פרשת חיי שרה

ציון קבר שרה אימנו במערת המכפלה

ציון קבר אברהם אבינו במערת המכפלה

רבקה פוגשת את יצחק - המקור:ויקישיתוף - הצייר: גוסטב דורה (Gustave Doré), אעלה את הצילום: Neutrality

פרשת חיי שרה היא הפרשה החמישית של ספר בראשית. היא נקראת על שם שרה אימנו כפי שכתוב בספוק הראשון של הפרשה: "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים--שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה"(ספר בראשית, כ"ג,א'). מדרש רבה מקשר בין פרשת וירא לבין [פרשת חיי שרה:"אמר רבי יוחנן:" עד שלא השקיע הקב"ה שמשה של שרה, הזריח שמשה של רבקה. בתחלה הנה ילדה מלכה גם היא בנים, ואח"כ ויהיו חיי שרה מאה שנה". אברהם אבינו רוכש את מערת המכפלה בה ייקברו אבות ואימהות האומה הישראלית. אברהם שולח את אליעזר לחרן ובמהלך שכולו פרי ההשגחה העליונה הוא מאתר את רבקה אימנו. היא מקימה בית בישראל. שבה לארץ ופוגשת את בעלחה המיועד יצחק אבינו כאשר הוא בתפילת מנחה, לפי מדרש רבה  :"ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב אין שיחה אלא תפלה, שנאמר: (תהלים קב) תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו. וכן הוא אומר (שם נה) ערב ובוקר וצהרים אשיחה וגו'.

לקראת סוף הפרשה, אברהם לוקח אישה, לפי המסורת זו הגר, נפטר ונקבר במערת המכפלה אותה הוא רכש כאשר שרה אימנו נפטרה.

הפרשה מקיפה 38 שנה מחיי אברהם: משנת 2085 לבריאת העולם, מועד מות שרה אימנו, כאשר הוא היה בן 137 שנה עד לפטירתו בן 175 שנה - 2123 לבריאת העולם.

תוכן הפרשה

פרשת חיי שרה מתחלקת כדלקמן:

1. מערת המכפלה נרכשת ושרה נקברת בה. לפי ספר הזוהר, האדם הראשון בחר בה למקום קבורה :""מה עשה אדם? - עשה מערה אחת, ונטמן בה הוא ואשתו. מהיכן ידע ? (זאת אברהם אבינו) אלא ראה אור אחד דקיק עולה באותו מקום, שיוצא מגן עדן, ורצה אותו לקברו. ושם הוא המקום, סמוך לשער גן עדן". ^[1]
2. בשליחות אברהם יוצא אליעזר במטרה למצוא אשה לבנו יצחק, אישה בעלת מידות, כפי שרש"י כותב:"ראויה היא לו שתהא גומלת חסדים וכדאי ליכנס בביתו של אברהם".
3. בנות העיר נבחנות על ידי אליעזר בוחן את והוא זוכה להזמנה הנכספת:"וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת-בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן-מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר: וַתֹּאמֶר אֵלָיו גַּם-תֶּבֶן גַּם-מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם-מָקוֹם לָלוּן. וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַה': (כ"ד,כ"ד-כ"ו). אליעזר מודה לקב"ה כי הצליח במשימתו.
4. ורבקה בדרך ליצחק - לבן הארמי שולח אותה:"הִנֵּה-רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן-אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'" (כ"ד,נ"א) ומברך אותה בברכה המקובל מאז לכל הכלות בעם ישראל:"וַיְבָרֲכוּ אֶת-רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שׂנְאָיו" (ס').
5. רבקה באה לאוהל שרה, בת 3 לפי ספר הזוהר או בת י"א או לפי סדר עולם רבא:"נמצא אבינו יצחק נשא את רבקה בת 14 שנה". הברכות חזרו לאוהל, ועל כך אמר :"אמר רבי יודן:למדתך תורה, שאם יהיה לאדם בנים גדולים, יהיה משיאן מתחלה ואח"כ הוא נושא לו אשה והסיום, כדרך כל נישואין:"וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ:" (ס"ז). ואלו הברכות שחלו על המשפחה הצעירה:
   כל ימים שהיתה שרה קיימת, היה ענן קשור על פתח אהלה,כיון שמתה, פסק אותו ענן, וכיון שבאת רבקה, חזר אותו ענן.
   כל ימים שהיתה שרה קיימת, היו דלתות פתוחות לרוחה, וכיון שמתה שרה, פסקה אותה הרוחה, וכיון שבאת רבקה חזרה אותה הרוחה.
   וכל ימים שהיתה שרה קיימת, היה ברכה משולחת בעיסה, וכיון שמתה שרה, פסקה אותה הברכה, כיון שבאת רבקה חזרה.
   ** כל ימים שהיתה שרה קיימת, היה נר דולק מלילי שבת ועד לילי שבת, וכיון שמתה פסק אותו הנר, וכיון שבאת רבקה חזר.
   וכיון שראה אותה שהיא עושה כמעשה אמו קוצה חלתה בטהרה וקוצה עיסתה בטהרה מיד, ויביאה יצחק האהלה.
6. אברהם לוקח את קטורה לאישה - רש"י כותב: "זו הגר, ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כקטרת ושקשרה פתחה שלא נזדווגה לאדם מיום שפרשה מאברהם". אברהם מת בן 175 שנה וונקבר במערת המכפלה על ידי יצחק וישמעאל: רש"י כתב: " מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו, והיא שיבה טובה שנאמר באברהם. ולקראת הפרשה הבאה באים לסיומם "חיי ישמעאל", מעתה המסילה לעתיד היא של יצחק אבינו.

חיי שרה

הפרשה עוסקת במותה של שרה אמינו. אם כן למה הפרשה נקראה "חיי שרה". בנושא זה דן מנחם מענדל ברונפמן מלוד במאמרו: חיי שרה – מותה ומורשתה, המתפרסם ב בעלון פרשת השבוע.

הרבי מליובאוויטש מבאר כי המדד האמיתי לבחון אם האדם אכן "חי", שהוא עודו נוכח כאן, הוא באמצעות בדיקת הנוכחות של זכר האדם: האם מורשתו נושמת, מתפתחת והולכת גם אחרי מותו. לפי ביאור זה, התורה בפרשת "חיי שרה" באה לומר: נכון שפיזית שרה מתה בפרשה זו, אבל למעשה, בעומק העניין, דווקא בפרשה זו רואים שהיא עדיין "חיה". שרה עודנה נוכחת. המורשת מוסיפה להתפתח, ויש המשך ונוכחות לפעילותה בחייה.

רואים זאת בשלושת האלמנטים האלה:

• בתחילת הפרשה מסופר על קניין מערת המכפלה לשם קבורת שרה. מערת המכפלה, לפי חז"ל (עירובין נג ע"ב), היא מקום קבורת אבות המין האנושי – אדם וחוה. רכישת מקום זה עבור שרה וצאצאיה מעידה על מרכזיות העם היהודי בהוויה האנושית.
• נישואי יצחק מעלים דגש נוסף בייחודו של העם היהודי. אברהם אינו נותן ליצחק להינשא אפילו לא לבתו של אליעזר עבדו, שהיה לפי המדרשים "דולה ומשקה מתורת רבו" (רש"י, בר' טו:ב). למרות מעלותיו הרבות אברהם אומר לו "בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מידבק בברוך" (רש"י, בר' כד:לט).
• גם נישואיו השניים של אברהם אינם מבטאים את כלותה של מורשת שרה בקרב משפחת אברהם. להפך, הם מדגישים ששרה עדיין נוכחת מלוא הנוכחות, שמורשתה חיה ונושמת בתוככי העולם הפנימי של אברהם: "את כל אשר לו", מספרת התורה, הוא נותן ליצחק, "ולבני הפילגשים (הבנים של הנשים החדשות שנשא אברהם אחר מות שרה)... נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו". אברהם שומר אפוא מכל משמר על מורשתה, בשורתה ותעודתה – שימור הייחוד היהודי.

הערות שוליים