסיעה מהר סיני על פי המחנות, בתוכה מסופר גם סיפור חזרתו של יתרו חותן משה לארצו.

לאחר פרשה זו, קיימת תופעה ייחודית בתורה, שני סימנים בצורת האות "נ" הפוכה לפני פרק י פס' לה-לו ולאחריהם, המפרידות אותם מהפרשיות שלפניהם ואחריהם. סימנים אלו מסומנים אף בספר התורה עצמו. חז"ל (בבלי שבת קטז א) ובעקבותיהם המפרשים (רש"י, רמב"ן ועוד) הסבירו שהסמניות נועדו להראות שפס' אלו ("ויהי בנסע הארן ויאמר משה... ובנחה יאמר...") הובאו שלא במקומם הטבעי, ונכתבו שם על מנת להפריד בין שתי פרשיות העוסקות ב"פורעניות", פרשת הנסיעה מהר סיני ופרשת המתאוננים. במקומות מסוימים^{(דרוש מקור)} מתייחסים לשני פסוקים אלו כאל ספר בפני עצמו, ובכך מחולקת הפרשה כביכול בין שלושה ספרים (תחילת במדבר עד הסמניות, שני הפסוקים הללו ולאחריהם).

לאחר הסמניות הללו באה פרשת חטא המתאוננים, השלוים שהגיעו לאחריהם והמגפה שפרצה בעם בקברות התאווה, כשבתוכה מסופר על האצלת הרוח ממשה לשבעים הזקנים והתנבאותם של אלדד ומידד.

בסוף הפרשה מסופר על חטא מרים שדברה על אהרן על משה, ועונש הצרעת שקיבלה עליו.